גאיה – מקום טוב בבנימינה מאת אורי אפשטיין

גאיה, ימי בנימינה / אורי אפשטיין

היינו בגאיה, אשתי, חברי מסן-פרנסיסקו (להלן – הבלונדינית) ואנוכי והבטחנו לחזור ולדווח.

אז ככה: היה טעים ונדיב, לא מאד יצירתי אך תמורה מצוינת לכסף.

לפתיחה הוגש קרם ארטישוק ירושלמי מצוין, וכוס של יין תוסס לבן יבש – ברוט פרייבט קולקשן של בנימינה כמדומני, שהיה יעיל וחביב.

אח"כ קיבלנו קרפצ'יו סלמון ואבוקדו עם שמן צ'יפוטלה – טוב מאד, אם כי השמן נעדר כל חריפות. ככלל, בגאיה לא מאמינים בחריף. עוד על כך בהמשך. לצד המנה הוגש, למרות שלא נכתב בתפריט, סלט עגבניות שלא הוכן על המקום וכך גם הורגש. הסלט היה תקרית מיותרת ומצערת שלמרבה השמחה לא העיבה על ההמשך.

יקיטורי שקדי עגל בליווי טריאקי תפוחים וג'ינג'ר – שוב, חומרים מצוינים, מנה טובה מאד, ועם זאת – תיבול עדין מדי לטעמנו.

מחבת שרימפס, לבבות ארטישוק ואגוזי ברזיל הייתה יוצאת מן הכלל – יופי של מנה. שילוב מעניין ומוצלח, חומרים טובים וביצוע טוב.

פרושוטו עם ברי בשלה – שוב, פשוט ומצוין. פרושוטו מעולה, ברי מצוינת ונוזלית כמעט. שמענו את סיפורו העצוב של הבלונדינית על כך שהוא נעצר בנמל תעופה צרפתי עם גבינת ברי בשלה, ושלפי תקנות הביטחון שלהם אסור לעלות לטיסה עם יותר ממאה מ"ל נוזלים… לא עזר כלום. "התחננתי בפני איש הביטחון שייקח את הגבינה לעצמו הביתה", הוא סיפר, דומע כמעט. "אמרתי לו – אתה צרפתי, לא אנגלי, אתה מבין מה יש פה. לא עזר, השליכו לפח מול עיני".

לצד המנות המתוארות, הוגש לחם פרג מצוין, שאמנם לא נאפה במקום אבל עדיין מאד מצא חן בעינינו, חיסלנו וקיבלנו עוד. לצידו ניתן השילוב המקובל כיום של בלסמי מכוסה בשמן זית כך שלא באמת ניתן לטעום אותו. ביקשנו וקיבלנו חמאה וצלוחית בלסמי בלי שמן-זית, שהתגלה כמצוין ממש.

הכותב ואשתו הם מניאקים של חריף. כרגיל ביקשנו פלפלים חריפים. הדבר היחיד שהיה אלו פלפלים חריפים סטנדרטיים מטוגנים ומושרים בשמן. כשאתה מתחיל בפלפל חריף רגיל של מכולת, הוא לא ממש חריף, מגדל אותו בחורף, שאז הוא יוצא מלא מים ומאד לא חריף, ואז עוד מטגן אותו, מה שמפרק את הקפסאיצין – החומר חריף שבו, מתקבל משהו מאד ידידותי לתפוצה הוורשאית. הבלונדינית היה מרוצה.

בנוסף, התפריט כולל בקבוק פרייה, שהיה פרייה, וקראף יין מיקבי בנימינה – לבחירה בין קברנה מרלו ושרדונה סוביניון. הזמנו קברנה מרלו. יקבי בנימינה הם לא אהבתי הגדולה, וגם יינות לא זניים. עם זאת, נדרש כישרון מסוים כדי לייצר את מה שקיבלנו – לא מתאים אפילו לייצור חומץ. זו הייתה התאונה הקולינרית השנייה, אחרי הסלט העייף, ולמרבה המזל האחרונה. כמובן ששתינו הכל. אחרי זה כמובן הרגשנו צורך עמוק לשתות יין אמיתי. אין תפריט יין אלא יש את כל היינות על מדפים בצד לבחירה – מבחר לא רע, האמת, ובעלויות הוגנות לגמרי. בחרנו מלבק ב-119 ש"ח והיינו מרוצים ממנו מאד.

הארוחה המשיכה לפילה מוסר על ריזוטו פטריות – המוסר היה מדויק, טרי, ואני חושד שאפילו לא מבריכה. הריזוטו היה שמנמן ונוטף חמאה כנדרש, עם הניחוחות האגוזיים של ריזוטו טוב.

בנוסף, קיבלנו קדירת בקר בנוסח קטלוניה. לא יודע מה היה קטלוני, אבל זה היה תבשיל בשר טעים וטוב.

ועכשיו, צריך איזה קינוח, שלא תידבק הבטן לגב.

אז קיבלנו קרם ברולה טוב, עוגת גבינה מצוינת, כמה שוקולדים חמודים וסופגניות טובות – אך בלי ריבה! מה זה???

ואז קפה, גם כלול, אספרסו טוב לי, תה לבלונדינית (נו, ורשה) וכלום לאשתי.

מסקנות, הערות והארות:

1. למה בשם אלוהים המלצרים לא מספרים שיש תפריט טעימות? אם לא היינו יודעים מהאתר שלהם, לא היינו מנחשים.

2. החומרים מצוינים, הביצוע בד"כ טוב מאד. מה שאין, בכמעט שום מנה, זה טויסט. יכול להיות שזה מה שניתן לתת לקהל המקומי, הפרובינציאלי למדי ברובו, ויכול להיות שאני לא צריך לצפות מתפריט טעימות ב-150 ש"ח (כן, זה הכל) להיות מקביל לתפריט ב-300.

3. יש פחד קמאי מחריף. שוב, יכול להיות שזה נובע מהכרת הקהל המקומי.

4. תפריט הטעימות מודפס על נייר, שזה מאד הגיוני שכן הוא משתנה כל שבוע, אך אין שום הצדקה לטעויות כגון "סלומון" במקום סלמון – לרוב זוועה שגורמת לי לברוח מהמסעדה בפחד מה מעוללים לאותו סלמון אומלל – או "שרימפסים" (רבים של שרימפ זה שרימפס).

לסיכום – מאד נהנינו, בלי ספק נחזור, כיף לגלות שיש מה לאכול בשממה הקולינרית של מסעדות איכות בזכרון – בנימינה – פרדס-חנה.

גאיה – בית של אוכל

רחוב האמן 1 פינת הטחנה א.ת. הרכבת בנימינה

***

הייתם במסעדה טובה? צילמתם מנה בלתי נשכחת? אל תשאירו בבטן. ספרו חוויות.

קבלו מדור חדש בבייגלה. אתם מבקרים במסעדות ומספרים לעולם על החוויה שלכם.

כל אחד יכול?  לא בדיוק. צריך לעמוד בקריטריונים הבאים.

אנחנו צריכים להכיר אתכם קצת. מקום טוב להתחיל להכיר ולדבר על מסעדות הוא קבוצת הסבב של בייגלה בפייסבוק.

חוץ מלדעת לאכול צריך לדעת לכתוב. חשוב שחווית הארוחה תעבור במילים שלכם. צילומים יתקבלו בברכה, חייב להיות צילום אחד לפחות.

הארוחה שלכם חייבת להיות ארוחה רגילה ובתשלום (אין ארוחות חינם בספר שלנו).

ציינו מיקום מדוייק, מחירים, שעות פתיחה וכל מה שחשוב.

אנחנו לא מתחייבים לפרסם כל דבר שישלח אלינו, אבל נשתדל לפרסם הרבה ולהודיע לכם כשהביקורת שלכם מתפרסמת.

גלוי נאות – אם המקום עליו המלצתם שייך לבן הדוד שלכם, אנא ציינו זאת. ההמלצה שלנו היא לא לערב משפחה וחברים ולכתוב ביקורת על מקומות שאינם קשורים אליכם בכל דרך שהיא.

את הביקורת שלכם יש לשלוח למייל הבא: thebeygale@gmail.com

למייל יש לצרף שם ושם משפחה ואישור על שימוש בטקסט ובתמונות בערוצי בייגלה השונים (באתר ובפייסבוק).

מתחילים?

קטגוריות:: כללי

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת קרנית:

    150 ש"ח לארוחה כזאת שווה ביותר!!!

  2. מאת נועה:

    "הקהל המקומי הפרובנציאלי ברובו?"… לא יפה ככה… וחבל…

  3. מאת Shoshi:

    תודה, כתבה ענינית אם כי בסגנון פלצני קצת. אנחנו מעונינים בפרטים על המזון ולא על הכותב שקצת רצה לעשות עלינו רושם כאן כמה שהוא מורגל באכל גורמה וכמה שהדקדוק שלו מדוקדק….

  4. מאת beni goshen:

    תודה על ההמלצה.

  5. מאת משב:

    גם אני אכלתי במסעדה ומסכימה עם הכותב לגבי ה"מגבלות הפרובנציאליות" וכעדות לכך, זה בדיוק מה ששאלתי את השף גיא בן אשר שהזדמן לי לפגוש. הוא הודה שהמיקום וקהל היעד גורמים לו להיות זהיר עם המנות. מומנים לקרוא את הביקורת שלי:
    http://www.eatingcookingfooding.com/2011/06/gaya-restaurant-review-summer-menu-event.html
    שורה תחתונה: אם אתם בבינימינה גאיה היא אופציה לא רעה. אם אתם בתל אביב או במרכז, אין סיבה להרחיק עד לשם.

    • מאת אורי אפשטיין:

      כתבה מצוינת, עם תמונות נהדרות! אגב, עושה רושם שאת שולטת גם בעברית. את כותבת גם בעברית, להנאת הכלל?

      • מאת משב:

        תודה רבה! החלטתי לכתוב את בלוגי באנגלית כדי להגדיל את קהל קוראיי ברחבי העולם. אולי יום אחד אחזור לעברית אם תהיה סיבה טובה :)

  6. מאת אורי אפשטיין:

    אני הכותב האחראי לניסוח שלעיל. לגבי נושא העברית – כן, זה חשוב. נקודת המוצא שלי היא שמי שלא יודע איך קוראים לדג, גם לא יודע עליו עוד כמה דברים. השף הזה דווקא יודע מצוין מה עושים איתו, ובתפריט הרגיל שלו אין טעויות כאלו – וחבל קצת שעל תפריט הטעימות, הזמני לאותו יום, לא עברה עינו הבוחנת.
    לגבי הפרובינציאליות של רוב הקהל המקומי – ובכן, צר לי. זה נכון. אני מזכיר שאני חלק מאותו קהל – ומכיר אותו כבר קרוב ל-40 שנה. אגב, הראשונים שיודו בזה הם השפים המקומיים, שהיו מתים להיות נועזים קצת יותר, אך יודעים שאף אחד כמעט לא ינסה לטעום, ולא יאהב את המנות. הבעיה הזו מוכרת וחוזרת על עצמה בכמעט כל מקום בארץ שאינו ת"א או י-ם. לא אשכח איך בחיפה, בסינטה-בר (מסעדה מצוינת בפני עצמה), איך שאשתי ואני התיישבנו שאלה אותנו הברמנית אם אנחנו מת"א. שאלנו למה, והיא אמרה שהמקומיים אף פעם לא יושבים על הבר, הם רגילים רק לשולחנות.
    ולסיכום, אם עדיין לא הייתי מספיק ברור – אני מאד שמח שהמקום קיים, הוא בהחלט בחירה מצוינת לתושבי האיזור, והוא עוד נדבך בדרך הארוכה והקשה להתפתחות תרבות מקומית קולינרית באיזור, כזו שגם תאפשר לשפים המקומיים
    "להשתולל".
    התנצלות אחת אני מרגיש שאני חב לקוראים – לא היגעתי למסעדה מתוך מחשבה על כתיבת ביקורת, ולא כתבתי את הביקורת (במקור ב"סבב של בייגלה" בפייסבוק) מתוך מחשבה שהיא תפורסם אחר-כך כאן (כמובן לאחר בקשה מנומסת ממני). לכן אין תמונות של האוכל, וחבל שכך – שכן ההגשה על הצלחות הייתה אסתטית עד מאד, ונהנינו לראות אותן. כמו-כן גם הכתבה נעשתה ברישול מסוים – טעויות הגהה וניסוח פה ושם. מן הסתם הייתי מקפיד יותר אם הייתי יודע מתחילה שזה יגיע לאתר.

השארת תגובה