תה של חמש עם אל-נורא-עלילה

זוכרת כמה אהבנו להגיד "מזויינות"? איזה כייף של מילה זו "מזויינות". מלאה בעסיס. "במטבח שלי, ליד השולחן הקטן, המזויין שלי, אני יכולה להיות אני ולקלל כמה שאני רוצה" ככה היית משרטטת את גבולותייך באנגלית. "נורה המזויינת" ככה קראת לעצמך, אבל רק במטבח, ליד שולחן הפורמייקה הלבן, שמעליו נתלה לוח שנה עם נופי אנגליה. "כל אחד רוצה להיות מה שהוא לא. אפילו המלכה המזויינת רוצה להיות קבצנית מזויינת לפעמים. אבל רק בקיץ, בחורף המזויין באנגליה קר מדי בשביל משחקי תפקידים מזויינים…" עשית לי הצגות. ידעת שאני קהל אוהד ששרוף על המונולוגים שלך.

תמיד היה לך מה להגיד. על הכל. על כולם, בעיקר על נשים.

"גברים משעמממים. יצורים מסכנים שאמא שלהם מתה מוקדם מדי, גם אם היא נושמת את הנשימה האחרונה שלה בגיל 90. יתומים מזדקנים מזויינים, כמה מגוחך…"

"אשה צריכה שיהיו לה כמה דברים כדי לשרוד את החיים המזויינים. תחתונים נקיים, גרביונים בלי רכבות, שמלה טובה, מחרוזת פנינים שתהפוך שמלה גרועה לטובה, רגליים יפות, שפה של רחוב ושפה של תה של אחרי הצהריים ומבטים מכמה סוגים"

"מבט של זונה. מבט של נזירה חסודה. מבט של אמא. מבט של חבר. חבר מהצבא, רק לרגע שאת לא רוצה לאיים עליו בנשיות שלך. שאת צריכה להוציא ממנו משהו שמספרים לאידיוט כמוהו. אין חברות בין גבר לאשה ואל תחפשי בעולם המזוין דבר כזה. מי שרוצה להיות חבר שלך הוא או הומו מזויין או לא רוצה להכנס לך לתחתונים המזויינים כי משהו לא בסדר איתך, אולי הריח שלך, בשביל זה אמרתי שאשה צריכה תחתונים נקיים תמיד. זה רציני הענין הזה, בדרך כלל גברים לא בוררים, אז לכל אשה אני אומרת תבדקי את עצמך ותשתפרי!"

"וגם שפה. אני יודעת שאת והנכד שלי מדברים במילים של שבת. איך אתם לא משתעממים אחד עם השני. אני חושדת בך, כי יש לך מבט של ממזרה מזויינ והוא למרות שהוא יקר לי מאד, יצא אדיוט כמו אבא שלו שמסתובב בעולם כמו חולד עיוור ולא רואה איך הבת שלי עושה ממנו צחוק מאחורי הגב. ואני מקווה שאת לא צוחקת על הנכד שלי, כי אז יש לך עסק איתי ואני כלבה מזויינת. אני סומכת עלייך, לא בגלל שאת אוהבת אותו, כי רואים שאת משתעממת, אלא בגלל שאת יודעת מה טוב בשבילך. בכל זאת, באת עניה לכל הסיפור הזה."

"אז שפה. בחוץ דברי כאילו הרגע קיבלת הזמנה מזויינת עם שוליים מזהב ונייר משובח לתה עם המלכה. אני קוראת לה שפת העגילים הצמודים. אבל הגבר שלך, במיטה שלו, רוצה את הזונה המזויינת מהביבים עם הפה הכי מלוכלך שיש ועם עגילים תלויים שמתדנדים בקצב ההשתוללות. השפה שלך תחזיק אותו ואת המוח הקטן שלו בזיקפה תמידית. ככה גברים פועלים, אין להם בראש סיפורים וטינופות משל עצמם, אז הכי טוב שאת תהיי בשליטה ותכתיבי להם את הפנטזיות שלהם, גם אם בא לך להקיא מהסיפור המזויין שאת מספרת לו באוזן המסכנה שלו. אבל בבוקר את קמה כאילו כלום. כשכפות הרגליים שלך נוגעות בריצפה הקרה המזויינת, תסתמי את הפה ותעשי כאילו אין לך מושג מה קרה בלילה ומי זאת האשה הזאת שלחשה לו את הסטיות בהזרקה לתוך המוח. אל תעשי טעות, גבר לא חבר שלך מהפאב והוא לא אוהב דיבורים של רחוב בסלון שלו או במטבח…".

בלב קראתי לך "אל-נורא-עלילה", כי תמיד היו לך סיפורים ותובנות וקללות נוראות. עשיתי את עצמי מזועזעת, רק כי ידעתי שהזעזוע שלי מעודד אותך להמשיך לקשקש את עצמך לדעת, לחצות גבולות, לנסות להעלות סומק על לחיי.

איזו אשה יוצאת דופן הייתי, נורה'לה. איזו מלכה! וכמה אהבתי את התה של חמש איתך, את הספלים היפים והעוגיות. תמיד חמש עוגיות בצלחת.

"אף אשה שמכבדת את עצמה ולא ירדה מהעצים לא לוקחת יותר מעוגיה אחת. יש לזה חוקים בעולם המזויין שלנו. אני רואה אותך ומבינה שאמא שלך לא ידעה לכוון אותך. יצור אומלל שכמוך. רואים שאת לא אשה של עוגיה אחת. יותר של חבילת עוגיות שלמה, אוכלת בסתר מהר מהר…"

"כל כך הרבה עבודה צריך לעשות איתך. אני מרימה ידיים מראש, בפלסטין כולן פראיות ומוזנחות כמו ערביות. ראיתי את זה בבית הכנסת. הבן של ברנשטיין הביא אשה שניראית כמו שרה אימנו מהתנ"ך, אין מה לדבר על מקלחת ושיער מסודר. מוזנחת אני אומרת לך. הרבה יותר ממך. אין מה להשוות בכלל. איך אתן לך יהלום אם אין לך אפילו בגד מתאים בשבילו? חבל על האוצר הזה. אבל לא הולכים איתו לקבר. לפחות את מבדרת. זה גם משהו. נו, כל אחד והתפקיד שלו בעולם המזויין הזה…"

לפעמים העלבת אותי, נורה. מענין אם התכוונת. כן, בכל פעם שיצאתי ממך הייתי קונה לעצמי שקית כפתורי שוקולד ואוכלת את תוכנה במהירות, רק זה היה משקיט את העלבונות. ובכל זאת, אהבתי אותך, בעיקר כי הייתי כל כך משועממת, ואת היית הדבר המזויין היחיד שהיה שווה שמיעה, אל-נורא-עלילה.

בימים שלפני חג מולד אני נזכרת בך. זאת אומרת אני נזכרת בך יותר, אבל בחג המולד אני מוצאת את עצמי ממש מתגעגעת לעץ המפואר, המקושט בכדורי בדולח יקרים ואורות מנצנצים. מתגעגעת למתנות היקרות שמעלם לא השתמשתי בהן, כי מה יש כבר לעשות בפלסטין עם כפפות סגולות מפרוות חורפן? אה?!

חיפשתי את עוגת ה"בקוול" שלך בין הרשימות שלי, זכרתי שנתת לי פעם מתכון מנצח לטארט הזה שכל כך מתאים לתה של חמש עם מלכת אנגליה. אני יודעת שנהוג "לרדת" על האוכל הבריטי, אבל יש לכם כמה יציאות בלתי נשכחות. פעם גם בישלתי ב"בריטית", אבל רוב המתכונים אבדו לי.

בצר לי חיפשתי באינטרנט את ה- Bakewell tart האולטימטיבי. עשיתי מספר ניסיונות ואני חושדת שהגעתי למשהו שמזכיר את מאפה המעולה שלך. הנה, תראי. טארט שקדים וריבה ששווה הרמת זרת, מבט חסוד ועגילי קליפס צמודים.

לזכרך, נורה.

Bakewell tart – טארט שקדים וריבה לחג המולד ולתה של חמש עם המלכה

חומרים לבצק הקלתית:

  • ביצה בטמפרטורת החדר
  • 100 גרם חמאה רכה
  • כף חלב
  • 2 כפות אבקת סוכר
  • 2 כפות שקדים טחונים
  • גרד לימון מחצי לימון
  • 2 כוסות קמח

מלית:

  • 200 גרם חמאה
  • כוס סוכר זהוב
  • 4 ביצים
  • 2 כוסות שקדים טחונים
  • גרידה מלימון אחד
  • כף קמח
  • כפית תמצית וניל
  • 5 כפות גדושות של ריבת תות טובה
  • 3 כפות שקדים מולבנים

וכך תעשו:

הכנת הבצק:

1. להכניס לקערת לישה את הביצה, החמאה, החלב,  אבקת הסוכר, השקדים וגרד הלימון.

להוסיף כוס קמח ולהתחיל ללוש. להוסיף לאט לאט את שארית הקמח עד שמתקבל בצק חלק, נעים ולא דביק.

2. לכסות בנילון נצמד ולהכניס לקירור.

3. לשמן תבנית פאי בגודל 24 ס"מ.

4. לרדד על משטח מקומח את הבצק ולרפד את תבנית הפאי.

5. לחתוך את קצוות הבצק העודפים.

6. לחורר את תחתית הפאי ולאפות בחום בינוני כרבע שעה.

הכנת המלית:

1. להקציף את החמאה עם הסוכר עד שמתקבל קרם בהיר וחלק.

2. מוסיפים את הביצים אחת אחרי השניה תוך כדי הקצפה.

3. להוסיף את השקדים הטחונים, כף הקמח ואת גרידת הלימון ותמצית הוניל ולערבל.

4. למרוח על הקלתית האפויה את הריבה.

5. לשפוך על הריבה את מלית השקדים.

6. לפזר מעל שקדים מולבנים.

7. לאפות בחום בינוני (160 מעלות) עד שהמלית מתייצבת. בערך 40 דקות, תלוי בתנור.

8. להגיש עם תה וקצפת לא מאד מתוקה, אבל אפשר גם בלי.

 וזה, לפני פיזור, לנורה. האשה שהביאה את הנשיות לשיאים חדשים. אשה שהיא גם עגילים צמודים וגם שנדלירי בדולח מטורפים שמתנדנדים בפראות עם כל תנועה.

Keep young and beautiful
It's your duty to be beautiful
Keep young and beautiful
If you want to be loved

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניכלליכשרמאפיםמתוקיםמתכוניםנעמה פלדעוגותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מירה עמית:

    איזה נשים היו פעם ועם מה היו צריכות להתמודד…
    העוגה מפתה זו תהיה העוגה לשבת.

  2. מאת ליבי:

    הגעתי אחרי קריאת התגובות בפייסבוק…

    אנשים צריכים ללמוד הבנת הנקרא – רק אז יבינו איזה אישה גדולה מהחיים נורה.

  3. מאת תמי:

    האם אפשר להחליף את ריבת התות בריבה אחרת?

  4. מאת חילי:

    בהתחלה נרתעתי מהשפה אבל אחר כך הוקסמתי מהאישה

  5. מאת טובה:

    כמו תמיד, גם עכשיו, אני נותרת פעורת פה. סיפור מן החיים, קראתי אותו פעמיים. בפעם השנייה הרגשתי שאני צופה בסרט. ממש שמעתי את הקולות, הרחתי את הבושם [סוג של שנאל 5], נוכחתי לקצב המתלהב של הדיבורים, ולבסוף שמעתי את צלילי הנשיקה של הקריסטלים שבשנדליר.
    לעניות דעתי קל יותר "לבלוע" את המילים באנגלית: The fucking queen, מאשר בעברית: המלכה המזוינת. או שאולי זה עניין של חינוך…?
    כתיבה מרגשת. חוויה של החיים.
    והעוגה… נראית פשוט too good to be real!
    תודה ((:

  6. מאת Tsvia:

    The pie looks good. I must say that the four-letter word in English does not sound as bad as the hebrew translation.

  7. מאת נורית:

    ריבת מישמיש! ניראה לי הרבה יותר מתאים

  8. מאת amit cohen:

    בתחילה המילה צרמה אבל אחר כך התרגלתי ונהניתי מהמבט המטורף של נורה על החיים…
    העוגה מגרה ביותר רק חבל שאין אצלנו במשפחה אופים ואופות.

  9. מאת Pormeleg:

    פוסט ענק מהחיים, נעמה.

  10. מאת חן:

    תודה על המתכון גם בהולנד מכינים עוגה דומה שחיפשתי את המתכון שלה. אולי בעזרתך מצאתי סוף סוף את שחיפשתי. הריבה במתכון ההולנדי היא מאפרסקים.

  11. מאת אלנה:

    סיפור שמרחיק לעולמות אבודים.

השארת תגובה