דן פרץ, סמל המהפכה הקולינרית הצעירה

דן פרץ, איש צעיר ומוכשר, בן  30 בלבד, מסמל עבורנו את המהפכה שעוברת על עולם הקולינריה בישראל בעשור האחרון.

יותר ויותר אנשים צעירים רואים בקולינריה לא רק תחנה בדרך אלא את העתיד אליו הם מתחייבים. כטבחים, שפים, מסעדנים, כותבים או צלמים, הם מגיעים כל בוקר לעבודה עם רעב ותשוקה שהופכת את ישראל לגן עדן קולינרי.

דן שנולד וגדל ביהוד ועובד בסטודיו שלו בתל אביב, עומד היום בשורה הראשונה של הדור הצעיר של צלמי האוכל, הוא עובד עם בכירי השפים על הפקות מתכונים וספרי בישול, מצלם כתבות למגזיני אוכל ומלווה באופן קבוע את מדור האוכל של רונית ורד ב'הארץ'. הוא עובד עם משרדי מיתוג על פרוייקטים ובניית שפה ויזואלית למותגים מסחריים ובדרך רוכש לעצמו טביעת אצבע אופיינית, פרטית, חזקה ואפקטיבית.

פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא צלם אוכל. מתי צולמה תמונת האוכל הראשונה?

בזמן לימודי הצילום שלי עבדתי במסעדת "לחם יין " ביהוד, והבחירה בנושאים שקשורים לאוכל הגיעה באופן טבעי כיוון שזה עולם הדימויים שאותו הכרתי.

בתחילת הדרך עבדתי עם מצלמה טכנית ופילם. לשמחתי, בזכות העובדה הזו למדתי להכין בצורה מדוקדקת את הסט ולהקפיד לחשוב על הפרטים הקטנים.

מתי הבנת שזה מה שאתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

לתחום הצילום הגעתי רק לפני כשבע שנים, האהבה לאוכל היא חלק חשוב מחיי ותהליכים שקורים באופן טבעי במהלך הזמן גיבשו את הזהות שלי כצלם.

לפני מספר חודשים לקחתי חלק בכנס צילום מזון שנערך בספרד ופגשתי בצלמים ותיקים, בעלי ייחוד ומוניטין, המתמחים כל אחד בתחומו. היו שם בין היתר צלם מזון צרפתי שגר בחווה ציורית ומצלם כל חייו באור טבעי בלבד, צלם אנגלי ותיק שמתמחה בצילומי נוזלים מורכבים ששומר על מרחק ממחשבים גם בימים אלה, ואפילו בצלם אמריקאי, שמתגאה בסטודיו מאובזר בחדר קולנוע לממתינים בימי הצילום, ומתמחה בצילומי המבורגרים ומזון מהיר על סוגיו השונים.

המעמד הזה, הייחוד הזה, הוא משהו שאני מאחל לעצמי כשאהיה באמת גדול.

צלם אוכל אוהב לאכול?

צלם חייב לאהוב ולהיות עם תשוקה לאוכל, זה מה שמכניס את הנשמה לסיפור.

אני אוהב אוכל פשוט ומעריך אוכל מורכב. בתקופה האחרונה תיעדתי את המטבח של 'כתית' בעבודה על ארוחות מיוחדות שנערכו שם. נדהמתי בכל פעם מחדש מהעבודה הרבה שמושקעת בכל מנה, מהמסירות של אנשי המטבח לסטנדרטים גבוהים וטעמתי כמה מנות מעניינות במיוחד.

מכתבה שהכנו למוסף הארץ, זכור לי מאכל בשם 'תבציק בולבוסין' (תבשיל תפוחי אדמה ושומן בתנור) ששוחזר על ידי שרי אנסקי מספר שנכתב בתחילת המאה שעברה, והיה פשוט וטעים.

האם אתה מבשל או רק "משחק" באוכל?

אני מאמין שחשוב להתנסות באוכל ולהבין תהליכים שונים וכשהזמן מאפשר אני פותח מגזינים וספרי בישול ומנסה מתכונים שונים. מסתבר שעם הזמן "הצעות ההגשה" חודרות לבישול הביתי ומנות בפרזנטציה מפנקת נוחתות על שולחן בני הבית.

האני מאמין שלי במטבח הוא לבשל מאכלים פשוטים וטריים, שמורכבים מירקות טריים שגדלים בעונה, תהליך בישול קצר ופשוט שמשלב צבעים שונים של ירקות.

חלק מבני משפחתי הקרובים חיים בחו"ל והארוחות המשותפות של יום שישי הפכו עבורנו לגורם מלכד של זכרונות וטעמים שכל אחד מביא איתו.

איזה סוג של אוכל מצטלם הכי טוב?

על צורותיו וגווניו השונים, אוכל תמיד מרתק ומהווה מקור לאסתטיקה ומרקמים שונים. אוכל טרי למשל, כזה שרואים את המקור שלו, וגם כזה שנמצא במקומו הטבעי מצטלם תמיד נהדר.

לא מזמן עבדתי עם מעצב המזון עמית פרבר על סדרת כתבות תחת הכותרת "מהחקלאי לצלחת". חיברנו בין דימויים של מנות לצילומים של תפוחי אדמה, עגבניות, אספרגוס וירקות אחרים בשדה.

איזה סוג של אוכל סובל מחוסר פוטוגניות? מה הכי קשה לצלם ואיך מתגברים על זה?

רק כזה שלא טופל בצורה טובה מלכתחילה, אם בושל יתר על המידה ואיבד מהפוד אפיל שלו, או שלא ניתן להבחין במרקם שלו בצורה ברורה.

עם סבלנות, תאורה טובה והכנה מוקדמת של סביבת צילום, כל דבר הוא בר פיתרון.

מסעדה חביבה עליך בארץ:

אני ויפעת אשתי תמיד נהנים לחקור מקומות חדשים או מקומות שצילמתי בהם ולשוב אליהם מכיוון הסועד (כמו מזללה או טשרניחובסקי 6) ולמוסדות  כמו לחם יין,  ננוצ'קה וקופי בר.

 מסעדה חביבה עליך בעולם:

כשאני מבקר את המשפחה הקרובה שלי במונטריאול, אני משתדל להגיע הישר משדה התעופה ל"שוורץ", דליקטסן ותיק שמגיש כריך בשר מעושן טעים כל כך.

עם איזה שף היית ממש רוצה לעבוד? (בארץ או בעולם)

השנה הגשמתי משאלת לב והתחלתי לעבוד באופן קבוע עם השף מאיר אדוני, לו אני רוחש הערכה עצומה. התשוקה האמיתית שיש לו לאוכל היא משהו פנומנלי ואני משתדל ללמוד ממאיר ומשפים נוספים שאיתם אני עובד כמה שיותר.

אני מרותק מעבודת המטבח במסעדות, והזדמן לי לתעד את המטבח המקצועי משלב ההכנות, דרך שיא הסרוויס ועד לרגיעה שאחרי. הייתי שמח לתעד לאורך זמן מטבחים של שפים וסרוויס במסעדות מקומיות, ואני חולם לתעד את התהליך במסעדות בחו"ל כמו "נומה", "אלינאה", "דה פרנץ' לונדרי" ו"פייר גנייר" (שאל הספרים המדהימים שלהן אני חוזר שוב ושוב).

מי הצלם הנערץ עליך (אוכל ובכלל) ולמה?

כל מי שנחשב לפורץ דרך וחדשני בתחומו ושהצליח לייצר את השפה והחותם שלו בצילומיו.

ארווינג פן שהגה קומפוזיציות חדשניות; אדוארד ווסטון שדגל בדיוק ובאיכויות יוצאות דופן; קארל קליינר השבדי שמשלב דימויים צורניים בלתי נשכחים; דיט איסאגר שדובר שפה סקנדיבית מרהיבה; כריס קורט שמייצר עבודות אדיטוריאליות אמנותיות; וצלמת מבטיחה בשם אמלי לומברד שפגשתי בכנס צילום אוכל עולמי בספרד וצילמה לאחרונה סדרה יפהפיה ל"פושון" הצרפתי.

טיפ לצלם האוכל החובב:

להתנסות וליהנות מהדרך, לצלם על פי תחושת בטן ולאו דווקא על פי טכניקה. להתחיל עם אור טבעי כי הוא זול, זמין ומחמיא לרוב סוגי האוכל.

חשוב גם לזכור שבצילום אין קיצורי דרך. לצלם החובב זו יצירה מחדש, לצלם המקצועי מדובר בעבודה קשה, לא משנה כמה מהנה היא (אמר אדוארד ווסטון וצדק).

על צילום בכלל וצילום אוכל בפרט

צילום הוא מדיום ואמצעי להעברת סיפור ותרבות. כשהוא תיעודי הוא לוכד רגע בהווה, משמר אותו ומעיד על נושא הצילום ועלינו כחברה. העבודה המסחרית עלולה להראות מניפולטיבית יותר, אבל התהליך שבו אנחנו בוראים מציאות מדומה מרתק לא פחות.

כשצלם, שף ומעצב מזון נפגשים בסטודיו נוצר משולש יצירתי שבו למטען התרבותי והקולינרי של כל צלע יש משמעות המעצימה את הצילום הסופי.

אוכל מרגש הוא עבורי אוכל שיש מאחוריו פנים, סיפור ומשמעות, חשוב לי להקשיב לאדם שיצר אותו לפני הצילום. צילום טוב בעיני הוא לא תמיד זה שמצטיין באור מושלם, אלא דווקא זה שאפשר למצוא בו חוסר שלמות מעניין. יש לי זכרון ויזואלי חזק שמאפשר לי לשאוב השראה ודימויים מיצירות אמנות, מספרים וממסעות אוכל בארץ ובעולם – מתיעוד צוענים בצרפת או צילומי שוק במרקש, ועד למפגשים עם צלמי אוכל מפורסמים בכנסים עולמיים.

צילומים נבחרים

אהבתם? המליצו גם לחברים

דלעת על פחמים לוהטים כשלב בדרך למתכון צ'ירשי 

האדום הגדול,דימוי של צורה וצבע דרך אוכל בגווני אדום, צילום שנוצר יחד עם מעצב המזון עמית פרבר עבור תערוכת 'משחקים באוכל' במוזיאון העיצוב בחולון 
מאד חשוב כיוצר, ליזום ולייצר צילומים שלא במסגרת עבודה מול  לקוח ,במקרה הזה אני ועמית פרבר יזמנו סדרה שכזאתי מתוך מטרה לחקור חומרי גלם שונים  בסטודיו
קליפות ביצים על רקע לבן, צילום שאני יודע שיש בו משהו נצחי. מינימליזם טהור של לבן על לבן שאליו אני מתחבר ומאד אוהב
שאריות של היום הופכות למנה של מחר 
מסירות של עובדי המטבח לדיוק במנות שהם מרכיבים  בכתית
דווקא הצילום הפשוט הזה של לחם וחמאה ב'לחם ויין' מעביר חלק מהמהות של המקום
 אספרגוס כחומר גלם
תומר צוק מגדל בחווה שלו מגוון שונה של עשבי תבלין ושדות ירק שונים, בצילום מתוך מוסף הארץ – חומר גלם  מהחווה מגיע למסעדת 'אלבה' בתל אביב
מרכיבי המנה מתוך תפיסה שהם לא פחות מגרים מהמנה הסופית , מדובר בטכניקה מוכרת שבוצעה בעבר בוריאציות שונות. סגנון : עמית פרבר
נתח בשר תלוי  עבור קמפיין מסעדת 'מיט-בר', אחד מהצילומים המסחריים הראשונים שעשיתי  לפני מספר שנים ואחד הזכירים ביותר , משהו שאני שמח להתגאות בו.
הדברים שמעצימים את החוויה שלי במסעדה זה המולת הסועדים, משהו שקיים בעוצמות גבוהות במיוחד  בזמן סרוויס בבלת'אזר בניו יורק 
מתוך תפריט רשת קפה קפה , יצירת שפה צילומית זכירה של צילום בתוך צילום ,תחילה צולמה המנה ולאחר מכן הצילום הסופי מתוך מחשבה על שולחנו של מי היא נמצאת

אהבתם? המליצו גם לחברים

לאלבום התמונות של דן פרץ בפייסבוק

~~~~ 

כך יוצרים איתי קשר: danpstudio@gmail.com

אתר:  DAN PERETZ PHOTOGRAPHER

דף הפייסבוק שלי: דן פרץ צלם

~~~~

להיכל התהילה של צלמי האוכל הישראלים

~~~~

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: כלליעושים כבוד לצלמי האוכלצילום אוכל

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. צילומים יפייפים, אוהבת במיוחד את צילום הביצים הלבנות על רקע לבן, זה בדיוק הסגנון שלי.

    מגי

  2. מאת אבי גנור:

    מאוד משמח דן. רואים יפה.אבי

    • מאת דן:

      תודה רבה , וזה המקום לפרגן למנטה ריי המצוינת שלך שחביבה עלינו במיוחד (ואפילו סעדנו בה בבוקר יום החתונה שלנו )

השארת תגובה