צ'ורבה סירנה כי החורף כבר כאן
Pormeleg | 15 ינו', 2012 | תגובות 14
סוף סוף קצת חורף.
מעציב אותי שאין בנו אהבה אמיתית אליו.
לכמויות הגשם הצונחות עלינו.
לאפור, לקור, לספוּג, לרטוּב, לברקים. לקולות הרעמים.
רסיס אחד נורה לרחשי צינת זוטא, וחיש כולם מקוננים להשבת הקיץ המשוּקץ בחזרה.
אולי משום כך אין לנו ממנו לרוויה.
אני מכורה למונוכרום האפור-שחור. להשתבללוּת בבית. לקונטורים השחורים, המרקמים האפורים, הכחולים, הסגולים, המעוּשנים.
אין מאושרת ממני בחורף.
לכבוד מזג האוויר הנהדר, בחרתי להביא לכם (סוף-סוף) את המתכון לצ'ורבה סירנה, מרק גבינה עשיר וחמים לערב מנומנם וקריר של גשם מתופף ורוחות מיללות. צ'ורבה = מרק, סירנה = גבינה, ובמקרה הזה מדובר בגבינה בולגרית, או פטה.
סבא ז"ל, שאהב את החורף כמו שאהב אותי, נהג להכין את המרק הזה בימים הכיפיים האלה שהייתי נשארת לישון. בעוד שסבתא הייתה אחראית על ארוחות הצהריים הבשריות והכבדות (וכמובן על המתוקים שסבא תעב עד עמקי נשמתו), סבא היה אמון על ארוחות הערב המלוחות והכיפיות, שכללו תמיד ביצים, דגים מלוחים, איקרה/מיונזה ביתית/רוסקה סלטה, נקניקים מיוחדים והרבה הרבה גבינה בולגרית וקשקבל. לעורקים.
אחד הדברים הכי נעימים בחורף היה מרק הגבינה של סבא, שהיה מכין בכלום זמן והיה מוגש בסלון על מפת פלסטיק חומה עם לחם שחור בצד שעליו הונחה חתיכת קשקבל עבה שטוגנה (!) לא פחות ולא יותר בשמן ובנדיבות. הגבינה שמרה עוד על צורתה, אך הפכה חמה וניגרת מבפנים, המליחות משתחררת אל השמן ונספגת בלחם הטרי. אין דבר טעים מזה.
מצרכים (4 מנות נדיבות): ליטר מים, 2 כוסות חלב, 100 גרם חמאה, בצל גדול (לבן) קצוץ דק, גביע יוגורט סמיך, כמה כפות גבינה לבנה 5% ומעלה (או עוד יוגורט), 250 גרם גבינה בולגרית/פטה, כף-שתיים של תימין או רוזמרין, שן שום, מעט קשקבל או פרמזן לסיום, 4 פרוסות לחם טוב חתוך עבה (וקלוי), כ-100 גרם קשקבל חתוכה לפרוסות עבות שטוגנו בשמן מספר דקות.
הכנה: חממו סיר והניחו את החמאה, תנו לה רק להתחיל להתחמם והוסיפו מיד את הבצל הקצוץ באש נמוכה, זאת כדי שהבצל לא ישחים, אלא יהפוך שקפקף ורך. לאחר כמה דקות של טיגון קל הוסיפו את החלב והמים, את הגבינות (פרט לגבינה הבולגרית/פטה) והביאו לרתיחה עדינה. משרתח המרק, תבלו במעט פלפל שחור/לבן, מלח ותימין/רוזמרין. בקערות המרק פוררו גבינה בולגרית/פטה בנדיבות (בערך 3 כפות) ומזגו את המרק מעל. תבלו בעוד מעט פלפל גרוס, תימין, וקשקבל מגורדת לסיום. הגישו בליווי לחם קלוי (שנמרח בשום כתוש) שעליו מונחת חתיכת קשקבל שטוגנה בשמן רגיל (במחבת עם ציפוי נונסטיק למניעת הדבקות).
תענוג השמור לערבים חורפיים באמת עם פיג'מות ובקבוק מים חמים הטמון באיזור הרגליים. ישנה אופציה נוספת להגיש את המרק (כשסבתא התערבה במתכון) יחד עם אטריות ביצים (כמו של מרק עוף) ואז זה הרבה יותר משביע ו"יש ככה מה לאכול" כמו שהיא אוהבת לומר. הפטמנית הזו. אפשר גם קרוטונים או אורז לבן.
אחד המשפטים הראשונים שלמדתי בילדותי היה – тя не ще да яде ("טיא נה שה דא ידה", או משהו כזה) שפירושו בערך "היא לא תאכל את זה". משפט שנאמר בקביעות לפני כל ארוחה על ידי סבא וסבתא. כנראה שלבסוף שהוכחתי אחרת, כי דאידה ועוד איך דאידה.
.
.
.
קטגוריות:: Featured • PorMeleg • אוכל צמחוני • אוכל שילדים אוהבים • כללי • כשר • מרקים • מתכונים • צמחוני • שיר הסירים - כל המתכונים
את שנונה, מרגשת, צלמת נהדרת , פשוט נפלאה.
ומותר לציין נכדה מדהימה.
אוירת החורף עפה אלי בחום רב, המרק נפלא ומנחם.
תודה.
הכתיבה והצילום משובחים, לא פחות מהמתכון עצמו! מקסים
אני חושבת שמרגע שהפסקנו ללכת לביצפר, ואין יותר לגיטימציה לבטל יום בעבודה בגלל שיורד גשם וחייבים להשאר מתחת לשמיכות, מהרגע הזה אנשים התחילו לאהוב את החורף פחות. כי אין דבר יותר עגום מאשר לשבת במשרד הלח, כשכולם מריחים כמו כלבים רטובים, ולדעת שבחוץ משתולל הטבע במלוא הדרו, ואי אפשר לצאת לחגוג בשלוליות יחד איתו.
גם אני אוהבת את החורף, את הגשם, את העננים, את האפור הכהה המדהים הזה, העוצמתי, ואת הקשת שיש רק כשיש גשם, כי שמש יש תמיד…
You Said it!
מסכימה איתך לגמרי
מענין השילוב של המטבח הרומני והבולגרי
מאוד מתחברת לחורף, אולי כי נולדתי בינואר ואולי כי מטבעי אני אופטימית כרונית ולא נעשית מלנכולית בגלל הצבעים האפורים. נהפוך הוא, רואה בהם אצילות ורוגע. מחברת לכל זה חום של טעמים וכמובן גם קורטוב של צבעים אחרים והנועם של התכנסות פנימה… הטבע עז, סוער ולנו יש בחירה בשקט שאנו יוצרים. ובתבשילים המחממים ובהעלאת הזיכרונות. תודה על הפוסט המקסים שהזכיר גם לי סבים וסבתות שקרובים גיאוגרפית למוצא שלך ובמיוחד הרעיפו הרבה אהבה
אהבה אמיתית לחורף יש לך. תודה על המילים ושמחתי שנהנת.
הכנסת אותי למוד החורפי המענג…
צבע המרק מעט מרתיע אך אני סומכת עלייך כי הוא טעים.
מרק גבינה נשמע ונראה מוזר ללא ספק. חשבי על מעין פונדו בצלי עדין שכזה.
הזכרת לי את סבי הבולגרי שאכל סירנה בהנאה גלויה כשאנחנו רק ביקשנו קוטג' וגוש חלב,,, מה ידענו אז?
אנו יודעים להעריך, להזכר ולאוהב בשעה שאין ורחוק. עכשיו אחרי לכת סבי, אני משחזרת את כל הדברים הפשוטים שאהב, שאני לא פעם, נהגתי לעקם עליהם את אפי, ובכיתי לאיזה בורגר-ראנץ' בקניון.
אח, תני עוד כאלה תמונות…נשתעשע בכאילו שיש הרבה מעונן ויפה כזה.
נראה טעים, אנסה.
החזרת אותנו אחורה לריחות…. אנחנו עושים גם עם בייצים.
המתכון התמונות והכתיבה מחממים ומנעימים
רק רציתי לשתף, הכנתי סיר מחמם שכזה, תענוג צרוף.