הנומן מצלם את הגאונות שבפשטות

ד"ר הנומן (איל) אספלר, הצלם השישי בסדרת "היכל התהילה של צלמי האוכל", אינו מקצוען המצלם לפרנסתו ועיקר עבודתו בתחום הקולינריה היא בכתיבה. אבל כשמסתכלים על הצילומים שמלווים את הטקסטים של הנומן, הטעמים, הריחות והטקסטורה של התבשילים אותם הוא מלמד לבשל, עוברים אלפי קילומטרים וממלאים חדרים בכל העולם.

 את איל הכרתי לראשונה במסדרונות אוניברסיטת בן גוריון כשלמד רפואה בתחילת שנות השמונים, אחר כך שמעתי שהוא נטש את המקצוע ועבר לחיות בתאילנד והחליף את שמו להנומן (מלך הקופים). לאחר שנים, פגשתי בו מחדש דרך צילומי האוכל והמילים שלו וכתבתי עליו כאן:  מרק הטום-יאם של הנומן מלך הקופים.

ספר קצת על החיבור שלך לאוכל.

נולדתי בירושלים לאמא טוניסאית (עגבניות וקוסקוס) ולאבא רומני (שמיר וממליגה). למדתי רפואה בבאר שבע (כמון, כוסברה וגמלים) ועבדתי כרופא בתל אביב (דגים ותפוזים) ומאז 1989 אני חי בתאילנד (למונגראס, צ'ילי וגלאנגל).

פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא צלם אוכל. מתי צולמה תמונת האוכל הראשונה?

התחלתי לשחק עם צילום כבר בגיל 12 כש'ירשתי' חדר חושך מבן של חבר של הורי, שמאס בתחביב שלו.

אבל על צילום אוכל שמעתי לראשונה רק בתחילת שנות התשעים כשפגשתי בטיול יפני שרצה להפוך לצלם אוכל, ונהג לדבר על איך אוכל קר ואוכל חם מצטלמים אחרת ועל איך צריך לסדר את התאורה באופן שונה לסוגי אוכל שונים.  בהתחלה הייתי בטוח שזה קטע יפני למרות שהכל נשמע לי מאד מושך והגיוני. כמה שנים לאחר מכן כששמעתי שבהרבה מקרים מצלמים מודלים מפלסטיק לפרסומות לא הופתעתי כלל.

ב 2008 השקתי את  Thaifoodmaster.com , בלוג מתכונים עטור פרסים, כדי להביע את אהבתי לאוכל תאילנדי ביתי אמיתי. דרך הבלוג אני מביע את תשוקתי לאוכל, לאנשים ולמדינה לה אני קורא בית – תאילנד.

אני כותב על אוכל שתאילנדים מבשלים ואוכלים, אני כותב ומצלם על מה שאני מבשל, אני כותב על החכמה והידע העתיקים והמסורת של הסבתות. דרך מילים ותמונות אני מנסה לשמר ולא להמציא, ועושה את המיטב כדי לחקור ולהבין את החכמה וההגיון שמאחורי המטבח המדהים הזה.

אני מבין שסיפורים, גדולים וטובים ככל שיהיו, לא יכולים לחיות באינטרנט בכוחות עצמם וחייבים לידם צילומים מרהיבים. לדעתי, לצילומי אוכל יש יותר מלמילים כתובות.

~~

ממרח צי'ילי השטן – צבעים יפים וטקסטורה מפתה. אפשר לחוש את חריפות הצ'ילי עולה מהשבבים

מתי הבנת שזה מה שאתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

המכשול הגדול ביותר למי שכותב על מטבח אתני הוא בכך שקוראיו בדרך כלל לא מכירים את חומרי הגלם, התהליכים והטכניקות שעליהם אני כותב. הרושם הויזואלי שאני מצליח להעביר בעזרת הצילומים עוזר לי לחבר את הקורא למילים, ותוך כדי ליצור תיאבון ותשוקה לצאת מהבית לשוק כדי לחפש את חומרי הגלם בדרך למנה שבושלה במשך מאות שנים במרחק אלפי קילומטרים ממנו.

לצילומים שליוו את הבלוג מיומו הראשון היה תפקיד מכריע בהצלחתו. המשימה העיקרית שלי כצלם היתה להעביר את הרוח ואת הריח של האוכל התאילנדי.

~~

מרק טום יאם – צילום מרקים הוא תמיד מאתגר. כאן הפוקוס תמיד יהיה על מה שצץ מעל פני המים

צלם אוכל אוהב לאכול?

אני נהנה ממגוון רחב של סוגי אוכל, אבל מה שהכי מושך אותי זה אוכל פשוט, נמוך, של אנשים ועניים ממעמד הפועלים שאוכלים בדרך כלל ארוחה של מנה אחת. זהו אוכל גאוני בפשטותו שנעזר במרכיבים מקומיים, בהרבה חכמה, ומריח כמו בית. אני כותב על מה שאני אוכל ומצלם את מה שאני מבשל.

דניס עם כורכום טרי בטיגון עמוק

מתכון: דניס עם כורכום טרי בטיגון עמוק


Southern Thai Style Deep Fried Threadfin Bream Fish with Fresh Turmeric

(bplaa saai daaeng thaawt khami)

אם אתם אוהבים דגים אתם בטח יודעים שיש מעט מאד דברים בחיים שטעימים יותר מדג טרי מטוגן לשלמות עם עור קריספי שמתפצפץ ומגלה בשר לבן ולוהט. מקור המתכון הזה מקהילות הדייגים שבדרום תאילנד, היכן שהדגים מבושלים ברגע שהם יורדים מהסירות. הקסם במנה הזו היא הקלות שבהכנתה וטעמה האלוהי. הדג מטוגן לאחר ששהה כשעתיים במרינדה טרייה שהוכנה משום, למונגרס פלפל שחור, כורכום טרי, קארי וצ'ילי.

מצרכים

  • 3 דגי דניס טריים במשקל של כחצי קילו כל אחד
  • כף גרגירי פלפל שחור
  • ½ כף מלח
  • ½ כף פלפל שאטה גרוס
  • ½ כף אבקת קארי
  • 4 כפות שום כתוש
  • 1 כוס למון גראס קצוץ
  • 4 חתיכות של כורכום טרי (או 30 גרם אבקת כורכום)
  • שמן לטיגון

הכנה

  1. מכניסים את הפלפל, שום, מלח, צ'ילי, קארי, שום, למון גראס וכורכום למכתש וכותשים למשחה דקיקה.
  2. חותכים 3 חתכים בכל צד של הדגים הנקיים
  3. מורחים ומעסים את הדגים במשחה מכל הצדדים ובתוך הבטן והחריצים.
  4. נותנים לדג להתחבר עם המרינדה במקרר במשך שעתיים לפחות.
  5. לפני הטיגון מסירים עודפי משחה מהדג כי היא נשרפת לפני שהדג מוכן.
  6. מטגנים עד לקבלת צבע זהוב.

איזה סוג של אוכל מצטלם הכי טוב?

אני לא מכיר אף אוכל טרי או מבושל שמתנהג בטבעיות לפני המצלמה.

איזה סוג של אוכל סובל מחוסר פוטוגניות? מה הכי קשה לצלם ואיך מתגברים על זה?

אוכל הוא קליינט ביישן לצילום ומציב בעיות שונות שהצלם חייב לזהות ולהתמודד איתן. האתגר הראשי הוא איך להנציח את האוכל שייראה טרי, טבעי וראוי למאכל. כל סוג של אוכל מציב אתגרים אחרים.

מסעדה חביבה עליך בארץ:

לא ביקרתי בארץ כבר יותר מעשרים שנה.

מסעדה חביבה עליך בעולם:

 אני אוכל בחוץ כמעט כל יום ואני מוצא את עצמי חוזר לאותם מקומות פעם אחר פעם.  אני אוהב את Je-Song Somtam ב MuengEak, את אוכל הג'ונגל של Pa Boonam ב Kanchanaburi ומכור למעדנים החריפים ש JeLeng מגיש במסעדת DonMuang.

עם איזה שף היית ממש רוצה לעבוד?

אין לי ממש עניין ב'שמות' הגדולים שבעולם הקולינרי. אבל יש לי חלום של טיול בכל 76 הפרובינציות של תאילנד כשבכל אחת  אבשל ואצלם את המנה שמייצגת אותה.

~~

 מנת דג בגריל  – כאן האור נופל על ה'קישוטים' של המנה ומעיד על ארוחה בחוץ ומוסיף לאווירה הכללית

מי הצלם הנערץ עליך (אוכל ובכלל) ולמה?

אני מעריץ את הדיוק הטכני בעבודתו של אנסל אדאמס, אני מרותק מהמונטאז' האנושי הביזארי בצילומיה של דיאן ארבוס ומשתגע בכל פעם שאני מסתכל פסלי הצילום של אנדי גולדוורת'י.

דריו מילנו מ foodpixels.com הוא צלם אוכל וסטייליסט אוסטרלי שאני אוהב ומעריך. האימג'ים שדריו יוצר משיגים בדיוק את האפקט הרצוי: חגיגה לעינים והעברה של טעמים, טקסטורות וריחות ששוברת את מגבלות המדיה.

את מייקל פוהוסקי (Michael Pohuski) אני אוהב בגלל צילומי התקריב שלו, ורנה קומט (Rene Comet) משתמשת בתנועה סביבתית בסדרת 'אוכלים בחוץ' שלה כדי להוסיף דגשים למה שבצלחת.

טיפ לצלם האוכל החובב:

בצילום אוכל נסיון הוא חשוב. חייב את עצמך ללמוד משהו מכל צילום. הבטיחו כי הצבעים שלכם נכונים.

אוכל נראה יותר טוב בצילום בשדה 'רדוד', לכן מומץ לפתוח את הצמצם למקסימום.

עבדו מהר, עליכם לסיים את הצילום תוך 5 דקות מהצילחות. הבטיחו מראש שהמצלמות, התאורה והסטייל כולם מוכנים מבעוד מועד לכוכב האמיתי.

הבינו תאורה. הסתכלו ולמדו את הנושא החשוב מעבודה של צלמים אחרים.

כמה מילים על אוכל וצילום:

אוכל הוא הדבק המדביק דורות. זו חובתנו להעביר את החום שמצאנו במטבחים של אמהותנו לילדינו וללמדם את המסורת הקולינרית כדי להציל אותם מפאסט פוד ותרבות הריאליטי שואו.

עוד צילומים:

~~

סלט של קרוקטים של אורז בקארי, בשר, ג'ינג'ר ובוטנים.

~~

מוס ביצים דרום תאילנדי. צבעה החם של הביצה בוקע מהניגודיות הצבעונית.

~~

בצקניות אורז מתקתקות בסירופ קוקוס

~~

חגיגה. למון גראס וצ'ילי

~~

מאפינס מלוחים/מתוקים של אורז וקוקוס

~~

אוכל צריך להיראות עסיסי ומבריק

~~

פוקוס על ביס בודד

~~

בתוך המכתש. גרגרי פלפל שחור ואבקת כורכום. חמימותם של הטעמים דרך צבע וטקסטורה.

~~


האתר של הנומן:  thaifoodmaster.com 

 

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


 

קטגוריות:: Featuredעושים כבוד לצלמי האוכלצילום אוכל

אודות הכותב:

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שמעון:

    אני לא מאמין כבר שלוש שעות אני עדיין מוצא את עצמי קורא,נהנה,צילומים מרהיבים
    תודה רבה לכם על היכרות עם הנומן מילאתם לי את החור בהשכלה פשוט טוב ומדהים
    תודה  

  2. מאת אורה קורן:

    צילומים נהדרים!

  3. מאת יגאל טובי:

    היי
    שלום לך, אמירה סיפרה לי שהיא בקשר איתך ומאד שמחתישאתה עושה
    חייל בכל מה שאתה נוגע, אחותך היתה אצלי בקציר ומאד נהנינו
    תהיה בריא
    דוד יגאל

השארת תגובה