גזור ושמור: ארוחת טעימות בבית רונא כחל

'"אם אתם לא אוהבים את האנשים שנכנסים אליכם הביתה?" אני שואלת את דרור. "אין דבר כזה. כל מי שנכנס לכאן היה נחמד". דרור הוא איש טוב, לא סתם טוב, גם יפה. בנות, זה המקום להפסיק את ההתלהבות. ליבו ונפשו שייכים לעירית, האשה שאיתו, שהיא יפה וטובה לא פחות. לעירית בנוסף לנפש ולב, יש גם ידיים טובות, שזה משהו שאף גבר לא מחליף בקלות. עירית היא בשלנית ויודעת להדליק אח בעצמה ולקושש עצים. אבל הכשרון הגדול של השניים הוא רוחב לב ונדיבות, גם ריגשית.

"מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
ותמיד יוכל להישאר.

זה הבית שבנינו
זה האורן שנטענו
זה השביל וזוהי הבאר
מי שבא לפה אחינו
מי שבא יסב איתנו
והשער שוב לא יסגר…"

(יורם טהר-לב, צל ומי באר)

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

חודש אני אוכלת למוריד הגשם את הראש. "בוא ניסע לגליל או להונג קונג, ובוא נביא לנו כבר כלב, כי הבטחת…" ככה אני מתנדנדת לו על העצבים החשופים ולא מרפה. שהיה בת חמש שנים בהונג קונג נראית לי סולידית וסבירה. כל יום דים סאם בצהריים, ערב ב-35,000 המסעדות האחרות. אני מסיימת חמש שנים במחוזות המלוכסנים כשאני נראית כמו דמפלינג וסובלת מהרעלת מונסודיום ורוטב סויה. מתאים כנעל משילב לרגל כפותה.

אבל מוריד הגשם גם מוריד אותי מהחלויימס שלי ומתפשר איתי על הגליל, ואף מילה בינתיים על כלב (פחחח… זה מה שהוא חושב!). אז אנחנו קמים בבוקר צח וזיווני, אני מתלבשת חגיגי כדי שלא יעלה בדעתו לקחת אותי בטעות לקפץ על הסלעים בטיול למיטיבי לכת ואנחנו נוסעים. יום לפני אני מלקטת המלצות מפה ומשם, כדי שיהיה ברור שאנחנו רציניים ושלא נעז לשוטט בתל אביב כשהתחייבנו על הגליל.

זהו. עכשיו אתם מבינים למה האיש הזה, המוזר, שיש לו חיוך גם בעיניים וגם על השפתיים, חושב שכל מי שנכנס לו הביתה הוא נחמד. הוא גר בצפון הארץ ולא בצפון תל אביב. כשאנשים חוצים את קו נתניה הם ישר הופכים להיות נחמדים נורא ונעימים. גליליים כאלה. ואולי לא? אולי למצוא את הטוב באדם זו החלטה. "אנחנו מכניסים את כולם הביתה. המפגש הזה גורם לנו להיות אנשים עשירים" עירית, הבשלנית, מגיחה מהמטבח, עם הסינר ומחזקת את הפיגומים של בנין הטוב שהיא ודרור בנו יחד.

יש לי גולה של דמעות שאני מתקשה לדחוף למטה. אני לא רוצה לבכות בבתים של אנשים אחרים, שאני לא מכירה. אני רוצה לספר להם שגם אני כמוהם פתחתי את הבית בפני אנשים שאני לא מכירה ובפני הילדים שלהם. אני רוצה לספר להם שנפגעתי. המוני אדם עברו בבית של מוריד הגשם ושלי, עד ששכחנו שהוא שלנו. "כמה עין הרע תלוי לכם על הקירות" התפעלה העוזרת שלנו ומיד התנדבה לגרש את כל העיניים הרעות עם זר מרווה בוער. אבל אני צחקתי, כי אז צחקתי די הרבה "מאמי, מי שלא מתעסק עם רוחות רעות, הרוחות הרעות לא מתעסקות איתו…" ציטטתי לה את הרמב"ם ולא הקשבתי לעצמי. כן, התעסקתי עם כל כך הרבה רוחות רעות ולא ידעתי.

"בשביל מה אתם מזמינים כל כך הרבה אנשים הביתה" האיש החכם היה הראשון שקלט שירדנו מהפסים. אנחנו מצידנו ענינו לו תשובות מבולבלות, מסטוליות מאהבת ההמון, מעייפות ולא משכנעות את האיש המנוסה הזה, שסירב להשתכנע ועיצבן אותנו נורא. כשהרוחות הרעות השתוללו שום שיח מרווה או לענה לא עזר. מתק השפתיים הפך לנעצות והמבט של האיש החכם כבר לא היה להגיד "אמרתי לכם".

"אז כולם היו נחמדים?" אני ממשיכה לחקור את הזוג המוזר. "כולם. נגיד, אפילו אם למישהו לא היה כסף מזומן או צ'ק, שלחנו אותו הביתה. ידענו שתוך יומיים יגיע צ'ק בדואר. אסור לאבד אמונה באנשים!" הם מספרים ואני מאמינה להם כי חיוכם בעיניהם ועל שפתיהם שווים.

אתם בטח לא מבינים למה התפרצנו לבית של אנשים שאנחנו לא מכירים, שאלנו אותם שאלות מוזרות, אכלנו להם את המוח ועוד ביקשנו לאכול. לעירית ודרור רונא יש בית אוכל. לא מסעדה במובן "המסעדתי" של המילה, אלא בית שאפשר (וצריך) לאכול בו. מתקשרים, מזמינים מקום, אומרים לג'י פי אס לקחת אתכם לכחל, הוא בטח יתברבר פעמיים ואולי יקח אתכם למסעדת "כחלון" אבל אולי לא. אם הג'י פי אס שלכם חכם תוך שעה וחצי אתם במקום הנכון. מעל הכנרת. כחל. בית רונא. ארוחת טעימות.

יושבים בחדר לא גדול, עם אח ברזל מחמם, מסביב עצי פרי ושיחי תבלין. חתולים בגודל נמרים משוטטים בחוץ, בגן העדן לחתולים וגם הכלבים של השכנים באים לרחרח. זה מקום שאפשר להביא אליו ילדים ולתת להם להתיידד עם הטבע ולרוץ בחצר, בלי לפחד שהם ירוצו לכביש או ידברו עם זרים.

זה כחל פה, לא ימית 2000. פה אפשר לרגע לנשום, להוריד מהילד את העיניים ולהסתכל האיש שאיתך, ואם הוא לא הביא איתו את האייפד/טלפון/עיתון, יש מצב שהוא יחליף איתך מבט. מוריד הגשם הביא את הסלולרי שלו, אז החלפתי מבטים ירוקים ואוהבים עם כלב בוקסר מעורב עם פיקינז, עץ האשכוליות בפינה ועם שיח הרוזמרין. אני חושבת שאני מאוהבת, בכולם.

עירית עם הסינר במטבח, עושה קסמים ומוציאה מנות נפלאות אחת אחת. דרור עוזר לעירית מאד, שלא כדרך הגברים. הוא סו שף והמלצרית החיננית ביותר שאני מכירה. במשך שעתיים וחצי הונחו מנות מלאות תשומת לב ואהבה, אחת אחרי השניה. עם הסברים מפורטים.

לחם מחמצת עם חמאה וסלטים. הכל נאפה, נקצץ ומוכן במקום.

עגבניות וחצילים צלויים עם טחינה. אחת ממנות הפתיחה. נשבענו שלא ניגע בלחם, אבל הטחינה ביקשה כל כך יפה.

אטריות קדאיף עם גבינת עיזים ותרד אינדיאני. אין לאף אחד מושג מה הופך אותו לאינדיאני, אבל הוא טעים שאין לתאר. מנה מומלצת שנתגעגע אליה.

אתם רק חושבים שאנחנו בעיקריות. תחשבו שוב. כבדי עוף מטוגנים בשומן אווז עם אגסים ביין ובריוש. מנה להלל. "תשאל את עירית אם היא בטוחה שאנחנו לא בעיקריות…" אנחנו מסמנים לדרור שאנחנו רק נראים בעלי קיבה תשיעית.


רוסטביף טעים שניקרנו בו ועירית כעסה "אני לא אוהבת שמנקרים באוכל!" ניסינו להגיד שאכלנו ארוחת בוקר. אבל זה לא עזר. "אתם עדיין לא בעיקריות. תאכלו לאט. זה לוקח זמן. אבל פה גומרים הכל מהצלחת!" עירית מודיעה לנו ואנחנו מתנהגים בהתאם. אוכלים לאט, בנחת, הכל.

למנה הזו לא צריך קיבה שניה ושלישית. כל קיבה מתפנה ומתרצה לה. קבב על בורגול ורימונים. חרפרף ומשובח. מוריד הגשם אכל ארבע קציצות ואני אחת. ככה זה כשמקשיבים למאחרת יותר מדי, היא אומרת לאכול לאט ואני מצייתת ובינתיים ההוא שמולי, מסמס לכל העולם ומשתולל.

יש תמורה בעד ההתאפקות. מוריד הגשם הגיע לאוסובוקו טלה מלא עד מאד. אז אכלתי כמעט לבד את הטלה ואת הנוקדלי המנוקדים בערמונים. מנה להתגעגע אליה. עירית עשי לי אוסובוקו!

סינטה על מצע עדשים. מוריד הגשם אמר שמדהים. בשלב הזה אני הרמתי ידיים. כמה אפשר לאכול?

ולקנח צריך. פאי שוקולד חם, סורבה מנגו עם קרמל ועוד כל מיני. לא הייתי מרוכזת. סליחה.

"וזה בשבילך" עירית הושיטה לי זר ירוק, שלוקח בהליכה כל זר מלכת יופי באשר הוא. היו בו צמחי תבלין מהגינה של עירית ודרור. הזוג האוהב בחופשיות כל אדם שבא בשערם. הם מוצאים בהם טוב ויופי, גם אם הוא מסתתר תחת הרבה מאד מייקאפ או עצב. הם סוחטים חיוך ומחזירים אותך להאמין בטוב, כי ככה קל יותר לחיות.

"מתי שוב?" אנחנו עוזבים בצער את כחל ואני מוצאת את נדנדת המצפון ומתחילה להטריף את מוריד הגשם שוב. הוא מצידו כבר חייג במהירות למשרד הנדל"ן של כחל, חושב לקנות שם בית, שאלוהים יעזור לי. כחל, כחל, אבל אותי אף אחד לא יוציא מהעיר. אני נרגעת רק כשיש לי חמש פיצוציות פתוחות במרחק יריקה מהבית.

שילמנו 400 ש"ח למרות שביקשו 330 לזוג. למה? כי מגיע לזוג היפה והמואר הזה שפע. הם נותנים ממנו בשפע לכל באי ביתם.

איפה ואיך? (גזור ושמור)

בית רונא – מושב כחל

ארוחת טעימות אכפתית ואוהבת. בכל פעם מגישים מנות אחרות. אפשר לבקש בקשות מיוחדות (מנות צמחוניות וכו').

165 ש"ח לאדם.

מומלץ לבוא לא רק בסופי שבוע. עשו לכם חג, מה יש?

טלפון: 052-3805349/04-6970149

ונסיימה בזמר:

"ותמיד ברוכים הנכנסים"

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץהרהוריםכללימסעדותמסעדות חדשותמקומות שאהבנונעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (32)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סתיו אדם:

    אהבתי….מאד ….נראה כמו יום טיול שאני הולך לעשות

  2. מאת שיר-לי:

    תובנות….
    כל החיים מלאים בתובנות על מי שפתחנו בפניו את הלב והבית ומי שראוי לזה ולא ראוי.

    ניראה שביליתם יום גלילי מושלם. גזרתי ושמרתי…

    • מאת נעמה פלד:

      בדיוק. לא תמיד ניתן לדעת מי ראוי ומי לא. לפעמים לומדים בדרך הקשה, כמו במקרה שלי.
      גיזרי ושימרי והעיקר, תהני מאד.

  3. מאת טובה:

    טקסט מהול בדמע ובחיוכים לרוב. נשמע כמו יום טיול מענג, שצריך לאמץ לפחות פעם בחודש. ככה סתם, "בואי נעשה לנו חג" ((:

    גם אני בעד לא להשתנות בשביל אף אחד – בייגלים, אתם מיוחדים. אל תשתנו.

  4. מאת עירית:

    נפלא כבר אמרנו???

  5. מאת מיכל:

    אהבתי כל מילה וכל תמונה
    ההמלצה ניראית מבטיחה
    גם לשם נגיע
    תודה והמשך יום ניפלא,

  6. מאת נטע:

    לא אומרת "אמרתי לך" כי אוהבת אותך ומבינה. אבל… האנשים שהכנסת הביתה והכמויות באותה מסיבה בקיסריה. עמדתי בצד… שמעתי את האנשים… ראיתי אותם והצטערתי בשבילך אנחנו מכירות כל כך הרבה שנים ולא הבנתי למה את צריכה את זה בחיים שלך. טוב שהוצאת אותם. את הבית תשמרי בשבילך ובשביל המשפחה ובן הזוג והחברים הקרובים שמלווים שנים… זה המיבצר שלך.

    • מאת נעמה פלד:

      נטע'לה,
      את חברה של שנים ושוחחנו על זה לא פעם. הרבה אנשים ראו והצטערו בשבילי. כל דבר בעיתו.
      מתי את באה למבצר שלנו? את תמיד תמיד ברוכה, גם עם המבט של ה"אמרתי לך".

  7. מאת עדי בורלא:

    לפני שבועיים חשבתי על על איך זה שכל הפרצופים שנראו סמוכים על שולחנכם בקיסריה, בדרך כלל עם חיוך ומזלג ביד, פתאום רצים כאחוזי תזזית עם פנים מעוותות וסכין מעוקלת באותה יד. התכווצתי בכסא שלי, וחשתי בושה גדולה בכל פעם שנתקלתי במילים שלהם.

    • מאת נעמה פלד:

      אין דבר מגבש ומאחד כאויב משותף. אין לי צער על הסכין והפנים המעוותות, זה שלהם. ממני הם לא יקבלו דבר, מטוב ועד רע.

  8. מאת דנה ב:

    מדליק!

  9. מאת meni shalom:

    כמה אנשים יכולים להתארח בכחל? מתאים לקבוצות?

  10. מאת amir:

    אתם עסק?

  11. מאת שושי אברס:

    הריח והטעם הגיעו עד לונדון. מוכרחה להגיע ובקרוב.

    • מאת נעמה פלד:

      שווה להגיע מלונדון עד לכחל. זו ארץ ישראל היפה באמת, הכמעט אבודה.

      • מאת מסעדנית צפונית:

        מי את שתדברי על א"י היפה????
        את ארץ ישראל המכוערת והשמאלנית המשוחדת!!!
        אני קוראת לכל הימניים להחרים את האתר
        כי הוא תומך רק בשמאלנים
        וביפי נפש
        ובערבים!!!

  12. מאת מסעדנית צפונית:

    עכשיו פתאום לא תומכים רק בעסקים של ערבים בצפון???
    חחח אתם שקופים….
    מה לא תעשו כדי שייחשבו שאתם לא שמאלנים קיצוניים..
    בייגלה…… אתם תומכים רק ואך ורק בשמאלנים ובערבים
    שמעבירים כסף לאירגונים טרוריסטיים
    תודו בזה!!!!
    העם לא טיפש!!!
    אליי לא רציתם לבוא אבל לדוחול רצתםםםם….
    החברים הערביים הם אילו שיתקעו לכם סכין ראשונים..
    שקופים ומגוכחים!!!
    הגעלתם אותי!!…

    • מאת נעמה פלד:

      צפונית יקרה,
      לא הייתי אוכלת מידייך דבר ולא בגלל שאת ימנית או משהו כזה. יש לי את הסיבות שלי. מצד שני, אני שוקלת לתת לך פה פינה קבועה. מה את אומרת?

  13. מאת מיקי:

    האם יש שם גם צימר או שזו רק מסעדה?

  14. מאת אלנור:

    נעמה את חמודה. ענית יפה לבוץ שזרקה ההיא.
    ובקשר לכל היתר- לפעמים אנשים אחרים עוזרים לנו לשים לב לגבולות שלנו שנפרצו ולהגדירם מחדש, גם אם כואב במהלך גידור הגדר. גדר זה טוב… בהצלחה רבה!

  15. מאת דנייל:

    למסעדנית הצפונית – בשביל כבוד צריך לעבוד , בשביל לארח צריך נשמה גדולה, רוחב לב, נדיבות ואהבת הזולת ללא עין צרה, כשאדם הולך בדרכו, ויוצא למסע , בנדודיו, לפתע חש רעב, מחפש הוא מקום להניח את ישבנו ולא סתם אומרים ל"סעוד את ליבו" כי על קיבתו הולך האדם ומקום חשוב עד מאד הינו
    (קיבתו)אין בקיבתו לא פוליטיקה לא ימין ולא שמאל לא מעלה ולא מטה רק רעב וחיפו ש אחר הנאה צרופה של קבלת פנים וטעם נפלא על פי כתיבתך לא הייתי קוראת לך "מסעדנית" ,זה שאתה בעל מסעדה לא עושה אותך מסעיד…הוא אשר משחרים לפיתחו והוא מקבל פניך באהבה ….חולק מפיתו ומרווה צימאונו של הנווד הינו המסעיד…

  16. מאת אכזבה רבה:

    צר לי לצנן את ההתלהבות והביקורת המהללת, שיתכן והיתה רלוונטית למועד בו נכתבה, אך אינה דומה במאום לחווי המביכה שאנו עברנו.
    אכלתי לפני שבועות אחדים בערב שישי אצל משפחת רונא ואני חייב לציין שתהאכזבתי.
    עיקר האכזבה היתה ממיעוט האוכל.
    כן. היו כ 7-8 מנות שונות, מרביתן אפילו טעימות, אבל הגודל, אוי הגודל, אוי לבושה.
    היינו 6 סועדים. קיבלנו מנות כל כך זעירות שהן ממש ממש לא השביעו.
    כל מנה נמדדה במשורה בצורה מביכה. לדוגמא במנת נתח הקצבים קיבלנו 4 נתחים (כך ששניים מהם נאלצנו לחתוך על מנת לחלוק בין 6 הסועדים) משקל כל אחד לא עלה על 50-60 גרם לאחד.
    המברוגרים אישיים היו לחלוטין אישיים וקטנים (כ 40- 50 ג' כל אחד).
    הכל היה במשורה בצורה מביכה ממש.
    העלות – 170 ש"ח לאדם אינה כוללת כל שתיה למעט מי ברז צוננים.
    בקבוק יין ? קיבלנו בקבוק מתוצרת מקומית ולא ידועה (יקב כחל) במחיר של 130 ש"ח !!
    (באותו בוקר ביקרנו ביקב דלתון הנמצא לא רחוק, שם רכשנו בקבוקים של יין שהתעלה ברמתו תמורת 60-70 ש"ח. אז זה בסדר שרוצים להרוויח אבל גם כך הארוחה מתומחרת יחסית גבוה וההיצע היה דל.

    דרך אגב, אפילו שתייה חמה בסוף הערב לא הוצעה לנו (קנקנן תה? קפה שחור ?, לא אספרסו חלילה)

    לא מצאנו כל זכר לתיאורים היפים שגרמו לנו לרייר שבפוסט.
    לא זכינו לדעת מה הכוונה ב "לנקר ברוסיטביף" או על "לטרוף 4 קבבונים".
    סיימנו כל מנה חמהצלת עד גרגר הבורגול האחרון כי פשוט לא היה די אוכל !!
    אכזבה גדולה.

    עירית לא החליפה איתנו מילה כל הערב. עמלה קשה במטבח ללא ספק (וללא טיפת נימת ציניות). אך אם בחרתם בקונספט של הארחה בביתכם, נצלי מס' דקות וסמול טוק עם הסועדים.

    בקיצור, כתבתם פוסט יפה. ככל הנראה בתמורה לפוסט האוהד והמגרה אירחו אתכם עירית ודרור כיד המלך ובשפע.

    המציאות – טפחה על פנינו ואיכזבה אותנו (את כל 6 הסועדים) מאד ! יצאנו בתחושה שהתארחנו בביתם של שני אנשים קשי יום שידם אינה משגת די אוכל כדי להסעיד את כל האורחים באותו הערב (פרט אלינו היו 12 – 14 יש נוספים)…
    כאילו לא תכננו נכון את הכמויות או שפשוט התקמצנו, תמורת מחיר ארוחה שאינו זול כלל (כ 400 ש"ח לזוג עם היין)

  17. מאת אורה ויטנברג:

    ביקרנו במסעדת רונא ביום ששי האחרון. 10 מבוגרים שמהן אחת טבעונית ואחת צמחונית, 6 ילדות ותינוקת.בעלי המקום לא הסכימו לדאוג לכסא תינוק ונאלצנו להביא אחד כזה אתנו. ישבנו בצפיפות רבה.הנערה הטבעונית אכן פונקה במנות מאד מיוחדות. את כל היתר כבר ראינו במסעדות אחרות ברמה כזו.המנות הגיעו לשולחן באוטומטיות מטרידה וההסבר עליהן היה מדוקלם. שום יחס אישי. הארוחה נמתחה כמו מסטיק ונמשכה 3 שעות. רוב הילדות נרדמו תוך כדי וזוג אחד נאלץ לעזוב לפני הקינוחים כי הבנות כבר הגיעו לקצה גבול יכולתן. עבורנו זה היה אמור להיות ערב חגיגי. במקום זה היה ערב ארוך,יקר להחריד ולא מהנה משום הבט שהוא.

השארת תגובה