שירת נשים, שירת גברים וכולם ביחד

עזרת נשים: מירי אלוני שרה ברחובות

היום, בנחלת בנימין, איש אחד, אולי שיכור אולי רקדן, רקד לצלילי "עוף גוזל". הוא עשה תנועות של ציפור ומירי אלוני שרה וחייכה אליו. חיוך טוב, משלים. מירי שרה בכל יום שלישי ושישי, למי שיש לו כסף לשלם וגם למי שאין. בקהל שלה יש קבועים ויש עוברי אורח, יש אנשים שיכולים לשלם ויש אנשים שבאים רק כדי לשמוע. קבצנית אחת, שעמדה בקהל וקיבצה נדבות בשביל עצמה אמרה שהיא עשר של זמרת ושהחיים חרא. תמונה.

"האיש הזה לא שיכור" כתבה לי שרית, בתגובה לסטטוס שלי בפייסבוק. "האיש הזה רקדן ואמא שלי מכירה אותו" אמא של שרית מהקבועים, היא באה לשמוע את מירי מדי שבוע. היא אשה שיודעת מה טוב. רקדן. שאלוהים יעזור לי. רק אני חושבת שאדם שרוקד ברחוב חייב לשתות קודם או לבוא משוגע מהבית. זו אני והעכבות המזופתות שלי. אני שלא מסוגלת לרקוד גם אם שתיתי יקב שלם משתוקקת להזדכות על העכבות ולקחת במקומן חוש קצב ותעוזה. "האיש הזה לא שיכור, האיש הזה גיבור" אני אומרת לעצמי בקול, מכה על חטא.

מירי אלוני שרה ברחובות. השירים שלה לא גרים בתקליטים עם חור באמצע. השירים של מירי אלוני גרים ברחוב ותלויים על הקירות של אלנבי נחלת בנימין. הם חיים ולא מאובקים, כמו הקול שלה והחיוך. היא מחייכת באמת, לא חיוך שבור. למרות שהחיים עשו הכל כדי להפוך את חיוכה על פיהו. היא שם. היא קיימת ומקיימת. היא מקיימת את מצוות "שירת נשים", בקול גדול.

הכי קל להגיד שהיא מעציבה ולצקצק. "פצצת מין" קרא לה אבא שלי "היית מסתכל עליה ולא מבין מה אתה רואה". אחר כך באו כל מיני גברים ומנחוסים. היה גם רבין באמצע ושמועות רעות ועיקשות מגרמניה הרחוקה. הגברים והשמועות באו והלכו, כטיבם של דברים לא יציבים.

"סופך

לגווע כמו ירדן
להאסף לאט אל ים המות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל
מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם
הלא
לשיר זה כמו להיות ירדן…"

(נעמי שמר)

שיריה מפכים. היא עולה בגבוהים ויורדת בנמוכים בלי להקל על עצמה, בלי לעבור סולמות. הדמעות שלי זולגות מעצמן. אני מרכיבה את משקפי השמש הגדולים והכהים, הכי טוב ככה. עמדתי שם לאורך שלושה שירים וחשבתי שלמירי אלוני יש את הזכות ואת ביצי בת היענה לעשות מה שכל כך הרבה זמרים היו רוצים לעשות ולא יכולים. מירי אלוני מתפרנסת בכבוד ממרכולתה ועושה למרכולתה כבוד.

אחרי "שיר לערב חג" ניגשת אליה ילדה קטנה ומחבקת אותה. מירי מחבקת אותה בחזרה והילדה שמה מטבע בקופסת הגיטרה של מירי. אני לא יכולה לבכות יותר בציבור, אז אני הולכת הביתה. אני משלמת על ההופעה הטובה בעיר, כמובן. מירי אומרת תודה במבט, מנידה את ראש. אני רוצה ללכת לחבק אותה, אבל לא נעים לי.

אז במקום חיבוק, אני רוצה להגיד לך, מירי, תודה. תודה על הקול הנשי, החזק, העיקש, שאת תולה על הקירות של הבתים היפים של נחלת בנימין. תודה על הפתרון ועל העדר הבושה. בעצם למה בושה? תודה על הגאווה. "הלאה, מירי, הלאה הלאה גאון מימיך. הלא ימיך ושיריך, שוטפים כמו ירדן…" ושוב, תודה.

עזרת גברים: THE BUN הלחמניה הכי חמה בעיר

מרחק סימטא וחצי ממירי אלוני, שרים האחים קיצ'ס שיר חדש. דואט ללחמניה מאודה  ואודון. בשנה האחרונה הכרמל זוכה לפריחה מחודשת. לא, לא הכרמל הצפוני, הירוק כל ימות השנה, עד שמציתים אותו. לא זה. שוק הכרמל, זה עם "לי זה עולה יותר" ו"רק היום". מסביבו נפתחים עסקים קטנים, מזללות נחמדות ומקומות ששווה לשים אליהם לב. פנינים.

ברחוב הלל הזקן נפתח מזנון אסיאתי או אם תרצו, הלחמניה הכי חמימה בעיר. מזללה בה אפשר לחטוף ארוחה מהירה, לפני השוק, כדי לא לקנות את כולו רק כי רעבים או בדרך הביתה, מהעבודה. היינו שם שנינו, מוריד הגשם ואנוכי, שניים רעבים, קצת סינים, עם תיאבון גדול.

היינו פעמיים. שלישי ושישי, בימים בהם מירי שרה ברחובות. ככה יצא.

מה אכלנו? מה אוכלים שניים, קצת סינים, עם תיאבון גדול? כמעט הכל, או חצי התפריט ההרצה.

סלט אטריות שעועית ופפאיה. רענן, חריף בדיוק במידה וטעים טעים. היו בו אטריות שעועית, חוטי פפאיה, עגבניות שרי, צ'ילי במידה, שעועית ירוקה פרוסה לעיגולים, בוטנים ורוטב טום יאם שזיפים. נפלא, ממזרי ומגניב. כן, מגניב וגם לא יקר. 31 ש"ח שהם מהמוצדקים ששילמנו.

רול קיסר שהוא הכלאה בין שתי מנות, או אולי שילוב הטוב עם המועיל? רול חסה מגולגל בסגנון אסיאתי ובתוכו קרוטון פריך ופרמז'ן שהופך אותו לסלט קיסר שאפשר לאכול בידיים. שילוב הטוב עם המועיל ומגניב גם. 24 ש"ח לנחמדות הזו.

וכאן התפצלנו, או לפחות חשבנו להתפצל.

מוריד הגשם לקח מרק אודון מצוין, אולי הטוב במקומותינו, שגרם לו לחזור אליו שוב יומיים וחצי לאחר המפגש. "תכתבי שזו תחנה סופית בחיפוש של 20 שנה אחרי הטעם החמקמק מהסימטאות של טוקיו" מוריד הגשם מבקש שאכתוב. תענוג לראות את הילד גומר הכל מהצלחת ומבקש עוד. הוא מתענג על משיכת אטריה ועל כל דיג מוצלח של פיסת באק צ'וי. 38 ש"ח למנה בלתי נשכחת, כזו שגרמה למוריד הגשם להניח את מקל הנדודים ולדעת שבקצה העליון של הכרמל, הוא יכול למצוא פיסת טוקיו, במחירים שלא קשורים ליפן בשום דרך.

אני לקחתי "ירוק". לא הסמים, אלא משהו חוקי ופחות טוב. מנה שלא "העיפה" אותי, אולי בגלל שהמרק של מוריד הגשם היה כל כך טוב וקשה היה לעמוד לידו. זוקיני, בצל ירוק, אספרגוס ופלפל ירוק על הגריל. בפסגת ההר הירוק מניחים תלולית יפה של פטריות שחורות מוחמצות. אוכלים ומשלמים 29 ש"ח. אכלתי והשארתי את הפלפלים הירוקים, כי אני שונאת. הייתי צריכה לבקש בלי, אבל לא שמתי לב שיש. הם לא אשמים. פזלתי לאודון של מוריד הגשם, הוא כבר לא היה שם. הוא נצפה מרים את הקערית אל פיו ושותה את טיפות המרק האחרונות. הורקתי מקינאה.

יומיים וחצי דיבר מוריד הגשם עם כל מי שמוכן לשמוע על המרק הזה. כשהגיע יום שישי הלכנו שוב, כי הקריז היה חזק.

הוא לקח את האודון ואני, אובססיבית פחות וסקרנית יותר, לקחתי לי לחמניה מאודה עליה נצרב טאטו "THE BUN" ובה ברוסט, בשר חזה בקר מבושל ברוטב מיסו, מלפפונים חמוצים, רוטב ברביקיו וכל זה עסיסי ומלא טעם. הלחמניה באה על תבנית נירוסטה והיא לא לביישניות או לנשים שלא שורקות או שרות ברחוב. את תופסת את כל הכבודה בשתי ידיים בוטחות ו"דופקת" ביס. כן. דופקת. אין דרך אחרת מעודנת יותר לאכול את המנה הזו. חייבים להראות לה מי הבוס, כי ככה היא מהנה יותר. 39 ש"ח לעסיס הזה.

עכשיו בוקר, אבל עוד כמה שעות אולי יתעורר למוריד הגשם הקרייבינג לאודון הזה שלו ואני אוכל להפגש שוב עם הלחמניה המאודה שלי, שיש בה ברוסט שקצת מזכיר לי את דוכן הצאו סים באן בהונג קונג הרחוקה והמלוכסנת שלי. כל אחד והאהבות שלו, כל אחד והגעגועים למחוזות המלוכסנים שלו. זוג.

וכולם ביחד:

כל מה שאתם צריכים לדעת זה שמירי אלוני שרה בפתח נחלת בנימין בשעות הצהריים, בימי שלישי ושישי.

THE BUN – מזנון אסיאתי ברחוב הלל הזקן 18, ת"א. פתוח בימי ראשון עד חמישי בין השעות 24:00-12:00 ובימי שישי בין השעות 17:00-12:00. בשבת סגור.

ונסיימה בזמר על ארץ להד"ם בה לגברים ולנשים מותר לשיר איפה שבא להם ושני המינים עוברים מסך אותו הדבר.

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: Featuredאוכל רחובאוכלים בחוץאנשים עם בייגלהכללימסעדות חדשותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (30)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת amit cohen:

    נעמה…
    האינסטינקט הראשון באמת אומר למה היא צריכה את ההשפלה הזאת ואיזה מסכנה. הלב נחמץ למראה אישה לא צעירה כמו פעם ונוטפת סקס שנאלצת לשיר ברחוב לפרנסה.
    אבל כמו שאת הצגת את זה – כבוד גדול ואומץ.
    בהחלט אלך לראות את מירי אלוני שרה ואתמוך כמיטב יכולתי הצנועה ואקנח בארוחה במזנון האסיאתי שגם לא ניראה יקר והמחירים שפויים.
    תודה על כתבה חשובה.

    • מאת נעמה פלד:

      תודה לך. מירי מומלצת בחום וTHE BUM הוא מקום מתוק שכייף לחזור אליו שוב ושוב. אני בדרך כלל מקנחת בהופעה.
      אם בקהל תראה ג'ירפה עומדת ברחוב ובוכה, זו אני.

  2. מאת אורן:

    אייל קיציס מלצר! :-)

  3. מאת meni shalom:

    יום שלישי פעמיים כי טוב.

  4. מאת JOKERIT:

    היו בקהל הרוקדים זוג שהתחתן והזמין את מירי אלוני לנישואים שלהם , בגלל זה היא שמה שירי חתונה , גם אני לא הייתי מעיזה לרקוד כך ברחוב , אבל זה באמת בגלל פיגור אישי שלי , שמה זה לא יפה ולא יאה , כייף לאנשים שיודעים להשתחרר כך בלי אלכוהול, סמים , או משהו שיידחף אותם לזה ובלי לעשות חשבון לאיש , אמא שלי גם היתה שם בסוודר אדום …

    • מאת נעמה פלד:

      נכון! חשבתי שזיהיתי אותה. בעיניי זה קטע מרגש ומירי מלכה אמיתית. מי שלא הולך לראות אותה מפסיד.

  5. מאת אריקה:

    נחלת בינימין ושוק הכרמל זה התרפיה שלי… כשיש לי שישי פנוי אני מסתובבת שם עד שאני צריכה לקחת את הילדים מבית הספר , נהנת להסתכל על האומנים ,כל כך מרגש אותי לראות את היצירות שלהם ואולי גם קצת צובט לי שאני לא מעיזה לפתוח כזה דוכן ולהתעסק במה שבאמת אני אוהבת .. השוק מהמם אותי כל פעם מחדש קונה שטוית לילדים ומהופנטת מהירקות והפרות הטריים מירי אלוני מנעימה לי את השישי כשאני מספיקה לראות אותה מקום קסום מלא יצירה ואומנות ואנשים טובים באמת שעובדים קשה לפרנסתם בכבוד רב ! כרגיל נעמה ריגשת אותי והדמאות זולגות מעצמם!

  6. מאת טובה:

    מתביישת לספר אבל בכיתי כמו תינוקת למראה הסרטון הראשון בפוסט. בכי של התרגשות; של אהבה, של הערצה לאישה הזאת ולמעמד ולמסר שהיא מייצגת, של שמחה שבסופו של דבר נשלחו ידיים ונוצר מעגל-הורה שבטוח שהייתי מצטרפת אליו אם הייתי שם, ופתאום חתן-כלה ואפילו דודה אחת מְצַהֵלֶת בלשונה.
    אז הנה שיתפתי… ואין בושה. בכיתי וחייכתי ((:

  7. מאת נתנאלה:

    הכתבה מקסימה, עושה חשק לטוס לשם כבר היום. מאוד אוהבת את ההתמקדות והפניית הזרקור למקומות קטנים ולא נוצצים כבעבר. מגיע לכולם לקבל במה וכאן בחרתם שתי מטרות ראויות ומסקרנות. האם הבר האיסאתי כשר (לא פתוחים בשבת)? בן זוגי לא אוכל טרף.
    אשמח לתשובה מהירה שנדע אם להגיע.

    • מאת נעמה פלד:

      נתנאלה,
      איזה שם יפה יש לך.
      אנחנו משתדלים להפנות זרקור למקומות טובים, יקרים פחות או יותר. זה לא מכוון, אבל באמת בזמן האחרון אנחנו מוצאים את עצמנו מתרגשים דווקא במקומות קטנים, לא מאד מיוח"צנים ופשוטים.
      למיטב ידיעתי לא תלויה שם תעודת כשרות, אבל אין בשר חזיר או פירות ים. שוב, כדאי לבדוק, לא התעמקתי.
      מקווה שתהנו, זה יופי של מקום.

  8. מאת דינה ר:

    תודה על ההמלצה. היינו אתמול אחרי שפרסמתם תמונות בפייסבוק ויצאנו ממש מרוצים… האם הייתם בגדרה 26 השכנה ובמטבחון?

    • מאת נעמה פלד:

      היי דינה,
      שמחה שהיית ונהנית. לא הייתי עדיין בגדרה ובמטבחון. שווה?
      מה מומלץ?

  9. מאת Pormeleg:

    תודה לך על הראייה החודרת והתובנות.

  10. מאת עדי בורלא:

    הייתי אתמול. כל מה שכתבת נכון ותודה על החוויה הכפולה.

  11. מאת ELDAD MISCHARI:

    נעמה יקרה:
    בלי קשר למירי אלוני דווקא:
    לא בושה לשיר או לרקוד ברחובות כדי להתפרנס, ולא צריך להיות שיכור או משוגע. צריך רק אומץ להתגבר על דעות קדומות מטומטמות.
    לא לכל אחד, ככל שהוא מוכשר, יש את המרפקים והקשרים שכל כך נחוצים במחוזותינו כדי לפלס את דרכו למעלה עד קיסריה.
    לא פעם פיספסתי איזו רכבת או שתיים כדי לשמוע שירה ונגינת אומן מדהים שר בפינת מנהרה של רכבת תחתית.
    וברחובות בואנוס איירס רותקתי למקומי שעות כדי לחזות בריקוד טנגו מדהים של זוגות צעירים שמנסים להתפרנס מכך.
    מזמן לא הייתי בשוק הכרמל. אחרי קריאת הפוסט אני חייב.

  12. מאת קרנהשפע:

    בגללכם הלכתי לאכול אודון למרות שמימי לא הייתי בטוקיו, וזה היה כל כך טעייים!! ועוד לא אמרתם כלום על העיצוב המגניב ושני החמודים שמכינים את האוכל הזה.
    בהחלט מתכוונת לחזור לשם לדגום את כל התפריט, כולל דברים שאני יודעת מראש שאני לא אוהבת (כמו פלפלים ירוקים ובוטנים) כי יש אנשים שאני סומכת עליהם שאצלם גם כוסברע תהיה טעימה (כן, וגם את גרגרי הכוסברע המוחמצת שהם שמים על הספישל ניגירי שלא טעמתי ממנו). יש להם במחבוא סאקה לא מזוקק, עושה אסוציאציות של משהו שנשים בד"כ ממאנות לבלוע או להכניס לפה, אבל נותן בעיטה מקסימה לתאים הנכונים במווח.
    תודה :-)

  13. מאת שירי:

    מצדיעה!

  14. סוף סוף הגענו לשם גם אנחנו ונהנינו מכל רגע.
    היה ממש ממש טוב, אפשר לקרוא את הביקורת שלנו אבל מספיק עם המילים, לכו תאכלו לחמניה!

  15. מאת רעות:

    נעמה יקרה
    בזכות הפוסט הזה רצתי לטעום את האודון המדובר, כבר שנים אני מחפשת את הטעמים של יפן שאליה אני כה מתגעגעת, וכמו שתיארת בצורה כל כך יפה-"מנה בלתי נשכחת, כזו שגרמה למוריד הגשם להניח את מקל הנדודים ולדעת שבקצה העליון של הכרמל, הוא יכול למצוא פיסת טוקיו" כך הרגשתי גם אני. (והרבה יותר זול מכרטיס טיסה)
    הבעיה היא שעכשיו בא לי עוד!! :-)

השארת תגובה