ברקים ורעמים בסושי בזל – ביקורת משלוחים

כשהייתי צעירה תמיד זרמתי. אולי אלו היו חיים אחרים.

היום אני כבר לא זורמת. אפשר לומר עלי שאני… מרחפת. או לפחות ככה אני אומרת לעצמי. האמת היא שכבר די הרבה זמן אני לכודה באותו מקבץ של שכמותי, רחפנים שהפסיקו לנסוק מעלה. וקר פה. הולך ומתקרר. אולי זה לטובה. הקור כמו מגבש אותי. קשה יותר לרחף כשקר.

אני לא בטוחה שאני מוכנה לצאת מכאן, אבל אז הברק שמתפרץ ממני מביא איתו את תחושת השחרור הבלתי נמנעת. הרעם- אקדח הזינוק. כוח המשיכה מושך אותי מטה וכשאני יוצאת מהעננה שסביבי אני מגלה שאני לא לבד. באופן עצמאי לחלוטין ולגמרי ביחד יצאנו כולנו לדרך החדשה, טסות מטה במהירות הולכת וגוברת.

העולם התקרב אלי במהירות מטורפת, ובזמן שאני עטה מטה אל עבר הקרקע, אני רואה את יעד נפליתי: פדחתו של גבר צעיר, מקום תחילתו של גלגולי החדש.

*

בדיוק ירדתי מהאופנוע כש-פלופ! טיפת גשם בודדה פגעה לי בקדקוד. "מה, גשם עכשיו?" התמרמרתי, ורצתי חיש מהר הביתה. גשם מטופש. הגעתי לדלת ביתי והשתמשתי בנוקש הדלת שלי. אני מספר לכם זאת כי רציתי לספר לכם על נוקש הדלת שלי לפני שאמשיך בסיפור. נוקש הדלת שלי הוא בצורה של אריה והוא עשוי ברונזה. הוא ממש יפה. עכשיו להמשך הסיפור.

יפה יותר מנוקש הדלת מברונזה בצורת אריה שלי, היא חמדת ליבי שפתחה עבורי את הדלת וקידמה את פני. "ייייאיי! הגעת!!!" היא קראה לעברי באושר, וגם אני הייתי מבסוט כי אני אוהב שקוראים לעברי באושר.

מכיוון שאני מחובר לצד הנשי שלי, ידעתי שכשהיא אומרת "יייאיי" היא בעצם אומרת: "שלום גבר נפלא, מאהב אלוהי שלי, כה קרים ובודדים היו השעה-וחצי-מאז-שיצאת בלעדיך".

אין לדעת בוודאות, אבל אני חושד שבקריאתה זו היא אפילו הודתה, שבעצם זה כן קצת בסדר כשאני משאיר שאריות גילוח זקן על הכיור. למעשה, עכשיו שאני אומר זאת, אני בטוח שזה מה שהיא התכוונה.

כשסיימתי להיות מבסוט מעצמי (מה שלוקח לא מעט זמן), החלטתי לחזור ולהקשיב לה. לראות אם יש לה עוד מחמאות שהיא רוצה לתת לי.

"חיכיתי כבר שתגיע,  שנוכל לצאת לסושי כמו שהבטחת", היא המשיכה.

המממם. מעניין. שלוש מחשבות צצו בראשי:

1. יש מצב שאני צריך להגדיר מחדש את הסיבות שגורמות לחברה שלי לצעוק "ייאיי".

2. יש מצב שהבטחתי לזוגתי שנלך לאכול סושי.

3. יש מצב שיורד גשם, ולא בא לי להירטב על האופנוע.

"סושי! בטח!" עניתי. "אבל אני חושב שמתחיל גשם. בוא נזמין טייק אווי. נראה סרט ונתכרבל בפוך".

היא פתחה את החלון וראתה את הטיפות הנופלות. "איזה יופי!" אמרה, "אני ממש אוהבת גשם. כל הטיפות האלה. מעניין לדעת מה הן עוברות לפני שהן נופלות מהשמיים".

"אל תהיי מטופשת" לימדתי אותה, "זה כולה גשם".

החלטנו להזמין מ"סושי בר בזל", אחת ממסעדות הסושי האהובות עלינו, אם כי זו תהיה הפעם הראשונה בה הזמנו ממנה טייק אווי, וכפי שלמדנו בעבר- ההבדל בין טייק אווי לבין ישיבה במקום יכול להיות רב.

בחרנו מנות מהתפריט באתר, אבל את ההזמנה ביצענו טלפונית מסניף ת"א של המסעדה, שם ענו כמעט מידית. המלצרית בטלפון הייתה נחמדה מאד, ואפילו צחקה מהבדיחה המפגרת שלי על האקרים סעודים כשביקשה ממני את פרטי כרטיס האשראי. וזו באמת הייתה בדיחה די מעפנה. התרשמתי לטובה.

המשלוח, כך הובטח, יגיע תוך שעה ו-40 דקות בשל העומס במטבח, ויש להכין 15ש"ח במזומן לתת לשליח כדמי משלוח (לגבעתיים).

שעה וארבעים. הרבה זמן. אפשר לראות סרט שלם עד שהמשלוח יגיע. אולי גם לאכול איזה משהו קטן, שלא נהיה רעבים…

לאכול לפני הטייק אווי זו הגרסה המודרנית והקצת פחות פולנית של לנקות לפני העוזרת. אני הצעתי שננשנש איזה סטייק, אבל זוגתי השתמשה בפטנט שהיא קוראת לו "היגיון" כדי להניא אותי מזה. אז אכלתי פרוסת לחם במקום והגברת הכינה לעצמה מנה שהיא קוראת לה "כושר איפוק". אני לא סגור מה זה בדיוק, אבל זה נשמע כמו אוכל של כוסיות.

הסלון עבר שינויי רובוטריקי למצב סרט. הספה נפתחה, הלפטופ קורב, המערכת נערכה, פוך, כתוביות, סרט, צלצול פעמון. השליח הגיע. אמנם קצת נעלבתי שהוא צלצל בפעמון ולא השתמשו בנוקש הדלת מברונזה בצורת אריה שלי, אבל זה עבר לי כשהסתכלתי על השעון: 55 דקות מרגע ביצוע ההזמנה.

העברנו את הסלון ממצב סרט למצב ארוחת ערב. המשלוח הגיע בשקית נייר הניתנת למיחזור, עם כמות לא גדולה של אריזות פלסטיק חד פעמיות (לא מתכלות) שהכילו את המנות. במעמד ההזמנה שאלו אותנו למספר הסועדים והעדפות הרטבים שלנו, וכמויות הרטבים והכלים היו בהתאם.

הסויה הגיע בהמון שקיות קטנות, מה שהצריך כלי כדי לשים אותה בתוכו. לא נוח במיוחד, ובעיקר יוצר הרבה פסולת מיותרת. מנות הסושי הגיעו עם דשא דקורטיבי מפלסטיק. בעוד הערך הדקורטיבי של דשא מפלסטיק פתוח לדיון, הערך האקולוגי שלו יותר חד משמעי. מיותר ומזהם.

בתור מנה ראשונה חלקנו סלט נודלס ברוטב סומסום (28 ₪). הסלט היה גדול מאד, טרי  וטעים. הוא מגיע כשרכיביו (טמאגו, אצות, פטריות שיטאקי, מלפפון ואטריות שעועית) מסודרים בנפרד כך שניתן לערבב אותם בהתאם ליחס הכמויות שרוצים. כבר אכלתי סלטי נודלס טובים ממנו בעבר, אבל עדיין מדובר על מנה טעימה ומוצלחת, זולה, גדולה, מרעננת ומעניינת. התחלה טובה.

רול פשוט של סלמון ואבוקדו (27 ₪) הוא לדעתי דרך מצוינת לעמוד על טיבה של מסעדת סושי. אין כאן שום דבר מיוחד. הכל על טהרת איכות החומרים ויכולת ההכנה. כצפוי, הרול רמז על העתיד לבוא: זה היה רול טוב. טעמים ומרקמים מאוזנים. פשוט. טרי. טעים.

המשכנו עם הסלמון סנדויץ' (41 ₪). 4 סנוויצ'ים של סלמון אפוי עם אבוקדו, בצל ירוק, מיונז יפני ורוטב טריאקי. המילוי של הסנדויץ' היה מאכזב מעט. האפייה של הסלמון הפכה אותו ליבש קמעה והוציאה ממנו את הטריות והחיוניות. בציפויי האורז של הסנדוויץ, לעומת זאת, היו פצפוצי טמפורה, שהוסיפו למנה מרקם קראנצ'י פשוט נפלא שהיה תענוג אמיתי לגלות והוסיפו למנה המון. הסלמון סנדוויץ היא לא מנה מושלמת, אבל אל תטעו; בשורה התחתונה עדיין מדובר על מנה טובה, פשוט כי- וואלה, על אף מגרעותיה, היא טעימה.

עכשיו הגיע תורם של הספיישלים. הקרייזי בוסטון רול (41 ₪) הכיל שרימפס חלוט, אספרגוס, אבוקדו, וספייסי מיונז עטוף טוביקו ווסאבי. מדובר כאן על רול שונה ומקורי. טעמים מעניינים, ויותר מכך- משחקי מרקם בכל ביס. הטוביקו (ביצי דג מעופף) העוטף את המנה נותן את הטון עם מרקם פריך שמתפצפץ בפה, ושילוב הטעמים עובד. הקרייזי בוסטון הוא הרול שנותן גיוון וייחוד לארוחה. לא בהכרח הרול הכי טוב, אבל אולי הכי מעניין.

עוד רול מהספיישלים היה רול הבוז'ולה (45 ₪). רול של סלמון סקין, מלפפון ומיונז, עטוף בסלמון, אבוקדו ורוטב טריאקי. זה הרול שגורם לחמדת ליבי לרקד במקומה בזמן שהיא אוכלת אותו. אירוע נדיר שנצפה ותועד רק בידי קומץ אנשים ברי מזל. עבורי טעם הדג ברול חזק מידי, אבל זה כבר עניין של טעם, וגם אולי של חוסר בכישרון ריקוד בכסא.

הרול שלי היה האוסקה (45 ₪)- רול סלמון, טמאגו, גזר, ומלפפון עטוף בטטה קלויה ורוטב טריאקי. רול שבסופו של דבר הוא בעל טעמים די פשוטים ולא מפתיע במיוחד- אלא טעמים מאוזנם והרמוניים שמשתלבים מצוין יחד- מה שהתאים לי יופי, ומאד נהניתי ממנו.

ב227 ₪ פלוס 15 ₪ משלוח, סושי בר בזל רחוק מלהיות זול, במיוחד בספיישלים שלו. אך  בניגוד לרבים אחרים, הם מספקים בתמורה מנות שהן איכותיות וטעימות, וספיישלים שראויים לתואר "מיוחד" בשל השילובים והאיכויות שהם מציעים.

בחוץ הגשם הפסיק, מה שלא עצר מבעדנו להתכרבל בשמיכה מול הלפטופ ולראות סרט. זה מה שנקרא אחלה ספיישל.

סושי בר בזל:

ציון: 4.5 כוכבים

גודל המנות: 2 אבי ביטרים

מפגע אקולוגי: 3.5 מוישה אופניקים

מחיר: בינוני-גבוה

זמן לקבלת המשלוח: 55 דקות

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאייר עוזיאלבקורת משלוחים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שירה:

    אייר כותב בחסד, נהניתי מהכתיבה ומההומור. יישר כוח.

    נ.ב. קמעה זה עם ק ולא עם כ.

  2. מאת אייב:

    נוקש הדלת באמת מגניב… :)
    ואחלה ביקורת!

  3. מאת שיר-לי:

    נהנתי לקרוא…
    אתה כותב כייפי!!!

  4. מאת משה העברי:

    נהניתי וריירתי כהוגן.
    נ.ב. -קבל הצעת תיקון: "בר מזל" ברבים = "בני מזל". אין "בר" ברבים.
    תודה.

  5. מאת יוחנן:

    כתוב יפה ונקרא בכייף.
    נ.ב. איך היה הסרט, ואיזה?

    • מאת אייר עוזיאל:

      ראינו את חצות בפריז (של וודי אלן) שהיה חמוד מאד.
      קסם לנו במיוחד עולם האמנות שהוצג בו (שנינו חובבי אומנות) שאפשר לנו לומר בידענות דברים כמו: "הו! זה בוודאי אנרי טולוז לוטרק! את יודעת- עם כל הכבוד לליטוגרפיות שלו, אני הרבה יותר אוהב את ציורי השמן שלו." מה שגרם לנו (כלומר לי) להרגיש מאד מתוחכמים וחכמים. :)
      אולי בעתיד נעבור גם לביקורת סרטים…
      תודה

  6. מאת ליהי:

    נ-ה-ד-ר! כיף לקרוא!

  7. מאת יניב:

    אם סושי במשלוח יצא טוב, ואפילו מאד, אז בסושיה עצמה הוא צריך להיות נפלא.
    סושי צריך לאכול שניות מעטות ככל האפשר מהרגע שגולגל. במצב זה, הנורי עוד לא נרטבת מהאורז, ושומרת על פציחות מענגת.

  8. מאת פומיקי:

    מתי תיהיה ביקורת משלוחים נוספת? היה ממש מוצלח ופתאום הפסקתם?
    נשמח לעוד. על אחת כמה וכמה שחורף בחוץ ויש חשק לטיקאווי

השארת תגובה