גדרה 26 – כשעירק ושבדיה נפגשות

איקאה. הוראות הרכבה בלתי אפשריות. בלונד פלטינה. אבבא. בעצם, אנייטה, אחר כך כל השאר. זה כל מה שידעתי על שבדיה. עד שפגשתי את הארונות של איקאה ואת ההוראות הבלתי אפשריות שלהם, שבדיה היתה בשבילי אך ורק ממלכת הנימפות הבלונדיניות, או בקיצור המתנדבות מהקיבוץ ואנייטה מאבבא. השיער הזהוב, הבהיר, שאין בו שמץ של שחור, גם לא בשורשים, האף הסולד וזוהר הנורדי.

"ההוראות באיקאה זו דרכם של השבדים להעניש את העולם על השיעמום שלהם. סוג של חידות היגיון שרק אנשים שאין להם דאגות בראש יכולים להעביר איתן ערב, או חודש, תלוי ברהיט. אם היו להם מלחמות, הם היו מוצאים דרך לקצר תהליכים…" ככה סבר 'מוטי השבדי', תימני שחרחר וקטן קומה, בעל אזרחות שבדית וילדים זהובים שנשארו מעבר לים, עם האשה המהממת שלו שסובבה לו את הראש וגרמה לאבא שלו לשבת עליו שבעה עם פרוץ הנכד הראשון לעולם.

"השבדים, איפה שהם רואים בלאגן וקולניות, הם מתרחקים. לא נוגעים בזה ולא מכירים את זה. מוזרים, לא אוהבים מלחמות…" הסביר מוטי בח' וע' עצבניות במיוחד. "ממש כמונו" חייכתי, מנסה להצחיק אותו. "בול כמונו! ממש! אנחנו רק תני לנו להלחם מהבוקר עד הערב. אם השכנים שלנו היו שבדים ולא ערבים חמומי מוח כמונו היינו מתאבדים מרוב שיעמום כי לא היה לנו פרטנר לבלאגן. תאמיני לי שכן זה דבר חשוב…" אמר שגריר שבדיה בידענות.

"אז גם אתם לא נלחמתם, הא? נפרדתם כידידים?" אני מחטטת למוטי בלבו שותת הדם.

"הקפיאה אותי זאתי. הכל בקור ובסבלנות. מרוב שהיתה יפה ושהייתי קרוע על הצורה שלה נרדמתי. אז הילדים הלכו לכנסיה, היה עץ חג המולד בבית, חזיר נכנס, האהבה יצאה, גבר נכנס, תחתום כאן כאן וכאן, כאילו לא היתה אהבה, כאילו לא ויתרתי על הכל, אפילו שאבא מת לא ישבתי עליו שבעה, למה זה מנהג של פראיים…" מוטי מנסה להתעמק בהוראות. הוא בא לבנות לי ארון, במקום זה הוא מספר לי סיפור. ככה זה תמיד. בגלל זה החיים שלי לא בנויים כמו שצריך.

"השבדי נכנס, התימני יצא. פתאום היא שנאה את כל מה שהיא אהבה בי בהתחלה, את הדוגריות, השמחה, הצבע, הפראיות, האנגלית הצולעת, השפה של הידיים. ניסתה לעשות אותי שבדי, מתורבת ולא הצליחה…" מוטי מתמקד בכאביו ושוכח מהארון "ואיך יצא התימני? בלי כלום יצא, כאילו מרבד הקסמים. פיתה ומים. חחחחח…" הוא צוחק צחוק של סגריות נובלס "רק עם אלוהים יצא. ישתבח שמו לעד!" מוטי מנשק את השמיים. "והילדים?" אני לא שוכחת את תפקידי כמראיינת "הילדים שם, מדברים שבדית ויש להם כבר שני אחים צהובים לגמרי, לא כמוהם, שיצאו מוקה. שבדים טהורים, מה שנקרא. צהוב מכף רגל ועד ראש. שאלוהים יסלח לה על מה שעשתה, רק שהילדים שלי יהיו בריאים ויום אחד יחפשו את האבא השחור שלהם…חחחחחחחחחחחח…" הוא צוחק צחוק מריר ומשתעל.

"אני לא סולח לעצמי על הקריעה שאבא שלי קרע בגללי, על זה שרציתי להיות שבדי ונתתי לה לשנות אותי ככה, למחוק את התימניות, את המיזמורים, הבית כנסת, החריף…" אמר מוטי התימני-השבדי בצער. "ואני לא רציתי לשנות אותה, רק להוסיף, לעשות מיש-מש משנינו. אבל לא הלך לי, היא היתה חזקה המלעונה…" הוא תפס שוב את המברגה, אולי פעם יהיה לי ארון.

"הכי טוב שלא נסתכל בהוראות. כי אחרת תצא לנו מיטה במקום ארון…" מוטי קימט את ההוראות בכעס והתחיל להבריג איך שהוא מבין. תוך חצי שעה היה ארון וגם קיבלתי במהירות שיא את כל מה שהייתי צריכה לדעת על שבדיה, למקרה שאתמודד באיזה חידון טריוויה או אשקול להתחתן עם נימפה שבדית.

המון שנים לא חשבתי על 'מוטי השבדי' ועל הסיפור העצוב שלו. בעצם, שנים לא חשבתי על שבדיה, גם לא כשהלכתי לאיבוד במבוך המביך של איקאה. איקאה מזמן שלנו. עוקפים בתור, שמים נעליים על הספות, נותנים לילדים לשבור ולהרוס בכייף ורבים עם הקופאית על שקיות בקופה כאילו שזיהום העולם הוא ענין לגויים בלבד. גויים שאין להם מלחמות ולכן יש להם פנאי להתעסק עם האוזון ועם כדור הארץ שהולך פייפן.

תמונה על קיר של מסעדה הזכירה לי את מוטי השבדי. שני אנשים, הימני שחרחר עם כפיה והשמאלי בהיר שיער עם כובע מצחיה ועניבה. מה הקשר אתם ודאי שואלים, האם זו תחילתה של בדיחה?

לא. זו תחילתה או אולי תוכנה של ארוחה טובה.

שני האנשים האלה, העירקי והשבדי, הם הסבים של אמיר קרונברג, השף של מסעדת 'גדרה 26'. מסעדה קטנה ומקסימה שיושבת ליד שוק הכרמל בשכנות ל'the bun'. אמיר משלב במטבח שלו את הטוב עם הטוב מאד. יש לו קובה סלק וחמוסטה ויש לו כדורי בשר שוודים עם מרקחת פירות יער ופירה, יש קציצות דגים ברוטב חריימה ויש סנדוויץ' שוודי עם שרימפס, מיונז וביצה קשה. בגדרה 26 סילאן וריבת פירות יער יושבים יחד ולא עושים בעיות, כי יש מקום לכולם.

היינו שם פעמיים, במרחק של סוף שבוע אחד בין הפעם הראשונה לשניה.

יום שישי האחרון, השמש מחייכת את חיוכה החורפי, הנעים ושנינו יוצאים לכרמל, לקנות מצרכים לארוחת השבת שתכננו. השוק מלא ואין לאן למהר, אנחנו מחליטים לבדוק את המקום ההוא, הקטן, שעברנו על פניו כמה פעמים, אבל לא היה מקום. נו, איך קוראים לו? גדרה, או משהו כזה.

"הם התחילו להגיש ארוחות בוקר בימי שישי" אני משדלת את מוריד הגשם, שמנסה למשוך אותי בכל הכוח לאכול מרק אודון אצל השכנים ב'The Bun' או לרדת על וואחד ספינג' אצל גבריאל בבר השגה. ככה הוא, מחבק חזק את מה שהוא מכיר ואם זה היה תלוי בו הוא היה כותב לכם על חמישה מקומות מקסימום, אליהם הוא חוזר שוב ושוב, וזה כולל את המטבח של אמא שלו.

"אבל הבטחת לי!" התעקשתי והוא נכנע. "אני לא רעב" הוא עושה קונצים של דובי לא לא. "כן, כן" החלטתי להיות אדישה לשטויות שלו והזמנתי מה שכל עירקית טובה היתה מזמינה "ארוחת בוקר עירקית, זה מה שבא לי!" אני מודיעה למלצרית ומבקשת ממנה קפה הפוך, למרות שעירקית אמיתית היתה מחליפה אותו בתה עם חלב.

"אני מתלבט בין בריוש עם קרם פרש ודג מלוח לבין סנדביץ עם ביקון וביצת עין" אני שומעת את מוריד הגשם מפתח תיאבון במהירות שיא. עוד רגע הוא יזמין את שתי המנות, דברים מוזרים מזה כבר קרו.

בסוף הוא בחר בטוב.

לפניו הונח סנדביץ ביקון (42 ש"ח) שתי פרוסות עבות של חלה טריה, איולי, ביקון ושתי ביצי עין עשויות כמו שצריך. מנה טובה וגדולה שגם אם באת לא רעב, קל לפתח תיאבון מולה.

אני קיבלתי את ארוחת הבוקר העירקית (48 ש"ח). לאפה טריה, ביצה חומה, חצילים מטוגנים, עארוק, סלט ירקות, עגבניות קצוצות, טחינה, ירוקים ועמבה. ביקשתי שאת העמבה ישימו לי בצד, אני לא מתה על עמבה, אוי לבושה. הקציצות נהדרות, יש לי הרגשה שעמבה עורבבה בעיסת הקציצות. זה טעים מאד, למרות שאני לא אוהבת עמבה.

על שתי ארוחות הבוקר שפתחו לנו את סוף השבוע בנעימים, שילמנו 90 ש"ח, לא כולל שירות. שווה!

הגענו בדיוק עם החלפת התפריטים, על התפר שבין הבוקר לצהרים. ביקשנו לראות מה יש לאכול בצהריים ושנינו נתקענו במנת כדורי הבשר השוודית. מוריד הגשם הוביל את עצמו לאיקאה לונדון פעם בשבוע רק כדי לאכול את המנה המדהימה הזו, ברוטב השמנת והריבה.

הבטחנו לעצמנו שנשוב בראשון בצהרים. הבטחנו וקיימנו. אכלנו שלש מנות עיקריות. למה? כי אנחנו סקרנים ומופרזים. התלבטנו בין קובה אדומה לקובה חמוסטה לקציצות דגים. בחירה קשה ובכל זאת חייבת להעשות.

מנת כדורי הבשר השבדיים של גדרה 26 היא אחת המנות הטעימות, הפשוטות, האנושיות והמתומחרות בהגיון ובמתינות (46 ש"ח) שאכלתי בזמן האחרון. יש בה הכל, בעיקר בית. לצד פירה תפוחי אדמה טוב ישב לו מערום נאה של שש קציצות בשר משגעות שנשען על תלולית ריבת פירות יער. טעים טעים טעים. אני רוצה שוב, עכשיו. רק בשבילי. בלי לחלוק.

לקחנו שתי מנות ספיישל שנכתבו על לוח בגיר צבעוני.

ביף בורגיניון מעולה, בשר רך, משובח, עם שומר, גזר, רוטב יין עשיר ואורז. מוריד הגשם היה טיפה חשדן בהתחלה ושיחק אותה סנוב מול המנה, דיבר על איזה ביף בורגיניון אלמותי שאכל בפעם, אלוהים יודע איפה. הוא לא יודע שבבליינד דייט לא מדברים על האקסית, בטח לא על האקסית המיתולוגית. אבל הביף בורגיניון של גדרה 26 לא התרגש, הוא כנראה ידע את מה שמוריד הגשם הבין רק אחרי שהוא ניקה את הצלחת כמעט עם הלשון. מנה להתאהב בה.

מנת הלינגוויני שרימפס, תרד ועגבניות היתה פחות טובה. היו בה המון חסילונים והם היו טובים מאד, עשויים בדיוק, אבל היה חסר בה משהו, בעיקר מלח. אכלתי את השרימפס בהנאה ותבעתי את חלקי במנת כדורי הבשר.

לקינוח קיבלנו מלאבי טוב על חשבון הבית. מלאבי טוב מאד, על בסיס שמנת ותותים. היינו שמחים.

שילמנו 186 ש"ח כולל בירה ולימונדה ולא כולל שירות. שווה, שפוי, משמח.

למה משמח, אתם שואלים? בגלל האוכל, בגלל החיבור בין מטבחים כל כך לא קשורים שיכולים לחיות יחד, בכפיפה אחת, בלי לעשות את המוות אחד לשני, בגלל האווירה הטובה, העיצוב הנעים והלא מתיימר, בגלל הסביבה והשכנים הנאים ובגלל המחירים והתמורה. גדרה 26 הוא מקום שפוי, צעיר וטוב, ששייך לצעירים שרוצים להאכיל אתכם ולא "לקחת אתכם לסיבוב". בגדרה 26 רוצים שתאכלו, תהנו ותחזרו. אנחנו נחזור. לגמרי.

אתם מצידכם מוזמנים להמר מתי נאכל שם בפעם הבאה. מחר? בעוד שבוע? הערב?

ומה שחשוב שתדעו:

גדרה 26, פינת הלל הזקן, תל אביב

ימים ראשון עד חמישי בין 12:00 ל- 17:00, 19:00-אחרון הסועדים.

יום שישי ארוחת בוקר מוגשת מהשעה 09:30 עד לשעה 11:30 אחר כך מוגשת ארוחת צהריים עד השעה 17:00.

נסיימה בזמר, בעצם בשניים. למה לא? מוסיקה ואוכל מחברים ומתחברים תמיד.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (16)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ניבה:

    כל ילדות שנות השיבעים העריצו את הבלונדית מלהקת אבבא וכל הגברים פינטזו עליה. שמת לב לזה שהיו לה רגליים עקומות קצת? זו ניקמת הלא בלונדיניות..

  2. מאת nirt:

    כן ירבו כתבות על מקומות עם מחירים שפויים.
    ביום שאנשים יבינו שיש להם כוח ושחרם אפשר לעשות על קוטג' ועל מסעדות, לא יהיו מחירי טירוף כמו אצל חיים כהן.
    תודה על ההמלצה ננסה את המקום בקרוב.

  3. מאת טובה:

    מ-ג-ני-ב!!!
    נוספו עוד כמה סיבות טובות לטייל ב"כרמל" ((:

  4. מאת אמיר:

    הרבה יותר נחמד לקרוא סיפורים שלך + דיווחים על מסעדות של 100 פלוס מינוס שקל, מאשר על מסעדות של 1800.

  5. מאת שיר-לי:

    קסם של דיווח האם המקום מתאים גם לארוחת צהריים עם ילדים (בני שלש וחמש)?

  6. מאת חילי:

    נהנתי לקרוא אבקר בקרוב

  7. מאת אלי:

    יצא לי לארח בתל אביב חבר מפריז. צרפתי אנין טעם, יצאנו לגדרה 26. הוא אהב ולא הפסיק לדבר על הטעמים ועל השילובים המיוחדים. מומלץ להזמין פלטת סלטים. הבירות המיוחדות ובכלל יצאנו עם מחיר סביר לארוחה מושקעת

  8. מאת shira rozenfeld:

    בייגלך,
    כל הכבוד על חשיפת השפים הצעירים שלא נהנים ביחסי ציבור ואור הזרקורים.
    אך חשוב שתצאו קצת מתל אביב ותחשפו גם מחוץ לעיר מקומות ואנשים מוכשרים. מה דעתכם?
    נהנית מהאתר ומהתוכן – לכן קבלו את דבריי בהבנה כי באו ממקום אוהב ומעריך.
    יש עולם עשיר מחוץ לת"א.
    שירה

    • מאת נדב פרץ:

      שירה,לפני שבוע כתבתי כאן על קריית מלאכי וכתבתי גם על באר שבע ,אשדוד,ירושלים המזרחית וכו'.. וגוני כותבת על הצפון .

  9. מאת תמי:

    רק שלא ירימו עכשיו את האף וילמדו מחיים כהן להפקיע מחירים..

  10. מאת דנה ב:

    היו עוד להקות שוודיות… אהה, רוקסט, אייס אוף בייס. כנראה משהו במים גורם להם לשירים קליטים ורקידים.
    לא ידעתי שגדרה מגישה ארוחות בוקר טוב לדעת. כדורי הבשר השוודיים מנה אלילית!

  11. מאת יניב:

    אני תמיד העדפתי את פרידה, הפיקסי הסקסית בכל צבע חוץ מבלונד.

    הרעיון של קציצות עם ריבה עשה לי קצר. עכשיו חייבים לבדוק.

  12. מאת timora:

    כמה שנים חיפשתי אלטרנטיבה לזוועה שאיקאה מוכרת פה.

    אכלתי את המנה בשוודיה וכיום אני מסתפקת בזכרונות.

    תודה לך על ההמלצה.

  13. מאת פיני:

    הי – לקח זמן אבל הגענו אתמול לגדרה 26 – אכלנו כדורי בשר שוודיים ועוד איזה מנת בקר שוודית עם תפוחי אדמה אפויים. ליקקנו את האצבעות וחשבנו עליכם מחשבות טובות. בסוף סיפרנו שהגענו בעקבות המלצה שלכם וכולם היו שמחים.

  14. מאת beni goshen:

    אכלתי שם בשישי האחרון בעקבות הכתבה בבייגלה. גם אני וגם אשתי רצינו להודות לכם על מקום שנכנס לסיבוב המסעדות הקבוע שלנו.ניסינו את הקובה המעולה וגם מנת הקציצות ממש הפתיעה.

השארת תגובה