שמעון ותמר: צילום מתעד זיכרון

שמעון ותמר רוטשטיין הם צלמי אומנות ישראלים החיים בניו יורק ועובדים עם גדולי השפים בעולם, איתם הם צילמו עשרות ספרים.

השניים נפגשו בתל אביב לפני יותר מעשרים שנה, מעולם פעם לא למדו צילום אלא לימדו את עצמם וכל מה שהם יודעים הושג בעבודה קשה וסקרנית של ניסוי וטעיה.

את הסטודיו הראשון שלהם הם פתחו ברחוב הירקון בשנת 1994, ולפני שהעבירו את מרכז העשייה שלהם לניו יורק ב 1999 הם הספיקו לצלם את ספרו הראשון של יונתן רושפלד שהיה גם ספר הבישול הראשון שצילמו.

תמונות של שמעון ותמר מוצגות כיום בתערוכה  של פסטיבל ניו יורק הנקראת Feast Your Eyes, או בתרגום חופשי "תאוה לעיניים", על הכוח של צילום להעביר מסרים דוקא בתחום הקולינרי. מארגני הפסטיבל הזמינו כארבעים צלמים מפורסמים להציג תמונות שלהם בנושאים של מזון, תזונה, אוכל ומסורת, גורמה מזון וכן גם מחסור ורעב.

פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא צלם אוכל. מתי צולמה תמונת האוכל הראשונה?

שמעון: לא , בכלל לא. הגענו לצילום מזון לגמרי במקרה, אנחנו לא אנשים של קטגוריות ולכן אף פעם לא הגדרנו את עצמנו כצלמי מזון, אלא פשוט כאומנים.

תמר: רק כשעברנו לארצות הברית, הופתענו לגלות שאנחנו צלמי מזון, היה פער בין התפיסה הפנימית שלנו כצלמים אומנים ולאופן שראו אותנו. ראינו עד כמה האמריקאים נותנים חשיבות רבה לתחום ההתמחות שלך בצילום, חשובה להם ההגדרה, מעבר למהות.

מתי הבנתם שזה מה שאתם רוצים לעשות שתהיו גדולים?

שמעון: תמיד ידעתי שאהיה צלם ובמקביל הייתה לי אהבה לאוכל, אבל מעולם לא חיברתי בין הדברים, רק שנים רבות אחר-כך. יש תאוריה שאומרת שאפשר לנבא במה ילד יעסוק בבגרותו דרך התבוננות בבחירות שלו בנטיות הלב, לאו דוקא המרכזיות אלא לפעמים הבחירות השוליות. בגיל תשע הכנתי ארוחת ערב למשפחה שלי במשך שלוש שעות, טיגנתי ציפס אחד בכל פעם. הנחתי 2 בצלחת, המצאתי את הנובל קווזין, אהבתי מאוד את המינימליזם. בגיל תשע קניתי את המצלמה הראשונה שלי, הייתי נוסע לשדה התעופה לצלם המראות ונחיתות של מטוסים, צלמתי את האהבות שלי, רק שכילד לא היה לי כסף לפתח את סרטי צילום. הכל נשאר בזיכרון.

תמר : הגעתי לעולם הצילום מעולם האומנות, הציור והמשחק. אני רואה את הצילום כמרכיב של דיאלוג שלם בין אומנים בני אדם יוצרים, וכך אנחנו מתיחסים לנושאים שאנחנו מצלמים באופן הוליסטי, אחד משרה על השני בין אם הנושאים שלנו הוא העולם של הרקדנים והריקוד, ועולם של שפים יוצרים, יש מכנה משותף בין אנשים יוצרים ואנחנו בחרנו בצילום לבטא ולהעשיר את היצירה שלהם ושלנו דרך עולם המושגים הפנימי שלנו.

~~

דונאט שבור

צלם אוכל אוהב לאכול?  האם אתם מבשלים או רק"משחקים" באוכל?

תמר: שמעון אוהב לבשל הוא מאוד יצירתי, יש לו תפיסה אינטואיטיבית, אני אספתי, צלמתי ותעדתי מאות מתכונים ששמעון הכין לנו במהלך תקופה של ארבע שנים, הוא יכול לבשל אוכל מדהים בתנאי שדה.

~~

ז'אן לואי פלאדין - ציר מרק מבושל בתוך שלפוחית של חזיר

שמעון:  אני מבשל אוכל טרי כל יום. אין שאריות.

הבישול שלי פשוט ומדויק,  בקיץ אני קונה רק משוק האיכרים, הרבה ירקות, תבלינים טריים ועשבי תיבול, עגבניות הרלום, שלל של פטריות בר, דגנים קטניות, גרגרים מכל מיני סוגים, נמנע לחלוטין מאוכל תעשיתי מעובד.

אני מבשל לפי עונות השנה, דגים אני קונה אצל הדייג שמוכר לדניאל ולה ברנרדין, בסטודיו היה לנו תנור וולקן מקצועי של מסעדות עם שישה ברנרים, עם הזמן ראיתי שאני מבשל נהדר רק על להבה אחת, נחשפתי לטכניקות וליצירתיות של גדולי השפים בעולם. ז'אן לואי פלאדין, חצי שנה לפני פטירתו, צילמנו את סיפרו האחרון שמעולם לא יצא לאור, אריק ריפר ,לורן גראס שקיבל 3 כוכבי מישלן , נחשב לאחד מהשפים הטובים ביותר בעולם, הוא לא מוכר בארץ, הייתה לו מסעדת יוקרה בשיקגו, אומן גאון.

לורן עומד לפתוח מסעדה בניו יורק תפיסה שונה ומהפכנית של חויה קולונרית של הסועד. תמר ואני עבדנו איתם בצמידות, ראינו מקרוב את טכניקות הבישול שלהם, אני קבלתי מהם המון השראה.

אריק ריפר השף והבעלים של לה ברנרדין ממש לימד אותי לבשל, וחברי הטוב מנה שטרום לפני שנים רבות גמל אותי מאבקות מרק ורטבים התעשייתיים והכיר לי את המטבח האיטלקי.

אז אפשר מתכון?

קוד שחור בציר גזר לבן ושורש כרכום

מנה לשניים:

  • פילה קוד שחור
  • 7 גזרים לבנים דקים או 3 עבים
  • 1 בצלצל שלוט
  • חצי שן שום
  • 1 טומריק (שרש כרכום טרי קטן)
  • 6 ענפי טימין
  • ענף פטרוזיליה
  • למון פרסי קטן
  • רבע פלפל מכסיקני
  • ארבע עלי מנטה
  • כף מלח

לקצוץ את הירקות ולהרתיח בסיר בינוני עם שלוש כוסות מים.

אחרי הרתיחה, לצמצם את הציר על אש קטנה כארבעים דקות, ולסנן את הירקות מהציר.

לתת לציר להתקרר מעט.

לחתוך את נתח הדג לשש פרוסות סשימי.

לצקת את הציר אל קערת מרק קטנה.

להניח שלוש פרוסות סשימי של קוד שחור אפשר גם קוד רגיל.

להוסיף ארבע עלי נענע.

איזה סוג של אוכל מצטלם הכי טוב ?

תמר: אוכל שמכינים אותו באהבה ובתשוקה, אוכל במצבו הטבעי הגולמי כמו פירות וירקות שלמים, שמקרין חיים וטריות ונותן מקום לאור ולצל, צורה וצבע, מזון שקבל את האור באופן מרהיב ומעורר השראה.

שמעון: כל דבר שמעורר את התאבון והוא תאוה לעיניים, הוא גם תאוה למצלמה.

~~

הצ'יפס המפורסם של זאן לואי פאלרדין


איזה סוג של אוכל סובל מחוסר פוטוגניות? מה הכי קשה לצלם ואיך מתגברים על זה?

שמעון: אין באמת אוכל שמצטלם לא טוב, יש צלמים שמצלמים לא טוב, אני אוהב אתגרים תנו לי ולתמר דבר שמצטלם רע ואנחנו נמצא את הדרך היצירתית לצלם אותו.

כשעבדנו עם אריק ריפר על הספר שלו On The Line, ספר מבריק שמתאר את מאחורי הקלעים של מסעדת דגים הטובה ביותר בעולם, הוא ביקש שנצלם את מצרכי היסוד של המסעדה שהם כמובן דגים פירות ים וכו'.

לצלם דגים מתים זה אתגר, מונק פיש דג רירי שנראה כמו מפלצת, תמנונים לחים, גווידיק- צדפה ארוכה שנראית כמו אבר מדולדל. באותה התקופה צילמנו המון דברים בתנועה, שהקפאנו בחשיפה מאוד מהירה, בשברירית השניה, נורות מתנפצות, בלונים מתפוצצים, רקדנים באויר, החלטתי פשוט לצלם את הדגים בתנועה, זה נראה מדהים, הדגים נראים חיים, זכינו בהרבה פרסים על התמונות הללו, והם מוצגות כיום בתערוכה של פסטיבל ניו יורק .

~~

דגים מתים שהקמנו לתחיה מתוך הספר של השף אריק ריפרט On The Line, מונק פיש, טונה , סלמון וגווידיק. את הדגים צלמנו תוך כדי תנועה התנועה היא שנתנה את הדינמיקה והמראה החי של הדג.

תמר: ג'אנק פוד, מצטלם רע, ואי אפשר להתגבר על זה. צדפות פתוחות, מצטלמות רע ואפשר להתגבר על זה. אנחנו אימצנו את את העצה של סטיב גובס חשוב אחרת, וישמנו אותה בצילום, בכל פעם שצלמנו לשפים את הספרים שלהם תמיד מצאנו דרך אחרת ומקורית להתיחס לאוכל שלהם, למנות המוגמרות ולחומרי הגלם, הכנסנו את היצרתיות והיחודיות שלנו לתוך המרכיבים של הבישול-צילום, שמרנו כמובן על היחודיות שלהם, ומצאנו את השפה הויזואלית של כל שף בנפרד.

למשל כשצלמנו את הספר של מרכוס סמואלסון אקוויט, עשינו מחקר על הצבעים המאפיינים את שוודיה בחרנו את הצורה הנקיה והגרפית האור הצפוני הקר, האוכל לא מנותק מהמקור והסביבה שלו, מרכוס ביקש מאיתנו לצלם לו ספר שהצילומים בו לא יתישנו לעולם.

עם אריק ריפר צילמנו ספר במהלך שנה וחצי שכרנו בית לעשרה ימים, בכל עונה חורף פוארטו ריקו, בסתיו וורמונט, בקיץ המפטון ובאביב נפה וולי, היינו עם הסופר מייקל רולמן והצייר הקולומביאני ולנטינו קורטזר. הוא בישל ארוחות צהרים וערב ואנחנו תעדנו את הכל, החל מהקניות, ההכנות, חומרי גלם, שתיית היין בשקיעה על חוף הים או ביער הגשם בפורטוריקו. הוא נתן לנו יד חופשית, להעביר את החויה כרצוננו, היינו שיכורים רב הזמן וצילמנו ללא הפסקה. נחשפנו לעושר רב של יצירה ועשיה, יצרנו שפה של צבעים לכל עונה .

~~

מתוך הספר בחזרה לבישול עם אריק ריפר, בחרנו להתייחס לצבעים ולתחושה של עונות השנה, לשנות את הצבעים והאוירה של התמונות בהתאם.

איזו מסעדה חביבה עליכם בארץ?

שמעון: ישנן הרבה מסעדות שאנחנו אוהבים לאכול בארץ, וגם לגלות מסעדות חדשות, אנחנו אוהבים את מול ים, מחניודה בירושלים.

מסעדה חביבה עליכם בעולם?

שמעון: לה ברנרדין, בלו היל בטרי טאון.

עם איזה שף הייתם ממש רוצה לעבוד?

תמר: עבדנו עם הרבה מאוד שפים – ועם שפית מוכשרת אחת, סוזן גואין מלוס אנג'לס.

אנחנו אוהבים שפים ושפיות שפויים ויצירתיים, שיש להם עולם רחב בתחומים רבים , אומנות פילוסופיה שיש להם ידע רב ואהבה אמיתית למקצוע שלהם, אלו שיוצרים בענווה קסם.

אחד מהשפים המדהימים והענווים בעולם שהיינו מאושרים לצלם עבורו ללמוד ממנו ולאכול אצלו, הוא שף ג‘ירו אונו בן ה 85. יש לו מסעדה עם 3 כוכבי מישלן בטוקיו ושמה סוּקִיָאבָּשִׁי ג‘ירו, חלל קטן, עשרה מקומות בלבד ורשימת ממתינים מאוד מאוד ארוכה.

שמעון: הסוד של שף ג‘ירו אונו, הוא ביכולת להוציא את הקסם מהפשטות, כאשר חמרי הגלם, מצרכי היסוד, המקור של האוכל הוא באיכות מושלמת, ומוקפדת, אפשר לטעום את אלוהים.

תמר: אפשר לחוש את הטעם של האויר, זה קסם עדין. אריק ריפר סיפר לנו כשהיה שף צעיר הוא עבד אצל ג'ואל רובישון שהיה גאון בטכניקה קלסית של בישול צרפתי ואצל ז'אן לואי פאלדין שהיה כולו אנטואציה וקסם.

אריק אמר שפלאדין היה מקבל את ההשראה ישר מאלוהים ושממנו הוא למד לא להצמד לטכניקות הקלאסיות ולהרשות לעצמו לעבוד ממקום של השראה. כיום יש התמקדות בפשטות, לא מינימליזם אלא רצון למצוא את הטהר והיחוד.

~~

אריק ריפר

שמעון: הייתי רוצה לעבוד עם השף ג'ימי אוליבר, שמעביר מסר חשוב כל כך, על בריאות ותזונה, הוא עושה עבודת קודש, נלחם על הבריאות ועל העתיד של ילדים שנחשפים לאוכל רע בבתי הספר שלהם ומנסה לחנך דור חדש לתזונה בריאה וזו מלחמה ממשית.

מי הצלם הנערץ עליכם (אוכל ובכלל) ולמה?

שמעון: אין לנו צלם אוכל נערץ, אלה קבוצה של צלמים אומנים גאונים, עובדי אור וצורה, שחידשו ויצרו במדיה כמעט הכל, הנרי קרטייה ברסון, רות ברנהרד, ג'וליוס שולמן, גורדון פארקס, ארווינג פן, הלמוט ניוטון, ובארץ בן לם האגדי, רון קדמי, שמקדם דור חדש ומדהים של צלמים.

תמר: גם במאים של קולנוע כלולים ברשימת היוצרים הנערצים: גודאר, בלה טאר, טרקובסקי, אנייס (אגנס) ורדה גם כבמאית גם כצלמת וגם כבעלת חזון.

טיפ לצלם האוכל החובב:

שמעון: ברמה הכללית לפתח סגנון אישי ולא להעתיק סגנונות של צלמים אחרים. ברמה הטכנית להסתכל על התאורה של המקום, ולהתאים את מצלמה לתאורה, לפי התוכנ השקיימת בה. אם יש צללים כבדים על האוכל אפשר להחזיר את האור עם צלחת לבנה או מפית. לא להבזיק עם פלש על האוכל, עדיף לצלם בלי פלש, אם יש תנאי תאורה קשים, אפשר להניח את המצלמה על כל דבר שיכול לשמש כחצובה מאולתרת, לצלם על כסא גבוה.

תמר: הסוד האמיתי של צילום הוא תמיד האור, והקומפוזיציה, האור נותן את הקסם לתמונה, הקומפוזיציה יוצרת את המתח והדינמיקה, עדיף לצלם אוכל בתאורה טבעית של שמש אם אפשר, להביא את האוכל ליד החלון ולצלם כך שהאור יגיע מלמעלה ומאחורי האובייקט, עדיף לבחור אוביקטים בעלי נפח כמו לחמים ירקות ופירות טריים, מי שרוצה לתעד את האוכל שבישל שלא יהרוג את האוכל בבישול, שישארו הצבעים הטבעיים עד כמה שאפשר.

~~

לראות את האור – עלי כפיר ורוברב שצילמנו בשביל מרקוס סמואלסון לספרו אקוויט. בכל הצילומים שלנו אחנו מחפשים את האור היחודי והאופי של כל שף ואומן , יש לנו יד חופשית ליצור ולהפוך את האוכל ליצירת אומנות.

שמעון: כיום אנחנו עובדים על פרוייקט אומנותי גדול שישלב ווידאו פיסול וצילום, הפרוייקט הצילומי יהיה מכוון לאהבות הגלובליות המשותפות לאנושות, לחזון עתידי, ליצירה של עולם שההתמקדות תהיה על עיצוב טכנולוגיות מתקדמות שמשתלבות עם הטבע ותורמות למשאבים של כדור הארץ ולא גוזלות ממנו.

תמר: הבעיה של ניצול המשאבים קיימת במיוחד בתחום המזון התעשיתי על כל גווניו מן הצומח ועד לגדול בעלי חיים, העבודה שלנו מכוונת לכולם, תם העידן של האומן האנדוידואליסט המתבונן לנצח פנימה אל תוך עצמו, המאה העשרים ואחת, מחייבת אותנו להרחיב את המבט, לאחד את המבט הפנימי והחיצוני יחד, לראות את עצמנו כחלק מן השלם האקולוגי הקוסמי אין נפרדות אלא הגילוי של אחדות איך הפרטים פועלים בה, איך מנגנוני החיים זורמים, מתחברים ומקיימים אותה.

הרהורים כללים על צילום בכלל וצילום אוכל בפרט:

שמעון: צילום הוא אחד מהביטויים האנושיים ההתרשמותיים העוצמתיים ביותר, אם בעבר צילום מזון יצג היה בעיקר למטרות של פרסום וספרי בישול, כיום בעידן הדיגיטאלי צילום מזון הוא יומן אישי, כולם מצלמים את האוכל שהם אוכלים, קיצרנו עוד יותר את התהליכים ביננו לבין הזכרונות, האנושות נהייתה מכורה לתיעוד, הצילום הופך לחלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו, החיים שלנו משוכפלים, נשלחים ומופצים, במהירות האור, העולם הדיגיטלי יצר מציאות וכמו תמיד הטכנולוגיה מתקדמת יותר מהיכולת שלנו להכיל אותה. מה שמסמל יותר מכל את תום העידן האנלוגי בצילום הוא העלמותה של חברת קודאק, ששמה נקשר לצילום יותר מכל חברה אחרת, הצילום הדיגיאטלי מיצג את המאה העשרים ואחת, הצילום האנלוגי את המאה העשרים, ושניהם מיצגים את העידן המודרני, המהפיכה התעשיתית, שמגשימה לאנושות את כל החלומות לסיפוק מידי של כאן ועכשיו, וחיי נצח. התשוקה לשמור הזמן והנצחתו.

תמר: אנחנו ברי מזל שיש לנו מדיה של צילום, מנציח רגעי הווה שלא יחזרו שוב, למרות הרצון שהצילום יהפוך למראה האוביקטיבית של המציאות, שוב עולה הדמיון האנושי ומכסה על האמת האובייקטיבית, הצילום נשאר רשום של זיכרון, תעוד אובייקטיבי של המתבונן הסובייקטיבי, יש עוד מחשבות על צילום ואבולוציה, איך הצילום שינה את התרבות שלנו את הדרך שאנחנו מתקשרים עם הזמן כי בכל זאת הזכרון הוא בגדר הרוח והמחשבה, והצילום מנציח דימוי בחומר.

צילומים:

כיום השפים מחפשים את הטעם האלוהי שבמנה, זה לא מינימליזם אלא רצון למצוא את הטהור המדויק הטבעי, ולכן החיפוש הוא אחרי חומרי הגלם הטובים והנקיים ביותר. הצילום של קוויאר בצדפה. מנה שאריק ריפר מגיש במסעדה שלו לה ברנרדין למנה הזו הוא משתמש בקוויאר שהוא קונה מישראל.

הצילום הזה הוא השער לספר שעשינו עם השפית סוזן גואין , תמרים טריים. צולם על הספה בבית שלה בלוס אנג’לס, אנחנו בחרנו את התמונה לשער. העובדה שהצילום נבחר לשער הייתה בגדר כמעט נס מכיוון שהכוון היה לשים מנה שכולם יזהו וכשיצא הספר לאור הרבה קוראים לא זיהו מה מצולם בתמונה ובקשו הבהרות, האתגר שלנו הוא לא רק אסתטי אלא גם להעשיר ידע באופן מענג.

~~

מנה של אריק ריפר קציפה של טרפלס

~~

מנה של טונה מעל פואה גרה – אריק ריפר

~~

זאן לואי פאלדין השף האגדי שנפטר ב 2001 ושבזכותו התחילה כל הסצנה הקולינרית בארה”ב. הוא שהביא את אריק ריפר דניאל ועוד רבים אחרים שבאו בעקבותיו.

תמונות שצלמנו איתו חודשים לפני מותו מתוך הספר שלו האחרון שמעולם לא יצא לאור.

~~

ציר מרק מבושל בתוך שלפוחית של חזיר. ז'אן לואי מכין את הציר בשלפוחית, טכניקות בישול צרפתיות שורשיות אוטנטיות , בישול מן הקרביים תרתי משמע.



מח עצמות וטרפלס

 מרק טרפלס 

לורן גראס

המטבח באל 2 א ו


  שתי מנות

עוד נושאים (הקליקו על הצילום להגדלה)

מים רוח תנועה ריקוד ושוקולד

צילומים שעשינו בבלו היל טרי טאו, מסעדה בחווה החינוכית של קורפלר, שם מגדלים את האוכל שהם מגישים.

מבט נוקב על אוכל תעשיתי

בחזרה לשורשים סטילנס

 

כוראוגרפיה בצילום – עבודה עם רקדנים

 

לאתר של שמעון ותמר 

***

 
אהבתם? המליצו גם לחברים

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredכלליעושים כבוד לצלמי האוכלפוסטים אהוביםצילום אוכל

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אבי גנור:

    מה שלומכם?

  2. מאת niri:

    מכירה את הזוג הצעיר והמוכשר מהימים שישבו ברחוב הירקון…
    ידעתי שתצאו לעולם ותתגלו!
    כמה כייף לפגוש אתכם שוב.

  3. מאת קרנית:

    צילומים מדהימים!!!
    יש לי שאלה אולי לא קשורה: האם הכתבות בתשלום? יש לי חברה שסיימה את בצלאל ומצלמת אוכל ושווקים בצורה חושנית שלא ניתקלתי בה בעבר. כמה עולה להשתתף ואיך יוצרים קשר עם המארגנים?

    • מאת נעמה פלד:

      היי קרנית.
      הצילומים באמת מדהימים, אני לגמרי מסכימה.
      לשאלתך – סדרת כתבות הצילום איננה בתשלום והיא לגמרי חינמית. הרעיון הוא לחשוף את האנשים שמאחורי המצלמה, לעשות פוקוס על עבודתם ולהכיר אותם ואת נקודת המבט שלהם.
      כל צלם אוכל מוזמן לשלוח פניה למייל הבא: thebeygale@gmail.com
      ואנחנו נשמח לפרסם את עבודותיו. יכול להיות שזה יקח טיפה זמן מפני שכמות הפונים אלינו גדולה.

      שלך,
      נעמה

  4. מאת דנה ב:

    הצילום של הקוויאר..

  5. מאת אדוה:

    וואו, איזה כישרון…
    אתם מדהימים

  6. מאת shilon:

    צילום שנעשה באהבה – כמו אוכל שנעשה באהבה = גירוי והתאהבות.

    תמר ושמעון – עליכם אומרים גאווה ישראלית.

  7. מאת shilon:

    נ.ב: תמונת השלפוחית מרתקת.

  8. מאת rinat b z:

    גם אני מכירה אתכם מכמה שת"פים מסחריים מוצלחים. מקווה שתחזרו לארץ. זקוקים לכשרונות ולמצויינות כמו שלכם.

  9. מאת תמר:

    תודה רבה, ונשמח אם תספרי איך אנחנו מכירים?

  10. מאת תמר ג.:

    מקסים

השארת תגובה