חנוכה בסימן לֶפֶת מעלפת

הפעם בתפריט: שלְרָם, תַּחֲרוֹת לֶפֶת וערמונים, ו-בָּלֶפֶת מֶרִי

אני רוצה לנסות לפתות אתכם עם כמה מתכוני לפת מעלפת (סלחו לי שלא יכולתי להתגבר על עצמי עם משחקי המילים). האחד, מתכון של סבא וסבתא שנוהגים לאכול/לשתות בימי חורף כבדים, ובייחוד בתקופה זו של השנה, בימי החנוכה (נסו להתעלם מהשרב שתקפנו לאחרונה).

השני, תַּחֲרוֹת נהדרות מלפת וערמונים כתושים שיחתכו בכמות הפחמימות הידועה של לביבות תפוחי האדמה ויהפכו לשדרוג אמיתי. ובלי קשר לחג, זה טעים בטירוף שקשה להאמין שאוכלים לפת – הילדה הרעה של משפחת המצליבים, עליה נמנים גם הכרוב, הכרובית, הקולורבי, הברוקולי, הצנון, ועוד.

שלְרָם
שלרם הוא מעדן לפת מתוק מהמטבח העירקי, שנהוג לאכול/לשתות בימי החורף הכבדים. יש המבשלים את הלפת לבדה עם שקיקי תה, סוכר או סילאן, במשך שעות רבות באש נמוכה, ויש המבשלים אותה רק עם שקיקי תה חזק ללא הסוכר. יש המבשלים על פלטת השבת למשך כל הלילה לקבלת צבע חום עמוק מבלי הצורך שבשקיק התה. החלטתי לקחת את המתכון המוכר לי ולתת לו תיבול מעט שונה ומפתה יותר, כזה שמזכיר ולא בִּכְדִי את הצ'אי ההודי.

מצרכים: 2 ק"ג לפת, 4 כפות סוכר (או לפי טעמכם, תמיד אפשר להוסיף בסוף), תבלינים: קינמון (כפית), הל (4 תרמילים/חצי כפית טחון), אגוז מוסקט (קמצוץ), פלפל אנגלי (קמצוץ), ציפורן (קמצוץ), (ו/או 2 שקיקי תה של תערובת צ'אי קנויה או תה קלאסי שחור, או אחד ואחד), מי ברז לכיסוי הלפתות, אופציה להגשה: נגיעת חלב מוקצף.

הכנה: צחצחו היטב את הלפתות מלכלוך ופרסו ל-4 פלחים. הוסיפו מים לכיסוי, את התבלינים ו/או שקיקי התה (אני הוספתי גם וגם). בשלו באש נמוכה לכ-3 שעות לפחות תוך שאתם דואגים שלא חסרים נוזלים בסיר, הוסיפו בכל פעם שחסר מים רק עד כיסוי.

את השלרם נהוג להגיש בצורה מעניינת, בקערה אחת את הלפת המבושלת לאכילה (מומלץ עם כדור גלידת וניל!), ובכוס – את תה הלפת הממותק. סבא שלי היה אומר שתה הלפת הוא הכי טעים ששתה ואף העדיף את המשקה על המעדן (ואני מסכימה איתו). יושבים מכורבלים בסלון עם שמיכות צמר ושותים תה לפת ריחני. רק צריך לחכות שיהיה קר באמת.

תַּחֲרוֹת לֶפֶת וערמונים

את לביבות הלפת יש לטגן בכמויות קטנות, ודקיקות דקיקות כמו תחרות יפות ושקופות. זה עושה פריך ונעים בפה, ולא קציצתי, עמוס ודחוס.

מצרכים עבור כ-12 לביבות קטנות ודקיקות: 5-6 לפתות בינוניות, 50 גרם ערמונים מבושלים במים, 3-4 כפות קמח מלא (תלוי ברטיבות העיסה), ביצה אחת, מלח, פלפל, כפית זרעי סלרי, שמן לטיגון. להגשה: גבינה לבנה 5% עם מעט בצל ירוק/עירית קצוצה או שמנת חמוצה.

הכנה: קלפו הלפתות וגרדו בפומפיה. מעכו בעזרת מזלג את הערמונים והוסיפו ללפת המגורדת, הוסיפו ביצה, תיבול, וקמח. ערבבו היטב. העיסה צריכה להיות לא נוזלית מידי, דביקה ומאוגדת. אם נוזלית מידי הוסיפו מעט קמח וערבבו. אם יבשה מידי הוסיפו כמה טיפטופי מים וערבבו (הקמח והמים יצרו את הדבק הנדרש כדי שהלביבה לא תתפרק).

 במחבת נונסטיק, חממו מעט שמן קנולה והניחו שכבות דקיקות מהתערובת. טגנו למשך דקות ספורות מכל צד והוציאו לנייר סופג.

במקום ערמונים (או גם וגם) אפשר לשלב בתערובת מעט בטטה מגורדת שתעניק מתיקות שהולמת את הלפת עד מאד.

גפרורי לפת עסיסית מתקתקה וחמה עם הפתעות אגוזיות של ערמונים וניגוב קטן של גבינה. חלום בפה!

בָּלֶפֶת מֶרִי

בלפת מלשון בלוף, כי זה לא באמת בלאדי מרי, רק בערך. כשגרדתי את הלפת בפומפיה לטובת הלביבות, הריח היכה אותי ולא יכולתי שלא להיזכר בריח החריף והמשכר של שורש החזרת, שכידוע הולך נהדר עם המשקה. הלפת לעומת החזרת (אגב, שתיהן מאותה המשפחה), הרבה יותר עדינה ומתקתקה, אבל עדין עם הניחוחות והחריפות שהולכים מדהים עם הבלאדי מרי.

מה עושים? קונים או מכינים תערובת בלאדי מרי שכוללת מיץ עגבניות טוב, לתיבול: מלח, פלפל, זרעי סלרי, טבסקו, ווסטרשייר, ואפשר גם לימון (אני לא מהאסכולה של מוסיפי הלימון, אגב), מקלות סלרי טרי להגשה, שוט וודקה עבור כל מנה וקרח. מעל כל כוס, מגרדים בנדיבות לפת קטנה שלמה.

בלאדי מרי שאפשר לאכול כמו מרק

לא קשור לחנוכה, אבל כן תוצר לוואי של התעסקות עם לפתות.

התוצאה היא בלאדי מרי עם מלא חתיכות טעימות וחרפרפות-ריחניות של לפת עדינה. טעם עולמי מובטח.

שיהיה בתאבון!

קטגוריות:: FeaturedPorMelegאוכל עירקיאוכל צמחוניהמטבח העירקיירקותכלליכשרמתוקיםמתכוניםצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת דלית:

    מה זה? נס חנוכה אמיתי !!
    הלפת מדהימה ומשכרת, ועם קינמון אז בכלל.
    ועם החורף הממשמש והלעיתים מסתתר, זוהי תזכרת יפה לו שיחזור.
    אני עם השמיכה מחכה לו עם משקה לפת בטוח.

  2. מאת רמית:

    מרתק! בחיים לא קניתי לפת או נגעתי בלפת. אין לי אומץ להתקרב לירק הזה ובטח לא לבשל אותו . (למרות שממש עשית לי חשק ואצלך זה נראה טעים ביותר.) לראותו בלבד :-)

    אגב בחיים לא שמעתי על שלרם, תודה על ההכרות!

  3. מאת אמיר:

    אצלי לפת זה רק בחמוצים.

  4. מאת נעמה פלד:

    שלרם זה ריח של שבת חורפית בבוקר, כך הריח הבית שלי.

    • מאת Pormeleg:

      שלרם זה ריח של ערב חורפי אצל סבא וסבתא, מהול בריח נפטליני של שמיכות צמר מעקצצות ומגרדות ששנאתי כ"כ.

  5. מאת קרן:

    כן ירבו הלפיפות!

  6. מאת ליאור:

    נראה משקה מהביל ומנחם.

  7. מאת משב:

    הסתכלתי על כל התמונות עד שנתקלתי בלק האדום וישר הלכתי לבדוק אם זאת כתבה של פור :) וזאת אכן כן.
    ד"א, אם מישהו רוצה להוריד קצת מהמרירות או החריפות אפשר לכסות במים קרים, לחכות שירתחו ואז לרוקן את המים ולהתחיל את המתכון משם. אני אחת מחובבי הלפת. משום מה בארץ אין לה קהל מעריצים גדול אבל קיימים איזה מאה זנים שמאוד מוערכים בבישול היפני למשל. גם בבישול הצרפתי מאוד נפוץ להוסיף לפת כשמבשלים ירקות.
    כל הכבוד על המאמץ להביא מתכונים דווקא למוצר שקצת נרתעים ממנו לפעמים.

    • מאת Pormeleg:

      בארץ משתמשים בלפת גם כתחליף לדייקון היפני. אני גם מאד אוהבת לפת, והייתה לי תחושה שהמתכונים יתקבלו בצורה די קרירה (כולם אוהבים אפייה, מתוק, וקל).
      תודה!

השארת תגובה