תשע עשרה שעות של שכרון טעמים

זה נוחת עלי בדרך כלל רק כשזה נגמר. רק אז הידיעה שעברתי חוויה קולינרית יוצאת מהכלל מחלחלת לתודעה. וזה מה שקורה לי ברגעים אלו.

השעה היא 17:30 ביום שבת 17/3/2012 והכל התחיל לפני פחות מיממה.

אתמול, בדיוק בתשע בערב נכנסנו לטוטו.

כמו בכל פעם מהפעמים האחרונות שהיינו שם המקום היה מלא עד אפס מקום. מי אמר שיש מיתון? הרי מדובר באחת מבין המסעדות היקרות בארץ. כנראה שהסועדים מנויים על אותו כלל שלפיו אני מנהל את החיים שלי.

הכלל שלי? שווה לקנות חולצה אחת יקרה על פני שלוש חולצות זולות.

הכלל תופס לגבי נעלים, כלי בית, גאדג'טס וגם אוכל. הכלל תופס לגבי ה כ ל.

שלא תתבלבלו. לא צריך הרבה כסף כדי לחיות לפיו. חסכו וקנו משהו אחד טוב. תיהנו ממנו הרבה יותר משלושה דברים זולים.

זה לא אומר שאני לא נהנה לאכול במקומות זולים. להיפך.

אני מתמוגג כשאני נופל על מקום לא יקר עם אוכל משובח. למעשה, לעולם לא אצליח להינות במקום כמו טוטו כמו שאני נהנה באותם מקומות נדירים וזולים שאלוהים שם את ידו על כתפו של הטבח שלהם. שם, ורק שם, אני מרגיש שהתמזל מזלי.

טוטו היא מסעדה בטוחה, כמו מתכון בטוח שאתה יודע שלא חשוב למי שתבשל אותו תקצור מחמאות.

אף פעם לא נפלתי בטוטו וכל מה אי פעם שאכלתי שם היה טעים.

לפני כמה שבועות סיפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע ממני שנפתח עוד מקום כזה בו הכל טעים והשוותי אותו כמובן לטוטו. קוראים למקום שיין אנד שארפ.

התיישבנו על הבר כמובן. הנה עוד טיפ. טוטו, רק על הבר. אם זה מתאפשר מבחינת החבורה שלכם. זוג או שלישיה בטוח. יותר מזה, רק אם אתם מצליחים לשריין את הפינה.

המסעדה רועשת ובועטת אנרגיה של עסק מצליח. אני מסתכל סביב ורואה אנשים שאוהבים לחיות.

כאן המקום לגילו נאות.

אנחנו מקבלים יחס מיוחד בטוטו.

והוא מגיע מכל מיני כיוונים ומכל מיני סיבות.

רועי קפלן הוא הבעלים ואני ממש אוהב אותו. אין לי בכלל מושג אם הוא אוהב אותי בחזרה וזה בכלל לא משנה לי. אני אוהב את רועי כי מאז שהכרתי אותו לפני קצת יותר משנה הוא הוכיח לי פעם אחרי פעם שהוא מענטש (ואני בוחר שלא לפרט). וכפי שידוע לכולם, המענטשים הם נדירים.

ירון שלו (הילד), השף ושותפו של רועי,  תמיד מנומס אלינו ונחמד. אולי בגלל שהוא יודע מי אנחנו. אותי אישית הוא מסקרן. לא רק בגלל האוכל המטמטם שהוא שם פעם אחר פעם על השולחן שלנו, אלא בעיקר בגלל מה שרענן שקד כתב עליו לא מזמן. ובעיקר בגלל הסיפור על סבתא שלו שהיתה נוהגת אותו למסעדות הכי טובות כשהיה ילד וממתינה לו בחוץ, כשהוא היה דוגם ולומד את תבשיליהם של טובי השפים.

זה הדליק אותי הטירוף הזה, ואני מת לשמוע את הסיפור ממנו.

שחר בן יקיר הוא אחד המלצרים הכי מחוננים בעיר. הוא גם בנם של רימון בן יקיר מג'ירף ונאוה בן יקיר האקסית שלו שמלהטטת בקונדיטוריה. רימון ונאוה חברים שלי כבר עשרות שנים. שחר הוא דוגמא מצויינת לכך שילד לפעמים יוצא מוצלח מכל אחד מהוריו (אני שמח שגם הילדים שלי הם כאלו), וגם הוא נותן לי יחס מיוחד.

יונתן פלומן הוא המנהל המקסים והמוכשר של המסעדה. יונתן הוא הבן של אפרת שילדר, הילדה הכי יפה בתיכון שלנו בבאר שבע. זה מוזר לתקשר עם מי שהיתה חברתו של החבר הכי טוב שלי בתיכון דרך הבן שלה, אבל יש לי תחושה שיונתן מסמפט אותי.

עכשיו, אם זה לא גילוי נאות, אני לא יודע מה כן.

לא ידענו מה להזמין אז יונתן התנדב לבחור.

זה מה שהגיע:

טורטליני רך, תרד בר ומסקרפונה בחמאה מלוחה וגאודה בת 5 שנים.

לא היתה פעם שהייתי בטוטו ולא אכלתי טורטליני זה או אחר. "זו המנה שמחליפה את הניוקי ערמונים" הסבירו לי וישר הבנתי מדוע הפה שלי מלא עננים.

"ירון מתעקש על אפונה טרייה" רועי מספר לי "זה יקר לשלם למישהי שתשב יום שלם לקלף אפונה, אבל אני לא מתערב במטבח בכלל" זה גם מסביר את מחירה של המנה. 88 ש"ח לחלום ליל אביב שמגיע בצורה של סדרת ביסים מושלמים.

אפרופו ביסים מושלמים. הסדרה המשיכה למנה הבא: פלמידה טורקית אמיתית שמבקרת בחופי יפו בכבישה ביתית, תפו"א אדמה אורגני וקרם חזרת לבנה 56 ש"ח

המלצתי הדחופה לכם: רוצו לטוטו כל עוד משט הפלמידות מטורקיה משייט לו מול חופי יפו. אין דברים כאלו.

ואז הגיעו התינוקות.

"תינוקות קלמרי בייבי בייבי על הפלנצ'ה, סלט חם של תרד בר, בוטנים וקרם יוגורט זעתר, 72 ש"ח.

אז בלי מילים, רק התמונה של התינוקות של ירון שלו. או בייבי בייבי!

אכלנו גם מנה מופלאה שירון רקח לנו משקדי עגל ונקניק איטלקי, סשימי טונה שהוא תמיד מצויין ואני קינחתי בצלע טלה בודדת ומושלמת.

פור דה רקורד, מזמן לא הייתי מאושר כל כך אחרי ארוחה ואף פעם לא אכלתי כל כך טוב בטוטו.

בבוקר נעמה ואני קבענו להיפגש עם אלדד מאסטרו ברונימוטי.

קבלו עוד גילוי נאות.

בכל פעם שאני נכנס לרונימוטי אני מקווה שלא מכירים אותי. פעם כתבנו עליהם ביקורת לא כל כך חיובית, אבל זה היה בגלגול הקודם שלהם ברמת החיל. מאז ביקרנו במקום החדש שלהם ברחוב מאז"ה פעמיים, ולא גרשו אותנו.

זה ממש משמח אותי שלא מגרשים אותנו מרונימוטי כי המסעדה שמעוצבת בפשטות יקרה בחלל נפלא ברובע לב העיר, ולה פסקול של מוסיקה שאני ממש אוהב, היא פשוט אחת המסעדות הכי הכי נעימות בעיר. תוסיפו לזה אוכל ממש משובח ותבינו ממה אני חושש (:

לפני כמה זמן כתבתי על ארוחת הבוקר של אגאדיר אמבסי: "מידי פעם צצה ארוחה שהיא שונה, מרתקת ואפילו מרגשת, ואז זו סיבה למסיבה אפילו אם היא מתרחשת בשעות הבוקר. ארוחת הבוקר החדשה של אגאדיר אמבסי היא אחת מהנדירות האלו. היא פשוט אחרת מכל מה שהורגלתם".

עכשיו, אחרי ארוחת הבוקר ברונימוטי אני ממש מקווה שמתפתח כאן טרנד של ארוחות אחרות מהתבנית של "שתי ביצים ומבחר משעמם של סלטים בקעריות וסלסלת לחמים".

הארוחה שאכלנו היתה טילים לבלוטות הטעם.

בחרנו באופצית "לה רפובליקה" לשני אנשים שמבטיחה בנוסף להרבה אוכל ארבע כוסות משקה ועולה 89 ש"ח. אליה הוספנו פוקאצ'ה אחת עם מוצרלה די בופלה ועגבניות. וזהו.

ככה האייפון שלי קלט את אחת מארוחות הבוקר הכי טובות בתל אביב:

ישבנו במשך שעתיים הכי נעימות בשבועות האחרונים, כשהמסעדה מתמלאת אט אט באנשים יפים שבאו לבלות בוקר אחד באווירה אירופאית. האוכל המשובח לטעמי היה רק בונוס. רוצו.

עם יואל קבעתי ארוחה אחרונה לפני שהוא נוסע חזרה לניו יורק בנוה צדק – מקום של בשר.

וכאן המקום לגילוי הנאות האחרון להפעם.

ניני נוף ורימון בן יקיר הם חברים ותיקים שלי. ושל משפחתי. שחר, הבן של רימון, נולד בשנתון של יואל כך שגם הם חברים. אז כן, גם במקום של בשר אנחנו מקבלים יחס מיוחד ולכם מגיע לדעת את זה.

היחס המיוחד החל כבר בדרך למסעדה כשקיבלתי מניני אס אמ אס עם תמונת הנתחים ששמר לנו. כמעט עשיתי תאונה כשמיד העליתי אותם לקבוצה של סבב בייגלה.

הגעתי בשלום מספיק זמן לפני יואל, מה שאפשר לניני להראות לי בגאווה את החדר הפרטי שהוא פתח לאחרונה בקומה השניה של המסעדה.

בדרך שמתי לב למכלאת היין של מקום של בשר ולפרייבט לייבל החדש שלהם מיקב צ'ילאג.

זה משמח אותי שניני מצליח כי אני ממש אוהב אותו ואני יודע שהוא עובד ממש קשה.

תמיד האמנתי בכך שאם אתה מוצלח ואתה מוכן לעבוד קשה, הסיכוי ממש קטן שלא תצליח. ככה זה בחיים. נקודה.

לא הזמנו שום מנה ראשונה. רק בשר היום. הוא הגיע על קרש חיתוך ושימח את ליבי כי ממש לא הייתי מוכן לזה.

זוכרים שסיפרתי לכם פעם על נתח האנטריקוט שהכנתי לאריק שרון ולהרבה חברים טובים שלי בכל כך הרבה הזדמנויות?

אז ניני התחיל להגיש משהו ממש דומה לו. הנתח השמאלי.

רק שלניני יש אספקה של נתחים הרבה יותר טובים מאלו שאני יכולתי לחלום עליהם, וניני לא שם את כל נתח האנטריקוט על הגריל כמו שאני עשיתי, אלא רק את הקילו וחצי הכי טובים. ולפני שאתם מתחילים לצעוק "זה שרוף זה שרוף" תראו איך זה נראה כשניני נגע בזה עם הסכין שלו.

אם גם אתם רוצים לטעום את החלום הקרניבורי הזה, זכרו להזמין אותו מראש, כי מדובר בלפחות שעתיים על הגריל.

אני, שהייתי די מלא, לא ממש אכלתי. לגמתי מהיין המשובח שרקחו בצ'ילאג ל'מקום של בשר' (150 ש"ח), טעמתי גם מהאנטרקוט וגם מהפורטרהאוס, שהיה מצוין אך הרגיש קצת יתום, והסתכלתי על הבן שלי.

הוא לקח ביס מהבשר, עצם את עיניו והתענג.

גם אני. בייבי בייבי, יום מושלם.

החשבונות?

טוטו: 500 ש"ח

רונימוטי: 153 ש"ח

מקום של בשר: 420 ש"ח

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץדודי כליפאמסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (10)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רועי קפלן:

    אז רק למען הגילוי הנאות. אני באמת מחבב את דודי ונעמה. מאוד. וזה באמת לא קשור לבייגלה שלהם.
    תודה על הפרגון. מאוד מעריך את הדברים הנעימים שכתבת עלינו ומאחל לך עוד המון 19 שעות שכאלה

  2. מאת אילנה:

    האם ארוחת הבוקר ברוני ומוטי מוגשת כל יום?

    • מאת מירי:

      כל החשבונות האלה בסוף מזכירות לי את הפרחות בפייסבוק שחושבות שלצלם את עצמן אוכלות במסעדה יוקרתית ואז מצלמות את החשבון מעניין מישהו, לפחות אני וזוגתי מתחתנים במקום שקט.

  3. מאת אילנה:

    ההמלצות שלך לעולם אינן מאכזבות

  4. מאת שי:

    כנראה שלא רע להיות עשיר :)
    התמונות על גבול הפורנוגרפיה (וזו בהחלט מחמאה).
    כיף שנהניתם
    .
    אגב, רימון בן יקיר.. זה אותו אחד מ" פירושקי" ? ( כן, אני
    מתקופת הזינוזאורים ).

    שבוע טוב.

  5. מאת חני:

    רונימוטי….. עונג..

  6. מאת שיר-לי:

    תודה על ההמלצה על רונימוטי חגגתי שם שלשום עם חברות
    חוץ מזה שהקנקן מין היה ממש מלוכלך האוכל היה מעולה והשירות הכי טוב שניתקלנו בו. ארוחת בוקר מגוונת וממש טעימה.

  7. מאת דורון:

    גילוי נאות זה דבר טוב וחשוב, אבל לא בכל המקרים הוא פותר את הבעייה. אני גם חושב שטוטו היא מסעדה מצוינת. הבעייה היא שלמרות הגילוי הנאות, בגלל קרבתך וחברותך עם כולם שם – אין שום סיכוי שאם יש בעייה עם משהו – אתה תכתוב אותה. ולכן – זה אולי טור נחמד, אבל אין בינו לבין ביקורת מסעדות דבר וחצי דבר.

    דורון

השארת תגובה