ביג מאמא – משלוח שגורם להתגעגע לאוכל של אמא

הגענו לתחנת הרכבת, הורדתי את הקסדה שלי ונשקתי לה לשלום. היא נוסעת לחיפה, לבלות עם חברות. מסכנה שלי. גם אם היא לעולם לא תודה בזה, אני יודע שלא קל להתמודד מידי יום עם השנינות המתמדת והטעם המשובח שלי. למזלי אני מבין נשים, ואני רגיל לזה שהן בורחות מכל הטוב הזה שאני מקרין.

ניצלתי את ההזדמנות כדי להרים צלצול לחברי הטוב יוני, שלא דיברתי איתו הרבה זמן. "בוא. מזמינים אוכל." אמרתי לו מיד איך שענה לי. "אני מגיע" הוא ענה וניתק. התגעגעתי לשיחות האלה שלנו. 10 דקות אחר כך הוא כבר היה אצלי.

כגברים מעשיים וחדורי מוטיבציה לא בזבנו זמן בגינונים מיותרים, וניגשנו ישר למלאכת  בחירת המסעדה. בלוגיקה ובהגיון אופייניים ערכנו רשימה של מקומות שניתן להזמין מהם, וסידרנו אותם על פי מטבחם. לאחר מכן איבדנו את פיסת הנייר עם הרשימה שלנו ונאלצנו עשינו לעשות רשימה חדשה. צמצמנו את הרשימה באלימינציה מתקדמת ולבסוף- בחרנו מקום. ככה זה כשעושים שימוש מושכל בהגיון. וזה לקח רק שעתיים! התקשרנו ל"ממוצ'קה" וגילינו שבזמן הזה הן כבר סגרו את המשלוחים.
המשכנו ברשימה-בשיטה-מדעית שלנו והחלטנו להזמין מ"טוני ווספה". התקשרנו וגילינו שלטוני אין ווספה, ושהוא בכלל לא מבצע משלוחים.

אמנם גברים לוגיים אנחנו, אבל בשלב הזה החלו לנבוט בתוכנו שלל רגשות. אינני מתבייש לומר שגם אינטליגנציה רגשית היא דבר חשוב, ובעזרתה זיהיתי את הרגש הגועה בי: זה היה רעב. אחד הרגשות שאני הכי מחובר אליו. זרקנו את הרשימה.
בשלב הזה כבר היינו סגורים שאנחנו רוצים פיצה. נזכרנו בביג מאמא. שנינו הזמנו משם בעבר הרחוק (3-5 שנים) וזכרנו את הפיצה שלהם לטובה. המסעדה עברה מאז גלגולים רבים, כולל הפיכתה ממסעדה מן המניין למטבח שמבצע משלוחים בלבד.

כהרגלי, נכנסתי לאתר המסעדה באינטרנט כדי לראות את התפריט, אבל את ההזמנה ביצעתי טלפונית. המוקדנית ענתה לי כמעט מיד, אך נאלצתי לחכות מספר דקות כדי שתסיים עם מישהו בקו השני. מסרתי פרטי כרטיס אשראי, פלוס תוספת של 6 שקלים דמי משלוח. אני חייב להודות שאני לא ממש מבין את הנורמה של לשלם למסעדה תוספת עבור שירות המשלוח, במקום שהמסעדה תיתן לי הנחה על זה שאני חוסך לה את העלויות והמגבלות של לתפוס אצלה שולחן, אבל העניין קצת יותר תמוה כשלוקחים בחשבון שביג מאמא היא כאמור מטבח שעושה רק משלוחים. ניחא- הזמנו.

הובטח לנו כי המשלוח יגיע תוך שעה.
מכיוון שלנו כבר היה את הבלוז, ומכיוון שהזמנו מביג מאמא, שמנו את ביג מאמא ת'ורנטון על המערכת, יוני שלף את הגיטרה, ואני את המפוחית והעברנו איתה את הזמן את להגעת המשלוח. לחכות למשלוח מזון זה בדיוק סוג הכאב העמוק שהבלוז מיטיב לתאר. זה, ועבדות.

כעבור כחצי שעה התקשרו אלינו לומר לנו כי אחד מהקינוחים שהזמנו (סופלה שוקולד) נגמר, ושאלו אם נרצה להחליף למנה אחרת. 50 דקות מרגע ביצוע ההזמנה המקורית במשלוח הגיע.

האוכל הגיע ארוז בשקיות נייר, אבל בתוך שקיות הנייר המנות היו ארוזות פעם נוספת בניילון. מיותר לחלוטין ומזהם. המנות הגיעו ברובן בתוך כלי פלסטיק חד פעמיים שאינם ניתנים לשימוש חוזר (מלבד השניצלונים שהגיעו בקופסה קשיחה שניתן לשטוף ולהשתמש בה שנית), והפיצה שהגיע בקופסת קרטון.

התחלנו עם "נשנושי השניצלונים" (26 ₪)  ארוזים בתוך קופסת פלסטיק רב פעמית וקשיחה, התגלתה ערימה נדיבה מאד של שניצלים קטנים, ובקופסת פלסטיק קטנה נפרדת, מטבל צ'ילי מתוק פשוט. הנגיסים לא לקו חלילה בשום תחכום, והאמת- טוב שכך. זה היה עוף מצופה פירורי לחם. המנה הגיעה חמה, המרקם היה פריך (באופן יחסי למשלוח), ובסה"כ היינו מרוצים מאד. נכון- לא בדיוק אוכל איכות או טעמים מפתיעים, אבל היה הרבה ממנו והוא היה זול, שזה תיאור שאפשר לתת גם עלי- אז אני לא מתלונן.

בעודנו נוגסים בנגיסים פתחנו גם את קופסת הפיצה. הזמנו פיצה משפחתית מחולקת לחצי עם תוספת זוקיני (35 ₪ לחצי פיצה), וחצי בתוספת פרושטו וביצה (37 ₪ לחצי פיצה).

הפיצה גם היא גדולה למדי. הבצק מהסוג הדק שנאפה על אבן, סטייל פיצה איטלקית (דגש על ה"סטייל"). כאן בערך נגמר הדמיון בין הפיצה של ביג מאמא ליצירת האומנות מארץ המגף. מכל שאר הבחינות, מדובר על פיצת מזון מהיר בסגנון אמריקני. בעיקר בלט הטעם של התבלינים המיובשים שכל כך אופייני למזון מעובד ולא לטריות של אוכל איטלקי טוב.  מעבר לכך הגבינה פוזרה במשורה, והפיצה הייתה קצת יבשה.

בחזית התוספות ביג מאמא מנסים להיות מסעדה ולא סתם מזון מהיר: חצי מהפיצה הייתה עם זוקיני- אחת התוספות האהובות עלי על פיצות באיטליה. תוספת נהדרת שלא היינו מוצאים בפיצרית מזון-מהיר מן המניין.
הפרושוטו והביצה, לעומת זאת, היו עלובים. מזלי בחיים הוא שזכיתי לעבור אי-אילו חוויות פרושוטו על גבול האירוטיקה הגסטרונומית, שכן אם הייתי צריך להסתמך על הנקניק הבלוי שקיבלתי על הפיצה מביג מאמא אין ספק שכיום הייתי אנטישוטו לגמרי.

יחד עם הפיצה הזמנו גם סלט קטן (28 ₪). הסלטים הם בהרכבה עצמית ממגוון גדול של מרכיבים. שלי הורכב (לבקשתי) מחסה, עלי בייבי, עגבנייה וגזר והוא הגיע עם רוטב שטען בתוקף שהוא ויניגרט. הסלט שהוגדר כקטן דווקא היה גדול ונדיב, מה שבעיקר תרם לזה שהוא סתם לי את פח האשפה כשזרקתי אותו בשלמותו. האיכות של החסה והעגבניות הייתה נמוכות מאד, והרוטב היה גס בטעמו.

מכיוון שאכלנו ג'אנק למנה ראשונה ועיקרית, החלטנו מטעמי בריאות ועקביות, להזמין גם קינוח. חברי הזמין פאי תפוחים (24 ₪), ואני חטאתי בבלה דונה (24 ₪) (באיטלקית: אשה יפה)- כלומר מוס שוקולד לבן מצופה שוקולד ופקאן סיני (בעברית: שני חצאי פקאן סיני הונחו למעלה).

שני הקינוחים היו טובים. הם היו פשוטים מאד- ללא תחכומים או גינדורים, ללא הליכות ונימוסים. כמעט חצופים בישירות שלהם. קינוחים בטעם דוגרי. אבל טעימים.

בסיכומו של דבר, הארוחה מביג מאמא לא הייתה ארוחה טובה. אבל היא לא הייתה איומה. כל המנות (מלבד הסלט) נאכלו. אני חושב שזה היה יותר עניין של תיאום ציפיות. כמו סרט אקשן רע, או גבר טיפש שחושב שהוא מחושב, ככה גם ג'אנק פוד יכול להיות אחלה כיף במינונים הנכונים, בתנאי שאתה יודע מראש שזה מה שאתה הולך עליו. תוסיפו לזה כמויות נדיבות מאד של אוכל ומחיר סביר, ואני יכול לומר כמעט בבטחה שגם בעתיד אני אשמח להמשיך ולהזמין מביג מאמא באותה התדירות: פעם בחמש שנים.

ביג מאמא:

ציון: 2 כוכבים

גודל המנות: 4 אבי ביטרים

מפגע אקולוגי: 4 מוישה אופניקים

מחיר: בינוני-נמוך

זמן לקבלת המשלוח: 50 דקות

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאייר עוזיאלבקורת משלוחיםכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (11)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת meni shalom:

    אהבתי את הכתיבה.

  2. מאת דינה ר:

    לפחות המנות גדולות ומשביעות ולא קמצניות כמו בהרבה משלוחים כמו: אורנה ואלה ודיקסי.

  3. מאת אחת ש..:

    6 שקלים דמי משלוח תמיד הורג אותי כשמדובר במסעדה למשלוחים בלבד..באמשכם!

    זמן ההמתנה תמיד ארוך מדי בביג מאמא ויש איזושהי תחושת אי נוחות במעמד ההזמנה שגורם לך להגיד: "אבל היי! לא עשיתי לך כלום, רק רציתי אוכל ועוד במחיר לא זעום, דברי יפה!"

    הפיצה, לא משו לספר עליו..מסכימה. הקינוחים יקרים ללא הצדקה.

    אבל ויש אבל ענק- מקלות פסטה הארבע גבינות מביג מאמא זו המנה הכי טובה בתל אביב (לאוהבי הגבינות והפסטה!). אין שניה לה וזו המלצה שבאה עם אחריות לחמש שנים או עד הפעם הבאה שישנו את פורמט המסעדה. מנה מושלמת! ניסיתי לשחזר אותה בבית, אכלתי דומות לה באיטליה ובכל שאר מדינות אירופה (וארה"ב), אין טעימה ממנה!

  4. מאת אייב:

    למה אני לא?!

  5. מאת שירי:

    עם איכות כזו ומחירים כאלו, עדיף להכין בבית.

    מה פשוט יותר מלהשאיר בבית על דרך קבע כמה מוצרים בסיסים להכנת פסטה/ פיצה/ שקשוקה, שבד"כ הכנתם פחותה משעה, עלותם זולה יותר ואיכותפ- לפי הטעם שלך.

  6. יש לי ניסיום מעורב עם ביג מאמא.

    פעם עבדתי ממש בבניין מול המטבח שלהם, ובימים בהם היה כל המשרד מזמין מהם – עדיין המשלוח היה לוקח שעה, אפילו שמדובר בלחצות את הכביש.
    אם היינו הולכים לבד אז זמן ההמתנה היה זמן ההכנה בלבד.

    אגב, האוכל שלהם גם הוא פעם ככה ופעם ככה.
    הרבה פעמים הפיצות שרופות, בפעמים אחרות יש פאשלות נוראיות כגון – פיצה בתוספת בייקון מגיעה עם חתיכות עצם \ סחוס שלא נוקו החוצה בזמן פריסת הבייקון.

    גם במנות פסטה היו להם רגעים טובים ורגעים של דייסת בצק במיץ עגבניות תפל.

    עם זאת, מדי פעם הייתה יוצאת להם פיצה מדהימה. אולי זה פשוט תלוי במי שנמצא במשמרת.

    (אגב, הם סתם יקרנים)

  7. מאת גרייס:

    אייר תכתוב עוד

  8. מאת פומיקי:

    אייר תעשה לי ילד!!!

  9. בסוף נשברתי והזמנתי מהם גם:
    http://food-out.blogspot.com/2012/02/blog-post.html

    הביקורת היא על עוד כמה דברים, אבל אני חושב שהחוויה מספרת בדיוק את מה שסיפרתי בתגובה הקודמת שלי פה.

השארת תגובה