שלוש דרכים לאהוב פומלה

סבתא מושיטה יד רועדת למדף גבוה ופותחת צנצנת זכוכית ענקית ומוכרת, זו שפעם גרו בה ככל הנראה מלפפונים חמוצים או פלפלים קלויים עם הרבה שום, ומחלקת לי רצועה ספוגית, צהבהבה-שקופה, מעט מרירה, מתוקה ודבשית עם מרקם מושלם, סקוויצ'י ואוורירי כמו של חלת דבש. "מה זה?!" אני פותחת עליה עיניים ענקיות. היא מתחילה להסביר בדרכה המפותלת ואני כמו קשת-תפיסה, מסרבת לקלוט. היא לא מפסיקה להפתיע אותי.

נדהמתי לגלות שמדובר בסוכריה העשויה מהחלקים הלבנים של הפומלה. כן, לא מהקליפה הירוקה/צהובה שעוטפת אותה, ולא מהפרי האכיל עצמו, אלא מהספוג הלבן המוזר הזה, שמזבילים בכמויות מיד אחרי עבודת הפרך שבקילוף הפרי הנכסף. ידעתי שסבתא ממש אוהבת לחסוך ולא לזרוק שום דבר כמו אחרונת הצועניות, אבל סוכריות מהג'יפה הלבנה הזו? ועוד יוצא כזה מעדן עם מרקם שמיימי? הייתי חייבת לנסות בעצמי.

מעדן לחובבי המריר-מתוק

מעדן לחובבי המריר-מתוק

יערת פומלה

מצרכים: 3 פומלות, 2 כוסות מים, קילו וחצי סוכר, מקל וניל (אופציונלי), חצי לימון סחוט, טיפונת מי ורדים, מי השריה/הרתחה בשפע.

הכנה: מסתבר שזה לא פשוט, או לפחות לא מהיר, אבל החלטתי ללכת על זה בכל זאת, ולו רק בגלל המרקם המשגע שאין דומה לו. קלפו את החלק הירקרק/צהבהב חיצוני של הפומלות בעזרת קולפן או סכין טורנה, הפרידו את חלקי הפרי ואת קליפות הפרי הצמודות לפנים החלק הספוגי הלבן של הפומלה. אחרי שנותרתם עם החלק הלבן הספוגי בלבד, חתכו אותו לרצועות והרתיחו בסיר מלא מים לפחות 3-4 פעמים (הניחו מעל הקליפות צלחת כבדה כדי שישקעו במים). שפכו את המים לסילוק המרירות אחרי כל הרתחה. אז יש להשאיר את הקליפות במים קרים למשך כיום-יומיים תוך החלפת המים מידי פעם (לסבתא שלי יש כנראה את כל הזמן שבעולם למתכונים מהסוג הזה…). מומלץ לטעום את מי ההשריה כדי לדעת שחלפה מרבית המרירות.

לקלף, להפריד את הפרי, לחתוך לרצועות, להרתיח במים 4 פעמים להוצאת המרירות.

אחרי כל ההשריות וההרתחות המעצבנות, הרתיחו בסיר: מים (2 כוסות) חדשים, הסוכר, מקל הווניל (חצו והוציאו את הגרגרים למים והשאירו את המקל בפנים) ואת הלימון, משנמס הסוכר במים הכניסו את הקליפות ובשלו תוך כדי ערבוב מתמיד באש בינונית-נמוכה עד להיווצרות מרקם חוטי, קרמלי, ריבתי וסמיך (כשעה וחצי-שעתיים). לבסוף הוסיפו מעט מי ורדים, צננו ורק אז העבירו לצנצנת מעוקרת וסגרו היטב.

התוצאה כל כך מדהימה ומיוחדת, הן מבחינת המרקם שקשה לתאר את עושרו במילים, הן מבחינת הטעם והן הניחוחות המטריפים שמתפרצים ברגע שפותחים את הצנצנת. שווה את כל המאמץ. ניתן לאכול הממתק כך סתם, בליווי כוס מים קרים בצד, או עם לחם וחמאה.

סלט "מאגנוב" (סלט הדרים חורפי)

עוד מתכון המבוסס על הפומלה, אך הפעם עם בשרה המריר-מתקתק ומתפצפץ. שימו לב! כניסה ראשונה למתכון מהצד של רותם, של אביו למעשה: סלט הדרים חורפי, לאנשים שאוהבים מתכונים שהם גם ריפוי-בעיסוק. מדוע אתם ודאי תוהים, ובכן – מכוון שההכנה דורשת, איך לומר, עבודה עדינה וארוכה בקילופים סיזיפיים וקפדניים של אין סוף הדרים. כל כך סיזיפית, שכשהתקשרתי לבקש את המתכון המדויק, לא הסכימו שאחרף נפשי בלהכינו בעצמי, ואפילו ביקשו מאד יפה להביא לי אחד מוכן.

לפי המסורת שנתהוותה לה, הסלט נעשה במיוחד לכבוד ארוחת הערב של יום השישי ונאכל בתום הארוחה, אך לצידה עם יתר המנות ולא כקינוח (למרות שלדעתי הסלט מדהים כקינוח, עם יוגורט, גלידת וניל, קצפת רכה או פשוט ככה לבד). למה "מאגנוב" (במלעיל)? כי ככה אבא של רותם, אשר הגה את הסלט, נהג לפתות את סועדי הארוחה לטעום מן הדבר מוזר, הפירותי החדש הזה, שעמד על שולחן האוכל יחד עם יתר המנות, אך לא הוגדר כקינוח. וזה עבד! אין מי שלא רוצה לאכול סלט מאגנוב.

מצרכים: הדרים מסוגים שונים, קלופים ונקיים מכל מה שאינו "הפילה" של הפרי (1-2 פומלות, 3 תפוזים, 2 אשכוליות אדומות, ו-1 צהובה, 2 קלמנטינות), רבע-חצי כוס צנוברים קלויים ו/או אגוזי מלך קצוצים גס, כוס חמוציות מיובשות, חצי כוס עלי נענע שלמים, כף שמן זית טוב.

הכנה: אחרי כל הקילופים הסיזיפיים של פירות ההדר ופירוקם לחתיכות בגודל ביס, קלו את הצנוברים לדקות ספורות (במחבת יבשה לגמרי, הניחו הצנוברים באש בינונית ונענעו אותה מידי פעם כדי שיקבלו צריבה קלה, היזהרו שלא לשרוף), הוסיפו את החמוציות, שמן הזית ועלי הנענע השלמים וערבבו בזהירות שלא למעוך את הפירות.

נראה פשוט אבל מפוצץ בטעמים שלא מפסיקים לשגע את החיך. את הביס הזה אתם לא יכולים לפספס, מושלמות, מושלמות, מושלמות!

פומנצ'לו

בניחוח סבתא שממצה ולא זורקת כלום, מהקליפות הצהובות/ירקרקות של הפומלה שנותרה לנו, ניתן ורצוי להכין פומנצ'לו, שזה כמו לימונצ'לו רק עם קונץ מגניב בפה של מרירות שמזכירה קצת ביטר למון.

מצרכים: ליטר אלכוהול נקי (כ-97%), קליפותן של פומלה אחת ו-5 לימונים, 2 כוסות סוכר, 4 כוסות מים.

הכנה: קולפים את הקליפה החיצונית הצהובה/ירקרקה בלבד של הפומלה והלימונים בעזרת קולפן, מניחים אותן בצנצנת זכוכית גדולה, ושופכים עליהן את האלכוהול. מניחים במקום מוצל לכשבוע ימים.

כעבור השריה של שבוע, מרתיחים המים והסוכר יחד, עד שהסוכר נמס כולו במים. מצננים לגמרי ורק אז מוסיפים לצנצנת הקליפות והאלכוהול. מניחים במקום מוצל להשריה של בין שבועיים לחודש, ולאחר מכן מסננים מהקליפות ומעבירים לבקבוקים. משם למקפיא לשימוש במצב קר בלבד.

התוצאה לימונית, מעט מרירה ובניחוח של פומלה רעננה. אין כמו להכין משקאות ביתיים, זה נותן כזו תחושת סיפוק אדירה, במיוחד כשמוזגים לאורחים ממעשה ידכם, והטעם – עשרות מונים טוב יותר מהקנוי. וכבר הזכרתי שמהכמות הסופית אפשר להכין בקבוק פומנצ'לו מתנה לאיזה חבר טוב?

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: FeaturedPorMelegכלליצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (21)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת טל:

    איפה כדאי לקנות את האלכוהול 97%?

  2. אני אוהב את זה שאת מתלבשת על חומר גלם ומראה את הצדדים הלא שגרתיים שלו.

  3. מאת טובה:

    פומלה – זאת הריבה השנייה [אחרי ריבת תאנים] שסבתא שלי ז"ל היתה מכינה. בהגשה הייתה מצפה את ממתקי הפומלה במעט קוקוס טחון לקישוט.
    תודה על המתכונים השווים ((:

  4. מאת שיר-לי:

    צילומים מהממים

  5. מאת ליאור:

    איזה יופי.
    נפלאות דרכייך ורעיונותייך היישר למטבחי הפרטי.
    ריבות ומעדנים כאלה מי ייתן.
    אני יכולה לשבת על פומלה שלמה, ובדייקנות ובסבלנות אין קץ לחסלה בכף גדול.
    תודה ענקית על הפוסט המדהים, והצילומים נפלאים.

  6. מאת Pormeleg:

    (כמו שפולה דין חביבתי מטגנת החמאות אומרת)
    תודה רבה Y'all!

  7. מאת חיה:

    כמה דברים אפשר להכין מפומלה ולא ידעת:-))
    הסלט הזה מרשים כאחת המשימות הכי דחופות שלי , הוא מכיל את כל מה שאני אוהבת ומעניין מאד.
    מקורית אמרתי?
    תודה
    חיה

  8. מאת עדי:

    מדהים, אלך על הסלט.

  9. מאת ענת:

    נראה מדהים!
    בכלל כל פוסט שלך זה חגיגה מבחינתי!!!
    רציתי לשאול איך מקלפים את פירות ההדר כל כך יפה לסלט המאגנוב?

    • מאת Pormeleg:

      הי ענת
      בדיוק שאלתי את מי שקילף והוא ענה: "מתחתנים עם פראייר!" :)
      והתשובה שלי היא, נפטרים מהקליפה החיצונית עם סכין ואת היתר ממשיכים עם הידיים (כבר הזכרתי ריפוי בעיסוק)
      תודה רבה על המחמאות!

  10. מאת גיא:

    פור, תתביישי!
    גרמת לאדם שפוי בדעתו ורחוק מביתו לערוג משך חודש ימים על מתכונים אלה, לפחות עד שאגיע הביתה!

  11. מאת כרמלה תנעמי נחלון:

    אני מאוד רוצה לעשות את יערת הפומלה, אך בגלל סכרת אני מנועה מלהשתמש בסוכר, האם אני יכולה להשתמש בתחליף שנקרא כמו סוכר?

  12. מאת מיכלי:

    הכנתי את יערת הפומלה בשבוע שעבר, יצא מעולה אפילו ששכחתי את מי הוורדים, וכל כך יפה עם נקודות הווניל. תענוג.

  13. מאת אילה:

    האם לסחוט את הקליפות לאחר כל הבישולים במים ולפני הבישול עם הסוכר??

  14. […] מהלבן של הפומלה – למתכון אכלתי לראשונה אצל אמא של יודי, אחרי שהבעתי פליאה […]

  15. […] מהלבן של הפומלה – למתכון אכלתי לראשונה אצל אמא של יודי ומתי, אחרי שהבעתי פליאה […]

השארת תגובה