זרים לפתן, קסם בצל עצי פקאן

יש מילים שנורא נעים להגיד, במיוחד אם קצת שכחנו מהן.

לפתן. הגידו לפתן וחישבו כמה זמן לא אמרתם לפתן.

לפתן.

לפתן. לפ-תן. לפתן, לפתן, לפתן, לפתן. אמרתם בקול? נעים, נכון?

יש במילה הזו משהו שמזכיר סבתות ומטבחים קטנים שיצאו משם ארוחות טובות, בסיסיות, מזינות ואם גומרים הכל מהצלחת מקבלים לפתן או 'משהו טוב'. אני, אגב, תמיד העדפתי 'משהו טוב'.

בלפתן בכפר הס יש את הקסם הזה מפעם. היינו בדרך לארוחת צהרים עם חברים ויצאנו מוקדם מהבית, כדי שהעוזר שלנו לא ישאב אותנו או ינער אותנו מהחלון יחד עם אבק השטיחים. בקבוצה בפייסבוק סיפרו לנו על כל מיני מקומות בשרון, שיש בהם ארוחות בוקר טובות ומאפים ופרחים וירוק ואין את הרעש של תל אביב, בקיצור, קצת כפר, מה רע?

בחרנו בלפתן. בגלל השם ובגלל כפר הס. כשהייתי קטנה היתה לי משפחה בכפר הס, ולאמא שלי היתה חברה טובה שנסענו אליה באיזה חופש אחד או שניים. לחברה הטובה הזו היתה ילדה, עם צמות. הילדה הזו היתה הרבה יותר מוצלחת ממני, כי היא שרה במקהלה. במקהלת העפרוני, לא סתם. אמא שלי, העריצה ילדות מקהלה שעושות עם עצמן משהו חוץ מלשיר לעצמן שירים של עפרה חזה. את הבת של נירה, חברתה של אמי, ראו בטלוויזיה. היא לא היתה סולנית, חלילה וחס, היא שרה בקולות, דבר ששבה את ליבה של אמי עד מאד. כבר סיפרתי לכם שאמא שלי לא מתה על סולניות וקוליות זה מה שהיא אוהבת.

בקיצור. אחרי שלושים שנה, בלי שנדע מראש, חיכתה לי נערת המקהלה, חגית של נירה, מאחורי הדלפק בלפתן. עד כאן הגילוי הנאות ומעכשיו, הנאות. כאן היו לבטים, האם לפרסם פה תמונה של החברות הטובות מבית הספר, גלי ממושב בצרון, איקה מכפר ורבורג ונירה קמה ממושב אביגדור, יושבות על סלע בים, בבגדי ים מזעזעים ופולקעות נאות, ומשחקות אותה ונוס שעלתה מן הגלים, או לספר לכם על המאפים של לפתן. מה יותר מגרה?

בחרתי בזה, רק כי אני חסה על חיי וגם כי, ביננו, בנות, זה יותר מגרה.

זוכרים שפעם כולם עבדו במשק? אתם לא זוכרים, אתם עירוניים. אבל פעם, במושבים, כולם עבדו ונתנו יד במשק המשפחה. זו חלבה פרות ואספה ביצים, זה קטף תפוחים וצעק על הפועלים וההם נהגו על הטרקטור וטיפלו בפרדס. גם במשק גולן כולם עושים הכל. אבל לא דברים משעממים כמו פעם, חלילה וחס, במשפחת גולן עסוקים בעשיה חדשה או בחקלאות חדשה, אם תרצו. אין שם בוץ או ניחוחות זבל, חס ושלום.במשפחת גולן אוהבים אסטטיקה, את כל מכמני הכפר ואת ניחוח הזבל מחליפים סידורי פרחים, עציצי רקפות וניחוחות מאפי שמרים וחביתות.

זרים – לפתן הוא עסק משפחתי שיושב לו בשובה ובנחת בצל עצי הפקאן העבותים של כפר הס. בצילם יש חנות פרחים מקסימה ומלאת צבע ומעדניה. למעדניה קוראים לפתן.

הגענו בדיוק בזמן פריחת הסופגניות. הימים ימי "לפני נס פך השמן" או יותר נכון הימים שהג'ינס עדיין יושבים לנו בנוחות על הישבן. בינות עציצי הרקפת והסחלב לבלבו במקבץ נאה סופגניות קטנות, עגולות וריחניות. מקסימות ממש, בלי שום שטיקים וגליקים, בלי צימוחי קצפות וגידולים מולקולרים משונים שמצריכים מזרק פלסטיק צמוד. פשוטות ומקסימות, כמו פעם.

"הסופגניות של סבתא שרה" חגית הציגה אותן. "אני אוהבת עם ריבה, אבל אנשים מבקשים עם עוד מילויים, אז יש גם עם קרם ועם שוקולד…" היא קצת מתנצלת, כאילו שזה פשע אחרי שבתל אביב לא נרגעים עד שלא מזריקים לסופגניה איזה צייסר או חגיגת.

עד שאני יורדת על שתי סופגניות ברציפות, אני משוטטת בפנינה הזו, של חגית, שהסתברה כילדה מוצלחת מאד. על המדפים קונפיטורות, פסטות, ממרחים, שוקולדים ויינות ויש גם שולחן ארוחת בוקר שנושא גבינות טובות, ירקות, מעדנים ודגים שהגיעו הישר מלוינסקי. אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות בכפר. בעצם, אני יודעת שלא. אבל אם היה לי בית קפה כזה, אז אולי כן.

במקררים אפשר למצוא מאפי שמרים שעשויים במקום, מוקפאים ויושבים להם בשקט יחד עם הוראות הפעלה ואפיה. רק להכניס לתנור ולחכות שיצא משם משהו טוב. לדעתי, אם אתם הכנסתם לתנור אתם יכולים להגיד שהכנתם לבד, רק אל תשכחו להעלים את האריזה המפלילה.

אפשר לשבת שם, כמונו, ולהנות מהיופי שבכפר ואפשר לקחת את הכפר הביתה, או להזמין אותו. ה"לפתנים" שולחים את עצמם הביתה כארוחת בוקר, עם כל מיני דברים טובים וזרי פרחים. זו לא סתם ארוחת בוקר, זו אחת מעוצבת ויוקרתית עד מאד, לימי הולדת, ימי נישואין, לימים הפוכים, ארועים מיוחדים, מה שנקרא, לבקרים בהם שום חנופה לא תעזור חוץ ממשלוח "טוב טעם" כזה. בקיצור, זה המקום לגזר ולשמור ולהצמיד למקרר ליד מספרי החירום.

אפרופו חירום.

לפני שאני נותנת לכם את המתכון לסופגניות המשגעות של סבתא שרה, אני מספרת לכם על עוד שיחוקון אחד ודי, כי הכי טוב שתראו, תריחו ותטעמו בעצמכם.

נגיד שנתקעתם בלי זר פרחים, עציץ או שוקולד או עוגה בחושה שטוב לה. אתם עוברים בכפר הס וקונים.

אף אחד לא מחכה לכם שם, משפחת גולן ישנה לפעמים, גם אם לא הרבה. זו חנות יחודית שפתוחה 24/7 לרכישה עצמית. נכנסים, בוחרים ומשלמים במכשיר כרטיס האשראי.

זהו.

ועכשיו הסופגניות של סבתא שרה.

רציתי לספר לכם שכופפתי לחגית את היד או לפחות משכתי לה בצמה, אבל אני לא יכולה. היא נתנה לי את המתכון בשמחה. בדיוקי דיוקים. 140 קלוריות הסופגניה, אם מקפידים על ההוראות.

קבלו אותן בפצפוצי שמן ובמצהלות:

הסופגניות של סבתא שרה הלפתנית

חומרים:

  • 675 גרם קמח לבן
  • 20 גרם שמרים יבשים
  • 50 גרם סוכר
  • 270 מ"ל מים פושרים
  • 270 מ"ל חלב פושר
  • 1 ביצה
  • קורט מלח
  • 50 גרם חמאה מומסת

וכך תעשו:

  1. מניחים בקערת המיקסר את הקמח ויוצרים במרכזו גומה גדולה.
  2. בכלי נפרד מערבבים את המים הפושרים והחלב.
  3. במרכז הגומה מניחים את הסוכר והשמרים היבשים ומוסיפים בעדינות את הנוזלים המעורבבים.
  4. מחכים 2 דקות עד שתערובת השמרים והנוזלים מבעבעת מעט.
  5. לשים במיקסר במהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה את שאר המרכיבים לפי הסדר במשך 3-4 דקות לקבלת בצק אחיד.
  6. מכסים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומתפיחים במקום חמים למשך חצי שעה.
  7. בעזרת יד משומנת במעט שמן מוציאים מהבצק התפוח מעט אויר ומניחים מכוסה להתפחה נוספת.
  8. מחלקים את הבצק לחלקים שווים במשקל 40 גרם.
  9. פותחים בעזרת היד כל חלק, מניחים במרכזו ריבת תות איכותית וסוגרים לכדור.
  10. מניחים הפוך על מגש מרופד בנייר אפייה ומתפיחים כעשרים דקות.
  11. ממלאים סיר טיגון עמוק בשמן נקי ומחממים ל-180 מעלות.
  12. מניחים את הסופגניות התפוחות הפוכות בשמן החם עד שמזהיבות,
  13. הופכים כל סופגניה בעזרת כף עץ ומטגנים את צידה השני להזהבה.
  14. מוציאים מהשמן החם ומעבירים למגש מרופד בנייר סופג.
  15. מקררים מעט בטמפרטורת החדר ומפזרים אבקת סוכר להגשה.

עד כאן המתכון של סבתא שרה, אבל אם לא בא לכם לטגן, כמוני, לכו ללפתן או תבקשו שישלחו לכם.

זה מה שאתם באמת צריכים:

זרים לפתן - כפר הס (גוש תל מונד) 09-7969595

פתוח בימי ראשון עד חמישי בין השעות 08:00 עד 20:00 ובימי שישי מהשעה 8:00 עד 18:00.

 

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

*

קטגוריות:: Featuredכלליכשרמאפיםמסעדותמקומות שאהבנומתוקיםמתכוניםנעמה פלדעוגותעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת טובה:

    עולם קטן…
    נשמע כמו מקום נפלא לארוחת בוקר, בדרך לנופש בצפון ((:
    תודה

  2. מאת חילי:

    איזה מקום מקסים

  3. מאת ניבה:

    התמונות והכתיבה עשו חשק להתניע את האוטו
    האם כשר שם? לא בשבילי אלא בשביל אימי.
    מתאים ליום כייף אחיות-אימא?

  4. מאת ורדה ניר:

    לליפתן – זרים ,
    כל מילה בסלע !
    למען הגלוי הנאות גם לי יש קשר לילדה עם הצמה שהיא לא אחרת מאשר בת אחי אבל …לא ניתן להישאר אדיש למראה הפרחים המרהיבים, שזורי הפרחים המדהימים והעציצים המיוחדים בשלוב עם ריח המאפים והמעדנים הטעימים .
    משפחת גולן על ענפיה מגלה כשורי עצוב יחודיים במראה החנויות עצמן כשהתוצרת המגוונת שובה לב .

  5. מאת ליבי:

    המאפים המוקפאים מומלצים במיוחד מקלות הלחם (פלוטים). קוצרי מחמאות וכל מילה שנכתבה מגיעה להם.

    מקום מיוחד שתושבי האיזור נהנים ממנו.

  6. באמת מקום קסום. אנשי האיזור מתים עליו!

  7. מאת שושי:

    אכן מקום מקסים, מתאים לארוחות בוקר וגם סתם קפה ועוגה, לאם בת, לאחיות, לחברות טובות וסתם לפינוק. האכל טעים ואסתטי ובמחיר סביר. המאפים "לקחת" נהדרים וכן כל שאר המזון בחנות אבל המחירים מופקעים בצורה מוגזמת. ממש ממש יקר….טוב, לא חייבים לקנות, אבל חובה להגיע לטעימות, לקפה וסתם לזר פרחים מקסים או עציץ מיוחד…..שירות נעים ואדיב…אני בטוח אשוב! בבקשה….תעשו משהו בקשר לזבובים!!

  8. מאת לימי:

    שרות לא מי יודע מה ונראה לא הגיוני לשלם על מוזלי עם מעט גרנולה ותפוחים ואגסים 38 שח! ועל מיני מאפה 5 שח! יקרים מאד ומוגזמים! אני לשם לא אשוב!

השארת תגובה