דנית סלומון – תה, סימפטיה וחולצה נקייה

בכל הנוגע לאוכל, סבתא שלי התמחתה בעיקר בגזרת החביתות: חביתה, לחם מטוגן (ככה קראו פעם, בעברית פשוטה, למה שהיום מתהדר בשם "פרנץ'־טוסט") ומצה מטוגנת.

פעם בשבוע, במוצאי שבת, היינו מצטופפים מסביב לשולחן בחדר של סבא וסבתא שלי. בשנים הראשונות סביב שולחן פורמייקה ואחר כך, ברווחה יחסית, סביב שולחן שהיה שייך פעם לאחותה הגדולה של סבתא שלי, שקנתה אותו מהנציב האנגלי.

סבתא וסבא שלי - יהודית גרביצקי־רגב ואברהם שחטר - ביום נישואיהם

סבתא שלי היתה מתכופפת מעל הפתילייה, או הפלטה, ומטגנת חביתות זהובות לכל המשפחה. ברפרטואר היו גם קומפוט תפוחים – ותה עם לימון. כולם בטעם מושלם, שאי־אפשר לשחזר, כי אי־אפשר לשחזר אהבה. לא מבחר גדול, אבל זה מה שאפשר לצפות לו ממי שבילתה את שנות נעוריה בחוות כינרת ובהקמת קיבוצים על גדות הירדן, כשתפריט ארוחת הערב מציע בחירה בין תפוז לתה.

בפינוקים, לעומת זאת, סבתא שלי הצטיינה (גם בכתיבת שירים, אבל זה כבר סיפור אחר). לפעמים הייתי לוקחת חולצה נקייה והולכת לנוח את מנוחת הצהריים בחדר של סבתא שלי. בקיץ בגלל המזגן ובחורף בגלל התה.

סבתא בנעוריה ואסופת שירים שיצאה לזכרה (ספר השירים הראשון שלה יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד)

את החולצה שהבאתי עמי מעולם לא זכיתי ללבוש ביום הבאתה, כי עד שהייתי קמה משנת הצהריים כבר היתה החולצה תלויה על החבל, מכובסת. על השולחן המתינה תמיד כוס תה בלימון. בלי עוגה.

לזכר התה ההוא – חיתוכיות ריבה ואגוזים מהסוג שיכולתם למצוא אז אצל סבתות קיבוצניקיות שידעו לאפות.

אגוזים, אגב, מעולם לא חסרו לנו, כיוון שגידלו אצלנו עצי פקן לרוב. עד לקטיף מותר היה לאסוף רק אגוזים שנשרו על הקרקע (במקרה או "במקרה"); אחרי הקטיף מותר היה לפשוט על העצים. אותנו, הילדים, היו מושיבים להסיר את הקליפות הירוקות מהפקנים שנאספו בקטיף. עבודה שחורה תרתי משמע, שהייתה מותירה את ידינו שחורות משחור ימים ושבועות.

הפקנים שלנו, כך נראה היה, ניחנו בכוחות ריפוי מופלאים, ובתקופות "אחרי הקטיף" יכולתם לראות קשישים, חולים, חיגרים ופיסחים, שבשאר ימות השנה התקשו להגיע מן החדר לחדר האוכל, מטפסים בקלילות אל אמירי הפקנים כדי לקטוף אגוזים נשכחים. אני עצמי נגמלתי מטיפוס על עצים בסוף גן הילדים וכיוון שמעולם לא חיבבתי ידיים שחורות, שמחתי מאוד לגלות שבעיר אפשר לקטוף פקנים  - קלופים! – מעל מדפי הסופרמרקט.

חיתוכיות פובידל ואגוזים

חיתוכיות ריבה בטעם נוסטלגי. פשוט וטעים. אלה שכאן עשויות מבצק קל־הכנה שמכיל גם קמח מלא, מרוחות בפובידל (קונפיטורת שזיפים) וזרויות בפירורי אגוזים פריכים. אפשר להחליף את הפובידל בקונפיטורה מפירות אחרים ומי שלא אוהב קמח מלא, יכול להכין את הבצק מ־4 כוסות קמח לבן.

המצרכים:

  • 200 גרםחמאה בטמפרטורת החדר
  • 1 כוס + 2 כפות סוכר
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 2 ביצים טרופות
  • ½2 כוסות קמח לבן
  • ½1 כוסות קמח מלא
  • 1 שקיק אבקת אפייה
  • ½ כפית מלח
  • 50 גרםאגוזי פקן קצוצים דק
  • ריבת פובידל (צנצנת במשקל340 גרם)

אופן ההכנה:

1. משמנים תבנית מלבנית 25×38 ס"מ ומרפדים אותה בנייר אפייה. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות).

2. מערבלים את החמאה עם כוס סוכר ועם תמצית הווניל לתערובת אחידה. מוסיפים את הביצים בהדרגה, תוך ערבול.

3. מנפים יחד את שני סוגי הקמח, אבקת אפייה ומלח ומוסיפים לתערובת החמאה. מערבלים במהירות בינונית רק עד שנוצר בצק אחיד.

4. משטחים שלושה־רבעים מכמות הבצק בתבנית בשכבה אחידה ומהדקים. דוקרים את הבצק המזלג לאורכו ולרוחבו. אופים במרכז התנור במשך 15 דקות.

5. בינתיים, מוסיפים את האגוזים ואת שתי כפות הסוכר הנותרות לשארית הבצק ומערבלים רק עד שכל האגוזים נבלעים בבצק. יוצרים מהבצק שני גושים מהודקים ומגררים אותם על מגררת גסה מעל מגש גדול. שומרים במקרר עד גמר האפייה והמריחה של הבצק.

6. מוציאים את התבנית מהתנור, מפזרים על הבצק כפות מלאות של פובידל ומורחים בזהירות. מוציאים את פירורי הבצק מהמקרר ומפרידים בין הפירורים בעזרת מזלג. זורים את הפירורים על הריבה.

7. אופים במשך 25-20 דקות, או עד שהפירורים זהובים־חומים. מוציאים את התבנית מהתנור ומשאירים את התנור דולק על חום נמוך (140 מעלות). מצננים 20 דקות וחותכים לריבועים בגודל הרצוי.

8. מייבשים את החיתוכיות בתנור בחום נמוך במשך 20-15 דקות. מוציאים ומצננים בתבנית. שומרים בקופסת עוגיות.

צילום: יהודה סלומון

לפרופיל של דנית בפייסבוק 

***

יש לכם מתכון טוב עם ריבה? השתתפו איתו בתחרות המתכונים שלנו 

***

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredדנית סלומוןכללימאפיםמתכוניםעוגיות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גיא:

    סיפור נחמד שמתקשר לי עם הפוסט של נעמה
    אגב, המילה היא חיגרים (ולא חוגרים)

  2. מאת נעמה פלד:

    כל כך יפה. חיכיתי שהבית יהיה שקט, כדי שאוכל לקרא בשלווה ובתשומת לב.
    היום כל צעירה בת חמישים הופכת סבתא. פעם היו סבתות-סבתות.
    מקסים!

  3. מאת רחלי:

    נפלא! הבאת לי זכרונות מסבתא שלי, מאפיקים, שגם קילפה פקנים, אפתה עוגיות כאלו בדיוק וחביתות נפלאות, שלידן סלט נפלא, שרק אחרי מותה גיליתי מבנדוד שלי שהסוד שלו היה שהוא תובלן בחמאה שבה טוגנה החביתה.

  4. מאת יוני:

    נשמע מתכון מנצח, שאלה- עם מה עלי לערבל, עם וו לישה או וו גיטרה? תודה

  5. מאת יוני:

    אנא תשובתך המהירה, אני בהכנת החיתוכיות. תודה יוני

    • מאת דנית:

      הי יוני. מצטערת על האיחור בתשובה. וו לישה מיועד ללישת בצק שמרים. וו הגיטרה משמש לרוב הפעולות האחרות(מלבד הקצפה)- תערובת עוגה – ובכלל זה העוגה הזו – מערבלים בוו הגיטרה, בצקים פריכים מכינים בוו הגיטרה. המקצף מיועד להקצפת ביצים ושמנת.
      ממליצה לך לקרוא את חוברת ההפעלה של המיקסר שלך – זה יבהיר את תפקידו של כל חלק.
      בברכה
      דנית

      • מאת יוני:

        דנית, תחילה תודה על ההסבר, מאחר והמיקסר שלי ישן ביותר, אזי אין בידיי חוברת. וו הגיטרה אינו עובד, האם אני אוכל ללוש בידיים? תודה יקירה

השארת תגובה