עדנה – מקום שהוא בית

.

יש מסעדות ולפעמים גם בתי קפה שאתה נכנס אליהם והם לא מפוארים ולא אופנתיים והריהוט בהם כבר אינו חדש, והשף שבמטבח הוא בכלל רק טבח. אבל כשאתה נפלט אליהם מהרחוב הקר ומריח את הלחם, יש לך פתאום שלט מול העינים – אתה בבית, ונעים לך בגוף קצת כמו ברחם.

עבור אבא שלי, ששנא מסעדות, ועדיין היה צריך לאכול משהו כשהיה בא לבקר אותי, 'עדנה' היתה ספינה בה אהב להפליג בנתיבי הריח והטעם של הזכרונות מטהרן. השוביניזם של אבא למטבח העירקי היה מנוקד בנקודות של חולשה לשמות כמו סבזי וג'וג'ה קבאב שלקחו אותו למסע בזמן ולחצו לו על הדק ששיחרר רגש וגעגוע לעיר שהיתה לו למקלט מבגדד שממנה נמלט.

גזר דין מוות היה תלוי נגדי, כבר לא היתה ברירה. תמיד קימץ במילים, האיש מהמחתרת.

פראנג'י בטהרן

עצרנו שם לפני שבועיים, נעמה ואני, אחרי שנים שלא ביקרתי במקום. והיא, שלה זו היתה הפעם הראשונה, לא שמה לב ששום דבר לא השתנה, אבל מיד הרגישה בו בבית. אותו חלל, ספק בית, ספק אוהל. אותו ריח של לחם טרי ותבשילים, אותם שולחנות עץ פשוטים, אותה חמימות.

האולם היה מלא כרגיל, והומה. עדנה הוא לא מקום שקט. יש זוגות שמחזיקים ידים כמו בתוך בועה פרטית, אנשי עסקים מהסביבה וגם ילדים אחרי בית ספר עם אמהות שיודעות מה טוב בשבילם.

יש מאכלים שהם בית. נגיד לחם. ועל הלחם של עדנה יש הרבה מה להגיד. אבל הכי טוב לאכול אותו, במקום לדבר בפה מלא בשבחו.

הלחם בא חמים כמו פעם ומלא ניחוחות של בצל. נזהרתי איתו ונזכרתי באבא שלי שבשבילו אף ארוחה לא היתה ארוחה אם לא היה בה לחם.

ואז הגיעו עלי הגפן השמנמנים והמתקתקים עם אורז עסיסי בפנים וצימוקים שמזכירים לי, מזכירים לי, מה הם מזכירים לי? אולי כלום, אולי משהו שאני רוצה לזכור. הם טובים, מלאי בשר וטעמי, חמוץ וטיפונת מתוק. לא מהסוג החמוץ-מתוק העירקי, אלא הפרסי. ועדיין טעימים מאוד.

והסמבוסק, יסלחו לי הפרסים, שככה אני קורא לכיסוני הפיאז שלהם. זה הסמבוסק שעליו אני חולם עם בצק פריך עליו זרויה אבקת סוכר ומלא בבשר קינמוני מתקתק. פריך, נמס בפה ומתעתע – האם זו מנה ראשונה או הקינוח? "מה זה משנה?" אומרת לי סו "אני מוכנה לאכול אותה גם כקינוח" והיא צודקת. המילוי הזה של הבשר הטחון, הבצל והקינמון הוא משהו לחלום עליו. מנה מעולה!

סו-אלן מקבלת קובה במרק סמיך. הספיישל של היום. אני הולך על גונדי נוחודי שהוא קצת כהה יותר מאחיו הצהבהב. שנינו מאושרים ושקטים, כל אחד בתוך הצלחת שלו. מפליא אותי שסו מחייכת מעל מרק הקובה שלה. היא מאוד ביקורתית לגבי אוכל עירקי ועוד יותר לגבי קובה, איכשהו, היא תמיד מוצאת במנות הקובה שהיא אוכלת פגמים.

"זה לא כמו בבית" היא עדיין מחייכת "אבל אחרי שהזזתי את המכשלה הזו הצידה, זה טעים לי כמו בבית של מישהו אחר". המרק הוא שילוב של מרק עגבניות וחצילים, בעל גוף עשיר. הקובות טובות ובעלות מעטפת דקה. המלית לא כמו בבתים העירקים שלנו, נדמה לנו שאין בה בהרט ובטוח שאין בה פטרוזיליה. ועדיין טעימה מאוד.

אוכל מנחם ואוכל מדויק אלו שני צמדי מילים מילים שחוקים. אבל זה משנה היום כי זה פשוט מה שזה. אוכל של בית שאינו משתנה עם העונות והאופנות, והוא פשוט וטעים בדיוק כמו שהדוקטור רשם.

 

בקעריות נפרדות, קיבלנו את האורז הזה הפרסי, זרוע בשעועית כהה ובתפוחי אדמה שרופים. כשאבא שלי לא היה נזהר, אני זוכר, לפעמים הוא היה פולט שהוא טעים יותר מהאורז העירקי, שוו בנפשכם.

152 שקלים לפני השירות למחלקת המלצריות הנמרצות, ואחרי שהורידו לנו 29 בגלל הסמבוסק שהתאחר להגיע לשולחן, לא בדיוק זול אבל מאוד משביע והמנות גדולות. עדנה הוא מקום לקחת אליו ילדים ומשפחה, בעצם לקחת אליו את כל מי שאתם אוהבים.

עדנה – טרומפלדור 3 (ליד המשטרה), רמת השרון.

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredדודי כליפאמסעדות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. עדנה הוא מקום באמת מדהים.
    כל מנה בול.
    (עם פיקשושים מידי פעם וחוסר אחידות).
    השירות על הפנים, בחצי השנה האחרונה לא קרתה פעם אחת שהזמנו טייק אווי והיה מוכן בזמן. ואנחנו מזמינים כל שבוע.
    פעם גם אפשר היה לתת מחמאות על המחיר, אבל במהלך השנה האחרונה המחירים האמירו בעשרות אחוזים (לעומת המנות שקטנו)..

  2. מאת שמעון:

    לא זול…
    בצפון הם לא היו שורדים חצי שנה. כנראה ברמת השרון לאנשים יש כסף..

  3. מאת גיל:

    מקום טוב בדיוק כמו שתיארת – בית! הילדים שלנו מתים על האוכל.

  4. מאת קרן:

    מישהו יודע מה קרה לסניף בירמיהו?

  5. מאת טובה:

    גם לתפרנית שכמותי, שיודעת במה כרוך הכנת מנת קובה/סמבוסק/אורז פרסי/ממולאים… נראה לי לא מידי יקר, בכל זאת בגבול הטעם הטוב. ובפרט שנראה טעים ומשביע להפליא.
    אהבתי ((:

  6. מאת יסמין:

    לי יש סיפור לא נעים מלפני כמה שנים על עדנה.

    גדלתי ברמת השרון, ורוב משפחתי עדיין חיה שם.

    כשאבי היה בשלבים האחרונים של מחלת הסרטן, וכולם כבר הבינו וראו שאין תקווה, הוא ביקש שנצא בפעם האחרונה למסעדה אז בחרנו בעדנה שהיתה קרובה יחסית.

    האוכל היה טעים כתמיד.

    לקינוח אבי הזמין טארט תפוחים שלפי התפריט אמור להגיע עם כדור גלידת וניל, והוא ביקש להחליפו בכדור סורבה.

    המלצרית הסתכלה עליו בשאט נפש ואמרה "אצלנו לא עושי שינויים במנות", ביקשנו שתבקש אישור מיוחד מאחראי המשמרת עקב מחלתו של אבי.

    אחראי המשמרת בא לשולחננו, הסתכל על אבי ואמר לו "אולי אדוני לא מבין, יש מקומות שבהם לא מבקשים שינויים במנות, זו המדיניות שלנו ואני לא רואה שום סיבה לחרוג ממנה"

    מיותר לציין שמאז לא נכנסתי לשם.

    • מאת קרן:

      האם ציינתם במפורש שאביך חולה?

      • מאת יסמין:

        כן,

        אני לא מהאנשים שמבקשים לשנות מנות, ולו בגלל שרוב חיי הבוגרים עברו במטבחים ואני יודעת איזו טרחה זו.

        יתרה מכך, היומרנות של מנהל המשמרת, שאמר שיש מקומות שבהם לא משנים מנות כאשר זהו שינוי כל כך מינורי, ולבחירתו של הלקוח..

        ישבתי ועבדתי במסעדות מכוכבות משלין ועל זה מעולם לא שמעתי, אלא אם כן זהו מרכיב בסיסי במנה אותו לא ניתן להוציא.

        והחשוב מכל, יודעתם על המחלה, אתם רואים אדם שניצוץ החיים עומד לכבות בו, לא תפגינו מעט חמלה וגמישות?

  7. מאת hagar:

    ה——מקום של רמת השרון. אולי התייקרו אבל המנות גדולות. מספיקות אפילו ליותר מבן אדם אחד. אם שלושה אנשים אוכלים אנחנו תמיד מזמינים רק שתי מנות כי אנחנו יוצאים מלאים.
    אין פה ברמה"ש מבחר גדול של מסעדות ועדנה מתמידים שנים ומצטיינים ביציבות. דודי ובייגלים כתבה יפה מחממת את הלב.

  8. מאת מעכב חמצון:

    שנים שאני מבקר או לוקח הביתה מנות טעימות, ביתיות ומיוחדות.
    רק פעם אחת בכל הפעמים שהייתי היה את מנת הגונדי המצויינת, ומעולם לא נתקלתי בכיסונים למרות שיכול להיות שפשוט פסחתי עליהם.

    דבר אחד חשוב לדעת: עדנה לא מקבלת כרטיסי אשראי. מזומן או צ'קים בלבד.

  9. מאת שרית:

    פעמיים אכלתי בעדנה(בגלל המשפחה של הבעל שמתעלפת על המקום), והאוכל היה בינוני. הקציצות בבמיה תובלו יתר על המידה במלח, בעיני עלי הגפן הממולאים היו דוחים. ובאופן כללי נראה כאילו יש שם מישהו עם יד לא ממש מדויקת עם כל נושא התיבול.
    מההתרשמות שלי בפעמיים שאכלתי שם היא שנורא קל להאכיל אשכנזים באוכל מזרחי, הם לא שמים לב להבדל.
    מי שרוצה שיחתים דרכון בשער הגיא וילך לאוכל בעזורה בשוק העיראקי- שם יודעים לעשות זאת.

  10. מאת עדינה קליין:

    אינני יודעת אם הסניף בירמיהו עדיין קיים… אבל כשאכלתי שם, בחסות המותג "עדנה" – נכונה לי אכזבה רבה. רמת האוכל והשרות היו ביזיון!

  11. מאת משה:

    אולי בגלל ה29 שח הנחה בחשבון :-), דודינ'קה "מתעלף" על האוכל.
    סתם אוכל לא מיוחד רגיל לא טעים מדי ולא מגעיל.
    אתה כותב כאילו גילית את אמריקה.
    אל תשכח לציין שהמעצבנים שם לא מקבלים כרטיסי אשראי ואתה צריך להגרר לכספומט כדי שהם יחסכו את העמלה של חברת האשראי.

    וחוץ מזה על בישולים רגילים עםחומרי גלם "זולים ופשוטים" הם מפציצים מחירים מוגזמים

השארת תגובה