הקציצה המושלמת – כל בית צריך קציצה

אני מנסה לחזור אל השגרה. זה לא קל.

היו אלה הימים הקשים בחיי. רק בטירונות היה לי כל כך קשה. אבל אז זה גם קצת הצחיק אותי. לפחות ממרחק הזמן. הימים האלה לא יצחיקו אותי, גם לא ממרחק הזמן. מן הסתם הם גם עוד לא לגמרי נגמרו. אולי זו רק הפוגה.

חודשיים וחצי של לחץ, פחדים, כאבי לב, תסכולים, תקוות ומפחי נפש חוזרים ונשנים לצידם. הצלחות קטנות וכישלונות גדולים אחריהם. והמון-המון אהבה. אהבה שלא תמיד עזרה. לא תמיד הספיקה. אבל היתה ועודנה הדבר החשוב מכולם. לא תמיד קל לזכור זאת.

לכאורה זה נגמר עכשיו. אבל אני כבר יודע שזה לא. לא באמת. רק הרגע קיבלתי הודעה. זה יימשך עוד זמן רב. אולי תמיד.

אבל אני אופטימי. אני חייב להיות. אני מלמד את עצמי להיות. זה השיעור הקשה והיפה של חיי. שיעור באמונה. ובאהבה.

חשבתי מה יוכל לנחם אותי. מה ישמח את יקיריי. מה מבשלים שעושה בית.

קציצות.

כל בית צריך קציצה.

תהיתי איך זה יכול להיות שדווקא אני איני יודע את המתכון לקציצות של אימא שלי.

התקשרתי אליה. השיחה התגלגלה למחוזות אחרים. גם הם קשים. כל הנחמה הקטנה שניסיתי למצוא בבוקרו הבהיר והיפה של היום הזה, נעלמה ונגוזה.

נשארתי בלי המתכון של אימא שלי. אולי זה בסדר. אולי אבקש אותו ממנה ביום אחר.

אימא שלי עושה את הקציצות הכי טעימות בעולם. גם שלכם, זה בסדר. כל אימא עושה את הקציצות הכי טעימות בעולם. אפילו אם היא בכלל אבא.

כל מה שצריך בשביל להפוך סתם קציצות לקציצות הכי טובות בעולם הוא להכין אותם לאהוביך. יקירייך. המשפחה שלך.

אבל רציתי מתכון.

בבית שהקמתי אני, לא מכינים קציצות משום מה. מכינים המבורגרים. המבורגרים או שניצלים, סטייקים או פסטה וסלט. זהו.

זה הזמן לתקן את המעוות חשבתי.

התקשרתי לתמיר.

תמיר סיפר לי שעכשיו הוא זה שמכין קציצות לאימא שלו. כיוון שכך הוא עושה סוג של דוקטורט קטן בקציצות.

בתשע בבוקר קיבלתי הרצאה על קציצות מתמיר היקר.

לכאורה הוא לא אמר שום דבר שלא ידעתי. או חשבתי שידעתי.

לכאורה.

שפונדרה, פאלדה וצוואר, הציע תמיר. בחיים לא הייתי יודע את זה לבד. בדיוק שביל זה אני צריך את תמיר. ארבע ביצים על קילו. כוס פירורי לחם וקצת סודה להרטיב אותם בה, בצל מגורד בפומפיה או מטוגן. פטרוזיליה ושמיר קצוצים. מלח ופלפל.

הכול מאד מוכר חוץ מהשמיר והסודה.

סודה, זה הסוד?

אין סודות.

והבצל, מטוגן?

לא חייבים אמר תמיר.

סודה?

אפשר גם מים אמר, אבל אם אתה מגרד בצל, אמר תמיר, ולא מטגן אותו, אז וותר על הסודה. אתה יכול לגרד פנימה גזר או קישוא.

עשיתי קציצות.

רציתי רק להיום. לא לקרר או להקפיא.

אז לקחתי רק רבע מהקילו שקניתי, שפונדרה, פאלדה וצוואר וקצת שומן כבש, תמיר אמר שזה יהיה בסדר אפילו אם אלו קציצות בשביל ילדים וגם אני חשבתי כך.

ביצה אחת. רבע כוס פירורי לחם. חצי בצל מגורד בפומפייה. כמה ענפי פטרוזיליה וכמה ענפי שמיר קצוצים היטב. קצת מלח. קצת פלפל לבן. בלי גזר וקישוא. בפעם הבאה.

שמן רגיל חצי עמוק, טיגון יפה עד שהקציצה זהובה-שחרחרה מכל צד, לחם לבן או חלה, קטשופ מן הסתם לילדים, כוס בירה בשבילי. טעמתי את הקציצות שאת רובן הותירו ילדיי, כמו תמיד, על צלחתם, לא מנחשים דבר וחצי דבר מכוונותיי. וזה בסדר. הקציצות היו נפלאות.

שגרה.

הלוואי שזה מה שיחזיר את השגרה. או לפחות יעזור. ואם לא, הרווחתי את הקציצה המושלמת.

זו שבאה מאהבה. ותקווה.

אני יושב לידם ומסתכל עליהם אוכלים, ילדיי האהובים. אחר כך אני קורא את מה שכתבתי. כמה בנאלי. כמו החיים. כמו שהחיים צריכים להיות.

אני מקדיש את הרשימה הזו לאימא שלי, שיום אחד, בקרוב, אקח ממנה את המתכון שלה לקציצות. ולתמיר וכל שאר החברים המעטים שהיה להם איכפת.

קטגוריות:: Featuredבשרחיליקמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גיא:

    מישהי שאני מכיר אומרת תמיד שהזקנה היא המחלה הקשה מכולן.
    לא מצחיק לראות את ההורים שלנו מתבגרים, לא נעים לראות אותם מזדקנים- כי אלו לא האנשים שהכרנו כילדים, וגם, במידה רבה, כי אנחנו פוחדים להיות יום אחד במצבם.

    שנזכה גולנו לימים טובים יותר – ולקציצות. של אמא שלך.

    • מאת חיליק:

      לא יודע איך הבנת שמדובר על זקנת ההורים. לא על זה מדובר. אבל טוב שלא הבנת – זאת היתה כוונתי. לא הכל צריך להסביר.סימן שהצליח לי – כל אחד יקח מזה מה שהוא רוצה וצריך. תנסה את הקציצות של תמיר, הן נפלאות

  2. מאת דבי:

    עצוב ויפה גם יחד, …זה קשה להרגיש עצב כבלוטות הטעם עובדות..אבל זה מה שיפה בזה.
    ממש רגשת אותי. היום אני אכין קציצות לילדים שלי , אני מקווה שבעוד עשרים שנה הם יזכרו את הקציצות שלי וזה יעורר אצלם רגשות כאלה.

  3. מאת דורית מנהיים:

    הקציצות שלי ללא סודה – מדוע צריכים בכלל סודה ?אני חושבת שרק בקבב הרומני מוסיפים סודה…
    בכל אופן ,אני משתמשת בבשר ה"פרגיות" .אל מול עייני טוחנים לי את הפרגיות.יקר אבל שווה ועל הילדים איני חוסכת.
    מוסיפה + כוסברה / פטרוזיליה + בצל + פרורי לחם (גריסיני)
    ללא ביצה + צימוקים שהושרו קודם לכן במים רותחים
    ואז לטגן ובתאבון

  4. מאת אירית:

    מצטערת, אבל לא הבנתי בכמה בשר טחון השתמשת בסה"כ? 1/4 ק"ג? ו ד.א. אני מוסיפה גם שום, קישוא או גזר…

  5. מאת מיכל:

    משבר – נקודת מפנה שאחרייה חיינו לא חוזרים להיות אותו דבר… מחזקת את ידייך חיליק, מנסה לחשוב חיובי ולהאמין שזה משבר חולף, כזה שקציצה טובה באמת יכולה ל"הוציא" אותך ממנו…
    מאחלת לך רק רגעים שמחים ומנחמים..
    וקציצות – מעולה!!בדיוק כמו שחמי (לעתיד) מכין :)

  6. כתיבה ברגש, בשכל ובתאבון!!! לבריאות ותודה.

  7. מאת טובה:

    מתכון מופלא! בחיים לא ניסיתי להרכיב קציצות משפונדרה – בפעם הבאה זה יקרה.
    תודה רבה, ולך – בשורות טובות ((:

  8. מאת תחיה שירן:

    חיליק, תודה על השיתוף. מאחלת לך לצאת מזה מהר ככל האפשר.
    בהצלחה

  9. מאת אמיר:

    זוכר אותי? אני זה עם הסבתא פלה כמו שלך בפולניה.

    בקיצור, אמצע שנות ה 70, שיא התקופה הקומוניסטית בפולניה, עוד לפני לך ולנסה והסולידרנושצ' שלו. סבתא פלה מגיעה לביקור ראשון בארץ. פעם ראשונה שאראה אותה!

    עד אז חשבתי שאמא שלי עושה את הקציצות הכי טובות. סבתא פלה הגיעה, וטיגנה את הקציצות הכי הכי טובות שאכלתי בחיים (עד אז).
    אין לי מושג מה היא שמה בהן, אבל כשנכנסת בהן עם המזלג, נשפך מתוכן עסיס שמנוני מדהים. עד היום הטעם יושב אצלי בפה.

  10. מאת חלי:

    הנה מתכון לקציצות מופלאות אשר במכורתו של בן זוגי נקראות "כפיתות" ואני בכלל פולניה…עם זאת…בביתנו המעורב מזרח -מערב משוגעים על הקציצות הללו וכל כמות שאני מכינה נטרפת כמעט עם הכנתה….
    אז מה צריך?
    1/2 חב' פטרוזיליה+1/2 חב' כוסברה
    1/2 ק"ג חזה עוף טחון
    בצל חתוך לקוביות
    3=4-5 שיני שום מרוסקות
    2-3 פרוסות לחם לבן ישן , מרטיבים וסוחטים טוב טוב…
    4 ביצים
    3 כפות סולת
    קצת פפריקה (בערך כפית)
    מלח
    פלפל שחור
    מרק עוף (לא חובה)

    הכנה:

    מערבבים הכל , מכינים כדורים ומכווצ'צ'ים אותם, מטגנים בשמן חצי עמוק עד לקבלת שיזוף יפיפיה…

    צפה למחמאות ….

  11. מאת רחפת:

    קציצה חייבת משייה(לפחות ככה זה אצלנו בעדה)
    המשייה כמו צימחה עצמה לקציצה.
    בצפון אפריקה מפתחים מדענים מוסלמים עגלים צעירים בעלי עצמות משייה.על מנת שיוכלו לטחון אותם לקציצה מיד ברגע השחיטה(סיפור אמיתי).

  12. מאת עמיחי תמיר:

    רפואה שלמה! גם אם אני טועה זה לא מזיק לאחל!

  13. מאת חנה תדהר:

    כמה שכל יש בקציצה ובסיפור ולא בהכרח לפי סדר זה. לא חייבים לדעת הכל ולא חייבים לספר הכל אלא אם מדובר במתכון. אחרת הטעם הוא של החמצה בלבד.
    לחיים טובים שופעי מתכוני נחמה טעימים ורוב שמחה ומעט עגמומיות ל פרופורציה.

השארת תגובה