משלוח מהקופי בר, ציפינו ליותר!

"אמרת שהמקרר מפוצץ!" היא אמרה בעודה מסתכלת לתוך המקרר שלי. הוא כמו צדפה, המקרר שלי: אפשר להצמיד אליו את האוזן, אלא שבמקום לשמוע את הים, שומעים צלילים של רוח חרישית וקול עורב הקורא מרחוק. והתוכן תואם את הסאונד-אפקט: שיממון וריק.

אולם גבר מודרני אני, וידעתי מה עלי לעשות. האשמתי אותה: "את לא מבינה כלום!" (התחלה מבטיחה) "את לא יודעת להסתכל על מה שיש במקרר ולראות איך אני אכין ממה שיש בתוכו ארוחה נפלאה!" המשכתי, צובר בטחון: "תני לי. אני אדאג לך". ניגשתי בחזה נפוח אל המקרר, והסתכלתי את תוך התהום. התהום, מצדו, עמד בצד שלו בהסכם והסתכל עלי בחזרה בתחפושת של גזר מדובלל, וסאבי שהתייבש וחצי פחית כרוב כבוש.

הובסתי וידעתי את זה. לא הייתה ברירה: היה עלי להמשיך במשנה תוקף! סגרתי את דלת המקרר בנחישות, והצבעתי על שפע תפריטי הטייק אווי התלויים עליו.
"מפוצץ או לא מפוצץ?" שאלתי/הכרזתי מלא גאווה. "רק תבחרי, ונזמין. אני משלם". המבט שלה הודיע לי: אם אני אמשיך ככה, אני אכן עוד אשלם.

בחרנו ב"קופי בר". בחירה סולידית לערב זוגי בבית, שנועד בכלל להיות ערב רומנטי ונעים, אם אני רק אפסיק עם השטויות שלי לכמה דקות.

התקשרתי, והקשתי 2 לטייק אווי על אף שבהודעה המוקלטת נאמר שאפשר ומומלץ להזמין דרך האתר שלהם.

השיר Ma Che Freddo Fa מ1969 של הזמרת האיטלקיה Nada התנגן לו ברקע, עד שכעבור שתי דקות הוא הופסק בהודעה המוקלטת מקודם, ששבה והמליצה לי להזמין דרך האתר. שבתי ולחצתי 2, אלא שמקץ דקה שוב הועברתי למענה הקולי, ושוב, ושוב.

נאדה שרה לי מבעד לאפרכסת: non ce la fa più- "הוא לא עומד בזה יותר". כשהועברתי בפעם החמישית למענה הקולי, לחצתי על 1 להזמנת מקום במסעדה. לא עברו 20 שניות וענו לי. "שלום. אני רוצה להזמין טייק אווי בבקשה" אמרתי. "רק שניה" ענו, Non mi ami più! (אתה לא אוהב אותי יותר) צעקה לי מיד נאדה על הקו.

שוב המתנה. עוד דקה, ומישהי שוב ענתה לי. הפעם לא המתנתי וישר צעקתי את מה שעל ליבי: "אני רוצה לנתק את הכבלים שלי!!!", "מה?" שאלה אותי הבחורה המבולבלת מהצד השני… נרגעתי והסברתי לי שאחרי למעלה מ10 דקות המתנה חשבתי שהתקשרתי לשירות הלקוחות של הוט ולא לטייק אווי של מסעדה נחשבת. הבחורה הייתה אדיבה ונעימה והתייעצתי איתה לגבי התפריט, והזמנתי. זמן ההגעה המובטח היה תוך שעה ורבע.

זמן איכות. פתחתי בקבוק יין טוב, עמעמתי אורות, מילאתי הבית נרות, שמתי מוסיקה והתיישבתי ליד בחירת ליבי. היה לי משהו חשוב לומר לה. אלו שלושת המילים שכל בחורה תמיד רוצה לשמוע, וזה לא באמת משנה מתי. הישרתי מבט נוגה לעיניה, ואמרתי לה את זה: "את תמיד צודקת". היא חייכה. "זה הדבר הכי יפה שאמרת לי היום" היא אמרה לי, ונשקה לי. ידעתי שהיא סולחת לי על שהייתי דביל מקודם.

כשמתחנפים הזמן עובר מהר, ומקץ 55 דקות הוקפצה היפיפייה המחובקת שלי ממקומה לקול נקישות בדלת. "אל תדאגי! אני אגן עליך!" אמרתי וקמתי. ניגשתי אל הדלת לעמוד אל מול פני הקלגס חמוש בלא יותר מכרטיס אשראי כאשר שמעתי קול זעקה מצדו השני של החדר: "לא!" זעקה עלמתי לעברי, "תדליק את האור! הוא יחשוב שאנחנו מוזרים!!!"

האור הודלק, השליח שולם, והנה הגיע הרגע המיוחל: האוכל כאן.

הארוחה הגיעה. שתי שקיות נייר ארוזות היטב ויפה, שגם ניתנות למחזור.

כבר במעמד ההזמנה שאלו אותנו אם אנחנו צריכים סכו"ם חד פעמי וענינו שלא, מה ששוב תורם לנושא הזבל.

כל מנה הגיעה בכלי פלסטיק שניתן אמנם לחמם במיקרוגל אבל הם מתעוותים מהחום. בשקיות נייר נפרדות עם אלומיניום בפנים (שלא ניתנות למחזור) קיבלנו חמאה, לחם ולחמניה.

למנה ראשונה הזמנו את מרק היום – מרק עדשים (24 ₪) לגברת, וריזוטו ארטישוק ולימון כבוש (42 ₪) עבורי. מרק העדשים הגיע פושר, וטעמו חביב ולא יומרני. לא משהו שהייתי כותב עליו הביתה לאמא,

ואם כן, במכתב היה כתוב:

אמא יקרה שלום רב. היום אכלתי מרק עדשים.

שלך, בנך האוהב.

הגיע תורו של הריזוטו ארטישוק. הריזוטו היה, בפשטות: לא טוב. בוא נודה על האמת- לא סבלנו, אבל גם לא נהנינו. גם הוא הגיע פושר עד קריר והוא לא היה נימוח, ולא קרמי, אלא מלא שמן. הלימון הכבוש השתלט לחלוטין על הטעם, ופשוט לא עשה לנו את זה בכלל.


שתי המנות הראשונות הונחו בצד בלי שגמרנו אותן והמשכנו לעיקריות. הספיישל של היום היה מוסר ים על מצע של טליאטלי (110 ₪). מנה יקרה מאד. לדג במנה היה טעם מצויין, אבל מרקם יבש. ייתכן והמשלוח לא היטיב עמו. הטליאטלי שהגיעו עמו סבלו גם הם מיובש ולא היו מבושלים מספיק. לא, הם לא היו אל דנטה. הם היו על הפנים. רוטב האליולי שהתלווה לפסטה הכיל חצילים, עגבניות מיובשות, זיתים וצלפים.

כל המרכיבים של המנה הזאת הבטיחו מנה מעניינת וטעימה, אבל במבחן התוצאה ההכנה היתה לוקה. המנה שחתה בשמן, והזיתים היו מלוחים הרבה יותר מידי. למרות שהדג היה יבש, האיכות שלו כן כיפרה על חלק מהטעויות האחרות, אבל ממקום כמו ה"קופי בר", ציפינו להרבה יותר עבור מנה ב110 ₪.

אני הזמנתי את האווז קונפי עם עלי תרד ותאנה מוחמצת (79 ₪), הנחשבת לאחת ממנות הדגל של ה"קופי בר" ואפשר בהחלט להבין מדוע. אמנם גם כאן המנה נפגעה טיפה מהמשלוח, והייתה פושרת כשהגיעה, אבל עדיין, האווז היה מצויין. הרוטב שהגיע בנפרד הוסיף לו, אבל לטעמי הוא הכביד עליו יתר על המידה, ולכן בחרתי לאכול את רוב המנה בלעדיו.

מבחוץ, הברווז פריך מאד ופשוט כיף לפרק אותו. מבפנים מגלים בשר עסיסי וטעים שנאפה במידה הנכונה. שילוב המרקם העסיסי מבפנים עם הקריספיות המתפצפצת של המעטפת הוא תענוג אמיתי. התאנה המוחמצת שמגיעה כחלק מהמנה נותנת קונטרה מתוקה שמשלימה את הטעמים של האווז ובסך הכל מדובר במנה שהיא גם מקורית, גם טעימה, וגם עשירה במרקמים וטעמים. עלי התרד בצד היו נחמדים וטעמם השתלב יפה עם המנה, הפירה שהגיע כתוספת עשיר מאד וטעים. תענוג.

שתי המנות העיקריות הגיעו עם סלט ירוק קטן וטעים, עם רוטב ויניגרט חמוציות טעים אך חזק וחמוץ יתר על המידה. מומלץ לשים במשורה.

בקינוח ציפתה לנו הפתעה: במעמד ההזמנה התלבטתי בין הטירמיסו לבין… כל השאר… שיתפתי את המלצרית בהתלבטות שלי, ובסופו של דבר הזמנתי את הטירמיסו (29 ₪). אז בהזמנה הוסיפו לנו חינם אין כסף גם עוגת גבינה. בהחלט הפתעה נחמדה וכיפית.
הטירמיסו הגיע בכוס זכוכית (כן, בטייק אווי), והקרין הוד והדר. אין הרבה מה לומר עליו- הוא היה עשיר ומצוין. עוגת הגבינה אף היא עשירה וטעימה, אולי קצת מתוקה מידי לטעמי, אבל טובה.

את ה"קופי בר" אני מכיר כבר שנים רבות. בעיני, כמוסד וותיק דווקא יש לו הכי הרבה מה להוכיח. למרות האיכות של המרכיבים וההרגשה הכללית של הנסיון להקפיד על הפרטים והפינוק בשירות, הוא גם נופל בהמון קטנות, ולפעמים לא כל כך קטנות.

אווז הקונפי והטירמיסו הן בהחלט מנות שאני יכול להמליץ עליהן בפה מלא כל אווז קונפי וטירמיסו, אבל מנות אחרות כמו הריזוטו המתיימר, לא עומדות בסטנדרטים שהמסעדה עצמה מעמידה, כולל רף המחיר שבמקרה של מוסר הים חרג לחלוטין ממה שהייתי מצפה ממנה כזאת.

מה שכן, לזכותם ייאמר שהחברה הייתה מצוינת.

קופי בר

ציון: 3.5 כוכבים
גודל המנות: 3 אבי ביטרים

מפגע אקולוגי: 3 מוישה אופניקים

מחיר: בינוני-גבוה

זמן לקבלת המשלוח: 55 דקות

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאייר עוזיאלבקורת משלוחיםכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מיקה:

    היחידים בכל העיר שעושים משלוחים טובים הם הבראסרי. בקופי בר עדיף לאכול במקום.

  2. מאת כרמי:

    פעם המשלוחים שלהם היו הכי טובים בתל אביב.
    בחודשיים-שלושה האחרונים משהו קרה לתנור שלהם וגם אני
    קיבלתי משלוחים פושרים אך עם מנות גדולות ומספקות מבחינת הכמות.
    אולי מישהו בהנהלה יקרא ויפנים שאנחנו אוהבים אוכל חם…

    • מאת אורן:

      קוראים לחודשיים שלושה האחרונים סתיו וחורף, יש מצב שכל מה שצריך זה רק מיגון חום נכון לאוכל… :)

  3. מאת זיוית:

    רוב המשלוחים בת"א לוקים בחסר
    אולי בפינה הזו יבינו מה לא בסדר וישפרו את הליקויים.
    כל הכבוד על הפירוט.

  4. מאת שלומית:

    לאיזור שלנו מגיעה רק פיצה מזעזעת.
    לפחות המשלוח הגיע לא שפוך או מעוך וניראה נקי ומסודר… זה גם משהו.

  5. מאת טובה:

    יש לך את זה…
    כתוב משעשע ביותר ((:

  6. מאת תמי:

    אסור לצפות ממשלוח מה שמצפים ממסעדה. המשלוח תמיד מגיע פחות טוב וישנם דברים שאסור להזמין במשלוח כמו מרק או ריזוטו או גלידה/ משהו קרמי.

  7. מאת תמי:

    נ.ב: אתה כותב מוכשר… נהניתי לקרוא ואשמח אם תמשיך.

  8. מאת gil f:

    הדג היחיד שאני מזמין במשלוח הביתה זה סושי

  9. מאת ניבה גולן:

    איזה יופי שיש דג סושי בארץ, פעם היה רק דג פילה.

  10. מאת שירה:

    אחלה כתבה, שאפו לכותב החדש.

  11. מאת משב:

    אהבתי את סגנון הכתיבה, בעיקר צחקתי משלוש המילים שכל בחורה אוהבת לשמוע :)
    בלי קשר למשלוח או לאכול במסעדה, אני בשוק שעל המנה של הדג לוקחים 110 שח, נראה בינוני ומטה ועוד מיובש.
    חוץ מזה אני דוגלת בפילוסופיה שהדבר הכי בסיסי קובע אם המסעדה טובה או לא, ופה זה המרק עדשים שאם לא היה מצויין מעיד על האיכות הכללית (מרק דווקא כן מתאים למשלוח לדעתי).
    תודה על הדיווח

  12. אף פעם לא אכלתי במקום עצמו, אבל במשלוחים שהזמתני מהם בצהריים ובערב לא היה שום דבר מיוחד.
    הסיפורים ששמעתי עליהם היו לכאורה לא מוצדקים, אולי מדובר ביחסי ציבור…

השארת תגובה