במקום פרידה, רגע חסד

כחולת העין ביקשה שאספר לה על רגע שרציתי לחבק בשנה המטורפת הזו, שנת רכבת ההרים. לא נזכרתי אפילו ברגע אחד, אולי בגלל שלא הייתי מוכנה. היו רגעים יפים, אפילו מהממים ביופים, פסגות, תהומות, חיוכים, דמעות. מלא דמעות.

"רגע אחד" היא מתעקשת. "ספרי לי רגע אחד. נדיר." היא תולה בי את מבטה הטורקיזי ולא מתכוונת לתת לי לזוז מטר.

"טוב" אני נאנחת "אפשר תה?" אני מרוויחה זמן.

שעת תה וסיפור.

מסעדה קטנה של אנשים צעירים. לא משנה איפה. הבטחתי לא לגלות. המנומשת ואני יושבות בחוץ, נהנות מהשמש החמימה באמצע דצמבר. אשה מבוגרת מאד, קשישה וחיוורת, גוררת אחריה עגלת קניות ריקה, קרועה, עם גלגלים שחוקים.

"לא אכלתי" היא ניגשת אלינו וידה פשוטה לעברנו "את יכולה לתת לי כסף לאוכל?"

ראיתי אותה כבר פעם, אולי פעמיים בסביבות השוק, מקבצת נדבות מעוברים ושבים. שתינו נותנות לה כסף.

"בואי בבקשה" אומר לה השף הצעיר שיוצא אליה מהמטבח. המנומשת לוחשת לי "עכשיו הוא יגרש אותה. הם בטח קורסים מכמות הקבצנים באיזור…".

"שבי פה. הנה חמישה שקלים בשבילך, תשימי לך בארנק. עכשיו את יושבת פה כמו ילדה טובה, אוכלת כל מה שאני נותן לך לאכול ואחרי שתגמרי לאכול, תקבלי גם חלה לשבת וריבה שאני הכנתי ועוד חמישה שקלים. מה את אומרת?" ככה אומר 'אבא'לה' בן  27 גג לאשה שהוא יכול להיות הנין או החימש שלה.

האשה והעגלה יושבות ליד השולחן ומחכות בסבלנות. יש כסף בארנק ועוד מעט הבטן תהיה מלאה.

היא אכלה מרק עוף עם אטריות שהכינו לה במיוחד במטבח וכשהלכנו משם הזקנה בדיוק סיימה את הפירה וביקשה לשמור את הקציצות לאחר כך. לבית.

"יש לך איך לחמם?" שאל אותה ה'אבא'לה' הצעיר. התרחקנו ולא שמענו את התשובה, אבל ידענו שהיא תקבל קציצות וריבה וחלה וחמישה שקלים, למרות שלא הצליחה לסיים את כל האוכל מהצלחת.

זה רגע חסד. זה רגע שמחזיר את האמון באדם, בטוב ובאנשים הצעירים של תל אביב, שפותחים מקומות קטנים, צנועים ולא יומרניים כדי להאכיל אנשים ולהגשים חלום. בדרך, למרות העבודה הקשה, החשבונות, ההלוואה מהבנק, התחרות וחום המטבח, הם לא מאבדים את הרגישות לסביבה ולמי שאין לו.

"זה באמת רגע נדיר" אמרה כחולת העין "ולמה הוא נגע בך ככה? למה אני רואה את הזקנה בעיניים שלך?" היא חופרת בנשמתי.

"יכולתי לדמיין את האשה הזו חוזרת עם העגלה שלה הביתה. העגלה שלה כבר לא ריקה. יש לה חלה וריבה וקציצות ואולי מישהו נתן לה עוד משהו בשוק. אני יודעת שיום אחד, אם לא יהיה לי, ימצא האיש הטוב שיתן לי, שיחלוק איתי את פת הלחם שלו. בלי המחשבה הזו אני לא שורדת. זו מחשבה מרגיעה. את מכירה את השיר אנשים טובים של נעמי שמר? אז ככה…" אני מסבירה לה.

"אפשר קצת בוורוד?" היא מבקשת. "אתה לא צריך להיות עשיר גדול כדי לתת. בעצם, הזקנה הזו, הפכה את הצעיר הזה לעשיר. תחשבי על זה כך. מי שיכול לתת היא עשיר ואוי לך אם תכתבי ברשימות האלה שלך שאני יפת נפש. אני קוראת הכל!" תמיד ידעתי שעינו של האח הגדול פקוחה וכחולה.

יפת הנפש וכחולת העין צודקת. יש כל כך הרבה אנשים טובים. המון. העולם עשיר בהם. הון אנושי. יש גם המון חמלה וחסד בעולם והם האטלס שעל כתפו מונח העולם. בין כל הקושי שחוויתי בשנה הזו, היו גם האנשים האלה, שהגישו לי חיוך ומילה טובה, חיבוק וחיזוק. במבט שלהם ראיתי שהם מאמינים בי, שהם יודעים מי אני באמת, גם כשאני קצת שכחתי. את המבט הזה לקחתי איתי ושמתי במגירה, מיוחדת, מוציאה ממנה בקמצנות, שלא יחסר לי.

יש רגעים לזכור לנצח, וישנם רגעים שצריך להשליך.

על פתקים קטנים כתבתי רגעים שהכאיבו לי, התנהגויות שאני לא צריכה, כאבים. הלכתי לים הגדול והשלכתי אותם. הגלים הגבוהים לקחו את כל אלה ממני. את האנשים שהכאיבו לי, את הכאבים שאני סוחבת כבר ארבעים שנה, את המקומות בהם אני הייתי רעה, בהם פגעתי, את הפגיעות שלי, את העלבונות. כאבי, הכתובים על פתקי הנייר הקטנים נראו פתאום הרבה פחות קשים, כמעט בלתי מכאיבים. שריטה, שיפשוף, 'פוווו' אחד ונשיקה וזה עובר.

 

עוד מעט שנה חדשה, ואני רוצה שהיא תהיה טובה אליי ואל אהוביי. אני צריכה שהיא תהיה. אחרי התשליך הפרטי שלי הרגשתי שזה אפשרי. נשיקה. חיבוק. חיוך. סליחה. טעיתי. וזה עובר.

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredכללינעמה פלדפוסטים אהוביםתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (11)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נועה:

    מי שאין לו תמיד נותן יותר….
    קטע מרגש.
    כמו השיר – אנשים טובים באמצע הדרך.

  2. מאת אורלי קורנבלום:

    מקסים ומרגש.
    טוב שיש אנשים שטרם איבדו את החמלה כלפי הזולת.

  3. מאת עירית:

    נוגע בנימי הנפש…

    וצילוםהשקיעה- כאילו לקוח מהאלבום שהעליתיהיום :)

  4. מאת gil f:

    מניסיון שלי מסעדות קטנות בתל אביב הן אלה שתמיד מושיטות עזרה ויד לכל הרעבים שמסתובבים בעיר. לא מדובר במסעדות המיוחצנות שלא נותנות בסתר אלא דווקא בקטנות והלא מוכרות, בדוכנים לממכר פלאפל וסביח…. שתמיד מוכנים לתת למי שאין לו שקל על הנשמה.

  5. מאת פיני:

    תודה על הסיפור – פרסמתי בפייסבוק ולכל החברים שעוד נשארו לי

  6. מאת טובה:

    מרגשת עד דמעות, נעמה
    שתזכי רק לרגעי שמחה ואושר

  7. מאת יניב:

    דוקא את שם המקום של אותו צדיק הייתי שמח לשמוע.
    במקום כזה הייתי שמח לתמוך יותר מאשר ברוב המסעדות.

  8. מאת סופר תקוה:

    הלוואי וירבו כמותו ונפלא שאתה מפרסם מעשה כזה אולי גם אנחנו
    נצטרף ונלמד לעשות חסד

  9. מאת ראובן:

    חזק. כל הכבוד לצדיקים המעניקים אהבת חינם!!! הלוואי שיזכו באהבה, חסד והכנסות כמו האהבה שהם מעניקים.

  10. מאת רחלי:

    נעמונת, אין כמוך ! HAPPY NEW YEAR TO YOU GUYS !

השארת תגובה