שיטת השקשוקה של סבתא

מיחושי הברכיים יעידו, האהבה הכי גדולה של סבתא היא למטבח.

למרות שאינה מסוגלת כבר לעמוד בכוחות עצמה – לא מוותרת. מקרקשת אל המטבח, אוחזת בידיה הרועדות בכל רהיט אפשרי בדרכה, כמעט קורסת, מסרבת לתמיכתו של מקל הליכה, יושבת בפינת האוכל הקטנה ומכינה משהו לאכול. בדרך כלל לאחר שצפתה באיזו תכנית בישול שהציתה בה תשוקה לקום ולהשתמש באחרית כוחותיה לבשל את הגרסה הפשוטה שלה.

מתיישבות אני והיא לאכול בסלון. היא שולפת כמה תמונות מהארנק, לעיתים מכיס הכורסא, או מיומן "בנק הפועלים" שלה משנת 2001. תמונה אחת שלי כילדה, אחת שלה – צעירה ומחוזרת (כך מדגישה), והשלישית – שיא חייה, כך היא מאמינה – פגישתה עם שמעון פרס, בתקופה שעבדה בתדיראן כמבקרת איכות למכשירים אלקטרוניים. צריך להביט בה היטב כדי ללכוד את החוויה, את רגע האושר הזה שממלא אותה עד ימים אלו ומסמל עבורה את פסגת חייה, את ההגשמה והסיפוק האולטימטיביים.

המזנון של סבתא. צולם מהסלולרי שלי

המזנון של סבתא. צולם מהסלולרי שלי

"כבר סיפרתי לך על איך שנפגשתי עם פרס?", כמובן שזוכרת (לוחשת לעצמי) ומאפשרת לה שוב לספר לי. להתרפק. להתמוגג. הרי בשביל מה אני שם.

פרס הגיע לביקור במפעל, ועיניה הכחולות צדו את עיניו, כך היא מספרת. "הוא ביקש לדבר רק איתי ואז ניגש, וכך כל המנהלים הכי חשובים וגדולים באו סביבי בזה אחר זה, לראות ולשמוע על מה אנחנו מדברים. כולם קנאו בי". היא צוחקת, מביטה הצידה ומדמיינת את הרגע. "זה אפילו התפרסם בעיתון" היא ממשיכה להסביר. אני אוחזת בגזיר העיתון המנוילן והפעם מחליטה לצלם את התמונה בעזרת הטלפון שלי. אני מראה לה את עצמה ואת פרס על המסך, אפילו מגדילה ומתמקדת על שניהם. היא שותקת ונמלאת אושר אפילו גדול יותר.

הערת השוליים של סבתא

הערת השוליים של סבתא

 "סבתא שלך היא משהו-משהו, נכון?" היא מנסה לשכנע אותי, ואני כבר מזמן יודעת זאת. "נו איך העוגה? זה בצק שאני המצאתי, תכתבי את זה בבלוג שלך" (כן, לימדתי אותה מה הוא בלוג). היא מתחילה להסביר שלא רצתה לשים חמאה, אז השתמשה בשמן, לא רצתה שמנת ושמה כך וכך במקום, מצאה קצת פירות קפואים במקפיא וגם קומפוט… וכך ממשיכה לספר לי על עוגת המסמר שלה.

בחשש ובזהירות שלא להסגיר פרצוף שאולי לא טעים לו, אני טועמת את "קראמבל" פירות היער וקומפוט האפרסקים שלה. הוא מדהים בעיניי (להפתעתי). מיד משבחת ועושה לה את היום. יותר כמו את החודש. לוקחת את המתכון ומבטיחה לה להכין אותו עם אפרסקים טריים וחמאה. כהרגלה, מעקמת את האף – "בשביל מה? זה כל כך נוח שזה כבר מקולף ומבושל, וחוסך בזמן". היא רואה שאני מתפתלת בדעותיי. "לא חשוב! מה את מבשלת להיום בערב?" היא מחליפה מהר נושא, כדי לא להרוס את הרגע.

לסבתא יצא קובלר

לסבתא יצא קובלר

תמיד כשאני בטוחה שלסבתא כבר אין מה לחדש לי, ממטבחה המושפע בלקן-מזרח אירופה שלה, היא באה לי עם איזה קונץ חדש. "תכיני שקשוקה" היא מציעה. "את יודעת – קישואים, חצילים, פלפלים, קצת גבינה בולגרית וביצים". היא עונה בשיא הטבעיות. סבתא, מסתבר, בטוחה ששקשוקה זה סוג של גיבץ' או מעין רטטוי בולגרי לצורך העניין. סבתא מספרת שאמה נהגה להכין את זה לארוחת הערב, והם לא שמעו על "שקשוקה" עד שהגיעו ארצה וקראו לגרסה שלהם בכלל "מיש-מאש". אחר כך סיפרתי לה מה זו באמת "שקשוקה" במחוזותינו, והיא די הזדעזעה, אני חייבת לציין.

מיש-מאש צהוב עולה

מיש-מאש צהוב עולה

שק-שושקה בולגרית

הנה רעיון לארוחה משגעת בסגנון סבתא. שקשוקה בולגרית, או מיש-מאש, כמו שהיא אומרת, ושושקות מתוקות-מתוקות ובשרניות ממולאות באיזה גבינות שיש במקרר (צ'ושקי/צ'וצ'קי, רק בלי לירוק, כן?).

מצרכים למיש-מאש (שקשוקה בולגרית): 4-5 קישואים (אני השתמשתי בצהובים כי חשבתי שזה נורא מגניב שהשקשוקה יוצאת צהובה, אפשר רגילים) חתוכים לטבעות, בצל בינוני קצוץ, כף שום כתוש, 2 חצילים בינוניים (שוב, אני התלהבתי מהזן המנומר, אפשר גם רגילים) חתוכים לקוביות, 2 פלפלים אדומים/צהובים חתוכים בגסות (להוסיף במידה ולא מכינים צ'ושקי), אפשר גם עגבניות אבל אני לא השתמשתי כי סבתא לא משתמשת. ביצים – כמה שאתם אוהבים, מלח, פלפל, מעט פפריקה מתוקה, מעט זעתר טרי (לא חובה).

שקשוקה צהובה

שקשוקה צהובה

הכנה: טגנו במעט שמן את הבצל הקצוץ, הוסיפו את החצילים והקישואים והמשיכו לערבב ולתת צריבה לירקות באש גדולה. אל תתפתו להוסיף הרבה שמן, והוסיפו בכל פעם שהמחבת מתיבשת רבע כוס מים, כך שהירקות יתבשלו ויתרככו במים ואדים. אין שום דבר רע בכך. תבלו היטב. משהתרככו הירקות – שברו הביצים בגומות שיצרתם בתבשיל ובשלו עד שהחלבונים (הלבן) עשויים והחלמונים (הצהוב) עוד נוזליים. אל תכסו בכדי שהחלמונים לא ילבינו. הגישו עם פטרוזיליה טרייה קצוצה וגבינה בולגרית מפוזרת מעל בנדיבות. עוד קצת פלפל שחור גרוס, פפריקה מתוקה (מומלץ מעושנת) ומלח יעשו עוד יותר שמח.

גבינה בולגרית מוסיפה המון. וגם קישואים וגם חצילים.

גבינה בולגרית מוסיפה המון. וגם קישואים וגם חצילים.

מצרכים לצ'ושקי: 10 שושקות צהובות/אדומות (כי הן הכי מתוקות), בערך חצי קילו של תערובת גבינות לפי טעמכם או תערובת הגבינות שלי: 150 גרם גבינה בולגרית 5% מפוררת, גביע יוגורט עיזים סמיך, כמה כפות גדושות של גבינה לבנה 5% (אפשר גם קוטג'), 3 כפות קשקבל מגורדת, מלח, פלפל, מעט שמן זית לתיבול, כפית תימין וכף פטרוזיליה קצוצים דק דק, או יבשים, מעט שום כתוש, 2 ביצים.

זהירות, הגבינה חמה ומבעבעת.

זהירות, הגבינה חמה ומבעבעת.

הכנה: ערבבו היטב את הגבינות, הביצים והתיבול, קטמו את עוקצם של הפלפלים והסירו את הגרעינים עם האצבע או סכין (בשושקות אין הרבה גרעינים). מלאו כמעט עד הסוף את השושקות בעזרת כפית ותוך שאתם דופקים מעט את תחתית השושקות על משטח העבודה כדי שהמלית תחליק מטה. הניחו בתבנית המשומנת במעט שמן זית, אפשר גם בערימה והכניסו לתנור מחומם מראש ל-180 מעלות, עד שהשושקות מתרככות ומקבלות חריכה יפה (אפשר להפוך אותן פעם אחת), והתערובת חמה ועשויה (בערך 20 דקות, תלוי בתנור). אפשר ומומלץ לאכול גם קר/טמפ' החדר, כך התערובת תתיצב, אך אין חובה. לצד השקשוקה, זו ארוחת מלכים אמיתית.

ויגור צ'ושקי עם מיש-מאש

ויגור צ'ושקי עם מיש-מאש

על הצ'ושקי כנראה שאין באמת צורך להכביר מילים, אין כמו השילוב של הפלפלים הקלויים והמתוקים מחום עם הגבינות המתוקות-חמצמצות. פשוט מעדן. ואין באמת חובה לקלף את הפלפלים מראש, זה באמת סתם מסבך ומאריך (מקלפים קצת בידיים/מזלג את מה שמציק במיוחד).

בחלק הבא ממטבחה של סבתא, אביא מתכונים שנויים במחלוקת (בעיניי, כמובן) של ממתק קליפת פומלה (החלק הלבן הספוגי בלבד) וצ'ורבה סירנה, שהוא מרק גבינה מסורתי של ערב חורפי קלאסי.

נתראה!

נתראה!

קטגוריות:: FeaturedPorMelegאוכל צמחוניירקותכללימתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (24)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת דנה ב:

    תודה לאל האתר חזר לדבר על אוכל ואהבה ולא על שפים מתוסכלים.
    איזה תמונה יפה עם פרס גם לסבתי יש תמונה איתו ואני משוכנעת שכל הסבתות היו מאוהבות בו.

  2. מאת amit cohen:

    אפשר כבר לנשום סדיר?
    יש לך סבתא משגעת! תמסרי לה נשיקה ממני…

  3. מאת רווית:

    איזה בוקר נפלא לפתוח אתך פור שלנו.
    צבעת לנו מחדש את היום.
    כבר עשית לי מצב רוח להכין משהו היום.
    שמחה שאת פה ובשבילנו זה הרבה..
    איזה חתיכת סבתא יש לך, כבוד.

  4. מאת ורדיתי:

    מהמם, אהבתי!
    מה עם המתכון לקובלר? ;) 

  5. מאת ואו.:

    את גאון. אהבתי.

  6. מאת motek:

    נראה מעולה! רציתי לשאול אם רוצים לקלף נניח את השושקות לפני שמכינים- איך ועד כמה זה קשה ?

    • מאת Pormeleg:

      תודה רבה. למי שממש מתבאס מהקליפה, אפשר לקלות את הפלפלים בתנור ואז לסגור בשקית או סיר היטב, אח"כ לקלף והמשיך עם המילוי. בתנאים האלה אפשר כבר להמשיך את המסורת המקורית ולצפות בביצה טרופה ובפירורי לחם ולטגן/לאפות. אני עצלנית ומתבאסת על הקלוריות.

  7. give us more…. את הכל אנחנו נגמור…. והסבתא נפלאה!!!

  8. מאת Am:

    תענוג זה לא מילה הסיפו והתמונות.. כיף לקרוא.

    גם אני אשמח למתכון של העוגה של סבתא

    תודה

  9. מאת רותם:

    איזה סבתא!

  10. מאת Pormeleg:

    תודה לכולם! המתכון של העוגה של סבתא יצורף לפוסט הבא.

  11. מאת רחל עיני:

    סבתא גיזעית
    הכול ציבעוני ניראה 10 הצבעוניות חוגגת פה בתמונות של השקשוקה
    והיום למדתי ממך שיש קישואים צהובים…בעלי עושה קניות לכן לא ידעתי.
    יונסה באחד הימים
    תודה
    לילה טוף
    ממני בהמון הערכה ואהבה
    רחלי

    • מאת Pormeleg:

      תודה רבה רחלי, לקישואים הצהובים אגב, יש טעם שהוא יותר על גבול הדלעתי (מצאתי אותם בחצי חינם).

  12. בגירסת הבמאי מכינים שושקות בטיגון בשמן ובאורך רוח. כל הפואנטה זה לתפעל את העסק בלי שהגבינה נוזלת החוצה.

    המהדרין אוכלים צ'ורבה סירנה במיטה. קינו- קולצ'ה.
    אכלה פוסט וד"ש לסבתא. (-כן, אכלה)

    נ.ב
    מעניין שגם אצלנו בבית נרשם בוז לשקשוקה בגרסה המקומית.

    • מאת Pormeleg:

      בהחלט, גרסת הבמאי לוקחת בהליכה, אבל כמו שציינתי פעם, אני ממש שונאת לטגן. מטוגנים אוכלים מחוץ לשערי הבית. איפה שמותר.
      תודה רבה!

  13. מאת אפרת:

    פוסט מקסים

  14. מאת דודי:

    פור,
    מדהים,
    לקחת אותי חזרה למחוזות המטבח הבלקני האוטנטי!
    יישר כח לסבתא שלך,אין על סבתות בולגריות :)
    תודה ושוב תודה,עוד מתכונים אוטנטיים בולגריים לאלו שקיימים כבר בסדרה ומנוסים חדשות לבקרים בנסיון לשחזר טעמים פשוטים ונפלאים!
    תודה!
    או מרסי מנוגו!

  15. מאת אלנור:

    התמונה של הסלון של סבתא הרגה אותי. כמעט בול הסלון של סבתא שלי שעושה חיים במטבח של אלוהים כבר חמש שנים. וגם התיאור של הנחישות לבשל. אני מתבאסת מזה שלא הספקתי לעשות איתה יום בישול של הקרפלך האלוהיים שלה ועכשיו אין מי שישחזר את היצירה. תודה על זיכרון מלא טעמים…

  16. מאת שיר פרג':

    מדהים! מתה על צ'ושקות

השארת תגובה