אבא של שבת: טדי הרוש מבשל ריזוטו פטריות

אז תפסתם אותי! אני לא עוסק בקולינריה כמקצוע, אני בכלל מתחום ההנדסה (מכונות, גריז…) ואני טוען בנחרצות: "בשביל ארוחה טובה, לא צריך להיות מהנדס"… ©

הקולינריה עבורי היא תחביב ואורח חיים. אני חי, נושם, חולם וחושב אוכל. וגם מדבר אוכל. אני נהנה ונפעם מכל מה שקשור לאוכל. בגלל זה, אני תמיד מחייך ותמיד שמח.

ללא ספק ההשפעה העיקרית באה מהוריי. אבי ואמי תמיד בישלו במטבח ומבחינתי זה הדבר הטריוויאלי ביותר. חברתי אז, אשתי היום – חיברה אותי לעולם המסעדות כבילוי. בהמשך לאלו, ביליתי כמעט שנתיים במטבחו של השף והאיש המדהים ניר צוק, ממנו ספגתי המון – הן ידע והן אווירה.

בהמשך הדרך אין ספק שהשפיעו עלי ביקורים באינספור מסעדות בארץ ובחו"ל ובמיוחד הטיול באיטליה בקיץ האחרון.

אני אבא ליעל בת החמש וליובל בן השנתיים ונשוי למיכל. אוהב טיולי שטח – בריינג'ר ועל הטרקטורון וכמובן מבשל את ארוחות השטח לחברים.

אני מנהל את "טדי מבקר במסעדותואת "the culinary code" בפייסבוק, שם אני מעלה את הגיגי המטבח שלי, ביקורים במסעדות וכל מה שנוגע לקולינריה מנקודת מבטי.

מה הדבר שאני הכי אוהב לאכול: לא רוצה להגביל. אוהב דגים, פירות ים, בשר, פסטות ומה לא. בעצם, אני הכי אוהב לאכול את מה שמתאים לי למצב הרוח וזה ניכר בכתיבה שלי. אני אוהב לבחור בין אוכל מנחם, לכזה מושחת, או צלחת של אושר, הכל לפי הלך הרוח.

מה תמיד ניתן למצוא אצלי במקרר ובארונות? אורז, פסטות, בשרים, שמנת, פרמג'יאנו, קמח תירס, שמן זית מעולה, חומץ בלסמי, יינות ועוד. אני מאוד אוהב שיש לי את כל העשבים – מרווה, טימין, פטרוזיליה, בזיליקום, כוסברה. התבלינים שלי מקבלים מקום של כבוד – זרעי כוסברה (כמובן…), פלפל אנגלי, פפריקה משובחת ועוד – את רובם אני טוחן בבית בעצמי.

הספציאליטה שלי: יש כמה דברים – אבל אני מניח שריזוטו יכול לבוא בחשבון, או אולי שרימפסים צרובים על קרם חצילים שרופים.

המאכלים החביבים על משפחתי הם:

יעל – ילדתי המדהימה תמיד מבקשת טרטר. בחיי! אוהבת בשר נא באופן מעורר התפעלות.

יובל – משוגע על חמין. לא מוותר לאבא שלי אפילו בטעות – על החמין שהוא מכין בשבת.

אשתי – משוגעת על פירות ים ופסטות ואני מפרגן לה ארוחה כמעט כמעט בכל ערב.

לא הייתי אוכל בחייםכלב.

ספר בישול שאני ממש ממש אוהב:

אני אף פעם לא מבשל מספרי בישול, אבל מאוד אוהב את הסיפורים והתמונות.

'איטליה של ג'יימי אוליבר'. פשוט ספר משגע.

וגם הספר 'אפרת מגישה', של אפרת ליבפרוינד מלא בתצלומים מדהימים.

בלוג בישול מומלץ:

צֶרְמֶלָה - של אמנון יפרח. יש דברים נפלאים, ביתיים והמתכונים שלו מצויינים.

תיק אוכל - עם צילומי אוכל מרהיבים ושעושים חשק.

שווה לבקר גם בדף של נורית פלד בפייסבוק. לא תתאכזבו.

הייתי שמח לאכול איתו/איתה ארוחת ערב:

יש הרבה. תמיד שמח לאכול עם אשתי, אבל אשמח לשבת עם כל מי שיש בו אהבה, אינטליגנציה רגשית ותשוקה לחיים טובים. השף יואב בר הוא כזה, היינן אבי פלדשטיין הוא כזה, שף צחי מויאל. חיים כהן אולי? אייל שני?

מסעדה מומלצת בארץ:

בקצה האחד – מאראבו וכתית ללא ספק. מאתגר את החיך והראש, מרהיב ולא שגרתי. חוץ מזה שהשפים במקום הם אנשים מקסימים.

סטייק במאראבו

הרחק הרחק משם – ממליץ על פונדק משה באור יהודה. מקום של אוכל ביתי בסירי ענק, לא המקום הכי אסתטי, אבל אוכל משגע  באווירת שוק.

אצל משה

הייתי מת ללמוד לבשל (מנה, סוג בישול, סדנא אקזוטית או לא אקזוטית…): חייב להתחזק בתחום הלחם.

ועכשיו, המתכון שלי לריזוטו (אבל שישאר בינינו, הא?רו בינינו):

ציר של פטריות, אורז ארבוריו שבור, חמאה, שמן זית, טימין ועוד כמה חברים.. כשכל אלו נכנסים לעשות אהבה יחד בתוך סיר כבד, יוצא מהם ריזוטו מהמם.. מלא טעמים, בעל גוף עם נוכחות ואופי מתירני שלא מותיר מקום לספק.. תבשיל שכולו מערכת יחסים מורכבת ולא שגרתית, כזו מאוזנת בין מרקמים ועומק של טעמים. בסוף, פרמג'יאנו נוטפת תשוקה מעל, עם זסט של לימון צהבהב שירד זה עתה מהעץ בגינה. השמנת שנכנסת לשטוף את כל הסיפור הזה, עוטפת ברכות כל גרגיר של אורז, כאילו היתה יד אלוהים מושטת. עולם שלא יכול להתקיים בלי יין משובח ליד ועדיף שיהיה פירותי ומרענן.

ל-4 חברים:

  • 350 גרם אורז (עדיף ארבוריו שבור, אפשר גם עגול)
  • 20 גרם פטריות פורצ'יני יבשות, מושרות בכוס מים חמים
  • 2-3 גבעולי טימין טרי
  • בצלצל קטן קצוץ דק-דק (עדיף שאלוט, לא חייב)
  • כף חמאה
  • 2-3 כפות שמן זית
  • גרידת לימון מלימון אחד
  • 3-4 כפות של פרמג'יאנו משובחת, מגוררת
  • ארטישוק איטלקי – לא חובה
  • בקבוק יין לבן – עדיף שרדונה, אבל אפשר גם אחר (קצת לי, קצת לריזוטו..)
  • 100 מ"ל שמנת מתוקה
  • מלח ופלפל (אנגלי כמובן)

בסיר רחב אני מחמם את שמן הזית וקצת מן החמאה. אני מייבש על מגבת 2-3 פטריות מתוך כוס המים ומוסיף אותן לסיר יחד עם הטימין והבצלצל ומטגן אט-אט על אש קטנה. כשהבצל הופך שקוף, אני מוסיף את האורז (מבלי לשטוף אותו) ומערבב עד אשר כל גרגיר עטוף בשמן. בשלב הזה, אני מוסיף כחצי כוס של יין לבן ומערבב עד שהיין נספג באורז וחוזר על תהליך עוד פעמיים-שלוש.

כעת, כשהאורז מתחיל להתרכך, אני מוסיף לו את הפטריות המושרות על נוזליהן ונותן לציר הפטריות הבסיסי הזה להיספג אף הוא באורז. אם חסרים נוזלים – אני מוסיף עוד יין, או מים. כשהאורז כמעט עשוי – ואני מזכיר שהוא צריך להישאר טיפל'ה קשה במרכזו – אני מוסיף את הארטיוק והשמנת ומצמצם אותה מעט. לסיום – מוסיף פנימה את החמאה ונותן לה להתמוסס ולרכך עוד מעט את גרגרי האורז. הליטוף הזה, מלווה בפרמג'יאנו מגוררת – הוא שמשלים את ההכנה של המנה הממכרת הזו. תיבול סופי של מלח ומעט פלפל – ולצלחת. לא לשכוח מעט גרידת לימון מעל.

והשיר שלי לשבת הוא:

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: אמא ואבא של שבתכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נועם:

    מעדיף את נדרה על פונדק משה באור יהודה.האם אתה מכיר?

  2. מאת בקר:

    יפה שהגברים שבחבורה נותנים מקום לילדיהם ומשפחתם
    זה מרגש ונותן תיקווה לתא משפחתי מאוחד גם בשנות האלפיים שהתא המשפחתי בקושי שורד ומעמד האבות נשחק.
    שמחתי להכיר אותך..

  3. מאת נעמה פלד:

    יש לי הרגשה שנורא כייף לאכול איתך, בעיקר כי אתה מבין ואוהב. אז מתי אנחנו אוכלים צהרים במראבו?

    וגם, שלחתי אליך אחד שאני אוהבת. ממש ממש אוהבת. עשה לי טובה, תשגיח שהוא יחזור אליי באותו מצב צבירה, אני דואגת מעכשיו.

    • מאת טדי:

      ראשית – החזרנו אותו בריא ושלם.. מקווה שגם מאושר..
      מחכה ומצפה לצהריים במאראבו… :-)

  4. מאת צחי:

    אכן כך העולם הגסטרונומי תופס חלק נכבד מחייך
    כאשר אתה משלב נשמה בתיבול אין ספק כי תגיע למקומות
    אחרים וטעמים עצומים
    כל אלו גם יעברו למשפחתך היקרה שסופגים את הטעמים הללו
    שלא ניתן לקנות בשום חנות תבלינים
    המשך כך אח יקר

  5. מאת גיל:

    מסכים איתך לגמרי לגבי מאראבו מסעדה טובה והעיסקית משתלמת.

  6. מאת דנית סלומון:

    נהדר. ואם תכין את הריזוטו מקרנרולי במקום מארבוריו זה אפילו – קשה להאמין – יהיה עוד יותר טוב.

  7. זה באמת נראה אחלה ומעורר תאבון
    וכן אני מת על אנשים שמדברים על אוכל בתשוקה
    ומבינים אוכל
    הדתיים היו אומרים עכשיו

    ישר כוח

    ושבת שלום

  8. מאת דודי הדייג:

    טדי,
    קראתי עכשיו ואני משלים תמונת פזל עלייך כמי שמכיר את שושלת משפחתך המקסימה!
    בפעם האחרונה שאני הייתי בביתך אתה היית נער פוחז אבל אם אני מפשפש בעמקי זכרוני אני זוכר עדכונים מאבא על אהבתך לאוכל…
    מקווה שהד,ש הגיע ואא זוכר ואת אמא אתי נדמה לי אני גם זוכר היטב.
    כייף ותענוג אמיתי לקרוא את אהבתך לדבר הזה שמאגד את כולנו כאן וכולנו בלי יוצא מן הכלל מדברים בעד הקולינרייה בתשוקה רבה!
    אהבתי את המתכון לריזוטו,הגרסה הזאת תנוסה בקרוב.
    מעניין לי מה עשית במטבחו של שף ניר צוק,איש מסקרן ללא כל ספק.
    שמח לראות איזה משפחה לתפארת הקמתם ויותר משמח להבין כי את החיוך הנצחי הזה של "הגדול מכולם" תמיד אשמח לראות!
    בנתיים עד שאנסה את המתכון של אמא ללחם שדודי אהב….
    יאללה בשמחות!

השארת תגובה