נותנים תשובות, גם לעצמנו

חברים יקרים,

בסוף השבוע פרסמנו את אישורי התשלום ממסעדת רפאל, המוכיחים מעל לכל ספק כי אנחנו לא "אוכלי חינם" כפי שביקש לצייר אותנו השף. בעקבות הפרסום באתר ופרסומים באתרים השונים, עלו שאלות רבות בקרב חברי הקהילה של בייגלה. אנחנו מבינים את השאלות, את הדאגה והמבוכה וננסה לענות על כולן. אספנו מתוך התגובות את השאלות העיקריות והרי הן לפניכם בצירוף התשובות שלנו.

הפרשה הזו ודאי לא נעימה לכם ומאד לא נעימה לנו. היינו שמחים לשים אותה מאחורינו ולהפסיק להתעסק בטפל. מצד שני, כשהשם שלנו נמרח על כפולה, זה השבוע השני ולצידו שקרים אסור להניח לזה בלי תשובות טובות וכנות מצידנו. אנחנו אוהבים את בייגלה, הוא אינו חף מטעויות. בזאת מסתכן כל מי שעושה, לפעמים הוא טועה, גם בלי להתכוון. אבל בייגלה הוא הבית שלנו ואנחנו לא מוותרים בקלות.

השאלות והתשובות לפניכם.

האם כתבתם ביקורת גרועה כי נדרשתם לשלם?

לא. הביקורות ב"בייגלה", טובות יותר או פחות – אינן תלויות כלל ועיקר בתשלום. אכלנו פעמים רבות ברפאל, ארוחות מוצלחות וכאלה שפחות אך הפעם היתה זו ארוחה גרועה במיוחד וחשבנו שצריך לכתוב עליה. הרעיון כי הביקורת שנכתבה היא נקמה על שנדרשנו לשלם "סוף סוף" מקוממת ובעניין זה נשמח ללכת ולהיבדק בפוליגרף.

האם אתם מאיימים על שפים שאם לא ישתתפו במיזם של בייגלה תקטלו אותם?

בשום פנים ואופן לא. כל מי שטוען כך מוזמן בזאת לבדיקת פוליגרף! ישנם לא מעט שפים שהצענו להם הצעות עסקיות, הם דחו את ההצעה ואנחנו המשכנו לאכול במסעדה שלהם, לכתוב, לצלם ולסקר בחיוב.

מעולם לא איימנו – זו לא דרכנו. זה שקר ניבזי.

מדוע הצטרפו שפים נוספים לרפי?

מספר שפים בחרו לתת יד לטענות חסרות השחר, להערכתנו – מסיבות של חברות אישית על גבול החנופה. מספר גדול יותר של שפים בחרו לתמוך ב"בייגלה", אנו ערים לכך, מעריכים זאת ומודים מעומק הלב.

איפה טעיתם בהתנהלות ואיפה טעיתם בתגובה למתקפה התקשורתית?

אני מצטערת שקראתי לרפי ילד כאפות. זה ביטוי אלים ומכוער, לא מכבד ולא מכובד. הגעתי לראיון לא מוכנה, הופתעתי מנושאים רבים שעלו בשידור ומההאשמות שהוטחו בפתאומיות, חשתי מאוימת ומותקפת ועניתי בפליטת פה אומללה. אני מתנצלת בפני רפי ובפני כל ילד שסובל מאלימות בבית הספר, ברחוב ובבית.

האם אתם מרוויחים מההתרמה לעמותת לשובע 50 ש"ח מכל תורם?

לא. אנחנו לא מרוויחים מההתרמה לעמותת "לשובע" וקשרנו את הפעילות ההתנדבותית שלנו עם עמותת "לשובע" בעיקר בגלל שהם אינם נוהגים להפעיל מתרימים בשכר. הכספים הועברו ישירות לעמותה על ידי התורמים ופייפאל.  במהלך פעילויות ההתרמה ל"לשובע" עזרנו לגייס כ 200,000 ש"ח. משמאל מכתבו של עו"ד גיל-עד חריש, יו"ר עמותת לשובע,  המאשר את הענין.

האם אתם מרוויחים 50 ש"ח על כל סועד במסעדות?

לא. לא גבינו מעולם 50 ש"ח לאדם! בשנה הראשונה לפעילותינו לא הרווחנו דבר. כל ההוצאות על האתר שולמו מכספינו (החל ממעצבים גרפיים, דרך אכסון ותכנות וכלה בתשלום לכותבים מעולים ובדלק לנסיעות). הפעם הראשונה שהתחלנו לגבות תשלום על מפגשי סבב בייגלה היתה ביולי השנה. מה שנגבה נגבה כחלק יחסי ממחיר הארוחה מבעל המסעדה, בתיאום וסיכום מראש. מדובר במספר ספור של אירועים , שהיו "גדולים" מהרגיל והצריכו משאבי הפקה נוספים. המשמעות היא ש"בייגלה" פעל למעלה משנה ללא כל מקורות הכנסה.

לא הסתרנו את עובדת הגביה. כל הכספים שולמו על ידי מי שהשתתף באירועים שלנו או רכש באתר לחברה בע"מ, וחשבוניות הוצאו כחוק.

יחד עם זאת, אנו מבינים היום שיתכן והיינו צריכים להדגיש זאת יותר. להבא הדברים יהיו ברורים ויכתבו בצורה מפורשת.

איך בוחרים מסעדה למפגש של סבב בייגלה?

זו לא פגישה עיוורת, אנחנו מנהלים את התהליך על מנת להבטיח שהסבבים יצליחו וכולם יהנו. לכל סבב של בייגלה קודמות לפחות שתיים-שלש ארוחות, מהן נהנינו. אנחנו יושבים עם בעל המסעדה, חושבים על תפריט שיציג את כישרונו של השף, את הייחוד של המקום ומסכמים מחיר נוח, כזה שאולי המסעדה תרוויח פחות, אך היא לא תעמוד ריקה אלא מלאה ושמחה.

הארוחות, ברובן, כללו יין חופשי בחסות של יקב ותומחרו ב-200 ש"ח לאדם לכל היותר, לפעמים בהרבה פחות. התשלום מתבצע מראש באמצעות פייפאל, כדי לחסוך אי נעימויות של אי-הגעה או קימה ללא תשלום.

האם אין פגם אתי בין מפגשי הסבב לכתיבת בקורת?

אנחנו עורכים סבב אך ורק במסעדות בהן אכלנו ונהנינו. על פי רוב רק אחרי שנכתבת ומפורסמת ביקורת באתר אנחנו חושבים על סבב במסעדה. אנחנו מקבלים מדי יום הרבה מאד הצעות לערוך סבב במסעדות שאנחנו לא מכירים או לא אוהבים. אנחנו דוחים את ההצעה מפני שאחת ממטרות הסבב היא לאכול טוב במקומות שאנחנו אוהבים ומאמינים בהם.

האם יתקיים יום המרק?

 כמדי שנה תכננו לקיים את יום המרק למען עמותת "לשובע", אך אנו נאלצים לדחות אותו עקב הטענות שהועלו לאחרונה. מירב משאבינו, מרצינו וזמנינו מופנים בימים אלה להדיפת המתקפה, למענה על שאלות ולהצגת עובדות המפריכות את הטענות. אנו מתמודדים, למעשה, עם הניסיון לפגוע בקהילה הקולינארית מצדם של אלה המבקשים לסתום את פיה. נתארגן מחדש עבור קיום "יום המרק" במועד אחר ובאווירה חיובית ונודיע על הבאות.

אנו מודים ליהודית רביץ על נכונותה להשתתף באירוע, לעשרות השפים והמסעדנים שנרתמו למהלך, וגם בשלב זה מוכנים לקחת חלק בפעילויות ההתנדבותיות המבורכות, וכן לעשרות המתנדבים שפותחים את לבם וביתם להפקת המיזם.

לא נותר לנו אלא להצטער על נזקקי עמותת "לשובע", שהם אלה שהשתלשלות העניינים בשבועות האחרונים פוגעת בהם באופן ישיר.

"בייגלה" מתחייב להמשיך להיות נאמן לקוראיו, כפי שהיה מיומו הראשון ומתחייב להמשיך להיות נאמן גם לקהילת השפים והמסעדנים בישראל, לפעילותו עבור עמותת "לשובע", ליוזמות ייחודיות ולהובלת ענף הקולינריה בישראל.

השאלות הללו העלו אצלנו שאלות נוספות וצורך לשפר, להדגיש, להתכוון ולהרחיב את בייגלה. חוץ משאלות עלתה בנו גם אמונה חזקה בבייבי שלנו, שעושה הרבה טוב להרבה מאד אנשים.

אנחנו מקוים כי לאחר פרסום פוסט זה נוכל כולנו לחזור לכתוב, לדבר ולהפגש סביב אוכל.

שלכם,

דודי ונעמה

ההודעה המלאה על דחיית יום המרק ותודות לכל מי שלקח בו חלק

.

בתקווה לראותכם באחד ממפגשי סבב בייגלה הבאים

קטגוריות:: Featuredדודי כליפאכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (16)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת דנה ב:

    תמיד אמרתי מאיימים עליך? —–>>>> לך למשטרה!!!
    השפים סתם בכיינים ורודפי פירסום.
    קפצו על העגלה של רפאל כדי לקבל עוד איזכור
    בצינור לילה.
    בושה וחרפה יחזור אליהם בגדול!

  2. מאת ציפי:

    טוב. הבנו.
    בעצם ידעתי כל הזמן שבייגלה הוא עסק.מי שלא שם לב לכך הוא טמ….
    גם כעסק בייגלה יכול להיות נהדר לכם ולנו.
    כדי שיהיה עסק הוא צריך להיות נהדר בעיקר עבורכם.
    זהו. לנו נמאס לבחוש. אנחנו קוראים בייגלה כדי להנות.
    אם האתר לא יחזור ומהר להיות מה שהיה, קוראיו יעזבו.

    בסדר, שגיתם.
    לא כל כך בגלל התוכן אלא בגלל צורת ההתבטאות שהייתה ארסית.
    אפשר לכתוב דברים קשים ביתר חמלה.יש דרך אחרת לומר את אותם הדברים. אין סיבה בכתיבת ביקורת מסעדות להכניס נימה אישית לגבי בעלי המסעדה.
    לא לקחתם בחשבון שגם הצד המסוקר יודע לנשוך. לא נורא. עשו לכם שעור מצויין.
    אם אתם לא זוכרים קראו שוב.
    התנצלו.
    אל תתצדקו.
    עשו סולחה.
    אנחנו גרים בכפר קטן וכולם מכירים את כולם.

    עוד שבוע נשכח והכל יחזור לקדמותו.

    בייגלה משהו טוב שכדאי לשמור עליו.

  3. מאת רותם:

    יש לכם את האמון שלי ואת גאוות היחידה כחברת "סבב".
    נעמה ודודי טוב חזק מרע…. מי שדבק בו נהנה מחיים טובים של שפע.
    מתי מפגש הסבב הבא? לא רוצה לחכות לקיץ לאירועים בשלוותה..

  4. מאת מיקה:

    מה יש לעומר מילר נגד בייגלה?
    ראיתי דברים שהוא כתב הבנתי שיש פה סכסוך עמוק.

    • מאת יעקב:

      שלא לדבר על מאיר אדוני שנתן לרפי כהן גיבוי מלא בפייסבוק שלו-אותי זה הדהים .
      בהצלחה בהמשך הדרך.

      • מאת נעמה פלד:

        גם כאן. מאיר אדוני, כמו אחרים, קיבל משנינו את הטוב ביותר. כשאני בוחנת התנהגות של אדם אני בודקת מי החברים שלו, המטרות, לאן הוא רוצה להשתייך…
        שוב. מאיר אדוני שף מוכשר, אני מאחלת לו הצלחה רבה.

    • מאת נעמה פלד:

      מיקה יקרה,
      לכל שף יש את מערכת השיקולים והאינטרסים שלו. לפעמים נדמה שקפצת על העגלה הנכונה, ואחר כך קשה לרדת.
      אני יודעת שגם אני וגם דודי נתנו לעומר מילר טוב מהטוב ביותר, מלוא החופן. ההתנהגות שלו הפתיעה אותי, אבל היא שלו ועל אחריותו. הפתעות יש כל יום, טובות ורעות וגם בתהליך הזה היו הרבה שהפתיעו אותי לרעה, אבל גם המון אנשים שזכו בנקודות זכות.
      למרות כל מה שכתב, אני מאחלת לו שפע.

  5. מאת עירית:

    חיבןק גדול ותומך.

  6. מאת אורי י:

    אני לא צריך תשובות. אין ולא היו לי שאלות. אני אוהב אתכם בדיוק כמו שאתם. אל תשתנו

    אורי

  7. מאת יניב:

    מחזק את ידיכם.
    מקווה שעננה שחורה זו תחלוף במהרה.

  8. מאת גלית:

    מאחלת לכם שתחזרו לנשום כרגיל, לאכול כרגיל, והכי חשוב, לכתוב כרגיל.
    ממתינה בסבלנות.
    גלית

  9. מאת עמית כהן:

    ניסו לפגוע בכם ובדרך פגעו בקהילה של אנשים וביום המרק.
    חבל על יום המרק אך מבין..

  10. מאת דפנה:

    לא ציפיתי מכם להוכחות ולקבלות
    לא מענין אותי מי נותן לכם הנחה או לא
    אתם כותבים מדהים ומעשירים אותי בידע גסטרונומי רב
    ואני נהנית להיות חברה בביגלה
    אין ספק שהפרשה התדרדרה הרבה מעבר למימדיה
    אבל יכול להיות שאתם צריכים להיות מוחמאים מכך ולא נעלבים
    משום שיצרתם כזה הד גדול כלומר שלכם יש כנראה חשיבות כזו גדולה פה במדינה הקטנה שלנווהשפעה על חבורת אנשים ממש לא קטנה (בלשון המעטה)
    אז רק לחזק את ידיכם ושתמשיכו בדרככם הכנה והישירה
    ולמרות שכתבתם ביקורת קשה וקצת תוקפנית צריך לדעת להתמודד גם עם זה בחיים. קבלתם התנסות משלכם – לא שאני חושבת שמגיע לכם. תהיו חזקים באמונתכם ובאהבתכם – זה נותן לנו חשק להמשיך

  11. מאת טובה:

    כמו אורי, ועוד… גם לי אין ולא היו שאלות. כתבתי והתכוונתי לכך שאני מאמינה בכם ומחזקת אתכם. את התשובות שלכם כל בר-דעת יכול היה להסיק בעצמו, כבר מהתמצאות "בחומר".
    תקשורת תפקידה ליצור 'סקופ', וכשהיא נופלת על אחד כזה, היא בוחשת בו טוב טוב, עד שנמאס.
    מתוך שאני אדם שנאמן לאמת, גם אם היא קשה – הצטערתי לקרוא דברים שנאמרו מפי שפים אחרים – במיוחד לאור העובדה שהם לא מכירים את המקרה לאשורו. בלי לבדוק אותו, לבוא ולשפוט ולצלוב ולהשמיץ – לא לעניין!
    נכון שמדובר בקולגה שלהם, ונכון שאולי מדובר בעתיד הכלכלי של כל אחד ואחד מהם [ביום שלקוחות פוטנציאליים יחליטו "למרוד" בהם כביכול] – אבל לתת כתף לצד אחד, בלי לדעת ובלי לרדת לחקר האמת – זה לא צודק ולא הגון.
    גם ההתקפה מצד אותה תכנית "צינור משהו…" על כל הנושא, ולכאורה "נתנו" לכם הזדמנות להגיב – זה בבחינת "לעג לרש" בעיני ולגמרי לא רציני – מי יכול להגיב על האשמות כאלה בתוך שתיים וחצי שניות?
    בלי להיכנס להגדרה של "מי הוא מבקר מסעדות", אני חושבת שאין בן-אנוש בעולם שהוא "מעל לביקורת" בבחינת: מוּרָם מעַם. אם לא נטעה ולא נקבל ביקורת – לא נגיע למצוינות [אם שואפים לשם].
    בכל אופן – אני מאמינה שלקבל ביקורת זאת זכות. סימן שלמאן דהוא אכפת ממך, אוהב אותך, מעריך אותך, מספיק כדי להרגיש חופשי ולומר לך מה שהוא חושב… ובמקרה הזה, נדמה לי שהייתה כאן נאמנות לאמת, לדרך שלכם, ולחוג החברים אותו אתם מובילים.

    בייגלים – אני מעריכה את היושרה שלכם! חזקו ואמצו!

  12. מאת תחיה שירן:

    בתגובה לאחד המאמרים שהתפרסם ב"עכבר העיר", כתבתי את הדברים שמייד יצוטטו להלן. לאחר מכן ציין טוקבקיסט בשם "ערן" – שתגובתי הייתה "מוזמנת"..
    אז: הריני להצהיר שתגובתי לא הייתה מוזמנת אלא על דעתי בלבד, ושמעולם לא היה לי שיח ושיג עם אף אחד מהאתר "בייגלה".
    וזו הייתה לשון התגובה (שלי):
    "מעולם לא השתתפתי בארוחות המאורגנות שהאתר בייגלה עמד מאחוריהן, אבל אני קוראת בקביעות ובשקיקה את הכתבות של נעמה ודודי כליפא ושל שאר הכותבים בו, ותמיד נהנית – לא רק מתיאורי האוכל במסעדות ומהמתכונים (שמנוסחים ומוגשים באופן הטוב ביותר שנתקלתי בו ברשת), אלא גם מהסיפורים האישיים הנלווים, שנכתבים בכישרון, בהומור ובאנושיות מלבבת (אף שהם זקוקים, פה ושם, לתיקוני לשון ותחביר). הסוגיה של סעודות ללא תשלום, וכפיפות הביקורת לטיב היחסים המסחריים בין המבקרים למסעדות – אינה מייחדת את בייגלה. אני מכירה אישית לפחות אתר אוכל אחד שמבקריו אינם משלמים על הארוחות, ויודעת (מניסיון) שכל כתבי התיירות והאוכל, בעיתונים וברשת, יוצאים לסיורים קולינריים שמארגנים היחצ"נים (לעיתים בחסות משרד התיירות), מתפנקים בהם היטב, סועדים כדבעי ואינם משלמים. נוצר אפילו מטבע לשון שמגדיר את הסיורים האלה כ"טיולים למיטיבי לסת". הסוגיה העקרונית אכן טעונה בירור, אבל זה לא מפיג את ההנאה שלי מאתר האוכל המשובח והייחודי הזה".

  13. מאת אורלי:

    אני מופתעת שעדיין לא התייעצתם עם מנהל משברים ו/או יועץ תקשורת. בהתחשב בעובדה שהסאגה הזו נמשכת כבר מםפר שבועות היה נכון לקבל סיוע מאיש מקצוע. בנוסף, עם כל הכבוד לשאלות ותשובות שהצגתם כאן, יש יותר מקורטוב התחסדות בתשובה לשאלה "איפה טעיתם בהתנהלות ואיפה טעיתם בתגובה למתקפה התקשורתית?" במענה: אני מצטערת שקראתי לרפי ילד כאפות… אם לדעתכם זוהי הטעות היחידה או העיקרית בהתנהלותכם, נראה כי אתם לא באמת מבינים את חומרת העניין. גם בהתמודדות עם טענות כנגדכם בהזמנה חוזרת ונשנית לבדיקת פוליגרף יש טעם לפגם.

    אני מאחלת לכם שתצאו מהסבך הזה בשלום, אולם עד כה לא שכנעתם אותי. חבל, כי הייתי אוהדת גדולה שלכם ושל בייגלה.

השארת תגובה