ליד המכון של ויצמן, המכון למדעי הסטייק של מוּ וָמוּ

לפעמים הכי טוב לבוא בלי ציפיות. לא תמיד, כדאי גם לצפות, כי אחרת, איך נתאכזב ואם לא נתאכזב, איך נקטר? ואו אז, נשקפת סכנה אמיתית לחיינו וריק גדול ייפער בהם. אבל מרחובות לא ציפיתי לדבר. ואל ייעלבו הרחובותיים, האשם הוא בי. מתוך בורות לא קיוויתי להפתעות גדולות.

ובכן, שמעתי על פלאפל תימני נהדר, כזה שהוא כל כך טרי ועשבוני שאינו מצריך תוספות, אבל אתם כבר ותיקים פה ויודעים שכבר אכלתי פלאפל השנה והחשק לכדור הזה מופיע אצלי בתכיפות של הופעת כוכב שביט.

על הביקור שלי בבוסתן שושן חלקכם כבר קראתם פה. אותו יום התחיל בביקור  שלי ושל ע' חברתי הטובה בפרדס מינקוב, ראשון הפרדסים ברחובות. בין עצי ההדר שבו קטפו וסערו וקדחו מציונות רחל המשוררת וברנר וא.ד. גורדון.

הפרדס משחזר את הימים שבהם עבודה עברית, שירה והגות ורוח נתנו זה לזו ידיים ורקדו הורה במעגל בחולצות רוסיות רקומות. אחרי שספגנו מנת היסטוריה ישראלית גורמה, התיישבנו ע' ואני לקלף כמה פירות הדר בצל העצים. נעמיד דברים על דיוקם, ג' מקלפת וע' נושאת פרי אל פיה. ככה זה, בכל חברות טובה יש תפקידים.

על אף פער הגילאים לטובתה, אני משמשת כמבוגרת האחראית. לע' יש לב טוב מאין כמוהו ושוחר שלום ונפש ילדית, היא היפית נצחית ואילו אני ערנית ודרוכה תמיד. היא עפה באוויר ואני דיירת קרקע. אנחנו נפגשות באמצע הגוף, בבטן, במקור הצחוק.

שתינו מתמלאות בפומליות, בקלמנטינות ובתפוזים ומרוצות מאוד מארוחת הבוקר הבריאה שנערכת על מפת אדמה ותחת שמיים צלולים. עד הצהריים לא נאכל, ברור, אנחנו מפוצצות.

מהפרדס, התקדמנו למרכז המבקרים של תנובה, עבודה זו עבודה ומישהו צריך לעשות אותה ולכן, ברור שטעמנו גם את מעדן החלב המוגש בסוף הביקור. ע', כיאה לילדה, גם שתתה שוקו משקית. זהו, לא נאכל צהריים, זה כבר מנוי וגמור עמנו.

המשכנו לבוסתן שושן כשחומציות ההדרים כבר אומרת שלום לא ידידותי לבסיסיות מעדן החלב בקיבה. נו, מה אומר ומה אחדש, התחלנו את הסיור בבוסתן בלב חפץ ובקיבה אוטומטית השמורה לנו בדרך כלל לקינוחים. פרי זה קינוח, לא? זה בריא! עכשיו כבר לא נאכל לפחות עד מחר בצהריים, מי יכולה בכלל להכניס משהו לפה?

ביקרנו בעוד מקום אחד וראו זה פלא, לא אכלנו בו דבר. קצת לא האמנו על עצמנו ותהינו – מה נעשה עכשיו, השעה כבר ארבע אחר הצהריים ועוד לא התיישבנו לאכול, אחרי יום עבודה מפרך. הלא אי אפשר לחזור לתל אביב בלי הפסקת אוכל. טוב, רק נשב קצת לנוח, אבל שתינו לא אוהבות פלאפל.

אנחנו נזכרות ששמענו על הסטייקים האגדיים של מו ומו, כבר מזמן רציתי לנסות אותם, אבל לא יצא לי להגיע לרחובות והנה אני פה ותמיד לימדו אותי לנצל כל הזדמנות טובה שנקרית בדרכי. טוב, נחלוק בסטייק, אנחנו מבטיחות זו לזו כאילו נשבענו לחלוק ביחד חיים בחולי ובעוני.

המסעדה לא נראית לעין במבט ראשון ברחוב הרצל העמוס. הרחוב הראשי בעיר מזכיר כל רחוב ראשי בכל עיר בישראל כמעט, תהיה זו עפולה או חולון. מאפיות כשרות, חזיתות בניינים מפויחות, חלונות ראווה ללא הוד והדר וצפירות המשמשות כנעימה האין סופית המתנגנת לאוזנינו המזרח תיכוניות.

מסעדת מו ומו נמצאת בקומה השנייה של בניין רגיל למראה, אבל בפנים מתגלה עולם קטן וחבוי של טעם טוב. הרצפה האלגנטית משובצת שחור לבן, רהיטי העץ והבר היפה ומעט האפלוליות השורה במקום משרים רוגע ויוקרה צנועה.

התפריט הבטיח כל כך הרבה דברים טובים שהתקשרתי לחבר טוב ומבין עניין או שניים באוכל, לברר מה כדאי לנו לאכול. הזמנו בעצתו קרפצ'יו סינטה בוויסקי וסטייק על העצם . המסעדה הוקמה כתוספת ובצמוד לאטליז הוותיק שמשרת את תושבי רחובות מזה שנים, כך שצמחונים, איך לומר זאת בחיוב, די ישתעממו כאן.

אל שולחננו ניגש אדם שקודם ראינו יושב בכניסה למסעדה ולא נראה כמלצר. "אני מצטער", הוא אמר בנועם "אין סטייק עצם אבל אביא לכם משהו טוב במקומו".  אחרי כמה דקות חזר והניח על שולחננו, כמו מנחה, בצל ירוק ענקי ופלפלים קטנים ירוקים. מי שהתברר כתמיר לוי, בעל הבית, הסביר לנו בשקט על הירקות והזמין אותנו לטעום מהפלפלים הקטנים שהיו פזורים בסל גדול בכניסה למסעדה.

שמחנו מאוד מהתצוגה הירוקה המרהיבה אך לא הבנו את פשרה. פחדנו לנחש מה יוליד ירק. אחרי כמה דקות הגיעה אל השולחן מנת פטריות בשמנת שחברנו אלוף הבצלות היה מונח בה בחתיכות. גם הפדרונים הספרדים, שאינם חריפים, הגיעו מוקפצים ופריכים, מנת פתיחה כיפית ומרעננת.

דחפנו מזלגות מיד אל המנות . אבל רגע, הזמנו רק קרפצ'יו, איך זה קרה שגופתו של הבצל מוטלת לידנו? המלצרית אמרה שתמיר הזמין אותנו.  התברר שחברי היועץ הקולינרי, הוא גם חבר קרוב של תמיר והתקשר אליו מיד להלשין שאני מבקרת במסעדה.

טוב, נו, אם בעל הבית מזמין, אי אפשר להעליב אותו, צריך לטעום ולו כזית, אמרנו לעצמנו  בקול רם בעודנו מנגבות את רוטב השמנת בלחם החם שהוגש. גם את נתחי הקרפצ'יו הנפלאים שמקבלים חידוד לטעמם בזכות הוויסקי לא הזנחנו. הכל מתוך נימוס, כמובן. אין לי ספק שחנה בבלי ספקה כפיה באושר בקברה, אלא אם היא הייתה עסוקה בלדחוף אותן לגרון כדי להקיא מהחזרזירות המנומסות המפטמות עצמן לדעת ברחובות.

את סטייק הסינטה המעולה היינו חייבות לחסל, אין ברירה, כי הלא אותו הזמנו מראש, אז מה אם תמיר הוסיף גם מנת כבדים נימוחים ורכים עטופים בבייקון קריספי . זו הייתה ללא ספק המנה שאהבנו ביותר, הראינו לה מה זאת אהבה. הקיבה שלי התחילה לשלוח לי הודעות בפרטי על קריסת מערכות ההולכת ומתקרבת ואילו ע' כבר מזמן התמוטטה אל השולחן כשעל מזלגה מתנופפת מפית לבנה כאות לכניעה.

כמובן שכשהמלצרית שאלה אם נרצה קינוח השמענו קריאות התנגדות אסרטיביות וע' אף איימה להתפקע ממש במקום. אתם כבר יודעים מה קרה בזמן שנשארנו לחשוב איך נצליח לרדת את המדרגות בחזרה לרחוב.

נו, אבל תמיר הזמין ולכן, כדי שלא יישארו ראיות, ניקינו את צנצנת קרם הפטיסייר עם פירות היער, כאילו הרגע יצאה ממדיח הכלים. גם על הצלחת של כוכב השוקולד החלב-מריר ברוטב חמוץ  המאזן בדיוק את מתיקות השוקולד, לא נותר פירור. לעזאזל, גם הקינוחים  מצוינים ותמיר הנעים והמקסים, הוא הרי כבר כמעט חבר.

הפירות מהבוקר ופרות מאחר הצהריים כבר החלו מלחמת שוורים ואנחנו נשבענו שלא נאכל יותר לעולם, או לפחות ביומיים הקרובים, אלא אם איזה חבר יבקש, אתם יודעים.

מו ומו

הרצל 177, רחובות.

08-9462690

.

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץגונימסעדות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גדי:

    אחד הסטייקים הטובים בארץ אם לא ה…

  2. מאת ניקי:

    מה צריך לעשות כדי שבעל הבית יכריח לאכול כל כך הרבה מנות על חשבונו????
    אכלתי שם לא פעם, היה טעים, לא היה זול ולא קבלנו אף מנה "לטעום"
    אשריך!

    • מאת עמי:

      הצחקת אותי. צריך להתחבר עם החברים הנכונים, להודיע להם על מיקומךולצפות/לוודא שיתקשרו למי שצריך, שיעשה מה שצריך…

  3. מאת נועם:

    מסעדה טובה מאוד.

  4. מאת ziva:

    מו ומו זו האופציה היחידה לאוכל טוב בסביבת רחובות חוץ מהמרקים התימניים בשעריים.

  5. מאת סמדי:

    תמיר הוא איש מקסים
    וכל פעם אני נהנת שם מחדש

  6. מאת עדו:

    מו ומו היא מסעדת הבשרים הטובה באזור המרכז, לטעמי, ולא צריך לצפות ממקום כזה שיהיה זול, וגם לא שיחלק מנות חינם. ועוד פלוס אחד: היין מתומחר באופן הוגן, כך שאפשר ללוות ארוחת בשרים טובה בבקבוק יין, ולא כמו בכל מיני מסעדות מצויינות בהן מחיר בקבוק היין מתומחר באופן לא פרופורציונלי, ולכן בדרך כלל מוותרים על יין.

  7. מאת שירי:

    אני לא יודעת על מה כולם מדברים פה.
    אנחנו הגענו למסעדה אחרי ששמענו אנשים כמוכם משבחים אותה ללא הרף, ובאנו בציפיה כמובן.
    המנות הראשונות היו סבבה לחלוטין- הקרפציו, פטה כבד וריבת בצל, הכל היה טוב ויפה (חוץ מהשירות…לקח למלצרית להביא בירה לשולחן בערך 10 דק' + היינו ארבעה בשולחן ורק שלושה מאיתנו קיבלו את המנה הראשונה שהם הזמינו, הרביעי נשאר לחכות ולהסתכל עלינו אוכלים מעל חמש דקות)
    הבעיה המשיכה לעיקריות. הזמנו סטייק, פילה, קבבים ומנת פסטה – כאשר מתוכם הפסטה היתה סבירה לא יותר וכל השאר פשוט מאכזבים. הפילה הגיר המון מיצים כשנחתך, הסטייק היה הרבה מעבר לעשוי, ברמה של גומי (וחבל כי הוא עלה יפה מאוד) והקבבים לא היו שרופים מבחוץ ולא מוכנים כמעט בכלל מבפנים.
    לא ברור לי למה מכנים אותה כמו שמכנים אותה אבל אנחנו יצאנו מאוכזבים ומבואסים על החשבון השמן שהשארנו שם ולא בצדק.
    לצערנו, לשם לא נחזור בשנית.

השארת תגובה