הזמן הצהוב, כשהחיים מחלקים לימונים

"תחייכי כפרה, באת יותר חמוצה מהלימונים" הוא זורק לי שקית ירוקה שנוחתת על הלימונים הצהובים שלו. אני שולחת אליו חיוך. קשה, יבש, מרוקן ממיץ, כמו של לימון שישב כמה חודשים בקירור, מחכה שמישהו יגאל אותו מהכפור. "חיוך כזה תחייכי בלוויה שלי. חכי, אני יביא ת'מסחטה של החיוכים" הוא מנסה שוב. גם אני מנסה, לחייך. אני לא מצליחה. אני רוצה לבכות. בדרך כלל אני באה אליו מחייכת. הוא הקבוע שלי בשוק והשוק מורח לי חיוך כמעט קבוע, כזה מבסטה לבסטה. אבל היום אני לא מצליחה, למרות השמש הלימונית שבשמיים.

הלימונים שלו יפים. קליפה יפה, מלאי מיץ. אני מחמיאה לו עליהם, גם על התפוזים. "לא משהו הייתה התמונה שלך בעיתון, כמה שאת חמוצה היום, בחיים את יותר יפה" הוא כנראה הביא את המסחטה של החיוכים. אני מחייכת ולרגע חוזר לי הרוז' ללחיים. "אמרתי לאשה שאני מכיר אותך. שאת קבועה." הוא ממשיך. "אמרת לה שאני נחמדה?" שאלתי. "לא. אני לא נותן לה אינפורמציות על הלקוחות" הוא מוחק לי את החיוך "אחרת זותי תבוא לשבת לי על הראש כל היום. הכי טוב למדר…".

אני משלמת לו על הלימונים היפים והוא נותן לי במתנה תפוז, גדול וכתום עם קליפה חלקה וניחוחית "זה ממני" הוא יוצא מהבסטה ומגיש לי אותו ביד. בלי שקית ובלי כלום "שיהיה לך מתוק בנשמה". יש לי דמעות בעיניים, כאלה שיוצאות מול מי שנגע לך בנפש. הוא יודע וצובט לי את הלחי ומנשק את קצות אצבעותיו. "בפעם הבאה תבואי מחייכת או שתקני אצל מישהו אחר" הוא מרצין ואני מבטיחה לו.

"כפרה, כשהחיים מביאים לך לימונים, תכיני לימונדה" הוא צועק אחרי וחוזר לעמוד בדוכן.

רציתי להסתובב אליו ולזרוק לו את כל הלימונים על הראש. נמאס לי מקלישאות. נמאס לי שאומרים "יאללה, דפדפי" או "מחר יעטפו בזה דגים" וכי הכי את משפט הלימונדה. אני מעדיפה את המשפט "כשהחיים מפנים לך גב, תני להם צביטה בטוסיק". אני גם לא מי יודע מה מתה על לימונדה. אני מעדיפה את הלימונדה שלי מתפוזים.

(הצילום הזה מסתובב בפייסבוק כבר תקופה, אם מישהו יודע למי צריך לתת קרדיט, אשמח!)

אני הולכת עם שקית לימונים ותפוז ביד במעלה שוק הכרמל. מתחת למשקפי השמש הכהים, הרחבים, זולגות הדמעות מעצמן. יבורך הרגע בו קניתי את משקפי האדירים האלה שמכסים לי חצי פנים. כמה בכיתי מאחוריהן, על כל מיני דברים. אפילו על כאבי בטן של מחזור. כל אשה צריכה משקפיים כאלה, שתחתיהם היא תוכל להיות מי שהיא באמת, גם אם בכיינית. אם לא המשקפיים האלה הייתי צריכה להסתובב כמו אמא טאליבן, עם מפות שולחן שחורות, שמיכות צמר וצינור בקודקוד. אולי מתחת לכל זה הן בוכות? לא יותר פשוט משקפיים?

למרות שבאתי לשוק עם רשימה כבר לא בא לי לקנות כלום. אני הולכת הביתה ברגל, עם שקית לימונים ותפוז. בדרך מתייבשות לי הדמעות ואני נזכרת שאין לי כמעט כלום במקרר, רק שאריות מפה ומשם.

אני פותחת את המקרר. הוא נראה כמו התחנה המרכזית. גבולי, לא חוקי ומוזנח. במקפיא ניוקי שנקנו ביוקר ונשכחו. עוד מעט אפשר יהיה לזרוק אותם, יש להם שבוע לשהיה חוקית במקפיא. חצי צרור פטרוזיליה דווקא במצב טוב וארבע חבילות של פטריות שקניתי בשבוע שעבר בשעת רצון וגם הן מתקרבות לרגע בו תשלל חוקיותן והן יהפכו לשוהות בלתי חוקיות ומרקיבות.

שקית הלימונים מונחת על השיש. "כשהחיים מחלקים לך לימונים, עשי פסטה" אני מכבסת את הקלישאה בראש ומחליטה שמגיעה לי ארוחת מלכים או לפחות שמחת עניים. משביעה. ריחנית. מרגיעה.

פסטת לימונים ופטריות משמחת לבב אנוש

מצרכים:

שמן זית (השתמשתי בשמן מתובל בלימון וליים)

כף גדושה של חמאה

ארבע חבילות פטריות (אני השתמשתי בשמפניון, פורטבלו ושימג'י. גם ירדן יתאימו מאד)

2 שיני שום קצוצות

גרידת קליפת לימון מלימון אחד

מיץ מלימון אחד

מעט צ'ילי

מלח ופלפל

חופן פטרוזיליה קצוץ גס

גבינת פרמזן מגוררת

חבילת ניוקי טריים או כל פסטה טריה אחרת

וכך תעשו:

קודם כל, שימו את דורי בן זאב בפול ווליום. זה עושה מצב רוח מרומם. אין דרך שלא יצא לכם משהו ממש שווה.

בווק חממו כשליש כוס שמן זית וכף גדושה של חמאה (אפילו שתיים, שיהיה בטעימות).

חיתכו את הפטריות לפרוסות והוסיפו אותן לווק מן הכבד לקל. קודם את השמפניון והפורטבלו. את השימג'י הוספתי ממש בשלב הסופי, חכו איתן. הן עדינות.

מזהיבים את הפטריות ומוסיפים את השום הקצוץ ואת הצ'ילי היבש..

מוסיפים את גרידת הלימון ואת המיץ. מערבבים.

מוסיפים מלח, פלפל.

מערבבים ומאדים את כל הנוזלים (הפטריות מוציאות הרבה מאד נוזלים).

מוסיפים את הפטרוזיליה ואת השימג'י ומערבבים עוד כמה דקות.

זהו.

בינתיים מרתיחים מים ומבשלים את הניוקי.

כשהניוקי צפים מסננים ומוסיפים אותם להקפצה קצרה בווק עם הפטריות.

מוסיפים פרמזן בנדיבות.

יוצאת מנה משגעת. לימונית, חרפרפת בקצוות ומאד מנחמת. מישהו אמר לימונדה? למה, מה רע בפסטה?

ואם זה לא מספיק, היה גם קינוח.

לא, לא קינוח לימוני. אני שונאת קינוחי לימון.

 

מוריד הגשם נסע לבאר שבע, כי ביום שלישי הוא ישן אצל לוריס היפה שמכינה לו קארי טעים ומשכיבה אותו לישון בתשע וחצי בערב, כמו כל ילד טוב וממושמע. אז במקום להיות עצובה בבית ולראות תכניות לא מעניינות בטלוויזיה, לקחתי את עצמי לצוותא ל"קשר הצרפתי". ערב שירים צרפתיים שקיבלו גירסא עברית. כשאני אומרת גירסא עברית, אני מתכוונת ליצירות שטופלו ע"י מיטב הכותבים שלנו. נעמי שמר, דן אלמגור ואהוד מנור. הם לא תרגמו, הם כתבו נוסח עברי שפעמים רבות לא נופל מהמקור.

ישבתי לבד, ליד אנשים שאני לא מכירה ושרתי. בקול. שירים שחשבתי שרק אני אוהבת, אבל המקום היה מלא, באנשים מבוגרים ממני, אמנם, אבל למי זה אכפת?

היתה שם נבחרת. אילו ציפורים, העיר באפור, בנמל באמסטרדם, בורגנים, אירמה לה דוס, אהבה בת עשרים…

רמה מסינגר בשמלה אדומה, רגליים נהדרות, קול מצוין ושירים של אדית פיאף שהלמו אותה (הרבה יותר מהשמלה) וקולה הלם אותם. זמר צעיר בשם אייל חביב שיכול ללמד דבר או שניים את כל זמרמרי כוכב נולד שעולם על הבמה ושרים את "אהבה בת עשרים" לפני שמלאו להם 17. הוא שר את "שלכת" ולי היתה שלכת של דמעות, כל מה שלא נשר לי בשוק הכרמל נשר כאן. איזה כייף שחושך ולא צריך משקפי שמש.

ישראל גוריון, ילד בלי גיל, מלא הומור וכשרון. קול גמיש ומלא חיות. שלא יגמר לעולם. ישראל הביא את פריז שלו, את מרסל מרסו ואת אמדורסקי ואת העיר באפור, שמילותיו נכתבו ללחן של שיר צרפתי אחר. כן, כן. קחו את מילות השיר "העיר באפור" והלבישו אותן על הלחן של  Elle était si jolie ותראו מה יצא לכם.

ועל כל אלה ניצח איש צעיר. ניב קאופמן. שעמד בראש סדרת המפגשים הזו, יזם אותה והפיק. כמוני, הוא גדל על התקליט "עולמו של ז'ק ברל". אולי לא כמוני, אבל דומה, אולי גם הוא לחדר של ההורים בקיבוץ, וכבר מקצה השביל אפשר היה לשמוע את דני ליטני שר את "בנמל באמסטרדם" ודמיין איך המלח מרצרץ במכנס ושולף את כבודו.

כל אלה הפכו את היום הלימוני שלי ללימונדה ורודה. לחיים בורוד, שיש בהם הרבה עצב, אבל גם שמחה ורגעי אושר.

ויש אחד. שלא שכחתי, רק השארתי לסוף. גיל אלון. אני לא צריכה לכתוב הרבה על עוצמתו וכשרונו. מספיק שתראו את הקטע הבא.

עוד רעיונות לארוחת הערב, כאן:

מתכון ללביבות גבינה מלוחה מהמטבח העירקי

מתכון לפריקסה (מתכון לסנדוויץ' טוניסאי) של חיה אלפי

מתכון לקנלוני בטטה וגבינות

מתכון לבורקס זיתים

מתכון למעטפות בצק עלים במילוי בטטה וגבינת צאן

מתכון לפיצה שילדים אוהבים

מתכון ללביבות זוקיני וגבינת חלומי

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניירקותכלליכשרמתכוניםנעמה פלדפסטהצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (22)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גיא:

    גיל אלון פשוט נהדר!
    לא זוכר איפה פגשתי את המתכון של 'ריזוטו לימון לעצלנים', אבל הוא פשוט מעולה, בייחוד אם יש לך קצת עודפי לימון…

  2. מאת טובה:

    גם כשאת דומעת, את מחייכת אותי. מרגשת.
    הייתי שמחה להצטרף אלייך למופע שכזה…
    ותודה על המתכון המשגע! פסטה היא אכן תמיד מנה מנחמת ((:

    • מאת נעמה פלד:

      טובה'לה,
      בפעם הבאה אומר לך. אני "עליתי לספינה" באותו יום במקרה. לא תכננתי. הבנתי שרץ מופע ז'ק ברל לעיתים, פה ושם. אם אדע יותר, אודיע לך.

  3. מאת סיגל:

    יקירה, את פשוט נהדרת !!!

  4. מאת Tsvia:

    Naama, it is time to bury the lemons (and don’t invite anybody to the funeral). Bring your smile and sense of humor back.

    • מאת נעמה פלד:

      אל דאגה, צביה יקרה.
      מחר אני ביום כייף עם אמא, היא, נשמתה הזכה וידיה הטובות כבר יחזירו לי את החיוך.

  5. מאת שיר-לי:

    את צריכה לכתוב על אוכל אבל לא רק על אוכל. אמא שלי הייתה בקהל בצוותא ונהנתה והתרגשה. המלצות כאלו יתקבלו תמיד בשימחה..

    כמטורפת על פטריות אנסה את הניוקי בקרוב. תודה לך על גילוי הלב וההמלצות הבאות מהלב.

    מאחלת לכם ימים טובים ומהנים!!!

  6. מאת meni shalom:

    האם אפשר להסתפק רק בפטריות שמפניון? (4 חבילות-5 חבילות) ביישוב אין פטריות אחרות זמינות כרגע והמנה ניראית מזמינה ניסיון… אשמח לתשובה מהירה.

    • מאת נעמה פלד:

      פטריות שמפניון יתאימו להפליא. זאת פסטת "מה שיש במקרר". אל תשכח לבוא לספר איך יצא.

  7. מאת einavina:

    נעמה, בזכותך עכשיו אני יודעת איך קוראים לשיר הצרפתי ההוא שעד היום יכולתי רק לזמזם אותו (כי אני גדלתי על ציון גולן, לא על ז'ק ברל :)) . תודה!!

    • מאת נעמה פלד:

      אני מתה על ציון גולן. דווקא יש שיר תימני שאני מחפשת, שיר קינה שנערה שרה לאביה ואמה שרוצים להשיא אותה לאיש מבוגר. מכירה?

  8. מאת נגה:

    ניסיתי עם פסטה אחרת (מלאה, יבשה מתוצרת איטלקית), יצא מצוין, מתכון קליל משביע ומנחם. מתאים במיוחד לחורף האירופאי שאני מתחילה לחוות עכשיו….
    תודה

  9. מאת אריקה:

    איזה כיף לקראו את מה שאת כותבת כל כך מרתק מרגש וממלא!
    עכשיו להכין את הפסטה!

  10. מאת ענת:

    כמה פסטה על 4 חב' פיטריות ?

  11. מאת שני:

    המתכון זהה במדויק לפסטה לימון ופטריות שהכין ג'יימי אוליבר בתוכניתו לפני כ-4 שנים.

  12. מאת עירית:

    כתוב נהדר, עושה חשק לרוץ ולהכין. תודה.

השארת תגובה