שניצל עמבה, פירה כרובית וארטישוק ירושלמי

אני מהאנשים האלו שכשהם מתישבים לאיזו מנת "משהו בפיתה", הם לוקחים איתם את בקבוק העמבה צמוד איתם. מאלו שכששואלים אותם מה לשים בפיתה, הם מיד עונים - "עמבה". דרישה שמיד גובה מבט מטולטל והרמת גבה. גם מאלה שאחריי בתור. הם חושבים שאני לא "משלהם", שאני זייפנית עמבות, אז הם מרחמים עליי ושמים לי איזה נטיף עלוב וקטנטן. "שים לי עוד" אני כבר מכינה את עצמי.

במקום הביצה או החרדל - מרחו בעמבה

במקום הביצה או החרדל - מרחו בעמבה

הייתה לי התחלה קשה עם עמבה. קשה שלא לחרוץ את דינה לפי ריחה וצבעה. הפעם הראשונה שלי הייתה סלט עגבניות, פטרוזיליה ועמבה שהונח בתלולית גבוהה וצבעונית מעל פרוסות חציל. המראה לא מרשים, והריח גם לא, אבל הטעם הטריף אותי והפכתי מאז לעמבה-ג'אנקי. היו תקופות שארוחות הצהריים שלי היו מבוססות גרידא על סלט עגבניות-עמבה ושתי פרוסות לחם, זה היה גן עדן. עד שהבנתי שהגזמתי ולקחתי איזו חופשה. כשהכרתי את רותם הבנתי שזה לא יעבוד בינינו אם לא אגרום לו להתמכר לעמבה, ומיד הפעלתי את הפרופגנדה הדמגוגית הכי חזקה שלי.

מורחים ומצפים, והכל עם מלקחיים המקלים על העבודה והנקיון

מורחים ומצפים, והכל עם מלקחיים המקלים על העבודה והנקיון

בקיצור, אם אתם עוד כאן, כנראה שאתם פשוט אוהבים עמבה, ואם לא, אז אמשיך - המימרה שהמסריח אינו ראוי למאכל, הרי מטופשת מהיסוד (ואפשר להוכיח זאת בנקל בעזרת לא מעט מעדנים יוקרתיים ומנייריסטים המדיפים ריח של, איך לומר בעדינות… בעצם אי אפשר). לעמבה, על אף ריחה העז והשנוי במחלוקת, יש טעם שלא מזכיר את הריח שהיא מפיצה. אלא טעמים חמצמצים-עוקצניים של מנגו בוסרי שנכבש, על מנעד החריפים-נעימים, עמוסי תבלינים נהדרים כמו כורכום, שום, חילבה, צ'ילי, ועוד דברים טובים (אוהבים אוכל הודי?). היא נהדרת בליווי מנות עשירות, מפני שהיא חותכת את התחושה הכבדה ומרעננת את החיך בין ביס לביס. אני משתגעת עליה גם כרוטב לסלט טרי ולצד גבינת שמנת. רק לא צריך להגזים כמובן, כמו עם כל תבלין דומיננטי.

.

נום

הפעם הכנתי לכם שניצל בציפוי עמבה ופירורי לחם, בליווי פירה כרובית, ארטישוק ירושלמי וזרעי כוסברה קלויים. הטעמים מאד מדברים הודו ולא בִּכְדי. הכרובית, הכוסברה, הכורכום, העוף. כולם משתלבים נהדר זה בזה ומדברים באותה השפה של טעמים וניחוחות.
ההפתעה הגדולה הייתה, שציפוי העמבה קיבל טעמים חדשים במגע עם חום השמן. השמן החם בעצם "פתח" את הטעמים ועידן את עוקצה של העמבה, כך שמתקבלת שכבה נעימה של חריפות המזכירה ממרח קארי חמצמץ. לכן, ניתן גם להחליף את העמבה בממרחים הקנויים של קארי מסוגים שונים. רק שוב, זכרו למרוח שכבה דקיקה, מפני שהממרח חזק מאד בטעמיו.

חזה עוף בציפוי עמבה ופירורי לחם, על מצע פירה כרובית-ארטישוק ירושלמי וזרעי כוסברה

מצרכים (4 מנות): 4 חזות עוף עבות (לא דפוקות ומדוקקות), 3 כפות ממרח עמבה או קארי (או לפי טעמכם), מלח, פלפל, 2 כפות זרעי כוסברה, פירורי לחם (אני השתמשתי בחצי כמות מסוג פנקו וחצי פירורים רגילים), שמן לטיגון, ראש גדול של כרובית המופרדת לפרחים, 6-7 שורשים של ארטישוק ירושלמי, רבע כוס חלב קוקוס (לא חובה) או כמה כפות שמן זית, מלח, ופלפל לתיבול הפירה.

.

מצרכים

הכנה: נתחיל בפירה: פרקו הכרובית לפרחים וקלפו את הארטישוק הירושלמי, בשלו במים רותחים עד לריכוך. קלו את זרעי הכוסברה במחבת יבשה למספר דקות וכתשו מעט לשחרור הטעמים. מעכו היטב את הכרובית והארטישוק הירושלמי, תבלו במלח, פלפל, כוסברה ובחלב הקוקוס/שמן זית.פירה כרובית, ארטישוק ירושלמי וזרעי כוסברה

פירה מדהים, גם בלי השניצל.

פירה מדהים, גם בלי השניצל.

לשניצלים: ודאו שהחזות לא קרים מידי (הוציאו אותם מהמקרר כשאתם מתחילים עם הפירה). בעזרת גבה של כף, מרחו שכבה דקיקה של עמבה על חזות העוף העבים, וצפו בפירורי הלחם היטב (לחצו את החזות חזק על מצע פירורי הלחם).

עמבה חמה זה טעים

עמבה חמה זה טעים

חממו שמן רגיל במחבת, וטגנו למספר דקות מכל צד. הגישו בליווי הפירה המבושם.

יאמ

באופן באישי, אני הכי אוהבת את השניצל שלי כמה שיותר עבה ולא קרקרי ובמרקם של גומי פריך. כמובן שהעובי מאפשר לו להשאר עסיסי מבפנים וסופר פריך מבחוץ, עמוס טעמים משגעים של תבלינים המתאזנים בקרמיות נעימה של פירה הכרובית-ארטישוק ירושלמי.
יאללה, מי מכין?

קטגוריות:: FeaturedPorMelegבשרהמטבח העירקיירקותכלליכשרמתכוניםעוףשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת תמי:

    אני.
    אין כמו עמבה.
    זכור לי בעל קיוסק אחד בתל אביב שהיה מוכר פיתה עם עמבה, אמיתית, נוזלית וסמיכה , תוחב לשם כמה פרוסות נקניק טוב…אח , גן עדן.
    הכל היה נוטף החוצה ומלכלך הכל.. אך עושה שמח בלב.

  2. מאת אנו נימית:

    מצטרפת להתלהבות ומציעה אופציה שלמדתי מחברה.
    בצלחת טורפים ביצה ומוסיפים רוטב סויה ((בערך כף, כף וחצי ) וכף ממרח עמבה (בדיוק כמו זה שמצולם בתמונה) ומשרים את חזות העוף בבלילה, אפשר לכמה שעות ואם ממהרים אז לכמה דקות טובות או חצי שעה. ממשיכים בטבילה בפירורי לחם, ועדיף בפנקו, וממשיכים לטיגון.
    או, אלוהים, אין מילים…..
    אהבתי

    • מאת אנו נימית:

      ושכחתי עוד משהו… אם נשארת בלילה ללא שניצלים, מוסיפים לה עוד פירורי פנקו, מערבבים לעיסה המתאימה ליצירת לביבות, ומטגנים לביבות אלוהיות לתוספת.
      מרזה, זה לא, אבל טעים בטירוף….

    • מאת Pormeleg:

      נשמע נהדר!
      אני אוהבת להשרות את העוף ביוגורט יום קודם, אבל לא רציתי לסבך את כולם, ולהפחיד את שומרי הכשרות.

  3. מאת פאי שלג:

    אני חושש שעוד לא ממש התנסתי עם עמבה !

    אתן לה הזדמנות שניה…

  4. נראה מעולה!
    השניצל בעמבה ינוסה בקרוב (כמובן, בלי לגלות לאף אחד אחר בבית, נראה איך זה יעבור…(: )
    חוץ מזרעי הכוסברה הקלויים.
    שלא תביני אותי לא נכון, הם מעולים, אבל המרקם שלהם מעצבן ברמות אחרות… אני קולה וכותש בדר"כ.

  5. מאת טל:

    אצלנו במשפחה בצד העירקי, אחות של סבתא היתה עושה עמבה מופלאה, שלידה עמבה קנויה היתה מתגמדת, מרקם משיי וללא גרגרים.
    ועכשיו דוד שלי ממשיך את השושלת ועושה דליים של עמבה ומחלק למשפחה בעונה הנכונה
    ואני יכול סוף סוף להזמין עמבה חריפה (מהדלי החריף יותר)
    ולקבל כמות גדולה של חלקי מנגו בפנים

  6. הולך לנסות בקרוב.

    אני ג'אנקי של עמבה, ברמה כזאת שאחרי דברים בפיתה \ לאפה אני נוטה להשתין עמבה במשך כמה ימים רצוף.

  7. מאת אבי:

    נראה מעולה
    הולך להכין לי בקרוב..

  8. מאת ליאור:

    עמבה עם כל דבר
    עם הסביח בשבת מעל החציל פטרוזיליה..
    אך הרעיון שלך מטריף את כל הרירים.

  9. מאת תמר:

    אני טובלת טת השניצל בביצה ופירורי לחם עם אבקת פלאפל. טעים בטרוף

השארת תגובה