איזה טעם יש לפלשתינה וגם קציצות מעדן תאנים

חיילים שראויים למכתבי אהבה. מימין, סבא שלי. סבא חיים גרשון. משמאל, מרקו ברנס, בן דודו, חברו ואהוב ליבו.

"לחיים החייל שלי שלום רב.

מה שלומך בפלסטינה? אני מקווה שאתה מטייל הרבה ואין לך בחילות מהרכיבה על הגמלים. אני מקווה שאתה הורג עם הסטן שלך הרבה מסתתנים ומחבלים, ושאתה חייל אמיץ.

ווארשה לבנה כולה והשלג חוסם את דלת הבית. בלילות אנחנו ישנים מול האח ואבא ישן מעליו, גבוה. אמא אומרת שעוד מעט יגמרו העצים להסקה וכולנו נקפא למוות. אני יודעת שהשכנים הרעים לא יתנו לנו עצים כי אנחנו יהודים ולא אכפת להם שנמות כמו ביום השואה והגבורה.

לפעמים באמצע הלילה, אני מתעוררת במיוחד כדי לקרא את המכתבים שלך לאור האש, אני עושה את זה רק כשאמא ישנה כדי שהיא לא תזרוק לי אותם לאש ותכעס עליי שאני מקלקלת את העיניים ושאני אהיה עיוורת עד גיל חמש עשרה ואף אחד לא יתחתן איתי. חם לי בלב כשאני נזכרת בך.

אני מקווה שתביא לי תפוח זהב כשתחזור מארץ ישראל כי מעולם לא ראיתי או טעמתי תפוח זהב ושמעתי עליו רק באגדות ובסיפורים. גם תמרים ישמחו אותי מאד כי נמאס לי לאכול רק תפוחי אדמה ופירה. אשמח אם תביא לי שמלה רקומה של בדואיות ונעליים חדשות כי שלי מחוררות לגמרי והאצבעות מציצות לי.

אך הכי אשמח אם תחזור כבר לווארשה ותתחתן איתי, כי אני אותך אוהבת ועליך רק חושבת.

בכבוד רב,

חיה"

***

"…דבש התאנה, מתק החרוב
ואורחת גמלים עמוסי כל טוב
הֵנָה שׁוֹב יָשׁוּב שמש לבבי
ומשם תפוח זהב יביא…"

(פירות חמישה עשר, נעמי שמר)

מאז שאני קטנה אני מוקסמת מסיפורים, במיוחד מסיפורי אהבה רומנטיים. אני שותה אותם בצמא. "חישבו על הנערה הזו, המתגעגעת לאהובה שהלך לארצות החום…" אמרה לנו רינצ'י המורה, שניסתה בכל כוחה ללמד כתה של ארבעים ושלושה ילדים איזה שיר לחגיגת הט"ו בשבט. הרוב ממש לא התענינו בשיר, אבל אני הקשבתי טוב טוב, כי היה שם סיפור אהבה והרחתי רומנטיקה, גם אם לרינצ'י לא היה מושג בזה.

"ארץ ישראל של פעם לא היתה מפותחת כמו היום" רינצ'י המשיכה לפתות אותנו להקשיב, ללא הצלחה. "לא היו בה מושבים, טרקטורים, מכוניות, בתים עם גינה, רפתות, לולים ובתי ספר. בואו ננסה לדמיין איך נראתה ארץ ישראל של פעם…" רינצ'י חזרה למחוזות הכפר המוכרים לה ויבשה את השיר בהצלחה כאילו תשוקה היא ביצה טובענית ואולי זה מה שהיא. באותו הרגע חזרתי לצייר על השולחן. למי אכפת איך נראתה ארץ ישראל, תני קצת רומנטיקה.

אחר כך רינצ'י כתבה "ש.ב" בגיר לבן על הלוח השחור והשאירה אותנו להעתיק מהלוח חצי הפסקה. היא הדליקה סיגריה ופתחה חלון וכל הזמן אמרה לנו "יש לי זמן".

1. כיצד נקראה ארץ ישראל?

2. מהו כלי התחבורה המופיע בשיר?

3. אילו פירות נזכרים בשיר?

4. על פי איזו מילה ניתן להבין שהדוברת יהודיה?

5. בנות – כיתבו מכתב געגועים של הדוברת לאהובה. בנים – כיתבו גלויה של התרשמות מארץ ישראל מן האהוב לאהובתו שבניכר.

מיותר לציין שלא היתה לי שום כוונה לענות על השאלות של רינצ'י. גמלים, כאילו, דא?!

התמקדתי בסיפור האהבה, כמובן.

לתפקיד האהוב ליהקתי את סבא חיים שלי, שמעולם לא הכרתי. אמא סיפרה לי שהוא היה חייל אמיץ בצבא הבריטי. לימים גיליתי שיותר משהיה אמיץ, סבא חיים שלי, שהיה גבוה כזמר, היה שובר לבבות וחובב שמלות. הוא היה מסתובב עם בן הדוד שלו מרקו, ואוסף נשיקות ועוד כל מיני דברים שהשתיקה אז היתה יפה להם מאד. אחר כך מרקו התאהב בשולמית והתחתן איתה, וסבא שלי התחתן עם סבתא שרה ולא חדל מלרדוף שמלות ולשבור לבבות. עד מותו היה גבוה, יפה וזר. אלכסנדר פן הבולגרי.

אז אהוב יש.

עכשיו אהובה. החלטתי ללהק לתפקיד האהובה את הוורשאית היחידה שהכרתי אז. את סבתא חיה ברנדפלד לבית וולך. בתו של הרוקם המוכשר מהצבא הפולני, שידעה לזהות צבע "קנרקובקה" (צהוב קנרית) בעיניים עצומות. אם סבתא חיה היתה חיה היום, היא היתה מחליפה את הטיול שלה מווארשה לפלסטינה לטיול לגואה או לפרו. במקום להיות חלוצה בארץ ישראל היא בטח היתה מטרללת את עצמה כמו שצריך באיזה מסיבת ירח מלא בהודו. סבתא חיה שנאה לשבת במקום אחד ואהבה "פורג'ה". למזלה, גאולה בתה האמצעית והנבונה, התחתנה עם נהג אגד שסיפק לסבתא חיה כרטיס אגד חופשי לכל החיים. ככה היא יכלה להיות בבוקר בים המלח ובערב במטולה.

האמת שרציתי מישהי יותר יפה מסבתא חיה, אבל לא מצאתי. סבתא חיה שלי, היתה די מכוערת. אבל היו לה פה על גלגלים, מרץ, חיות ועין חדה שעמדו לה תמיד. היא גם לא מי יודע מה אהבה את סבא חיים. הוא היה שוורצע מבולגריה שסיבך את הבתה הבכורה בצרות. בעצם, היא שנאה אותו, ממש. אבל אז לא ידעתי את זה. הייתי בכתה ד' וניסיתי להכין שעורי בית כמיטב יכולתי.

את המכתב עיטרתי בלבבות אדומים וציירתי גם נערה בוכיה, מכוסה בשביס צמר. הנערה עמדה בחלון ובידה תפוח אדמה. ציירתי לה בועת מחשבה ובה סלסלת פירות. מחוץ לבית ציירתי עצי אשוח ואיש שלג, שיהיה ברור שקר פה כמו בחרמון.

למחרת ביקשה רינצ'י שנתחלק לזוגות, בן בת, בן בת, ונקריא בקול את הגלויות ואת מכתבי האהבה. לי יצא להיות בזוג עם "ערן המסריחן" שהקפיד לא להתקלח וגם לא להפריע את מנוחת הכינים וחיידקי השיניים. לערן לא היתה אמא שתפריע לכל אלה לחיות וגם לא היו לו הרבה חברים שיגידו לו ללכת להתקלח.

הכנסתי את המחברת לתיק ובמקומה הוצאתי יומן. למה אף פעם לא יוצא לי להיות בזוג עם מישהו שאני מאוהבת בו?

"לא הכנתי שעורי בית" שיקרתי לרינצ'י. "נו!" היא צווחה "מה חדש?!!!! העצלות שלך תהרוג את כולנו!!!!!!!!!" היא חטפה לי את היומן וישר כתבה בין דפיו מכתב רע ומר לאמא שלי.

אחר כך היה רע ומר, כמובן. אבל פחות רע מהשירה "נעמה השמנה וערן המסריחן חתן וכלה".

"שלג על עירי נח כמו טלית
מארצות החום מה הבאת לי?
שלג על עירי שלג על פני
ובתוך הפרי כל געגועי…"

קציצות בשר עם מעדן תאנים, תפוחי אדמה, פטריות ודברים טובים

מצרכים:

חומרים לקציצות:

1/2 קילו בשר בקר טחון ומשובח

ביצה

זר פטרוזיליה קצוץ דקיקות

בצל גדול קצוץ דק דק

1/4 כפית צ'ילי גרוס

כף גדושה מאד של ריבת תאנים

3 כפות שמן זית

3 כפות גדושות פירורי לחם מסוג גריסיני

מלח, פלפל

שמן לטיגון

חומרים לתבשיל:

שבעה תפוחי אדמה קטנים מסוג ראטה.

בצל קצוץ

סלסלת פטריות שמפניון

שורש סלרי חתוך לריבועים

שתי שיני שום קצוצות

כוס אפונה קטנטנה קפואה

כמה גבעולי פטרוזיליה קצוצים גס

2 ליטר ציר מרק עוף / 2 ליטר מים ואבקת מרק

1/4 כפית צ'ילי גרוס

כף גדושה ריבת תאנים

מפה זה ממש פשוט:

1. לשים היטב את החומרים בקערה גדולה. ככל שהלישה ארוכה יותר כך הבשר נקשר. אני לשה כעשר דקות.

2. מכסים את הקערה בניילון נצמד ונותנים לבשר לנוח כחצי שעה. אפשר גם לילה שלם במקרר.

3. צרים קציצות קטנות ובינתיים מחממים את השמן העמוק במחבת.

4. כשהשמן חם מכניסים את הקציצות ומטגנים משני הצדדים.

5. חותכים את הראטה לרבעים או לחצאים  וממטגנים עד לקבלת צבע חום. מניחים בצד על מגבת נייר.

6. מטגנים בשמן זית את הבצל, כשהוא מזהיב מוסיפים את שורש הסלרי והפטריות ומקפיצים עד שהפטריות מאבדות את הנוזלים.

7. מוסיפים את השום ומטגנים מעט.

8. בסיר עמוק מסדרים את תפוחי האדמה המטוגנים. עליהם שופכים את הפטריות, הסלרי והבצל.

9. מסדרים על כל זה את הקציצות.

10. מערבבים בציר המרק את הצ'ילי ואת ריבת התאנים ושופכים בזהירות על הקציצות. מפזרים את הפטרוזיליה ומוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.

11. מביאים לרתיחה וכשהתבשיל רותח, מעבירים את הסיר לבישול על אש קטנה למשך שעה.

12. מוסיפים כוס אפונה קפואה ומבשלים עוד עשר דקות (לא חייבים אפונה, היה לי, אז הוספתי).

13. מכבים את האש ונותנים לקציצות "לשתות" את הרוטב כרבע שעה.

14. טועמים, מתקנים, מוסיפים מלח אם צריך ואם נשאר משהו, מגישים עם אורז לבן למי שאוהבים.

ואם גם לכם יש מתכון משגע שמשלב בתוכו שימוש בריבה, כדאי שתשתתפו בתחרות המתכונים שלנו.

כל הפרטים, כאן.

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredבשרכלליכשרמתכוניםנעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חיה:

    זה נראה טעים טעים וכפי הנראה כבר מחר אכין את התבשיל(אני צריכה לקנות ריבת תאנים)

  2. מאת מני:

    התמונות של המכונית והחיילים נדירות. היכן מצאת אותם?

  3. מאת לירי:

    תענוג צרוף. יכולת לתאר ילדות וזכרונות בצורה נדירה ומעוררת הערצה.
    טקסט כזה רק בבייגלה ואני מודה לך על רגעי נחת נדירים ונוסטלגיה וגעגועים למשהו שאבד.
    התמונות… וואו!

  4. מאת תמי:

    נפלא נעמה !!!

  5. מאת מירי:

    איזה שיר איזה שיר איזה שיר.
    העביר בי צמרמורת ששמעתי אותו עכשיו, זה היה השיר סיום של כיה ו' ופשוט החזרת אותי ברגע אחד לשנת 2002 כ10 שנים אחורה!

    פשוט נפלא, שמלות כלה לא מצליחות לרגש אותי ככה.

  6. כל כך יפה, הכל – הצילומים, הכתיבה והקציצות מעלפות.

    מגי

השארת תגובה