TEST

אמא של שבת: נעה זני, מצלמת מתכונים ואוצרות (וגם עוגת אגוזים משגעת)

נעה זני ואני היינו "תיכוניסטיות" באותו מקום. מקום רע, על כך שתינו מסכימות. בזמן שהיא היתה התכוניסטית "המגניבה", אני הייתי "זאת שאף אחד לא זוכר". נעה גדולה ממני בשנתיים, ואני הסתכלתי בה בהערצה. היינו שונות בכל. נגיד לי היו תלתלים סוררים וג'ינסים לא מעודכנים ולה היו מכנסי רכיבה של "טופר" וקוצים בשיער, כמו של פול יאנג, אותו הערצתי עד בלי די. אהבת האנשים הפשוטים אל המגניבים.

טעמים לפעמים מיטשטשים ומשתנים. אבל את המהממים של הבית ספר את זוכרת ככתבם וכלשונם. אתמול, באישון ליל, נעה שלחה אליי תמונות מהתיכון. בעיקר מטיולים שנתיים בהם אני נמנעתי מלהשתתף מחשש להזעת יתר והתעייפות. לא כל כך אהבתי לעייף את עצמי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. הנה נעה, יושבת בחולצת ליפטי, בפיזור איברים ונפש, ליד שגיא, איש צעיר ומוכשר שניגן על גיטרה וכתב שירים עצובים (אני אפילו זוכרת אחד). הוא כתב אותם למישהי אחרת, היא שרה ואני עשיתי קולות רקע. נדמה לי שהייתי קצת מאוהבת בו.

ועוד רגע. משמעותי עד מאד.

לכאורה זוג אנשים הולכים בסך. הוא מדבר את עצמו לדעת, מלא בשיק, והיא משתדלת לעשות את עצמה מאד מקשיבה, למרות שהיא לא. אבל כל מי שלמד בתיכון הזה יודע שמדובר ברגע מכונן. הרגע בו ירדו מורי בית הספר מהאוטובוס הצהוב. ספרנו אותם אחד אחד. מי לא בא? מי נראה חולה מאד ויש סיכוי שיקחו אותו בבהילות לבית חולים באמצע השיעור? מי נראית עצבנית? מי באה עם מבחנים בדוקים ביד? מי מהם יצבע לנו את היום בשחור? נעה צילמה את הרגע הזה כאילו הוא אוצר. במבט לאחור הוא אכן כזה, למרות שאז לא ידעתי איך אשרוד יום נוסף.

עכשיו היא אמא מגניבה, בלוגרית מגניבה וצלמת מגניבה. היא גרה בפרדס חנה, מגדלת משפחה ואולי גם גינה, ומצלמת. לא בשיעורים ובטיולים שנתיים. נעה מצלמת רגעים, של יחידים ומשפחות. היא אוספת אותם בשביל אנשים אחרים. היא מצלמת פמיליירי, מוכר ולא מרוטש. אבל גם לא אכזרי, כמו שיכול להיות צילום "לא מצולחת". אני חושבת שאם היא היתה מצלמת אותי אז, בתיכון, יכול להיות שהייתי רואה את עצמי ומתאהבת.

ביקשתי מנעה להיות אמא של שבת, למרות שהיא לא ממש מבשלת או לא מודה בזה. היא בישלה עבורכם פוסט מקסים, מלא בתמונות משפחתיות, לכבוד יום המשפחה המתרגש עלינו בשבוע הבא.

עכשיו נעה והרגעים האצורים שלה.

נעה זני – אוצרת רגעים, צלמת בהזמנה. בת 43 אמא לשלושה חיה עם שולי לוין אהובי בפרדס חנה המושבה. אני צלמת שמצלמת את החיים סביבי רוחשים, אני מצלמת אנשים. אנשים בעסקים שלהם ואת הבתים שהם בונים, החדרים שהם גרים והאוכל שהם אוכלים, מצלמת את המשפחות שלהם. מצלמת אותם לעצמי וללקוחות. אוצרת רגעים כל יום כל היום.

אני מצלמת אנשים בסביבה הטבעית שלהם, צילומים לא "מצולחתים", טבעיים, שאפשר לגעת בהם ולאהוב אותם ישר, כמו שאני אוהבת אותם ברגע שאני מביטה בהם דרך העדשה של המצלמה. היופי שנמצא באמת ללא ריטוש וללא נסיון ליפות את המציאות. יפה עם טוויסט. אני אספנית של חיים, אוהבת אותם ובוחרת להנות מכל רגע, כפי שהם. ממיינת ומבחינה בין רגעים, שולה אותם מתוך היומיום מקפיאה אותם.

כשלמדתי צילום בבצלאל היו לנו קורסי חובה שבהם דגדגנו נושאי צילום מקצועי. כאן מצלמים אוכל, כאן בגדים וכאן מצלמים בעדשת מקרו בלבד. יצא שגם כאשר צילמתי בסטודיו, הדימויים היו רווים בסיפורים שאני מספרת. אפילו עגבניה במצלמת 4X5 ,היתה קצת שמנונית וערסית. לא רציתי לבחור סוג אחד של צילום, עברתי תחנות רבות בדרך, למדתי אצל מאסטרים ואחרי 25 שנים(!) שאני צלמת מקצועית אני יודעת: לכל מקום מגיעה נקודת המבט "המחאתית" שלי על החיים.

בבלוג שלי אני כותבת על החיים הפרטיים הכי רגילים של משפחה אחת מפרדס חנה. המשפחה שלי.

תמרי מצאה את מחבוא השוקולדים, תמונה מהטלפון הנייד

האמת היא שאני לא נהנית לבשל, אבל מאוד נהנית מאוכל. אוכל וטעמים הם זכרונות ותמונות שמתחברים לטעם. אמא שלי הכינה צלי עוף, קציצות ומרק. המטפלות הכינו קוסקוס ופריקסה, לחמניות מתוקות ומפרום ברוטב אדום. בת שלוש הייתי יושבת עם הורי אצל הרומני באשדוד אוכלת איקרה מתפצפצת עם בצל קצוץ זיתים שחורים ולחם שחור פרוס. באשדוד של שנות ה70' היה אוכל מגוון. אכלנו הרבה במסעדות, סטייק על צלחת עגולה מעץ בחצר של עוד רומני, דגים טובים ב"אספניה", פלאפל אצל שימעי השמן ואפילו סינית אחת אמתית, ששכנה בפינת רחוב ונראתה לי תמיד מקום מסוכן ומסתורי.

פיצה שאיתי הכין בגן ולא הסכים לאכול

לכל מקום היתה המנה האהובה עלי: מרק עוף של המסעדה של אגד ברחובות וסלט חצילים במיונז של האיש שנהרג מפיצוץ מכונת האספרסו שלו. אני אוהבת לאכול אוכל טוב וקשה לי עם מסעדות מתיימרות שמחרטטות לי בצלחת. לוקחת קשה אוכל גרוע, באופן כמעט אישי. קילקלתי את הבטן במסעדות יוקרה לא פעם. נהנתי מסטייק טרטר בפלאס דה ווש ותמיד היה לי טעים אצל מישו "צוואי קבאב" השכן שלנו מיפו.

כשסיימתי לפרק את המנה הזו, בקשתי שיקראו לשף. אני רוצה לנשק לו את הידיים. למען האמת, רציתי לאכול מהן את המנה הזו עוד פעם, אבל התאפקתי. לא קראתי לו…

אם אין אוכל טעים בבית אני לא אוכלת ימים שלמים אלא לחם ומיונז, עד שמישהו מבשל לי משהו.

זכרון האוכל הראשון שלי:

אפרסק ראשון של קיץ בים, טעם שפותח את העונה ובכל שנה הביס הראשון של אפרסק לוקח אותי אל חוף הים של אשדוד, שבת בצהריים ומכל הטרנזיטורים בוקעים מערכונים. בשנים האחרונות הטעם הולך ונעלם מהאפרסקים, אבל הגבר בספידו הלבן שאמא שלי היתה קוראת לו "הזאב" עדיין הולך שם על החוף של דמיוני, מחפש בחורות צעירות "לטרוף".

הדבר שאני הכי אוהבת לאכול:

אני אוהבת לאכול הרבה דברים. התלבטתי מי הכי טעים לי. אני נהנית מאוד מאוכל זו יכולה להיות חוויה שמימית, גם אם בסיסית כמו חביתה וסלט. בתקופה בה גרנו ביפו עליתי במשקלי עשרה קילו של תענוגות קולינריים, אבל בסופו של יום אם אין בבית מיונז אני משתגעת.

מה תמיד ניתן למצוא אצלי במקרר ובארונות?

מיונז, פרורי לחם, קורנפלקס מגעיל שהילדים אוהבים, וכל מיני רטבי דגים ואבקות ותבלינים מהמזרח שקניתי ואני לא זוכרת מה עושים איתם.

חפשו את חלב האם…

מנה בלתי נשכחת במסעדה:

ארלט דודתו של בן זוגי לקחה אותי למסעדה, בSAAB האדומה שלה עם גג נפתח נסענו ברחובות פריז, התישבנו במסעדה שלא ידעתי עליה כלום. היא הזמינה צלחת פירות ים. כשהגיעו שלוש קומות של מגשים עמוסי אויסטרים על קרח הייתי המומה. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי אויסטרים. חוויה מדהימה ומסעירה לא האמנתי כמה אושר יכול להיות טמון בתוך צדף עם קצת לימון.

ארוחה בלתי נשכחת בבית חולים מאיר, ינואר 2011.

ספר בישול שאני ממש ממש אוהבת:

אני ממש אוהבת לקנות ספרי בישול. התמונות והמתכונים עושים לי חשק לאכול, אבל צערי הרב הספרים אינם מבשלים במקומי. אני לא מסתדרת טוב עם הוראות לא משתמשת בהם. אבל! בן זוגי אוהב לבשל מספרים. הוא מבשל מספר האוכל של שרי אנסקי הכי הרבה. אני אוהבת לקרא שם את הסיפורים. יותם בן התשע גם מבשל ממנו מידי פעם.

בלוג אוכל שאני אוהבת:

אני אוהבת לבקר בבלוגים על אוכל, להסתכל בתמונות לקרא סיפורים, קשה לבחור אחד. אוהבת את הגרפיקה והצילומים של "בצק אלים". פעם אחת ניסיתי להכין קינוח על מקל לפי בלוג של אסתי ידידיה יצא מזה פוסט.

הייתי שמחה לאכול איתו/איתה ארוחת ערב:

פטי סמית, הייתי שותה איתה קפה בתחנת דלק אם זה מה שצריך כדי להיות חברה שלה.

מנת רוקנ'רול: בית הפנקייק שלוש בלילה. הכי דיינר שאפשר למצא.

הייתי שמחה לצלם אותם אוכלים או מבשלים:

אני מצלמת את המשפחה סביבי וחלק גדול מהזמן אנחנו אוכלים. יש לי גיסה אחת שאוכלת בהנאה וחושניות עם הידיים והכל. מאז הפעם הראשונה שראיתי אותה אוכלת, אני רוצה לצלם אותה מלקקת דבש. אולי אעשה את זה פעם.

מסעדה מומלצת בארץ: יועזר. תמיד סקסי שם אפילו בעסקית צהריים.

הייתי מתה ללמוד לבשל:

אני מעדיפה לא לבשל. אם אפשר שארז קומורובסקי יעשה סדנאות בישול אצלי במטבח וישאיר את האוכל אחרי שהם הולכים.

המשפחה שלי אוהבת לאכול:

שניצל (רק אם הוא טרי), פסטה בלי רוטב, המבורגר, יש את העוף והקציצות של סבתא נילי רק אם הן טריות רק מטוגנות ורק אם הן באמת שלה, עוגות של סבתא שרה. אחד אוכל רק לחם עם חומוס אחד רק לחם עם חמאת בוטנים ואחת אוכלת כל מה שהיא רואה. אנחנו חמש נפשות שבשביל לשבת לארוחה משותפת צריך להכין לנו ארבעה תבשילים שונים. כל אחד והקטע שלו.

אני מתגעגעת לטעם הגפילטע וקרעפלך של סבתא שלי, אוכל אשכנזי טוב מעורר בי געגועים קולקטיביים. דג מלוח עם תפוח עץ חמוץ בצל ומיונז. בערב יום הכיפורים האחרון עשיתי מעשה והכנתי קרעפלך, יצא מאוד טעים והיה קל להכין והכי הכי מגניב היה לחסל כשני שליש מהכמות על המקום ישר מסיר המרק בו התבשלו. לא עמדתי בפיתוי, הטעם עשה אותי שוב ילדה.

מתכון. צריך מתכון.

שום מתכון שיש לי לא שווה העברה תאמינו לי. אבל… אישי חיזר אחרי במשך ימים ארוכים ומאורגנים בהם בכל יום הופיע ובידו מאכל. בראשון גבינות שהגיעו עם הדודה מצרפת, בשני ליצ'י (איחס), בשלישי מנגו. יום אחד הוא הופיע עם קופסת מתכת כזו של עוגיות חמאה הולנדיות ובתוכה פרוסות עוגת אגוזים, פשוטה למראה ושלא עוררה בי תיאבון. 'זו העוגה של אמא שלי – תטעמי' לא רציתי אבל טעמתי והתהפכה לי הלשון בתוך הפה!

רביבה זה נחמד…

אבל הכי נחמד לפתוח את הקופסא ולמצוא בתוכה את עוגת האגוזים של שרה


ריף כהן מדליקה. קודם כי היא יפה אח"כ הקליפ הזה מצולם נפלא והיא שרה על מה שחשוב אוכל ואהבה.

נעה זני – אוצרת רגעים. בלוג צילומים נפלא.

~~~

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאמא ואבא של שבתמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (5)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת הילי:

    נעה מצלמת (א)נשים הכי יפה בעולם!!!

  2. מאת adi:

    חחחחחחח הרסת אותי עם המתכון הכתוב…..
    כל כך אופייני לנועה.
    ראיתי את עבודתה בחגיגה שנערכה בשבוע שעבר באיזור…. מדהימה!!!

  3. מאת נעה זני:

    שלום, תרשו לי לעשות רגע קופי פייסט :
    בעקבות חשיפה לקטלוג תחפושות שבו חצי מהתחפושות פונות אל קהל של צרכי פורנו רכים . מצאתי בגב הקטלוג תחפושת של 'אמא של שבת ' ואמרתי לילדים שאני רוצה להתחפש לזה (למרות שהזמנתי בדואר את 'שוטרת סקסית , ותיכוניסטית שובבה..) . אז אצלנו בבית הבדיחה היא שאני אמא של שבת . הוזמנתי להתארח בפוסט באתר 'בייגלה' הם חשבו להכניס אותי להיכל התהילה של צלמות המזון ,ברם ,כיוון שאינני צלמת 'גנרית' …יצא פוסט למדור 'אמא של שבת' . אני שמחה וגאה בו כי נעמה כתבה שם פיסות הסטוריה , כי דרכה אני מבינה שלא הייתי לבד כמו שנדמה היה לי וכי בזכות בקשתה לתמונות מימי התיכון, סרקתי והעלתי אלבום 80' שנמצא בפיסבוק שלי, ולאט לאט יצוצו האנשים שבתמונות ויתייגו את עצמם.
    ועכשיו נמשך הדיון ביננו ואני מגלה שהמורות שלי לא היו כלכך גרועות כמו שחשבנו חוץ מאחד מורה לחשבון שהיה רע . ואחרי הכל בית ספר שבו אגי משעול מלמדת ספרות לחבורה של בורים בחולצות פלאנל , יש בו איים של תקווה . הנה תראו אותנו איזה יופי יצאנו ! תודה נעמה על הרעיון הנפלא לפוסט , ועל הכתיבה שלך המקסימה תמיד והפעם עוד יותר …(:

    • מאת נעמה פלד:

      לפעמים בא לי שתהיי מלך. לפחות ליום אחד. בגלל הרשע הזה עם המבט המטונף.
      נעה'לה, היית ונשארת הכי מגניבה בבית ספר. אני שמחה שהסכמת להתארח אצלנו. בהזדמנות אכין את העוגה של גברת לוין, אצלם ואעלה פה את המתכון צעד אחר צעד, לנמנעים מלקיחת ריטלין.

  4. מאת ראובן:

    טור תותחי!!! והצילומים חבל על הזמן!!

    תתארחי הרבה בבייגלה, אשמח לקרוא עוד ממך.

השארת תגובה