עודף מחמישים: בוריק גורמה אך בר-השגה

אני שונא השתעממות. ההשתעממות היא אוייב, שיהיה לכולכם ברור. הנה, הבת שלי שקיבלה עונש, לא להסתכל על המחשב שבוע וגם טלוויזיה רק שבע שעות ביום גילתה את הציפורניים שלה. במקום שתיקח איזה ספר ותקרא או תעזור לאמא שלה בעבודות הבית, היא עוד מעט מגיעה לכתף מרוב כירסומים. עכשיו למה אני מערבב לכם את הראש עם הצרות שלי? כי אני קלטתי שגם ביבי משועמם. וזה איך נגיד, יותר מסוכן מהכירסומי ציפורניים של הבת שלי. היא מקסימום תהיה פסולת חיתון ותיפול על אבא שלה המסכן שיצטרך לפרנס אותה כל החיים, אבל היא הצרה שלי ואני כבר אתארגן על איזה ממרח פלפל שאטה שיעשה לה מענין בפה. ביבי, הוא הצרה של כולנו. זאת אומרת אדם לגיטימי, אין מה לדבר, אבל ההשתעממות שלו היא דבר מסוכן.

עכשיו תגידו לי "טפי עליך, איך אתה מדבר? כבר שכחת איך החזיר את גלעד שליט לאמא שלו ואיך החזיר המון ילדים-טובים-אל-קוטץ' לכוס של'אימ'שלהם…". באמת כל הכבוד שנאמר "ושבו בנים ללא גבול אל גבולם". הרי ששלף את הקסם הכי גדול מהכובע, ביבי עומד מול הכתה של 120 חברי הכנסת. הכתה הטיפולית שכולנו מטפלים בה במיטב כספינו, רואה אותם צוברים שעות שינה עד הפגרה הבאה, בה הם יטוסו לאיזה אי תאילנדי, ויצעקו על איזה תאילנדית שהיא מכאיבה להם במסאג' כשהעם יצעק "צדק חברתי".

ביבי עומד מול הכיתה, כמו שמורה עומדת לפני 40 תלמידים וחושב מה יגרום להם לפקוח עין תורנית או לחות לשנות את קצב הנחירות. "תקיפה באירן!" הוא מביא אותה בקסם מהסרטים ומביא עוד פרנסה לכתבינו ולקשבינו שישר מפרשנים את ההשתעממות שלו ואפילו מציעים כל מיני רעיונות משלהם לתקיפה. במקרה של המורה ביבי, הצלצול הוא בשבילו והאזעקה בשביל כולנו.

הלכתי היום מודאג, משניהם. גם מהבת שלי שכבר אין לה כתפיים מרוב כסיסות ותיכף הצוואר שלה יעמוד על שום דבר, וגם מביבי, שיכול להיות שדפני ליף, שישבה לה כמו המלכה אליזבת ביציע הכבוד של הכנסת, כולל הכובע, החשיבות, הנפיחות והכל, הפחידה אותו והוא החליט שמה שיעזור פה במלחמה נגד דפני והדרישות שלה לדיור מוגן ברוטשילד, זו רק מלחמה אמיתית. עם פצצות, הרוגים, גז חרדל, גונדיות שיחליפו את הסושיות ואיטולות שיגידו עלינו כל מיני דברים שדפני ליף והחברים שלה יגידו בהתנדבות "עזבו אותנו מדיור מוגן ברוטשילד, אנחנו בלונדון, איפה שהיאוש נעשה יותר נוח…".

חכם הביבי הזה וגם מלומד ויודע את נפש האדם. יכול להיות שההשפעה של שרה בכל זאת טובה לו, בלי עין הרע, גם היא מלומדת ועובדת עם ילדים. פסיכולוגית. שתהיה בריאה, מבינה איך הראש עובד. טוב שהוא מתייעץ איתה.

אחרי שביבי הפסיק להדאיג אותי כי קלטתי ששרה דואגת טוב טוב לכל העניינים ואנחנו בידיים טובות של פסיכולוגית מלומדת, הלכתי לשוק הכרמל לטפל בבת שלי. דווקא חשבתי לקבוע פגישה עם שרה נתניהו, שתעזור לי עם ההשתעממות שלה, כי היא בטח רגילה מביבי ונותנת לו רעיונות איך להפיג את השיעמום ולהכניס ענין וסערות לחיים שלו ושל כולנו, אבל היא נראית לי עסוקה ויש לה תור גדול של הורים שמתים שהיא תטפל להם בילדים.

הלכתי לשוק הכרמל לקנות פלפל שאטה שיגרום לבת-פורת-יוספה שלי לשכוח שיש לה פה.

ככה אני הולך לי בין הדוכנים ותופס רעב. קונה הכל חוץ ממה שאני צריך. פתאום, לא רחוק מההוא שמוכר דגים מלוחים ולקרדות, קצת ברוורס, אני רואה איזה אחד מטגן. כל הרחוב מריח מהטיגונים שלו, ממש תענוג. אשתי שונאת ריח של טיגונים, איך שהיא מסיימת לטגן את הקציצות ישר מכבסת את כל הבית ומכניסה את יושביו להשריה עמוקה כולל תוכנית סחיטת המיץ. שתהיה בריאה, בזה אין עליה. יכול להיות שככה היא פותרת לעצמה את ההשתעממות. חבל שהבת שלי לא לוקחת יותר דוגמא מאמא שלה ומקפלת כביסה בטעם או מגהצת, מה שהיה מקדם אותה בתחום ההתחתנויות.

אני הולך בעקבות הריח. עומד מול המטגן ומתחיל לנדנד לו כמו שצריך, גם לי לפעמים באה קריזת ההשתעממות, אבל אני לא אוכל את עצמי וגם לא מפציץ כורים אירניים, אני כולה שואל שאלות ואוכל.

ככה בין טיגון לניעור השמן למדתי שלטיגוניה יש שם בישראל. "בר השגה" ככה קוראים למקום. "ברוח הימים" אומר גבריאל המטגן שישר רואים עליו שני דברים מרכזיים. אחד שהוא מעריץ את דפני ליף והולך לכל ההופעות שלה בכיכר. שתיים, שהוא אדום. זאת אומרת לא צהוב ולא תורם לנימני שום כיליה או וילה בהתנדבות.

"אני אדום אפילו בגולות" ככה הוא משוויץ, כאילו מישהו פה יודע מה זה גולות וכאילו לילדים שלנו יש גולות ולא קלפים מגעילים של חבורת הזבל בכיסים. שיהיו בריאים, איזה חרא של משחקים יש להם אלה.

אז גבריאל עומד ומטגן ספינג'ים ובוריקים כל יום משעה עשר בערך עד ככה חמש-שש, בדוכן שלו בשוק הכרמל, שזה די בהתחלה, אם באים מהכיוון של אלנבי. מסתכלים בסמטאות ימינה ובסוף מוצאים אותו. לרחוב קוראים רבי עקיבא, אבל הכי טוב לשאול אנשים איפה הבוריק החדש שפתחו. כולם יגידו לכם, אפילו מי שצהוב לו בנשמה מהקנאות ומנימני.

גבריאל יודע להתאים את עצמו גם לרוח הזמנים וגם לרוחות הגורמה והפלצנות. אז הוא מכין מטוגנים פצצתיים, עושה להם שידרוגים בקטנה, ומגיש אותם ליאפים במחיר גבוה לבוריק, אבל שווה לכל נפש לארוחת צהריים. ההשתעממות והתסכול שלי מהבת הביאו אותי לאכול גם בוריק וגם ספינג' דה-לוקס.

הבוריק בא לך עם ביצה בפנים. אפשר לבקש דרגת עשיה, לפעמים מצליח לגבריאל. הבצק מעולה. גבריאל מכין את העלים לבד ולא קונה קפוא. גורמה אמרתי לכם, מה אתם לא מקשיבים? כל דבר פה צריך להגיד שלוש פעמים. בא עם קצת עגבניות ליד, צ'ירשי, לימון כבוש ותקחו לכם גם בירה. למה לא? שליש עולה פה 18.

ויש גם ספינג'. כזה כמו של חנוכה שעוד מעט בא עלינו לטובה. גם עליו גבריאל משפיך ביצה ומטגן. בתוכו אפשר לבקש טונה חריפה, תפוחי אדמה, לימון כבוש, קצת כרוב כבוש, שיפקה חריף ומפיות לנגב את הידיים מהשמן. פותחים פה הכי גדול שאפשר וישר הבריאות מתחילה לזרום לכם אוטוסטרדה בורידים. שום דבר לא משעמם יותר וגם הסיפור הזה עם אירן נהיה משחק ילדים.

מה יש? דווקא סבבה שיקומו פה כמה גונדיות טובות על חשבון כמה וכמה סושיות גרועות. לא ככה? דווקא יש להם אוכל טוב לפרסים, מה שמזכיר לי ללכת בהזדמנות ראשונה ל"קשת" לאכול איזה סבזי טוב. הספינג' עולה 18. משביע לפחות עד הערב. הבוריק 14, משביע לייט. אם אתם כבר מלכלכים את הידיים וחוזרים לאשה עם ריח של טיגונים, תאכלו את שניהם. בחישוב שלי יוצא פחות מחמישים שקל.

ולקינוח תבקשו מגבריאל איזה זנב של ספינג'ה עם דבש. ככה בשביל הגרעפס של הסיום המתוק. הוא יתן לכם, למה לא? חכם הגבריאל הזה. רוצה שתחזרו.

יאללה, בסוף מכל הדיבורים שכחת את הבת שלי שמרוב כירסומים אין לה על מה להשעין את הראש.  אז עד שבוע הבא, מקווה שעוד נהיה כאן. הלוואי אמן שבדיוק יצא איזה הארי פוטר חדש, ביבי יהיה עסוק בקריאה ופחות במלחמה. אבל שוב, גונדיות במקום סושיות. בכל רע ומר יש גם טוב.

ד"ש לגבריאל.

ממני,

אלכס בורתק

קטגוריות:: אוכל רחובאלכס בורתקארוחה עסקיתכללימסעדותמסעדות חדשותמקומות שאהבנועודף מחמישיםפוסטים אהובים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מירי רימון:

    לי ניראה יקר לבוריק 14 ש"ח ועוד בשוק בכרמל…..

  2. מאת amit:

    השיעמום של בינימין נתניהו יביא אותנו לאבדון. אנחנו הולכים אחריו כי זה עם חולה ריגושים. האיש הזה מסוכן ומפחיד לא פחות מהאיום האירני.

    האיום הביביאני!

  3. מאת Eti:

    נו.. שוב בוריק?
    משימה לי אליך אלכס: עודף מחמישים בלי לנטוף שמן

  4. מאת Liliii:

    נראה כמו פריקסה

  5. מאת סמדי:

    צחקתי תודה

  6. מאת veredgy:

    סליחה, גבריאל שמסרת לו ד"ש זה הטיל?
    והכי אהבתי את הדברים הבאים על שרה נתניהו- ציטוט: "תור גדול של הורים שמתים שהיא תטפל להם בילדים".
    אילו היו לי ילדים בגיל המתאים לטיפול פסיכולוגי (לא שהם לא זקוקים, הם פשוט כבר לא ילדים:)) לא הייתי נותנת לה לנגוע בהם גם ממרחק קילומטר עם שרביט עשוי זהב.
    אני מניחה שהסרקזם אינו זר גם לך.
    יופי של פוסט, מצחיק בסגנונו ועצוב מאוד בתוכנו, מלבד התוכן העוסק במטוגנים שחביבים עלי ברמות קשות מדי.

  7. מאת כתם שמן:

    אני מקווה שאתה מאכיל את הילדה שלךבעוד דברים שלא מקבלים עליהם עודף מחמישים.

  8. מאת רביטל:

    גדול אתה. מזמן לא צחקתי ככה. עוד…עוד!!!

  9. מאת sweet sue:

    אינפורמציה מאוד חשובה, אבל סגנון הכתיבה המתחנחן לא לרוחי.

  10. איך אפשר לאכול משהוא כזה ספוג בשמן גריז. בתנאים ביתיים ופשוטים, אפשר להכין בריק בפחות מ-14 ש"ח וב-5 דקות גג.

    • מאת חכמה בלילה:

      אז תכיני ותפתחי דוכן בבית.. כולם חכמים ויכולים להכין לבד אז תכינו ותנו לאנשים להתפרנס בשקט בלי להפריע להם. גם במסעדה את יושבת עם פינקס ועושה תחשיבים כמה עלה לשף להכין את המנה? את לוקחת בחשבון חשמל, מים, ארנונה, שותפי כלים….?

  11. מאת erez:

    תודה על האינפורמציה. מחר ביום שוק אלך לחפש את הדוכן של גבריאל. תודה בייגלים..

  12. מאת שחר:

    אכלתי היה ניפלא אבל לשבת שם זה הרבה יותר מבוריק

  13. מאת מיקי:

    תודה על ההמלצה הייתי בעיקבות הכתבה וממש נהנתי מכל ביס

  14. מאת ירדנה:

    יופי של כתבה רק תיקון קטן, מה שאכלת גדלתי על זה ואלו מאכלים טוניסאים- הבריק הוא אכן בריק אבל למה שאתה קורה ספינג' קוראים פריקסה או בעיברית סנדוויץ טוניסאי זה ממש לא הספינג' המרוקאי. בתאבון

  15. מאת טובה:

    כמו סיפור הלקוח מ"תמונות יפואיות"… חייכת אותי ((:

  16. מאת ליאור ברנע:

    אחרי שקראתי את הבלוג בכל פעם שבאתי לת"א חיפשתי את המקום. לצערי גבריאל התייאש וסגר ואיתו נגוזה והתפוצצה לה אחת מהאטרקציות הקולינריות שאסרתי על עצמי לפספס. באסה

השארת תגובה