ביאטריס – ההולנדית היפה מרחוב רש"י

'מה את רואה?' אבי שאל אותי. ישבנו שנינו על הספה בסלון הקטן, והסתכלנו בספר אמנות. 'אני רואה אנשים מכוערים' אמרתי.

'יש פה סיפור. ואן גוך צייר סיפור' מורי ורבי ניסה לכוון אותי, מצייד אותי בדברים שכדאי שאדע. 'הם איכרים הולנדים עניים, והם אוכלים בולבוסים. בולבוסים זה תפוחי אדמה'. אחר כך נשארתי לבד על הספה, מדמיינת סיפור. כותבת אותו בראש, לעצמי. לא נותנת לעובדות להפריע לי. הולנד זה גם אנה פראנק וגם שואה.

'האיכרים האלו היו בשואה' אני כותבת את הסיפור המופרך במחשבתי 'יום שלם הם עבדו בשדה של היטלר. הוא הבטיח לתת להם אוכל, אבל בסוף לקח להם את כל מה שאספו. לקראת ערב, הם מצאו בשדה בולבוסים קפואים שנפלו מהעגלה. הם לא קילפו אותם, אלא בישלו אותם בזהירות. לא מוותרים על הקליפות כי הקליפות הכי בריאות'.

'היו אנשים ששרדו את השואה רק בגלל שהם אכלו קליפות' אני נזכרת בפיסת מידע שפעם סיפרה לנו נירה המורה 'גם פירה אני אוכלת עם הקליפות'. גם אותה אני מלקטת לסיפור שלי, חוצה התקופות.

'ואן גוך המשוגע ביקש לצייר אותם. הם הסכימו כי לא ידעו שהוא גזר לעצמו את האוזן ושהוא מטורף. הם לא מכבדים אותו בתפוחי האדמה שלהם, כי אין מספיק גם בשבילו. אבל הם שמחים שמישהו מצייר אותם, למרות שהם מכוערים…' את הסיפור הזה סיפרתי לעצמי כמה שנים, עד שהבנתי שואן גוך ואנה פראנק לא חיו באותן שנים ושעוול ועוני היו כאן תמיד, לא רק בחסות היטלר.

מזל שאז לא ידעתי על קיום רחוב החלונות האדומים, על עננת הגראס היושבת קבוע מעל אמסטרדם וגם לא שההפקה הראשונה של האח הגדול היא הולנדית. אלוהים יודע איך הייתי משלבת את שלושת פירטי המידע החיוניים הללו בסיפורי.

כי עזה השמחה במשתה עניים,
בליל התקדש מועד.
בלי ניע וצליל זוהרים הגביעים,
וזיו הנרות מועד.

("המשתה" מתוך שמחת עניים, נתן אלתרמן)


נזכרתי בתמונה הזו הבוקר. בספסל שלפני "ביאטריס" התחרדנה בשמש ההומלסית עם הבנדנה. היא קראה עיתון ועישנה בדל סיגריה. ענת סיפרה לי שהיא מעשנת רק בדלים ושהיא אף פעם לא לוקחת סיגריות חדשות, למרות שענת ניסתה להציע לה. השמש ליטפה לה את הפנים ונראה היה שהיא קוראת משהו שממש משמח אותה בעיתון כי היא נראתה מבסוטית. רציתי לקנות לה סנדוויץ', להניח אותו לידה בשקט וללכת. רציתי ששמחתה תהיה שלמה, אבל ב"ביאטריס" כבר לא מכינים סנדוויצ'ים ועד שזזתי היא כבר הלכה לה.

אני אוהבת את 'ביאטריס' ההולנדית. זה מקום שאני מרגישה בו בבית, אולי בגלל שתמיד יש להם חיוך בשבילי ויש לי הרגשה שממש שמחים שאני באה. 'בא לי סנדוויץ' עם הרינג וחמאה' אני מבקשת מרועי. 'הפסקנו עם הסנדוויצ'ים. זה מסובך מדי, אחד רוצה עם עגבניה ואחד בלי וכל אחד עם השגעונות שלו, אי אפשר לצאת מזה. אבל את יכולה לקחת הביתה ולהכין לך לבד, עם מה שבא לך…'. עכשיו קשה לי, כי בא לי הכל. בא לי גאודה ובא לי אמנטל ובא לי הרינג ולקינוח מרציפנים. 'אתה עושה לי בעיות!' אני מתעצבנת עליו בכאילו, והוא מחייך באמת.

'תספר לי. איך זה התחיל?' אם אין סנדוויץ' לאכול, אני אוכל לו את הראש.

'התחיל לפני עשר שנים בסיפור אהבה' הוא מספר בסבלנות. 'הולנדית יפה התאהבה באחד משלנו, ובאה לכאן כדי להשאר. את הפרודוקטים היא הביאה איתה, כדי לא להתגעגע מדי' רועי מספר ואני אומרת לו שאני אוהבת סיפורי אהבה. 'יש ברכה בעסק שהתחיל בסיפור אהבה' אני אומרת לו ואולי גם לעצמי 'וזה סיפור יפה נורא'.

וכנראה שהברכה יושבת בביאטריס כבר עשר שנים והיא שם כדי להשאר. עשר שנים היא גרה בפינת אחד הרחובות הכי הומים בתל אביב, נקודת חן חיננית ונעימה שבישרה את בוא המעדניות האחרות. לא, לא מעדניות הסופר מרקט, אלא המעדניות הקטנות, עם האופי, המתמחות במוצרים מיוחדים, המעדניות ששווה לחצות בשבילן את העיר, כי רק שם אפשר למצוא קצת חו"ל או געגוע.

אז מה שווה שם? המון. אנסה לדלות לכם כמה פריטים שווים במיוחד.

זה לא שמפו, וגם לא קרם גוף. זה מיונז, משובח. כזה שקנה לו אוהדים ומכורים רבים שלא מוכנים למשוח שום דבר אחר על הלחם שלהם. אני לא אוהבת מיונז, לכן אני לא נלחצת שהוא לא בנמצא, אבל אני מכירה כמה אנשים, שאני מעריכה את טעמם, שמקפידים שיהיו להם שני בקבוקים כאלה בארון, על כל צרה שלא תבוא.

ממרח עוגיות לוטוס. אתם בטח מכירים את עוגיות של חברת לוטוס. עוגיות קינמון, ג'ינג'ר וחמאה שמגיעות ארוזות כל אחת בנפרד. בביאטריס תוכלו למצוא את הממרח הממכר הזה. הצרה שהוא מגיע במיכל אחד, והכפיות לא ארוזות בנפרד. עד שתזכרו שזו לא עוגיה כבר תגיעו לתחתית הצנצנת.

הרינג הולנדי. אחד הכי שווים שאכלתי בחיים, ולדעתי הטוב ביותר בארץ. 'מאיפה?' אני חוקרת את רועי. 'זה סודי. מהולנד' הוא שומר על סודו בקנאות. 'טוב' אני מושכת בכתפיים, הרי לא אסע להולנד להביא אותו כשיש לי אותו פה, 'העיקר שיהיה פה תמיד, מתי שיתחשק לי. ושלא יחסר…'. ה-הרינג!

אני צריכה להסביר? גאודה, אמנטל ועוד שלל גבינות טובות, כאלה שמשתדכות ללחם ולחמאה. קחו הביתה ותכינו לעצמכם סנדוויץ', איך שבא לכם.

'אם הייתי פלצן, הייתי אומר שזה אוסף פרטי של יינות' רועי אומר. 'אבל אני לא…'. 'טוב, אז תסביר' אני מבקשת. 'יש כאן את כל היינות שאנחנו אוהבים, מכל העולם. פשוט יינות שטעמנו ואהבנו והחלטנו להביא לכאן'. על כל בקבוק יש הסבר, בכתב יד יפה ועגול. לכל בקבוק סיפור ובנות טעם. בגובה העיניים, גם לאנשים (כמוני) שלא מזהים מאפייני ליקריץ, עור או פרי יער שחור.

שוקולד "השחר" של ההולנדים, בלי שאברום בורג או אביבית ידחפו לתוכם אצבעות ויתבזו. המזרים המשמחים שמבקשים חמאה ולחם לבן. אני אוהבת את המזרה בטעם שוקולד לבן, אחרים נשבעים במזרה בטעם שוקולד חלב.

על המדפים של "ביאטריס" תמצאו ליקריץ מכל הסוגים ופאדג' מעולה, שוקולדים ומרציפנים, קפה וגם פסטות מאיטליה, טחינה של השומרוני הטוב ומלפפונים של סגל. יש שם המון דברים, אבל חיפשתי עבורכם את הדברים שאפשר למצוא רק שם.

לכו לשם. "ביאטריס" היא פנינה והיא כבר בת עשר, ילדה גדולה במונחים שלנו. זה מקום של אנשים שממש אוהבים את מה שהם עושים, למרות שלא קל. האהבה הזו מוסיפה בת טעם מיוחדת לכל מה שאני קונה שם. וגם החיוך, שתמיד מחכה לי שם, בין המדפים ומאחורי הדלפק.

ביאטריס – מעדניה הולנדית

רש"י 19 (פינת קינג ג'ורג') תל אביב

טלפון: 03-5256415

ולקינוח, פינת המעשה הטוב והמדור למחפשי עבודה:

אם יש לך תשוקה אמיתית לאוכל טוב ולאנשים ואת יודעת למכור ולהסביר, בביאטריס מחכים לך. המשרה פתוחה גם לאנשים מעל גיל ארבעים, חמישים. היא פתוחה לכל מי שממש רוצה לעבוד שם ולמכור לאנשים הרינג משובח וגאודה טובה, ולחייך תוך כדי. מה עושים? מתקשרים לרועי 03-5256415 בהצלחה!


.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredמקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת פאני:

    רק בשביל הסייפא היה שווה לקרוא. כל הכבוד להם שהם מבינים שהחיים לא ניגמרים בגיל ארבעים ולא מחפשים כוסית שתעמוד ותמכור. הייתי הולכת לעבוד שם אם לא הייתי גרה בי-ם.

  2. מאת avi sh:

    אחלה מקום!!!
    מתי יהיו שם הנחות מיוחדות לבייגלה?

  3. מאת נועה:

    גאודה עיזים מומלצת בכל פה.

  4. מאת אמיר:

    כמו שהיו אומרים בתפוצה שלנו – תיסלם אידיק (ואני בכלל פולני)

  5. מאת שרה סרור:

    הבן שלי קונה שם קבוע וסיפר שהבעלים ממש נחמד וידען.

  6. מקום ממש כיפי ושווה, אני אמנם לא מגיע הרבה אבל כשאני בא זו חגיגה לכולם (משאיר הרבה כסף ולוקח המון המון דברים מדהימים הביתה).

  7. מאת שוין:

    את ממרח הלוטוס ראיתי גם בחצי חינם ובעוד מעדניות, למי שאוהב את המתוק מחריד הזה.
    את המיונז יש גם בטיב טעם וגם בחנויות רגילות שמוכרות גורמה.
    גבינות – יש יותר מדי חנויות שמוכרות גאודות ובכלל- בטיב טעם אפשר עוד להשתדרג.
    לגבי הדגים – אפשר גם לטרוח קצת בבית ולשדרג את הדג שלכם. אני לא יודעת מה מוכרים שם בדיוק, למי שממש אכפת, בטוח שיעצור שם לכמה דקות.

    ולא, אני לא מפרסמת אף אחד, כי אף אחד לא משלם לי, אבל כשהכל מתחיל ונגמר במדינת תל אביב, אני מודיעה לאלו שלא גרים פה- יש עוד מקומות!

    • מאת יעלי:

      גברת קצת ממורמרת
      מה אכפת לך לקרוא סיפור יפה ולפרגן לעסקים הקטנים – כן אלה שנוסעים אליהם במיוחד מרחוק והם לא הופכים לרשת ענק ששייכת לאיזה מיליונר כמו טיב טעם וחצי חינם שאת ממליצה עליהם !
      במקומות האלה הביקור עצמו הוא חלק מהחוויה היחס האישי המבחר של המוצרים ,אני בטוחה שבחצי חינם לא יזכרו את שמך בקופה
      וכן את לא מפרסמת אף אחד -חוץ ממי שמשלם לך בעקיפין בפרסומות ענק שנכנסות לראש

    • מאת מנשה:

      אז מה התגובה שלך מעניינת בכלל?!?!?!
      זה פוסט על אחלה מעדניה עם דברים יחודיים שאי אפשר למצא בטיב טעם.
      את המרירות שלך תשמרי לעצמך

      יום טוב

    • מאת אחלן:

      לא בשביל משהו, אבל הגבינות בטיב טעם חלשות מאוד

  8. מאת רחל:

    זה בהחלט פוסט מרנין נפש וחיך. אוכל עם שמחה וצבעוניות זה תמיד נהדר. המקום הזה דורששש ביקור. הלכה שוב הדיאטה..תודה.

  9. מאת רועי:

    עצוב לי לקרוא את מילותייך הקשות.(נראה שבאת להכשיל).
    זוהי מעדנייה ותיקה, איכותית, מפנקת שזוכרת ומעריכה את לקוחותיה. כלקוח תמיד נעים לי לחזור לשם, כבר 10 שנים!
    אני באמת לא מבין מה מניע אותך או איזו סיבה יש לך להתנהג בקטנות נפש כזו.
    אני ממליץ לך לבקר במקום. בעצם לא..

  10. מאת דפנה:

    הייתי מספר פעמים וכל פעם התלהבתי מחדש.
    בשבילי ההרגשה להכנס לשם כאילו חזרתי להולנד.
    מקום מדהים ומומלץ בחום

  11. מאת מיכלי:

    יש סמבל?

השארת תגובה