נלי שפר: הצד האנושי של האוכל

 אדי גולדפיין כתב בדף של בייגלה שהצילומים של נלי לא משאירים הרבה מקום לטקסט, רק שלא יפריע.

אני, אשה של מילים, מחפשת מילים שיתארו את המסע אליו לקח אותי נלי, לפני שנים רבות, כשספרי הבישול הראשונים אותם צילם הגיעו לספריה של הוריי. לא תמיד ניתן היה להשיג את מרכיבי המתכונים והם גם לא תמיד יצאו כמו שצריך, אבל אבי המשיך לקנות את הספרים, בגלל הצילומים.

נלי לקח אותי, ילדת מושב קטנה, עם דמיון מוגזם, מחשבות נודדות ועיניים סקרניות, למקומות אליהם לעולם לא הגעתי עדיין ואולי לא אגיע. אבל הייתי שם, איתו, על דברתי. הייתי באיטליה, הסתובבתי בין הרגליים ליוצרת הטורטליני העסיסית, שהכינה אותם קצת עקומים אך טעימים כמו כל מה שיוצא לאשה כזו תחת הידיים. הייתי גם בדרך המשי, מול האשה עם הגבות המחוברות והחיוך המוזהב, ומאחורי מקפלת הכיסונים הסינית, שגבה דואב, שכרה זעום, פניה לוהטים מן האדים ובכל זאת, בתמונה היא יפה כל כך.

הצילום של נלי תמיד משאיר מקום לסיפור.

אפשר להשלים בראש את המשפט שאומר מוכר האטריות העצבני לקשיש בזקן המדובלל ולהקשיב לרכילויות הטריות שעפות מעל מרכולתן של הנשים בשוק בבוכרה היפה. הוא לא מתערב, הוא מצלם את הרגע. את הרגע המעניין ביותר.

אולי ידעתם, ואולי לא. אבל זה המקום לחשוף את האיש. נלי הוא לא אחר מאשר האח הקטן והמציץ של איה הג'ינג'ית. שנים של הצצה ומעקב אחרי אחותו הגדולה, עמדו לו ואין פלא שעינו החדה יודעת ללכוד את הרגע השווה ביותר.

רציתי להגיד לך, נלי, תודה, שלקחת אותי לכל אותם מקומות רחוקים עוד לפני שהיה לי דרכון וכסף לנסיעה באוטובוס לרחובות. תודה על הזכרונות ועל הרגעים שצילמת בשבילי. תודה.

די עם המילים שלי. נלי לוקח אתכם למסע. אל תארזו כלום, רק דמיון.

~~

אני בוגר מכללת הדסה ב- 1977 , בעל תואר ראשון ושני בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. בעל סטודיו עצמאי החל מ1979, מתמקד בצילומי אוכל החל מ – 1982 ובעיקר באילוסטרציות לספרי בישול (למעלה מ- 70 ספרים), למגזינים ולחברות מסחריות בארץ ובעולם.

מסוף שנות ה 80 התחלתי לצלם בעולם. בהתחלה לספרי בישול שיצאו בארץ ועם הזמן להוצאות ספרים בחו"ל. בשנת 94 הוזמנתי לצלם שווקי אוכל בעולם להוצאת Abramas ושיתוף הפעולה הוליד בהמשך ספר של מאכלי רחוב בעולם.

מאמר ב popular photography וחשיפה לשוק העולמי הביאה לי מגוון של פרוייקטים: עבודה עם הוצאת ספרים מסינגפור, ספר בישול מצרי בקהיר, תערוכות בעולם (שוויץ, אנגליה ולאחרונה בסן פרנסיסקו), מאמרים וצילומים לנשיונל ג'אוגראפיק, מגזין, אוכל יפני, ארגון הבריאות העולמי ועוד. במקביל המשכתי לעבוד לשוק הישראלי בצילומים מסחריים לחברות מזון ולמגזינים בנושאי אוכל ותיירות.

תמיד ראיתי את עצמי כצלם תרבות אוכל, והתמקדתי בצד האנושי של האוכל, מהחקלאי, השווקים, הכנת האוכל ועד המנה הסופית.

"Eating Alfrescoספר של מאכלי רחוב,  , במסגרת הצילומים לספר הגענו אהרוני ואני לחוף השנהב. בכפר קטן, על אם הדרך, עמדה אישה והפרידה את "המוץ מהתבן" של פתיתי קסבה. בהתבוננות מדוייקת ניתן לראות את חיוכה מבעד למפל הקסבה.

בשנת 84 צילמתי את הספר "בישול סיני" של אהרוני ומאז ועד היום לא נפרדו דרכנו. לפני כ- 20 שנה
התחלנו את המדור "אהרוני פותח שולחן" במוסף " 7 ימים" של ידיעות אחרונות", אותו אני מצלם עד
היום. לאחרונה מיתנתי בהדרגה את פעילותי כצלם פעיל, עקב מצבי הבריאותי.

ארכיון הצילומים שלי מתויק וממוחשב, ואני שמח לגלות מחדש שלדימויים שיצרתי יש עדיין ביקוש.

הצילומים למדורו של אהרוני בידיעות אחרונות נעשים כבר למעלה מ- 20 שנה. כל
שבוע מופיע צילום למדור ואנחנו לא החסרנו אף שבוע להוציא מקרים בודדים,
שבהם משיקולי המערכת, המדור לא פורסם. הצילומים נעשים בסטודיו שלי וכל
פעם אנו חייבים לבוא עם דימוי שונה. ההתחשבות בדפוס של העיתון, שאינו נוטה
חסד לצילומים עדינים עם ניואנסים דקים, מובילה לדימויים חזקים וברורים. יש בזה
תסכול כי אחת לכמה זמן אנחנו אומרים – די, הפעם לא נוותר, אבל זו מלחמה
אבודה. מצד שני צילומים מלאי תנועה, חושניות וסיפור, תמיד עובדים.
סטיילינג – גיל אטלן

פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא צלם אוכל. מתי צולמה תמונת האוכל הראשונה?

בעיתון "את" למדור של רות סירקיס ב- 1982.

מתי הבנת שזה מה שאתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

לא היתה תובנה פתאומית, ככה יצא. כשהתחלתי לעבוד כצלם מסחרי הייתי אמור לצלם כל דבר, מאופנה ועד צילומים תעשייתיים. האהבה לאוכל, העניין שמצאתי בנושא ובעיקר באנשים שעוסקים באוכל, כל אלה השאירו אותי בתחום.

צלם אוכל אוהב לאכול?  האם אתה מבשל או רק "משחק" באוכל?

מי שלא אוהב אוכל לא יכול לצלם אוכל. צריך להעביר את החשק, את הטעם, את הזיכרון, את הריחות, רק דרך הדימוי הוויזואלי. אני מדבר על תשוקה ותאווה.  פעם בלוגר אחד כתב על צילומי שהם PORN FOOD , לטעמי זו היתה מחמאה, אם כי בעקבותיה היו לי המון כניסות לאתר, מן הסתם לא של חובבי אוכל.

אהבתי לבשל, כיום אינני יכול. אני אוהב אוכל טרי, רענן עם טיפול ובישול מינימליים. מאז ומתמיד המטבח של המזרח הרחוק אהוב עלי – הטעמים, הצבעים, האסתטיקה.

איזה סוג של אוכל מצטלם הכי טוב?

אוכל טרי שרק הוכן.

מגדלי ירקות ויצרני מזון שמחים לתרום את תוצרתם לטובת צילום שיופיע בעיתון.
כשצילמנו כתבה על עגבניות קיבלנו משלוח מרהיב של כל סוגי העגבניות שאפשר לתאר
– טריות, בוהקות, אדומות ירוקות, צהובות, מפוספסות, קטנות וגדולות. מיד ניצלנו את
השפע לצילום עבור שער הספר אהרוני פותח שולחן 2
סטיילינג – גיל אטלן

איזה סוג של אוכל סובל מחוסר פוטוגניות? מה הכי קשה לצלם?

תבשילים ארוכי בישול ועיסתיים.

ואיך מתגברים על זה?

משתדלים לצלם משהו אחר.

מסעדה חביבה עליך בארץ:

הבית התאילנדי, גוז' ודניאל (מושב בני ציון), רפאל.

מסעדה חביבה עליך בעולם:

מאכלי רחוב במזרח הרחוק – סין, וייטנאם, יפן.

עם איזה שף היית ממש רוצה לעבוד?

עבדתי עם הרבה ונהניתי מכל רגע. אשמח תמיד להיפגש שוב לסעודה טובה.

מי הצלם הנערץ עליך (אוכל ובכלל) ולמה?

צלמת בריטית בשם Tessa Traeger  אהבה ישנה שלא פגה.

כרובית אפויה בשלןמתה וחצויה לשניים, דווקא בצילומים פשוטים לכאורה יש בעיני המון
יופי ושלמות, הצבע, המרקם הצורה, הרקע שמתכתב עם הציפוי, המונוכרומטיות העדינה
וכל השקט הזה עומד מול התפרצות צורנית שמזכירה פטרייה אטומית.
מטרה – ידיעות אחרונות

טיילינג – גיל אטלן

טיפ לצלם האוכל החובב: אל תנשנש בזמן הצילומים, תעשה הפסקת אוכל מסודרת.

אהבתם? המליצו לחברים

צילומים נבחרים, הקליקו על התמונה להגדלה:

יש רגעים שלא חוזרים, כמו האורז הפרסי שמחליק מהסיר על הצלחת אפוף באדי
הבישול. צילום שתופש את הרגע, את התנועה, את האדים וגם את יופיים של תפוחי
האדמה המטוגנים ועוגת האורז הלבן. הספר הזה היה מאתגר במיוחד – צילומים של
נושא חום, לא ממש מגוון, על רקע חום היו חייבים גישה יוצאת דופן מבחינת הצילום
והסטיילינג כדי לא להפוך את הספר לבוץ משעמם.

מטרה – ספר" תפוחי אדמה ,"נירה רוסו וישראל אהרוני"
סטיילינג – גיל אטלן


יופייה של המנה היא בפשטותה, ירקות ירוקים בטיפול קצר השומר על צבעם ופריכותם.
כאשר הירק הטבעי רענן ויפה, כל התערבות שלי בצילום מיותרת.

מטרה – ידיעות אחרונות
סטיילינג – גיל אטלן

זו מנה של ביצים מאודות בסגנון סיני, מה שבולט בצילום אלו הנבטים שמקבלים שקיפות
בתאורה האחורית. אני מחפש בכל צילום את האור שיתגנב מאחור ויתן תלת מימד ונפח
לאוכל. אוכל שונא שמתנפלים עליו עם תאורה חזיתית, הוא אוהב את הליטוף מאחור.

מטרה – ידיעות אחרונות
סטיילינג – גיל אטלן

מגוון הלחמים בעולם הוא אין סופי. ריח של מאפייה ולחם טרי מסחרר
אותי. אני נמשך לריחות שצפים ועולים לפתע ללא התרעה ממאפיות
קטנות. כאשר צילמתי במסעדה בסיינה לספר "הבישול האיטלקי",
עצר טנדר קטן מלא לחמים טריים לפני המסעדה, כך נראה תא
המטען שלו.


אופה זקן לפני המאפייה שלו בחבל
הדורדון בצרפת


מגש לחמים בוכריים
מסורתיים בשוק של
טשקנט


בצק שמרים ובצק עלים. היה מי שראה בתמונות הללו דימויים יהודיים
של טלית ומגילה. ואני בכלל לא התכוונתי.
מטרה – שערי פרקים בספר "אופים בבית", של אהרוני ורפי כהן


בתחילת העבודה בצילומי אוכל היינו בונים סטים מורכבים, מלאי
אביזרים ואווירה. לצילום הזה של גלידה ביתית מצאה הסטייליסטית
מכונת גלידה ידנית עתיקה, בנינו מחסן של עצים בסטודיו ונסענו ליפו
למקום בו עוד מכרו בלוקים של קרח.

קנינו 5 בלוקים וסחבנו אותם
לסטודיו ובנינו סט המדמה מחסן קרח ישן, כאשר את האווירה הקרה
של האדים השגנו על ידי שימוש בקרח יבש. הסטודיו הוצף, הפלאשים
קיצרו והייתי חייב לצלם מהר. העבודה כמובן היתה בשיקופיות 4X5 
שאותן קיבלתי למחרת בבוקר. התברר שהשארתי את הפילטר המחמם
על המצלמה וכל האווירה, שאמורה היתה להיות קרה וקפואה קיבלה
גוון חם ונעים… אז לא היה פוטושופ ומה שעשינו היה פשוט לנסוע ליפו
שוב, לקנות בלוקים חדשים, לבנות את הסט מחדש ולצלם שוב, הפעם
בלי פילטר.

מטרה – ספר מנות אחרונות של אהרוני
סטייליסטית – נורית ברניצקי


פלפלים קלויים בתנור, מגירים מיץ, קליפתם מקומטת, מתקלפת בקלות. לעיתים
קרובות אנו מראים שלבי הכנה, או לעיתים כמו במקרה הזה, אחד מהתהליכים
שמובילים לסלט פלפלים קלויים עם גבינה.
סטיילינג – גיל אטלן


מלבד הטעם הנפלא של כיסונים מאודים, המראה של סיר האידוי, החומריות העדינה
של הבמבוק, הבצק הדק, האדים שמתפרצים כאשר מרימים את המכסה… צילמתי
בסין כל כך הרבה סירי אידוי עם "דים-סם" ועדיין לא שבעתי מהם.
ספר – "פסטה ונודלס ומה שביניהם"
סטיילינג – גיל אטלן


במסעדת דים סם בשנחאי


זוג איכרים צרפתים במחוז ברסט הידוע בתרנגולות האיכותיות שלו. הצילום צולם
במסגרת הנסיעה שעשינו אהרוני ואני לטובת הספר "הבישול הצרפתי". לאחר מכן
הופיעה התמונה הזאת בספרי "קשר עין".

נמל הדייגים קזבלנקה במרוקו ,שוק הדגים שמתקיים על המזח ,אחד המקומות שעורר
בי את החשק לצלם את" ספר השווקים". זו אחת מהתמונות ששכנעו את המו"ל
האמריקאי בפוטנציאל של הנושא. שנתיים בהן הסתובבתי בעולם בחיפוש אחרי
שווקים נמשכו עוד ועוד. כל נסיעה הפכה אצלי לתירוץ להגיע לעוד שווקים. עדיין לא
שבעתי מהנושא.
ספר "שווקים בעולם"

אנשי הגריל בכל העולם הם גברים, לרוב משופמים, רציניים
וקשוחים. לצלות בשר על האש זו אינה מלאכה לחובבנים
ולנשים. היא טקסית ומוקפדת. חבורת הגברים במתחם
הבאבא סאלי בנתיבות לא שונה מאחיהם לגריל בכל העולם.

מוכרת נלהבת של אוכל רחוב בבנקוק. אין לי מושג מה היא
מטגנת. הצילום הופיע במסגרת כתבה שעשיתי על מאכלי
 רחוב למגזין יפני בשם "Eat"
אחר כך היא הופיע על שער מגזין "מסע אחר", שהוקדש
למאכלי רחוב.

צילום זה נעשה לפני יותר מ- 20 שנה לכתבה בעיתון "את" בנושא ביצים. פשטותו של
הצילום, המטרפה, הצללים, הדוגמא שעל המשטח והביצה, מתחברים לי עד היום
לדימוי אהוב.
סטיילינג – נורית ברניצקי

מזיגת חלב לכוס להכנת משקה שוקולד חם, לידיעות אחרונות.
סטיילינג – גיל אטלן


הסיני המוסלמי מאזור לינשיה מרוכז בצליית שיפודים קטנטנים על אש פתוחה,
שיעברו אחר כך לתוך פיתה קטנה. הסיני הזה הוגדל לגודל 3 מ' וקישט מסעדת
גריל בלונדון.


מאכלי רחוב הקסימו אותי. אהבתי לעמוד מול דוכן קטן ולראות את האיש או
האישה מנפיקים מאכלים נפלאים מדוכן בגודל מטבח זעיר. אין משהו מופלא יותר
מהאופן שבו "מותחים" איטריות בסין. הצילום הזה, שנעשה בשוק לילה בשיאן, סין,
הוא אחד האהובים עלי ומדגים יותר מכל את הכישוף בפעולה.
פורסם – ספר "פסטה ונודלס ומה שביניהם", אהרוני


בוקר בשוק התבלינים בדלהי, שני סבלים שוקדים על קליית
לחם צ'פטי לארוחת הבוקר.


ספר "הבישול האיטלקי" שצילמנו אהרוני ואני ב- 1988 , היה ספר הבישול
הראשון שצילמנו בחו"ל. כדי להצדיק את הנסיעה הנחנו מנות בכל מיני מקומות
הזויים, רק כדי להדגיש את העובדה ש"היינו שם". כאן טיפסנו על ראש מגדל
בעיר לוקה כדי לתפוש את המנה על רקע כל העיר.
עד היום אני חושב על התעוזה של יציאה לצילומים של שבועיים, כאשר את
התוצאות נראה רק כשנשוב לארץ, ללא סיכוי לצילומים חוזרים.

כאשר מצלמים שערים לפרקים בספר יש חופש יצירתי, לא צריך להיצמד למתכון,
אפשר לתת דרור למחשבה, להסתכל על האוכל כאלמנט צורני, צבעוני אפילו מופשט.
בצילום שער מסוג זה תמיד צריך להשאיר שטח פנוי לכותרת. המעצב צריך רק לשים
את הטיפוגרפיה בשטח שהשארנו לו.

שער נוסף לאותו ספר, שמתמקד אך ורק בטקסטורה ובצבע של פילה סלמון טרי
שני הצילומים נעשו לקראת ספר חדש של אהרוני שייצא בקרוב.
סטיילינג – גיל אטלן


המעבר לצילום הדיגיטלי היה חסר כאבים מבחינתי. את הספר הראשון בדיגיטלי
צילמתי ב – 2002 ומאז לא הבטתי לאחור. גם שצילמתי בפילם אהבתי מאוד את
התנועה בצילומים, את תחושת החופש ה"מרושל". לפתע לא הייתי צריך לחשוב על
הסרטים המתבזבזים, על מצבים שלא מספיקים לצלם אותם. עדיין יש לי את מסורת
הדיוק, שמקובעת בי מאז הצילום בפילם, אבל אני חוגג על טשטושים ותנועות לא
מבוקרות.
מטרה – פוסטרים בנקודת מכירה, מסעדת פילדלפיה, שף חיים כהן
סטיילינג – גיל אטלן


מאיר אדוני הוא אחד השפים הצעירים והמוכשרים בארץ. לפני
10 שנים בערך הוא החל את דרכו במסעדת "כתית", שהיתה
בכפר רות. מאיר יצר את המנות לספר "שבע ארוחות פיתוי",
ספר שניסה לקשר בין אוכל וארוטיקה. צפיתי פעור פה
ביצירות הפיסוליות שמאיר עשה מאוכל. הספר צולם באור יום
טבעי במרפסת המסעדה. עד היום אור יום הוא מקור האור
האהוב עלי.
סטיילינג – נורית ברניצקי

האלבום המלא של נלי בפייסבוק 

~~~~

כך יוצרים איתי קשר:  sheffern@gmail.com

האתר של נלי שפר 

~~~~

להיכל התהילה של צלמי האוכל הישראלים

~~~~

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredעושים כבוד לצלמי האוכלצילום אוכל

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אבי גנור:

    היי נלי. תענוג. אבי

  2. מאת הילה כהן:

    מעריצה שנים.

  3. מאת שרה סרור:

    כפי שניכתב בפתיח….
    הוא לקח מדינה שלימה לחו"ל כשלא היה לנו דרכונים לחצות את הגבול. הרבה מעוף ואהבת אדם יש בצילומיו..

  4. צילומים נהדרים, מתה על הצילומים של נלי שפר, הם בהחלט מספרים סיפור.

    מגי

  5. מאת הילי:

    אין צלם כזה. מתי התערוכה?

  6. מאת תמר:

    נפלא לראות את התמונות שלך שוב, מסטר. לראות את המחשבה שלך מובילה את היד ועין בשברירית השניה לוכדות רגע של שירה, של אור וצורה,

  7. מאת איה:

    איזה כיף שיש לי אח כזה מכשר , עם עושר אין סופי של דימויים וטקסט . chapeau !

  8. מאת תמיר:

    בראוו נלי!
    עוד נפגש באיזו מונית

השארת תגובה