כך תהיי "אִמָת עָל" בקלי קלות

מאיה דנציגר היא אשה שכל האמהות בכתה של בנותיה בטח מתות לעשות לה "שמיכה". מכירים את הנשים האלה שמספיקות הכל, תמיד? הבית שלהן נקי, ללא עוזר/ת, הילדים שלהן מטופחים, מסודרים ומתוקתקים… "המשוגעת הזו שולחת את הילדות שלה עם בורקסים חמים שהיא אופה בבוקר לבית הספר!" מזדעקת חברתנו המשותפת. "אשת חיל, אני אומרת לך. כולל המותן הצרה…" היא מוסיפה.

לא היתה ברירה, הייתי חייבת לחטוף אותה לבייגלה, שתכבד קצת בטיפים ולא תשמור הכל לעצמה.

עד כאן אני (נעמה) ומעכשיו, מאיה – אִמָת עָל ואשת חיל.

.

מכירים את הרגע בו אתן מוצאות את הכריך שהכנתם לילד בבוקר, חוזר שלם כמו שיצא? זה רגע מתסכל, בעיקר בגלל שאתם מבינים שהילד לא אכל כל היום, ואיך אפשר להתרכז בשיעורים ולשחק כמו שצריך בהפסקות?

יש לי כמה רעיונות לשדרוג הארוחה של הילדודס. לא חייבים לעשות זאת כל יום, כי אחרת מאבדים את הריגוש, אבל מידי פעם.

צורה לי, צורה לי, צורה לי חביבה או הכריך המפנק!

בכל בוקר אני, כמו כל הורי תבל בערך, מוצאת את עצמי מתלבטת. לחמניה? בייגלה עם סומסום? לחם מלא? חלה? באיזה לחם או לחמנייה נכניס את אהבתנו ודאגתנו לילדים, ומה יהיה בתוכו?

אז הנה רעיון לכריך משודרג שלוקח מעט זמן וסבלנות וכמובן מעלה חיוך על פני הקטנטנות שלי, שכמו כולנו גם הן אוכלות קודם כל עם העיניים.

המצרכים הדרושים:

לחם מכל סוג, זה יכול להיות לחם פרוס מסוג חלה, קל, מלא, לבן…

חותכנים בצורות (ניתן להשיג בכל חנות בישול, רצוי לרכוש את הצורות בגודל פרוסת לחם). בחנות ספייסס בהדר יוסף מצאתי מבחר יפה של חותכנים רחבים.

המילוי יכול להיות כל מה שהילד אוהב. גבינה עם ירקות, חביתה, לביבת ירקות, נקניק, טחינה ודבש או טחינה וסילאן, ריבה ואפילו נוטלה.

אופן ההכנה:

לוקחים פרוסת לחם, ממלאים ומורחים אותה במה שחפצה נפשכם וסוגרים בפרוסה נוספת.

ועכשיו לכייף האמיתי:

לוקחים חותכן בצורה שאתם אוהבים, אולי כזו שתעביר מסר… (ארנב – ליום מלא מרץ, פרח- ליום אביבי, לב – ליום מלא תשומת לב…) מניחים על הכריך, לוחצים ובזהירות מוצאים את החותכן. זהו. בקלי קלות קיבלנו כריך חתוך וחתיכי.

את השאריות לא כדאי לזרוק אלא לאכול כפתיח לארוחת בוקר או להכין איתן ביצה בקן כשהביצה מתמקמת בתוך הצורה.

.

ועכשיו פינת "ארזת לבד?!" וגם לי ולך שיר וברכה.

כבר סיכמנו שהרושם הראשוני הוא שקובע ושהעיניים שלנו הן שותפות בכל ארוחה, אפילו לפני בלוטות הטעם וחוש הריח. לפעמים, כשנחה עליי הרוח ובא לי לרגש, אני אורזת את הארוחה של הבנות באריזות מתנה.

כולנו מקבלים מתנות שנעטפות בשקיות נייר צבעוניות ונחמדות. אפשר גם לקנות אריזות צבעוניות בחנויות שבדרום תל אביב בזיל הזול, אבל לא חייבים להשתגע. מה שצריך זה מפית צבעונית, אולי כזו שנשארה מיום ההולדת. שקית עליזה, מדבקות, סרטים מסולסלים וזהו.

ועכשיו החלק השווה באמת.

על פתק או על השקית בטוש לא מחיק מצרפים מילים של אהבה. ד"ש קטן מאמא או מאבא או משניהם או אפילו מהאחים, אחד לשני. אין כמו מילים חמות ומתוקות מהבית, בכל גיל, אפילו שהם מגיעים לגילאי העשרה ועושים את עצמם "לא צריכים אותנו".

זו יכולה להיות שורה משיר שהם אוהבים, זה יכול להיות שם חיבה ששמור רק לכם, אפילו סתם "יום קסום" יכול לעבוד. העיקר הכוונה והד"ש מהבית. זה מזכיר לילד שאמא ואבא שם תמיד בשבילו.

ועוד המלצונת חמה, לקינוח ולסיום.

ניבה קרן אור, אמא יצירתית ומוכשרת, מלמדת איך להכין "בנטו". מה זה בנטו, אתם שואלים? בנטו זו ארוחה יפנית דקורטיבית. הנשים ביפן נדרשות לדעת איך מרכיבים מגשי בנטו מרהיבי עין ומעוררי תיאבון.

בגלל שאף אחת מאיתנו לא נולדה יפנית (או לפחות רבינו), ניבה מעבירה סדנאות בנטו, שיהפכו כל ארוחה לחוויה ואין ילד שלא יגמור הכל מהצלחת, סליחה, המגש.

אפשר לערוך סדנא כזו בהנחייתה של ניבה בחברת כמה אמהות או אבות מהכיתה. זה יכול להיות סדנת חדר מורים או פשוט כייף עם חברות ויש גם סדנאות המותאמות להורים וילדים. מי לא אוהב לשחק עם אוכל?

 

כל הפרטים על סדנאות הבנטו נמצאים כאן. שווה, מסקרן וכייפי!

אם יש לכם המלצות, הצעות, רעיונות נוספים, מוצרים מגניבים, אשמח אם תכתבו אותם בתגובות להנאת כולנו.

ושיהיה לכולנו בתיאבון…

מאיה

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredכללימאיה דנציגרצריכה או צריחה

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת dana:

    מקסים!!!

  2. מאת טובה:

    מה שדנה אמרה… ((:

  3. מאת שיר-לי:

    אהבתי את הפינה שלך. תתחדשי!!!
    יש לי עוד הצעה בעקבות מודעות לאיכות הסביבה..
    אצלנו בבית הספר לא מביאים שקיות ולא עוטפים בחומרים רעילים ולכן את הכריכים מביאים בקופסאות.
    הנסיכה שלי מגיעה לכיתה עם קופסאות ברזל כמו פעם.
    אפשר לקנות קופסאות ממש מדהימות כמעט בכל חנות לפיצ'יפקס וחנויות כלים.

  4. מאת שיר-לי:

    ועוד שאלה :
    כמה עולה סדנת בניטו?

  5. מאת אלה:

    רעיונות מזעזעים לדעתי. שר עשתה את זה בסרט ״בתולות הים״ ובנותיה שנאו את זה. מה עוד נעצב/נמסחר/נתאים למה שאנחנו חושבים שילדינו יאהבו. למה לעשות מאוכל מראש נושא למשא ומתן? הבה העטוף הכל בנייר כסף וונקבע בצורת לב עבור ילדינו המפונקים שיהיה להם נעים ושחס וחלילה לא נצטרך להתעמת עם ה״לא רוצה״ . נעמה, המתכונים לאחייניתך המוערצת המועלים מידי פעם על ידך משופעים בפשטותם ובטעמם האוטנטי והמשובח לכל דעה, לכל טעם ולכל גיל. משהו פה לא מתאים לרוח הבלוג ועם זאת אמשיך לקרוא בצייתנות.

    • אלה, לא הבנתי, למה את מתנגדת שאוכל יוגש באופן אסתטי לילדים? איך בדיוק את רואה בזה פתח לסחטנות? ובכלל, לא הבנתי מה רע במשא ומתן ומה הקשר שלו דווקא לכאן. משא ומתן הוא דרך שטוב מאוד אם נלמד אותה את ילדינו, אבל זה לא קשור לארוחות שלוקחים לבית הספר דווקא.
      הארוחות שהילדים לוקחים לבית הספר יכולות להיות הרבה יותר מזינות ומעשירות מאשר סתם כריך פסטרמה או גבנ"צ (שלי אישית יש גם השגות לגבי מידת "בריאותם"), בלי קשר לזה, ואולי דווקא עם, הם יכולים להתרגל לאוכל מושקע ומורכב מעט יותר גם בבית. למיטב הבנתי זה דווקא ייתרון.
      ניבה

  6. מאת עירית דניאלי:

    רעיון חמוד מאוד… ממליצה להישתמש בחותכנים חדים ממתכת ולא בחותכני פלסטיק.

  7. מאת שירי:

    עוד המלצה,לקלף לילדים את התפוז והקלמנטינה ולהריד לפלחים
    כך הם מספיקים לאכול גם פרי לפני ההפסקה ולא רק לחם ופחמימות

השארת תגובה