את, נקודת החן שלי

לולו שלי. נקודת חן ססגונית,

זה מצחיק, את יודעת. עד שזרחת בחיי, לפני ארבע שנים בדיוק, "לולו" היה שמה של אשה זקנה, ללא שיניים, מאד עירקית ומאד מאד מקומטת, שהיתה סבתא של בוקי ומילי ומיררה לאמא שלהם את החיים כפי יכולתה. שנים אחר כך את באת, פנינה יפה וכהת מבט והפכת אותי לדודה.

דודה נעמה. זה מי שאני, חוץ מעוד כל מיני דברים לא חשובים.

שייכות. דם. גנים. תכונות. אהבה.

לימדת אותי להיות שייכת. אני שייכת לך באהבה, ברצון. אני שלך. אחרי שהתרגלתי להיות שייכת לך, הגיע דודי ועכשיו אני גם שייכת לו. לפעמים אני עדיין כמו צ'קרה הסוסה מחוות זייד, שמתפרעת במכלאה שלה ובודקת גבולות וכמוה גם אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר, כי את צ'קרה הסוסה אוהבים בחוות זייד ונותנים לה אוכל ודואגים לשלומה הטוב וגם לי טוב פה והלב שלי לא מבקש שום דבר אחר. כן, אני יודעת שאת קטנטונת ורק בת ארבע, אבל את מבינה. המבט הזה שלך, הכהה, הפניני, החודר. יש לי הרגשה שאת כמוני, מאחסנת פירטי מידע שאינך מבינה, ומוציאה אותם מהזכרון כשיש לך את הכלים להבין. כן. את כמוני. בעצם טובה ממני, אל תדאגי.

ואת? את הפנינה שלי. פנינה נדירה שחיה בצדפה, מוגנת, אהובה. אוכלת היטב ומורחקת משטויות. לא נורא, לולו שלי, עוד קצת ותהיי מספיק גדולה כדי לבוא לדודה נעמה ולעשות דברים לא חינוכיים. ויהיה גם שוקולד, אני מבטיחה. אני יודעת שלא מרשים לך, אבל אצלי מותר לך הכל, אפילו ללכת לישון עם איפור ולראות האח הגדול. רק אל תגלי לאמא ואבא, עשי לי טובה, אחרת כל הענין הזה יגמר ותאלצי לבלות את החופשים אצל סבתא גלי, שזה נחמד, אין מה להגיד. אבל כמה פעמים אפשר ללכת לבעז ולאסוף ביצים? האמיני לי, לולו, העיר מרתקת פי מיליון והיא תתאים לך להפליא, הרבה יותר מתלישת חלזונות מגבעולים.

בכלל, תפסיקי עם הנגיעה בחיות ריריות. אני שונאת את זה. חשבתי לכתוב ליצחק קדמן מכתב. אני משוכנעת שהנגיעה בכל החלזונות, הצבים, החשופיות והצפרדעים מזיקה לך. אבל אני לא נותנת לזה הרבה שנים. הפעם האחרונה שאני נגעתי בחילזון היתה בגיל שבע, אחר כך הבנתי שזה דוחה. אני סומכת עלייך בענין ולפני שאת נוגעת בי, שיטפי ידיים טוב טוב, את שומעת? כנ"ל לגבי קלמנטינות. הריח נוראי, אני מקווה שתבחיני בקרוב אחרת יש לנו בעיה ונאלץ להפגש רק בקיץ.

"יש לי נקודת חן" את מצביעה באצבעך הקטנה, המתוקה, על נקודת חן בזרועך. "ויש לי עוד אחת פה!" את עוברת לרגל. "גם לי יש" אני משוויצה בשלי ושתינו מחפשות לי על הזרוע ועל הכתף נקודות חן. כל נגיעה שלך בעורי היא נשיקה. לולו שלי. חכמה שלי. ילדה בת ארבע גדולה-קטנה.

את יודעת, בעצם את לא יודעת. יותר טוב שכך. עברתי סערה ואת, עזרת לי לא לטבוע. בכל פעם שהיה לי קשה, הסתכלתי בתמונות שלך ושל שימחי, אחיך הצעיר וחשבתי שאני לא רוצה לשים לכל זה סוף, רק בגלל שאת זוכרת אותי, ואני לא רוצה להעלם לך ככה, בלי הסברים. אני כותבת את זה בחופשיות, כי אני יודעת שעד שתלמדי לקרא יעבור זמן רב, ועד אז תביני מה את בשבילי.

רגעים.

נקודות חן שלא ימחו מהזכרון לעולם.

לולו שרה את "שלגיה" – חואפים שבעה חיכינו לך, לא קאת אבל ענינו לך, ובהבל פה בנינו לך… סבתא, מה זה בהבל פה?

לולו קופצת על הספה במרץ. "אבא ואמא לא מסכימים לי לעשות את זה" היא מלשינה על עצמה בהתנדבות ובלי שסובבו לה את היד. "זאת למה את קופצת?" סבתא שואלת. "הם אינם פה" לולו מאבחנת את המצב וממשיכה.

לולו מגלה את מכמני הפציפיזם. "סבתא, אכלת ברווז?" היא שואלת. "כן. זה מאד טעים" סבתא נכנסת למלכודת של לולו. "את הרגת אותו?" לולו מזדעזעת. "את תמותי סבתא!" היא קובעת מיד את העונש המגיע. עין תחת עין, כנף תחת כנף. "אבל אני לא אוכלת חמורים וגם לא סוסים וחתולים" סבתא מנסה לבקש חנינה. "אבל אמרת שאכלת ברווז. את הרגת אותו!" את לולו זה לא מענין. בצהרים היא אכלה מרק עוף וגמרה את כל הפולקע. עוף זה עוף וציפור זה ציפור.

אני מנג'סת לאמא שלי, שהיא סבתא שלך. "תספרי לי שוב איך לולו קפצה על הספה" אני מבקשת והיא מספרת. "ואיזה מבט היה לה כשאמרת לה שאכלת ברווז?" אני מתחקרת "מאשים. את יודעת, המבט הזה הכהה, החודר שלה…" היא מדייקת "איך היא אמרה לך סבתא את תמותי?" אני מבקשת ממנה לחזור על השורה המעניינת ביותר בסיפור, וסבתא שלך, שהיא אמא שלי, חוזרת על זה. אפילו שלש פעמים. כדי לשמח אותי ולהשכיח ממני את האיכסה שמסביב.

מענין אם גם את כמוני, אוהבת להקשיב לאותו סיפור מיליון פעמים.

ישנם רגעים שהם רק שלנו.

בלילה הלכנו לישון במיטה הגדולה, אצל סבתא. "זו מיטה של נסיכות ופיות" לולו קובעת. "גם של מלכות, כי את מלכה ואני נסיכה ושתינו גם פיות ויש לנו כנפיים". "אנחנו יפות. הכי יפות. ויש לנו שמלות מפוארות. מפוארות עם פרפרים ועצים…" לולו מדברת לעצמה, מתקשה להרדם. "יש לנו שמלות ססגוניות" אני מוסיפה לעיצוב "את יודעת מה זה ססגוניות?" אני שואלת את לולו שלי, הנסיכה. "זה שמלות עם המון המון צבעים. שמלות בטוב טעם. תגידי בטוב טעם…" אני מחדירה ללולו קצת שטויות לראש "בטוב טעם" היא אומרת בטוב טעם. "תגידי ססגוניות". "סגנוניות". "לא. ס-ס-גו-ני-יות!" אני מפרקת לה את המילה "ס-ג-גו-נ-יות!" לולו מבשלת את המילה בעצמה ונרדמת תוך כדי תרגול. "סגגוניות, ס…גגוניות, סג-גו… סג-גוניתות, ס…".

"יש לי שמלה סגגונית" קמה לולו הנסיכה בבוקר עם סרט משלה. "את צריכה כתר" היא ממששת לי קווצת שיער "ככה לא נראית מלכה". רציתי להגיד לה שרק קמתי, רציתי להגיד לה שגם המלכות עם הדם הכי הכי כחול בעולם נראות כמו משרתות בבוקר. אבל לולו שלי רק בת ארבע, כשאת בת ארבע מותר לך לחשוב שמלכות קמות בבוקר עם רוז' בלחיים, שיער עשוי לתלפיות, שמלה סג-גו-נית וריח של שושנים מהפה. אני קמה ושתינו בוחרות שמלה שתהלום את המעמד. "שמלה מפו-א-א-ת" היא מחמיאה לסמרטוט שאני לובשת. לרגע, גם בעיניי, אני מלכה.

את נקודת חן, לולו שלי, נקודת חן סג-גו-נית. יום הולדת שמח, ילדת הסוכר המרחף. אושר, צחוק, חלומות וכנפיים, של פיות ופרפרים. וגם לק ורוד עם נוצצים ושמלות, המון שמלות ושפע ובריאות. פעם, כשהייתי בגילך, וגם קצת יותר גדולה, חשבתי ש"בריאות" זו מחמאה מבוזבזת, כי מאד אהבתי להשאר בבית ולהיות חולה כשכולם לומדים. אבל בכל זאת, לולו, אני מאחלת לך בריאות, זה טוב שיש אהובה שלי, בריאות הולכת יופי עם כל הברכות האחרות.

אני אוהבת אותך.

דודה נעמה

עוגיות נקודות חן

מצרכים:

120 גרם גבינת פילדלפיה או גבינת שמנת אחרת

100 גרם חמאה רכה

כוס סוכר

½ כוס אבקת סוכר

ביצה

כפית תמצית וניל

מיץ מלימון אחד

קליפת לימון אחד מגוררת

1/2 1  כוסות קמח תופח

½ כפית מלח

כף פרג

וכך תעשו:

הקציפו את הגבינה ואת החמאה.

הוסיפו את הסוכר, אבקת הסוכר, הוניל, מיץ הלימון, גרידת הלימון ואת הביצה.

הוסיפו את הקמח, המלח ואת כף הפרג וערבלו.

בעזרת כף צרו עוגיות בתבנית מכוסה נייר אפיה.

אפו כרבע שעה בחום בינוני. העוגיות צריכות להיות בהירות ורכות ורק תחתיתן כהה יותר.

 

ונסיימה בזמר:

דמיינו ילדה יפה, עם תלתלים ועיני שקד ששפתי הדובדבן שלה שרות "ועדיין לא סיפרנו לך עד כמה אותך נאהב…".

הצלחתם? אשריכם!

קטגוריות:: Featuredכללימתוקיםנעמה פלדעוגיותצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת יניב:

    סוכר

  2. מאת לילית:

    אשרי לולו על דודה שכזו

  3. מאת שיר-לי:

    מותק של ילדה. מותק של דודה.
    מותק של מתכון!

  4. מאת אפרת:

    זהו,
    חשבתי לי השבוע.
    שאין כמו שמחת ילדים וחכמת ילדים להפיג את המדון.
    מזל טוב ל"קוקודות החן"

  5. מאת ניני:

    מקסים!!!

  6. מאת Aviva:

    לולו זכתה בדודה לתפארת. האם ניתן להמיר את הגבינה בגבינה עם אחוזי שומן מופחתים?

  7. מאת פייה שימושית:

    מזל טוב שיהיה לה לילדת הקסם הזו, וכמובן לדודה שלה, שמלהטטת במילים באופן שעושה קווץ' בלב (קווץ' נפלא, הפעם).

  8. מאת motek:

    פוסט מתוק!

  9. מאת טובה:

    לולו זה שם של ילדה ממש מתוקה, או שם שנתנה לה דודה שממש הרוסה עליה ((:
    במתכון – כדאי להכפיל כמויות?

  10. כייף של פוסט!
    תאמרי לאחיך שהוא בחר שמות נפלאים לילדיו. לולו ושימחי זה הכי!
    נשיקות

    • מאת נעמה פלד:

      נכון? שימחי עונה גם לשם מיקו, תלוי במצב רוח. אני אמסור לו, מענין מה יהיה שמו של העולל הבא.

  11. מאת טובה:

    היי, רק עתה הבנתי שזאת מסיבת יומולדת! ((:

    אז,
    יומולדת שמח ללולו הסגגונית של דודה נעמה ((:
    שתזכי להיות תמיד מאושרת ושמחה
    צוהלת וקופצת על ספות
    וכייף לך שיש לך כזאת דודה – מלאת הפתעות ומלמדת אותך מילים מיוחדות… כמוך ((:

    נעמה יקרה,
    מדודה אל דודה – מאחלת לך אושר וחיים טובים… אין כמו אחיינים חמודים ((:

  12. מאת עירית:

    מרגשת מתמיד.
    מחלת לך הרבה שנים של הנאות כאלה…

  13. מאת אריקה:

    מהמם ומרגש כמו תמיד !
    איזה כיף שחזרת התעגעגעתי….

  14. מאת רווית:

    גם לי הייתה דודה לולו – פנינה טובה שכזו.
    נפלא !!

  15. מאת אלה:

    אני יושבת וקוראת את הפוסט ופשוט לא יכולה להפסיק לבכות מהתרגשות!
    כמה טוב שיש אהבה כל כך גדולה, טהורה ואבסולוטית בחיים….
    תודה רבה על השיתוף והריגוש!

השארת תגובה