הדרת "איכס" על אוכל לא כשר, מישהו?

רועי זמיר כתב בפייסבוק:

מישהו צועק "צדק חברתי" העדר צועק צדק חברתי, מישהו צועק "הדרת נשים" העדר צועק הדרת נשים…, אין סדר יום אמיתי, אין סדר עדיפויות וחשיבה ערכית מעמיקה. לערוך חדשות זה כמו לנעול קרוקס, אם כולם עושים את זה כנראה שזה טוב. תרשמו לפנכם חודשיים מהיום המעשה הבוטה והמכוער ביותר של הדרת נשים ימצא את מקומו בספסל האחורי של מהדורת החדשות.

עדר. זה מה שאנחנו. עדר שמחרים כל מי שחושב אחרת ומביע את דעתו. עדר שאומר "בכל מחיר" על עיסקת שליט, ואוי למי שיעז להגיד של"בכל מחיר" יש מחיר. עדר שנוהר לככר וקובע אוהלים, ואחר כך בוכה שסוגרים ערוצים. עדר שמזדעזע בחרדים יורקים אבל לא חושב לרגע שאמא של נעמה הקטנה ירדה מהפסים כשחשפה כך את בתה. שימו לב כמה מהדברים שציינתי עברו לספסל האחורי.

ילדה קטנה, בלונדינית מאד ומפוחדת, בוכה ומצווחת ואמא שלה גוררת אותה בניגוד לרצונה למקום בו ירקו עליה חרדים. לילדה הזו קוראים נעמה ואמא שלה, בעיניי, היא פושעת שחוטאת לילדתה הקטנה חטא איום.

שימו רגע בצד את היריקות והקללות. זו התנהגות זוועתית שיש לבוא עימה בחשבון. לא, לא כמו שנתניהו שמסתפק במילים, אלא במעשים. יש פה משטרה ומערכת משפט. שיעשו מה שהם יודעים לעשות ושיזרימו כוחות לבית שמש, במקום השוטרים שנותנים דו"ח על מעבר כביש לא במעבר חציה. יריקות זה יותר חשוב.

עכשיו בואו נחזור לנעמה ולאמא שלה (אני נטפלת לאמא כי את האבא לא ראיתי בכתבה). חישבו על זה רגע, האם הייתם עושים משהו בניגוד לרצונו של ילדיכם רק כדי להראות שהחרדים שירקו על הילדה שלך הם חארות יותר גדולים? הייתם חושפים את פניו ואת שמו של ילדיכם? הייתם נותנים לו לגלגל שוב ושוב את סיפור הזוועה מול המצלמה? הייתם מחזירים אותו לזירת הטראומה רק כדי שעם שלם יוכל לצקצק?

ליד האמא הזו של נעמה האמהות של "בית הספר למוזיקה" צריכות לקבל את פרס קדמן להורות מצויינת. הדרת נשים מטרידה אתכם? קודם כל הדרת ילדים מהמסך. יש הורים שלא יכולים להחליט מה טוב ומה לא טוב לילד שלהם, תפקידה של התקשורת להחליט שלא חושפים פנים של ילד רך ולא נותנים לאמא שלו לגרור אותו למקומות שיכאיבו לו מול העדשה הפתוחה. שמעתם על "פיקסול"? זה הזמן להשתמש בו, גם אם הילדה יפה ומתוקה להפליא וגם אם היא קיבלה פתק מאמא שלה. זה עושה פלאות לרייטינג? גם לאה שנירר וניקול ראידמן עושות, הן ילדות גדולות שלא אכפת להן לעשות מעצמן צחוק. השתמשו בהן.

אני מודה, אף פעם לא הייתי בבית שמש. אולי גם לא כדאי לי. אין לי מה לחפש שם אם אני לא מתכוונת לשים צינור על הראש ועליו שמיכת פריד עבה שתטשטש את גופי. אני לא יודעת ללכת על עקבים וגם שמיכות שיצמצמו את שדה הראיה שלי לא יתרמו לשיווי המשקל, אני מוותרת. מהתמונות בעיתונים ובמהדורות החדשות אני לומדת שמעניין שם. היא מאד פוטוגנית הבית שמש הזו. כמו בני ברק, כמו מאה שערים.

כשהיינו ילדים, אבא שלי, חילוני חרד, אבל נאור מספיק בשביל לפתוח את עולמם של ילדיו, היה לוקח אותנו בכל חג סוכות לשוק ארבעת המינים במאה שערים. לא קנינו אף אתרוג או לולב, אבל הסתכלנו באנשים. בקפוטות ובשטריימלים ובפיאות הארוכות. ידעתי שהם אחרים. כמו בספארי ברמת גן, עם הפילים וג'ירפות, רק ששם אסור להצביע וגם לא לצלם. כשחזרתי הביתה ציירתי. ציורים בטוש שחור. אבא ובן ממהרים לבית הכנסת, אמא ובנותיה מדליקות נרות שבת, נערה בצמות ארוכות תולה כביסה… כשהבאתי את הציורים לכתה אמרה לי נירה המורה שזה מאד חבל שילדה כל כך קטנה מציירת ציורים עצובים של שואה והציעה לי לצבוע אותם בכל מיני צבעים. המשכתי לצייר ציורים של עולם שראיתי בחטף, אבל לכתה הפסקתי להביא אותם. שם ציירתי ציורים צבעוניים כדי שיחשבו שאני ילדה עליזה ונחמדה.

מה שקורה בבית שמש רחוק ממני ולא מפריע לחיי היום יום שלי, אין לי גם צורך לעלות לקו אוטובוס חרדי או ללכת בגופיה ברחובות בני ברק. בפעמים המעטות שאני נכנסת לבני ברק אני משתדלת להגיע בחצאית ולכסות כתפיים, בעיקר כדי לכבד את תושבי המקום. אני מבינה שלבוש חשוף מפריע להם ומכבדת את זה, אני לא דורשת מהם להסיר את הפיאה הנוכרית כשהם מסתובבים בשכונה שלי, אני מבינה שזה בניגוד לחוקי הדת שלהם. מפריע לי שיורקים על נשים ומשפילים אותן, אבל גם מפריע לי שנשים צריכות להראות ציצים כתגובה להדרת נשים, במקום לשיר, למשל, בקול גדול, איפה שבא להן. ציצי לא, שירה כן. כמו מירי אלוני, למשל. ברחוב. בצבא. במקלחת. איפה בא.

הישועה והנצחון במלחמה כנגד בהדרת נשים וכפיה הדתית לא תבוא מקבוצות בפייסבוק, תהיה כמות הלייקים גדולה ועצומה ככל שתהיה. הישועה תבוא ממעשה, מחקיקה ומצעדים כלכליים.  הצרת צעדיהם של "הגבירים" במדינה שהופכים את ישראל לקטריאליבקה, היא לא בהרמת חולצה אלא בהצרת צעדים כלכלית. על נבחרנו היושבים על כסאות עור הצבי בכנסת להפסיק להזרים כספים לישיבות, לחדול מלממן ולסבסד ולמצוא פתרונות דיור למי שלא תורם את תרומתו למדינה, לחייב לתרום שנתיים לפחות בשירות לאומי, בנים ובנות, לפקח על מערכות חינוך ולחדול מלשאול את הבאבא הזה או הרב שאלות ברומה של פוליטיקה.

דפי ליף יכולה לסכם שאלי ישי הוא "גבר גבר" רק כי הוא הקדיש לה חצי שעה, אבל היא גם צריכה להבין שמי שדואג לציבור שלו על גבה ועל גב חבריה, זה אותו גבר גבר בחליפה יקרה, כיפה וזקן. מי ששם אלי ישי בקלפי יודע שהוא יקבל דיור מוזל לפני יושבי קיטנת האוהלים ברוטשילד. גבר-גבר כבר אמרנו?

ואני, צר עולמי כעולם נמלה, בוחרת להלחם במשהו אולי פעוט, אבל חשוב לי. החירות שלי לאכול, לצלם ולהעלות לאתר שלי מה שבא לי.

לי למשל הכי מפריע לי "איכס" על אוכל.

שרימפס – איכסססס!

המבורגר עם גבינה – יאקקקקק!

ביצה עם שינקן – בעעעעע!

אדם קרוב אצל עצמו ואני כותבת על אוכל. פעמים רבות, כשעולה תמונת מאכל ובו גבינה ובשר או פירות ים, מופיעות תחתיו מבחר קללות, נאצות, מילים עם אותיות מוכפלות ולידן תמונות ושמות. מאף אחת מהתמונות לא ניבט בחור עם גדילי פיאות או אשה עם שביס על הראש. כל המנאצים הם אנשים שנעים על הציר של חילוניים ומסורתיים.

זה קורה גם כשאני מצרפת תמונת עץ חג מולד מוקשט לפלא שצילמתי בלונדון. ישר באים אלה המפקפקים ביהדותי.

מתה על חגים, גם אם הם לא שלי. אני מאמצת אותם בשמחה, אם אפשר היה לעבור את קווי הדת במהירות, הייתי חוצה אותם הלוך ושוב. בכל חג מולד בא לי להוולד או לפחות לקבל המון מתנות בתוך גרבים ולבקש מסנטה דברים שאני זקוקה להם כמו שלום עולמי ובגדים יפים. בכל חג קורבן בא לי להתקרבן, ובגלל שאני לא סגורה הרמטית על התאריך, אני מתקרבנת בכייף כל השנה.

אם היו עצי אשוח טריים בסביבה, עם ריח של חורף "מחטני", הייתי מזמן דואגת לקשט אחד ולהציב אותו ליד החנוכיה שלי. חגים של אחרים, יכולים גם לאמלל אותך, לתת לך תחושה של הילדה שלא הוזמנה למסיבת יום ההולדת.

כך הרגשתי כשהייתי עומדת על הגג בקיסריה וצופה בזיקוקים וביריות באוויר של השכנים בג'סר א-זרקה שסיימו חודש של צום קשה. ריח הכבש הניצלה, העוגות המתוקות הטבולות בדבש וקול המתרים במסגד שגובה מזה 50 ש"ח ומההוא 100 ש"ח שמנסה להתגבר בכל כוחו על יריות השמחה והמוסיקה הרועשת.

למה אני לא יכולה להנות ממה שיפה אצל האחר? למה אף פעם לא חשבתי לכתוב "איכסססססססססס" על תמונות טקס הפרשת חלה או זבד הבת או חתונה המונית של נין האדמו"ר? מה גורם לאדם שכותב "בעעעעעע" לחשוב שהתגובה הזו מכבדת אותו ומוסיפה לו נקודות אצל אדושם?! היא לא.

"איזהו המכובד? המכבד כל אדם", פרקי אבות. צאו ולימדו.

כל יום אני מוזמנת על ידי ההוא והזה לקבוצות מחאה שתפקידן לעצור את הטירוף. טירוף מחירי הקוטג', טירוף הדרת הנשים, טירוף הדרת מרגול מכוכב נולד, טירוף החשכת ערוץ 10. כל כך הרבה טירוף, אולי אנחנו צריכים להתחיל ליצא את זה, אולי מישהו בעולם צריך קצת טירוף אורגינאל מארץ הקודש. עושים לייק ונלחמים בטירוף. פטנט כזה.

אבל גם אחרי הלייק הטירוף נשאר. הוא נשאר גם אחרי האוהלים ואחרי המחאות. הוא כאן והוא יציב ואפשר תמיד לסמוך על זה שהוא יהיה כאן, ברגע שנצטרך איזה טירוף טוב לצקצק בגינו, או כשיגמרו לנו נושאי השיחה. טיל איראני אחד והדרת הנשים והיריקות עוברים לספסל האחורי של מהדורות החדשות או אפילו יורדו בכוח מאוטובוס התודעה הציבורית, כפי שחזה רועי זמיר.

חשבתי על הסטטוס הזה כשנכנסתי ל"כרמל מעדנים" לקנות גבינת גרוייר וקצת פרושוטו לפאי שהתבשל לי בראש.

אני יודעת שהפאי הזה יגרור "איכססססססססססים" לרוב ואולי אפילו יהיה מי שיגיד שאני עוכרת ישראל ויפקפק ביהדותי. אבל הפאי הזה הוא החופש שלי, הוא החירות שלי לקנות איפה שבא לי, לאכול, לכתוב, לצלם ולפרסם מה שבא לי. המאפה הזה, הפעוט, הוא האדרת אוכל טוב והדרת רעות רוח וחושך. הוא הדרת אלימות והאדרת סובלנות, לשונה, למה שלא טעים לי, למה שמישהו אחר אוהב. הוא האדרת ה"יאמי" והדרת ה"בעעע" והוא מה שאני ממש, אבל ממש אוהבת לאכול.

מאפה אספרגוס, גבינת גרוייר, פרושוטו חופש וסובלנות

מצרכים:

לקלתית הבצק:

  • 100 גרם חמאה רכה
  • 1/2 כוס מים קרים
  • כפית שטוחה מלח
  • שתי כוסות קמח או כמה שלוקח, ניתן לערבב קמח מלא עם קמח לבן. הקמח המלא גורם לבצק להיות קראנצ'י ופריך מאד.

למלית:

  • שני זרים של גבעולי אספרגוס
  • בצל גדול קצוץ ומטוגן להזהבה
  • 2 שמנת מתוקה
  • כוס גבינת מוצרלה מגוררת
  • כוס גבינת גרוייר מגוררת (או פרמזן)
  • 2 ביצים
  • 3 כפות גדושות קמח
  • 20 חתיכות פרושוטו
  • מלח, פלפל

הכנת הבצק:

1. להכניס לקערת לישה את החמאה, המים, המלח וכוס קמח וללוש. להוסיף לאט לאט את שארית הקמח עד שמתקבל בצק חלק, נעים ולא דביק.

2. לכסות את כדור הבצק בנילון נצמד ולהכניס לקירור לחצי שעה.

3. לשמן תבנית פאי בגודל 26 ס"מ.

4. לרדד על משטח מקומח את הבצק ולרפד את תבנית הפאי.

הכנת המלית:

1. הרתיחו מים בסיר גדול ובשלו את גבעולי האספרגוס. לא הרבה מדי. כמה דקות, תלוי בעובי הגבעולים. סננו ממים.

2. חיתכו את גבעולי האספרגוס לשניים. את התפרחת שימרו ואת שאר הגבעול חיתכו לעיגולים בעובי חצי סנטימטר.

3. קצצו שתי פרוסות פרושוטו דק דק.

4. בקערה גדולה ערבבו את השמנת המתוקה, הגבינות, הבצל המטוגן, הביצים, הקמח, הפרושוטו הקצוץ וגבעולי האספרגוס הקצוצים לעיגולים. הוסיפו מעט מלח ופלפל. הגבינות והנקניק מספקים מליחות חזקה, אז בעדינות.

5. שיפכו את המלית על בצק הפאי שבתבנית.

6. קחו גבעול אספרגוס ולפפו סביבו פרוסת פרושוטו. עשו כך עם שאר הגבעולים עם התפרחות בראשם.

7. סדרו את גבעולי האספרגוס העטופים בפרושוטו על גבי המלית בצורה יפה.

8. אפו את הפאי בתנור בחומם מראש לחום בינוני כארבעים דקות, עד שהמלית מתייצבת.

9. מצננים מעט ואוכלים.

10. חג כל החגים שמח ואל תגידו איכס על אוכל. 

ונסיימה בזמר:

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredהרהוריםמאפיםמתכוניםנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (29)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת amir:

    איום אחד אסרטיבי מצד אירן – הכל עובר לספסל האחורי. ראי מקרה המחאה החברתית והמצב הביטחוני בדרום.

    • מאת אסתר:

      בענין המלבושים…

      ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה: (לט, יב)

      הנה, על אף שלא שייך כלל להשיג מהותו של יוסף הצדיק, ובשכלינו הדל לא שייך כלל לדרת לעומק כוונת פעולותיו, בכל זאת שומה עלינו להתבונן במעשיו וללמד מהם ארחות חיים, שהרי התורה נצחית היא, ואם נכתבו מעשיו בתורה ודאי שיש בהם הוראה גם לדורות, וכל דור כפי בחינתו ומדרגתו יכול להפיק מהם לקחי חיים.

      וקודם שנעיין באותה נקודה שרוצים אנו להוציא מהכתוב הנזכר נביא את דברי רש"י לעיל על מאמר הכתוב (לט, ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, וז"ל: כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' עכ"ל.

      באלו הדברים מגלה לנו רש"י הק' את הסיבה שהביא את יוסף לידי נסיונו המר, יוסף שראה בהצלחתו התחיל ליפות את עצמו, והיה בזה טענה על אותו צדיק שעשה כל זאת בשעה שאביו מיצר ודואג עליו, ולכן נענש על ידי זה, שאותה אשה ארורה התחילה להתגרות בו והוצרך להתמודד עם נסיונו הקשה.

      ועל פי הקדמה זו אפשר לומר, כי מאחר שמטרת הסלסול היה כדי להתייפו להתייפות, כמו כן אפשר ששינה גם את בגדיו, שגם על ידם יתכבד על הבריות, וכיון שזה היה הסיבה לנסיונו, לכך 'ותתפשהו בבגדו'.

      כי איתא בספרים הקדושים הקדושים כי הסטרא אחרא רודפת אחר כל אדם מישראל שיש בו ניצוצות של קדושה, וברצונה להתגרות בו כדי להפילו ולינוק על ידי זה מן הקדושה, אך כל עוד שאין היא מוצאת בו איזה פגם, אין היא יכולה להתגרות בו, ורק אחר שנמצא בו פגם אז יש לה אחיזה באותו אדם ובכך בנקל להתגרות להתגרות בו ר"ל.

      וכעין זה היה ביוסף הצדיק, כי האשה הארורה זו היתה שליחה של הסטרא אחרא, ויוסף הצדיק הרי היה אדם השלם, ולולא אותו מעשה (של הבגדים ולסלסל השערות וכו) לא היה לה מקום להתגרות בו, ורק מכוח אותו מעשה היתה לה אחיזה בו, ולכך תפסה אותו בבגדו, אך אותו צדיק הבין מיד מה הביא עליו אותה צרה, ותיכף ראה לנכון להפשיט מעליו את אותם הלבושים, וזהו שממשיך הכתוב ואומר 'ויעזוב בגדה אצלה' כי מאחר והבין שזה הוא הגורם לנסיונו מיד הסירם מעליו, ובכך זכה להינצל מצפרני הסטרא אחרא 'וינס ויצא החוצה'. כאותן הדברים רואים אנו בזוהר הק' בפרשתן (ח"א קצ:) שכשהיצר הרע חפץ לקבל שליטה על האדם מסית אותו תחילה בענין הנ"ל ע"ש.

      הרי לנו מכאן שענין הלבוש אינו ענין של מה בכך, ושנוי הלבוש הוא פתח להתגרות היצר הרע באדם, ובכדי לבאר הענין הטמון בלבוש, נביא מקודם את דברי האר"י הקדוש (שער הכוונות- דרושי ברכת השחר, ברכת מלביש ערומים) שכתב בזה"ל: 'ודע שאין טוב לאדם ללבוש שני מלבושיו ביחד, והעושה כן קשה לשכחה, וסוד הדבר הוא, כי הנה מלבוש האדם הוא מן הקדושה, ועל ידי העבירות שהאדם עושה, גורם להתלבש בקליפות, ושיתאחזו הקליפות במלבושיו, והנה המלבושים יש בהם בחינת אור המקיף מחוץ להם כנודע, כי יש אור פנימי בפנים, ונכלל בתוך הגוף, והמלבוש סובב את הגוף, ועל המלבוש הם האורות המקיפים, ועומדים מחוץ המלבושים.

      והנה לכל לבוש ולבוש, יש בחינת אור מקיף, ואין לך דבר שדוחה את הקליפות כמו אור המקיף, לפי שאין יכולת בקליפות, לינק ולהתאחז באור המקיף, לכן הוא עומד בחוץ, ואין לו פחד מן הקליפות, ונמצא כי המחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד, אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך שני המלבושי המלבושים יחד, ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועל ידי כן אין הקליפות נדחות משם' עכ"ל.

      מתוכן אלו הדברים אתה למד ענין הלבוש מהו, רואים אנו כאן כי מלבד מה שהלבוש משמש לגוף, משמש הוא גם לנפש האדם, ולאורות הפנימיים שבו, והלבוש עצמו הוא 'אור המקיף' המגן על האדם לבל יתאחזו בו החיצונים, ולאור האמור מובן טעם הדבר שיש בכוח שינוי הלבושים פתח לסטרא אחרא להתגרות באדם, כי מאחר ועצם הלבוש אינו כדבעי ובו בעצמו יש פגם, לכן אין ביכולתו לעשות את פעולתו ולהגן מפני כוחות הטומאה, ואלו הכוחות הרי רואים הם לעיניהם כי אלו הלבושים הם מחסום לפניהם, לכן תחילת דרכם הוא לפתות את האדם לשנות מלבושיו, כי זה כל חפצם לאחוז באלו האורות הפנימיים, ויודעים הם כי רק ע"י הפגם בחומת השמירה יהיה ביכולתם לחדור בתוך תוכו של אדם ולהתגרו ולהתגרות בו.

      ולכך יזהר מאוד האדם לא לשנות ממנהגי האבות בלבושים, הן בלבוש הגברים, שלא ישנה ממה שהלכו אבותיו, והן בבגדי הנשים, שלא לשנות מצניעות, דהיינו מצניעותן של האמהות אפילו כלשהו, כי יש לאלו הבגדים יסוד גדול בקדושה, ובאמת ענין זה רואים אנו בחוש, שאדם שרוצה לעזוב את דרכי אבותיו, הדבר הראשון שהוא עושה הוא החלפת בגדיו, וכך הוא מתחיל להתדרדר ברוחניות מטה מטה. כי כאמור היא הגורמת להסרת כל האורות המקיפים מהאדם, ומאז יכולים הקליפות והמזיקין לשלוט עליו ח"ו. ויה"ר מלפני אבינו שבשמים, שכשם שזכו אבותינו במצרים לגאולתם בזכות שלא שינו את לבושם, כך יזכה אותנו השי"ת בזכות האחיזה באלו המלבושים, לגאולה השלימה במהרה בימינו בקרוב ממש אמן.

  2. מאת גיל:

    מגרההההההה!
    (לא מכפיל אותיות בדרך כלל אבל הפעם יצאתי מדעתי ועוד בתשע בבוקר)

  3. מאת חלי:

    איך בא לי לרחרח את המאפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    יאאאאמממממי (באותיות כפולות).

  4. מאת גיל:

    לגבי אמא של נעמה,
    מצד אחד היא רצתה להראות לילדה שלה שצריך לעמוד בגבורה מול החרדים ומצד שני נעמה ילדה בת 7 בסך הכל. את צודקת בדעתך, אני לא הייתי מעביר את הבת שלי את הטראומה הזאת. לא חשבתי על זה כך.

  5. מאת קרנית:

    רועי זמיר באמת איש חכם.

  6. מאת סשה:

    חותם על כל פסיק! תודה על כתבה ומתכון נהדרים

  7. מאת רותי410:

    לא אתייחס לכל הכתבה – בעיקרון אני מאודד מסכימה אתה.

    רק לאיכס לאוכל – מה לעשות שלכל אחד מאתנו יש "איכס" כזה או אחר על אוכל.
    אחד לא אוכל גבינות – וזה איכס בשבילו,
    ואחר לא אוכל בשר – וזה איכס בשבילו.
    ולמרות שלימדו אותנו שאסור להגיד איכס על אוכל – הייתי אומרת שזו תגובה טבעית.
    בקשר אלי – אני דתית (לייט, בעיני הבני ברקים ואנשי מאה שערים – שסירבו לכוון אותי שם כשביקשתי עזרה במציאת הדרך, כי הלכתי במכנסיים), אבל לראות חזיר ושרימפס וגבינה עם בשר מעורר בי חלחלה – מה אני יכולה לעשות? בשבילי זה ייהרג ובל יעבור – אני מניחה שכמו בשביל חילונים לאכול בשר אדם זה ייהרג ובל יעבור.
    ואם נראה קניבלים אוכלים בן אנוש – לא נגיד איכס???
    אז דברי נאצה – ממש לא. זה טאבו בעיני.
    רוצים לאכול שרימפס וחזיר – למה לא? יבושם למי שאוכל. אני לא אגיד על זה איכס, ובטח ובטח שלא אגיב בצורה כזאת באופן פומבי – אבל מותר לי להגיד "איכס" ביני לביני, לא?
    ואם קשה לי לראות מתכונים כאלה – אני פשוט לא נכנסת למקומות ששם הם מתפרסמים – ובא לציון גואל.
    שיהיה בהצלחה לבייגלה – למרות ה….
    וחג אורים שמח

    • מאת טובה:

      רותי,
      צודקת ומזדהה עם דברייך. ולך יש את התבונה להביט או לא להביט, להתעניין או לא להתעניין, וללחוש [או לא ללחוש] "איכס" בינך לבינך.
      אלה המוצאים לנכון לכתוב מילים ילדותיות כאלה כתגובות – נדמים בעיני כפאתטים. אין שום עניין בתגובה מסוג זה. מה אפשר לעשות איתה? כמו שכבר כתב כאן מישהו – באותה מידה יש מי שחושב שחציל זה 'איכס', אישית אני מכירה כמה אנשים שלא יתקרבו למאכלים המכילים בתוכם בצל על כל צורותיו.
      בקיצור, לכתוב 'איכס' לא מוסיף ולא גורע. לא נוגע לעניין. רק מבזה או מגחח את כותב המילה.

  8. מאת אן:

    יאממי…
    אני עוקבת אחרי בייגלה כבר המון זמן ואני חושבת שהבעיה היא לא בלהציג את האוכל או געות שונות אלא בלהשאר פופולריים עבור כמות ענקית של אנשים.
    וזו הבעיה , כי אם תפרסמי בדיוק מה שבא לך יגידו איכס פעם ופעמיים ופעם שלישית ישארו רק אלה שזה לא איכס בשבילם.
    פעולה כזו תצמצם את הקבוצה מאד.
    מבחינתי בכל אופן זה יאמי!

  9. מאת מעין:

    כמי ששומרת כשרות בבית אני נהנית מהכתיבה ולא תמיד מהמתכונים
    אבל אף פעם לא חשבתי להגיב בהתלהמות או בקללות.
    עניין של חינוך..

  10. מאת שרה:

    רק לציין שאילו כל מגיבי ה"איכס" היו קצת יותר בקיאים במקורותיהם (והם לא, כי כפי שציינת הם לא כאלה חרדים שתורתם אומנותם), הם היו יודעים (ותסלחי לי – עברו המון שנים ואני לא זוכרת מאיפה בדיוק אני מצטטת – אולי מפרקי אבות, או אבות דרבי נתן?) ש"רבן גמליאל היה אומר: אל תאמר אי אפשי באכילת חזיר, אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה וריבוני גזר". בתרגום חופשי: אל תאמר איכס, לא טעים חזיר (מאין בכלל אתה יודע אם אף פעם לא אכלת?), אלא אמור: דווקא טעים, אבל מה לעשות שאלוהי אסר עלי לאכול את זה. אני לא אוכל את זה לא כי זה מגעיל, אלא כי למרות שזה אולי טעים – אני מאמין שאסור לי. ואילו הם היו חושבים על זה קצת – להגיד שזה איכס זה (אפילו לשיטתם) די מקטין את כל העניין – בסופו של דבר יש מי שחושב שחצילים זה איכס, ויש מי שחושב ששרימפס זה איכס, ואיבדנו פה את כל הפואנטה.

    אני אישית מחבבת מאד שרימפס וגם פרושוטו (גרוייר פחות), היות ועברו כבר הרבה שנים מאז שיננתי את הטקסטים הנ"ל. אבל לא בטוח שאכין את הפאי היפהפה הזה, כי בעעעע פחמימות! :)

    מרי הנוכה אנד א הפי ניו ייר!

  11. מאת מירי:

    הי, אני חילונית ששומרת כשרות, לא הבנתי למה לפרסם דוקא בעיתוי הזה .. למה הדוקא ? נהנת מאוד מהמתכונים המתפרסמים, מתארת לעצמי שיהיה לי קשה עם מתכונים כגון זה, אבל ימים יגידו, כול אחד נשאר איפה שטוב לו, מקסימום איש איש לדרכו.

  12. מאת משב:

    גם לי זה קרה על מתכון חזיר שפרסמתי בבייגלה, היו הרבה תגובות כמו שציינת, מה שעשיתי נגד האלימות המילולית הזאת זה דיווחתי בפייסבוק על שלוש המשתמשות הנ"ל כמטרידות וכספאמריות. אם תחשבו זה בדיוק כמו ספאם, בלי לקרוא את הכתבה אפילו, לדחוף תגובה מסיטה ולא לעיניין. לא יודעת אם דיווח אחד יעשה משהו אבל אם כולנו נדווח על משתמשים כאלה כל פעם שהם מגיבים בצורה אלימה ופוגענית, לבסוף פייסבוק יחסום להם את השימוש באתר.
    ההשוואה עם יריקה על ילדה בבית שמש נכונה כי זה בדיוק אותה חפירה מיותרת בחיינו ובחופש שלנו.

  13. מאת השולף:

    מנהיגה חברתית נולדה!! איזה ניסוח בהיר אמיץ וברור!! כל הכבוד!! והפאי in the sky!!!

  14. מאת מישהי:

    נעמה אני נמצאת פה הרבה והחזקתי ממך אישה נאורה וחכמה
    חבל שאת מכלילה ציבור כל כך גדול בעל כל כך הרבה דעות וכמובן גם בעל קבוצות מיעוטים וקיצוניים.
    פשוט הסתה מה שהולך בימים האלו.

    ושיהיה לך בתיאבון.

  15. מאת נועה:

    נתחיל מזה שהמאפה נראה מעולה!! לא איכס ולא שמיכס… שנית, נעמה- אני לא מכירה אותך אישית אבל אני קוראת אדוקה של כל הפוסטים שלך ובכלל של בייגלה וככזאת אני יכולה להגיד לך שמבחינתי הסיבה לחזור לבייגלה זה כי אתם לא מתייחסים לכל המלעיזים והמגדפים ואתם ממשיכים בדרך שלכם. דרך שלמתבוננת האובייקטיבית למדיי מהצד נראית כמו דרך עם הרבה אהבה, חדווה ופרגון. אז אל תדאגי כי אהבה מביאה אהבה ושנאה מביאה שנאה…

  16. מאת זיוית:

    החופש לבשל ולאכול מה שרוצים הוא כמו החוש להתלבש וללכת להצגה בשבת.

  17. מאת טובה:

    חלק מהתגובה שלי לפוסט הזה פזורה למעלה ((:
    אציין רק נקודה אחת:
    לדעתי, הקיצוניות מצד המגזר החרדי נובעת מפחד – פחד "להתבולל". פחד שבניו ייחשפו לעולם החילוני, פחד שירצו לחצות את הקווים ולבעוט במורשת אבות. פחד לאבד את העם היהודי. וזהו אינו פחד קמאי, הוא פחד שיש בו ממש. בעיני, אם יש איזה מגזר בישראל שנותרה בו מעט אידיאולוגיה, הרי הוא המגזר החרדי.
    כפי שאני חובבת את פינת הזמר של נעמה בכל פוסט, גם את הזמר הזה אהבתי [אף על פי שפעם ראשונה שאני שומעת את השיר הזה]. אהבתי במיוחד את הסרטון. ראו – אפילו בן-גוריון, חילוני מובהק ויחד עם זאת אידיאליסט מובהק, ידע להעריך ולכבד את המגזר החרדי וצרכיו. בימים של תוֹם, של הולדת מדינה לכלל העם היהודי, החיים זה בדו-קיום חילוני-חרדי היו בפריחה. מערכת החינוך החילונית נתנה מקום וביטוי למסורת ולערכים יהודיים.
    כאישה דתית "שפויה", צר לי על המגמה של התנתקות והתכחשות לאותה מסורת. כשהייתי ילדה עוד אפשר היה לשלוח אותי לבית ספר חילוני ועדיין לשמר את החינוך הדתי שקיבלתי בבית. היום מצב כזה כבר לגמרי בלתי אפשרי.
    אני מאמינה שאם לא היו קבוצות מסוימות מנופפות עם תנועת החזרה בשאלה, עם מצעדי גאווה ראוותניים וכד', לא היינו עדים בימינו אנו להתחזקות כזאת מצד שני.
    שוב, אני רואה בכל ההתנהלות הזאת תולדה של פחד. ואדם החרד לדבר השם ולתורתו [ככינוים - 'חרדים'] – מתגונן.
    באשר לילדה נעמה – אם אין כאן הגזמה ומגמתיות בהצגת פני הדברים, אזי – נורא מה שהיא עוברת, ובמיוחד [אכן] מגודל החשיפה! התמונות של כפות ידיה הרועדות, הצווחות ההיסטריות שהשמיעה, העיניים המרצדות… אם זה לא מגמתיות בפרסום, אז מה זה כן?
    נורא לשמוע דעות חשוכות כל כך, כפי שהן מובעות בכתבה על ידי האדון היושב ברכב. דא עקא, מפני שאני חיה את המגזר החרדי ביומיום [חלק מבני משפחתי], אני יודעת שהדברים רחוקים מלהיות נכונים.

  18. מאת איילת:

    איבדת אותי בזלזול שהפגנת כלפיי המחאה החברתית (עדר, קייטנה וכיוב). ברור לחלוטין שדודי ואת שייכים לאותו מעמד שנגדו יצא קצפם של המוחים – המעמד של אלו שהיה להם את המזל להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולהתעשר ועכשיו מסתכלים בפטרונות כלפיי אלה שנאבקים וקורסים. בתיאבון.

    • מאת טובה:

      איילת,
      אני חושבת שדווקא את איבדת את הפואנטה של המחאה החברתית – המחאה היא לא נגד אנשים [מה "הפשע" בלהתעשר? בוודאי לא היית מתנגדת לכך בעצמך], אלא נגד מדיניות שמעצימה את הפער, מדיניות שדורכת על המעמד שנאבק להרים את הראש.
      פטרונות? פטרונות היא לאו דווקא נחלת העשירים – אני מכירה אינספור לא-עשירים שמתנהלים בפטרונות, ולעומתם אינספור עשירים באמת שלא נראים בכלל ושמתנהלים בצניעות.

  19. מאת יעל:

    מבינה את הרצון להיות חופשייה, אבל איך פאי עם בשר יכול להיות הדרה לאלימות ושיר הלל לחופש, כאשר הפאי עשוי מבשר של חיה שנרצחה ונכלאה במחלבה כדי שאת תוכלי ליהנות?
    מצטערת, פאי בשר וגבינה הוא שיר הלל לניצול ואכזריות.
    אבל אל תתני לאף חרדי להרוס לך את הכיף.

  20. מאת ירדן:

    קודם כל, בתור בנאדם דתי, הופתעתי שיש אנשים שמגיבים לתמונות של אוכל לא כשר כאילו הוא מגעיל, באמת אין זה מוסיף להם מאומה אצל ה'- אמרו המפרשים "אל תאמר אי אפשי(=לא טעים) לאכול חזיר… אלא אפשי ואפשי, אך מה אעשה והקב"ה אסר על כך?" כלומר חזיר יכול להיות הדבר הכי טעים בעולם אבל אני לא אוכל אותו פשוט כי ה' אמר. אולי אותם מגיבים טפשים פשוט נגעלים ממראה אוכל לא מקובל או רגיל

    רק שאלה- מה ההבדל בין שירה שאמרת שאת מעודדת לשיר "איפה שבא" לבין לבוש צנוע שאמרת שאת כן מאמינה שצריך להתחשב ולכבד את תושבי המקום בשכונות חרדיות? האם את מקבלת את הטענה החרדית נגד צניעות הלבוש ולא נגד שירת נשים, או שלא הבנתי אותך נכון?

    נ.ב המאפה נראה טעים מאוד :) אשמח לטעום אם יום אחד אגלה שאיני יהודי

  21. מאת טל:

    אמונה זה בלב, לא בצלחת.

  22. מאת סיד:

    אני חילונית ששומרת כשרות. מעולם לא הגבתי בצורה כזאת היות ואני מאמינה בחופש אמיתי שבו כל אחד חופשי להאמין במה שהוא בוחר. גם אתאדם חופי, ויש לך את היכולת להחליט מה לפרסם בבלוג שלך. אם את בוחרת לא לפרסם מתכונים מסויימים כי הם פוגעים בריטינג של הבלוג שלך, אז את לא יכולה להאשים אחרים בבחירות שאת עושה.

    אנשים קטנים יש בכל מקום. והסיכויים לקבל רק תגובות אוהדות כל הזמן הוא ממש קטן.

    בקיצור, כל הדברים שאת בוחרת משיקולים כאלו או אחרים גם אם השיקולים האלו נובעים ממעשים של אחרים, הם אחריותך ובחירתך.

    אני באופן אישי נהנת מחלק מהמתכונים ולא נהנת מחלק אחר בלי קשר לכשרות אלא רק כהעדפה של מוצרים מסויימים על אחרים….

  23. מאת מיכל יהוד:

    כל התגובות מצאו חן בעיני גם הנגד וגם הבעד ,אני באופן אישי חילונית, אבל שומרת כשרות תמיד,וזה לא קשה ! זה הדבר היחידי שאנו החילונים שונים מהגויים!!"עם סגולה" וכל אחד יעשה כטוב בעינו…..

  24. מאת ליטל:

    אני רק יגיד שזה נראה מעולה
    רק שאלה- 2 שמנת מתוקה, הכוונה ל 2 מיכלים שלהם?
    האם יש אפשרות לגוון ולשים משהו קצת פחות משמין?

  25. מאת ליטל:

    אני רק אגיד שזה נראה מעולה
    רק שאלה- 2 שמנת מתוקה, הכוונה ל 2 מיכלים שלהם?
    האם יש אפשרות לגוון ולשים משהו קצת פחות משמין?

השארת תגובה