הקרמבו הראשון של העונה

מוריד את הזבל לחופש מתקן
קוטף קרמבו מהעץ של השכן
מוציא את הכלב לסיבוב מרוקן
קופץ לסופרמרקט להצצה ביתכן

אי אפשר לחזור אחורה.

זאת אומרת אולי בעצם אפשר, אבל לא אני. רובנו לא יכולים.

לחזור לעולם בלי חשמל, מים זורמים. איש הרי לא היה רוצה בזאת. כדאי רק לזכור שלחלק גדול מאד מתושבי הכדור הנהדר שלנו, הכדור העשיר והבזבזן שלנו, אין אפילו את אלו עדיין.

ולמרות שאלו הם דברים בסיסיים בימינו, למי שיש כבר הרבה יותר מזה, יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי לחלוטין, לחזור אחורה לעולם שבו גם דברים פחות חשובים אינם קיימים או זמינים.

טלפון למשל, שלא לדבר על טלפון נייד, או אייפון, השם ירחם.

מחשב אישי, שלא לדבר על מחשב נייד.

או אייפון.

אנחנו מתמכרים. לאש. למים זורמים. לחשמל. וכן, כמובן, גם לטלפון ולמחשב, ולמחשב נייד.

ואלכוהול כמובן. ואוכל. סמים, אצל מי שמשתמש בסמים.

ולאייפון.

 'אני מכוררררר', אוהב עזרא מרמלשטיין לומר. מכורררררררררר. עם ריש ארוכה ומתגלגלת לצרכי המחשה.

'אתה החשישניק הכי מבוזבז בעולם', אמר לי פעם, והתכוון למחמאה הגדולה מכולן, לאמור- חבל שאינך מעשן חשיש, היית יודע ליהנות ממנו יותר מיונקי דבש רבים אחרים.

יונקי דבש אגב, הם כל אלו שבאים לשנורר מעזרא שאכטה בבר-בוניה בשעת צוהריים, עושים את עצמם חברי נפש בשביל הזכות לעשן עם עזרא את החומר שלו עצמו.

אני לא משנורר. לא את החומר שאיני מעשן ולא את הבירה שאני כן שותה, ויותר מדי.

לפני כמה ימים הייתי שוב בבר-בוניה, חודשים ארוכים אחרי הביקור האחרון שלי בגן עדן עלי אדמות. גן עדן שהוא כמובן גם גיהינום, כדרכם של גני עדן אמיתיים.

עזרא חזר סוף-סוף אחרי גלות ארוכה בבית החולים ואחרי כן בבית. ישבנו בשקט, עזרא שתה סן פלגרינו ועישן והביט בעיניים כלות אפילו בשליש בקס הצנוע שלי. והרי עזרא בכלל לא שותה בירה. לא שתה בירה. רק ויסקי. אבל עכשיו אסור.

אבל לא על זה רציתי לדבר. על עזרא נדבר בפעם אחרת.

רציתי לדבר על התמכרות אחרת לגמרי.

ההתמכרות לפייסבוק. כן, זה שבא יחד עם המחשב האישי, נייד או לא נייד, באייפון או על השולחן.

הביטו מסביבכם. לרבים מהקרובים עליכם אין עדיין פייסבוק.

למזלם.

אבל לרבים רבים אחרים כבר יש והם מבקרים בו כל שבוע. כל יום. כל שעה. כל חמש דקות. מבקרים ומחפשים. מחפשים. מה הם מחפשים. אלוהים יודע.

מחפשים בידור, חברה, נחמה, חשיפה. תשובה.

תשובה… אלוהים ישמור. באמת רק אלוהים יודע. והרי אפילו לו אין שום תשובה. וממילא אין שום אלוהים.

הנה אני למשל. מכור. מכורררררררררררר.

בתחילה לא רציתי כלל להיכנס לדבר הזה. בשביל מה? שאלתי את החברה בעבודה שהציעה לי להצטרף.

מה איתך? התפלאה באמת ובתמים. הרי תוכל למצוא שם אנשים שאתה מחפש.

אני לא מחפש אף אחד, עניתי בזריזות.

אבל אז נזכר בפטרה, אהובתי הצפון-אירלנדית מלפני רבע מאה. אולי אחפש אותה.

אז חיפשתי. ומצאתי. פטרה היא עכשיו יומנאית בתחנת משטרה קטנה בפרברי בלפסט. עם כל המשתמע מכך. היא שולחת לי בדיחות שרשרת.

נו, היה שווה להיכנס לפייסבוק, נכון?

מצאתי גם רבים אחרים, כאלה שלא ידעתי כלל שחיפשתי. רבים עוד יותר מצאו גם אותי. כאלה שעד עכשיו איני יודע מי הם. חלקם מגיבים לשטויות שאני כותב שם.

הגענו לנקודה.

אני מכוררררר.

התמכרתי לחמשירים מוזרים, מטופשים כנראה, שאני מפרסם כל יום, לפעמים אפילו כמה פעמים ביום, בפייסבוק.  התמכרתי עד כדי כך שהחמשירים הללו הפכו להיות חשובים בעיני יותר מהכתיבה המפרנסת אותי או מהסיפורים הקצרים שאני כותב למגירה, וירטואלית אף היא כמובן.

מי יודע, אולי זה אפילו טוב. זה בטח פחות מזיק מההתמכרות לגולדסטאר.

ואולי מזיק יותר. שהרי ההתמכרות לחמשירים הללו, בצורתם הפייסבוקית, היא בעצם כנראה התמכרות לתאוות פרסום, לרצון לזכות בתגובה, בחיבוק וירטואלי מטופש, 'לייק' יקרה שמו בפייסבוקאל. ואז, ככל שתקבל פחות מאותם תגובות ו'לייקים', תכתוב הרי יותר, לא פחות, נלחם על כבודך המדומה בקהילת 494 חבריך ש490 מהם אינם חברים כלל וכלל ו400 מהם אינך מכיר אפילו.

יכול להיות. אבל אני ממשיך, עובדה, ואפילו כותב על כך בדיוק.
על אפכם וחמתכם אהיה עוד משורר
את שירי אכתוב גם אם תצחקו בלי הותר
לי סיכוי או שביב של תקווה או הסבר
מדוע אתם מלעיזים עלי כך, כמפגר.
אכתוב ואכתוב ואטעה ללא הרף
שטויות שוב ושוב אקליד חרף
ידיעה כה ברורה שאין בי שאר רוח.
בקבר, כמו פולני טוב, כבר אנוח….

כן, גם את השטות הזו פרסמתי.

אבל הנה, לפני כמה ימים קראתי 'סטטוס' (כך קוראים לזה, הלא כן?) של גוני חברתי היקרה.

פריחת הקרמבו
גויאבה במנזר
סתיו.

כך כתבה גוני, שאפילו שירי הייקו וחמשירים היא כותבת טוב כל כך, ואני כמו מכוררר, הגבתי מיד בחמשיר שאיתו פתחתי את הכתבה הזו, זו שאתם קוראים לה 'פוסט'.

אחר כך הלכתי למכולת וקניתי שמיניית קרמבו.

הקרמבו הראשון של העונה.

כבר בדרך חזרה מהמכולת, שהיא עכשיו בכלל סניף אקספרס של אחת הרשתות, אלא מה, פתחתי את אריזת הפלסטיק בפראות, קילפתי בזריזות עטיפת אלומיניום כחולה אחת ותקעתי קרמבו ראשון של העונה בחצר מתחת לבית.

אחר כך התאפקתי קצת ואחר כך קילפתי עוד אחד, ואכלתי אותו לאט-לאט, מביא את הסתיו אל היקום הבוער והסלון הממוזג. נתתי גם אחד לאיתמר שנשאר בבית בגלל כאב בטן. זה בריא.

הרי כבר אמרתי, מכורררר.

מה אני למד מכל זה. לא הרבה. פייסבוק זה רע? קרמבו זה טוב?

אני מכור.

קטגוריות:: חיליקכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת המום:

    איזה קשקוש…
    אתה באמת מתפרנס מכתיבה כזו?

  2. מאת גוני:

    חיליק, תמשיך לכתוב, התמכרויות וקרמבו, הם דבר טוב.

    המום היקר, אתה באמת מבזבז את זמנך כדי להקליד תגובות נבזיות שאינן בונות אלא רק מרעות? נראה שכן.

    • מאת המום:

      בזבזתי את זמני בקריאה מוטב שאבזבזו בכתיבת דעתי הכנה

      • מאת עבדקן מצוי:

        מר מום, חיליק לפחות כותב בשביל כמה אנשים שנהנים מפרי עטו (הוירטואלי), מבלי שהוא צריך להפחית מכבודו של מישהו אחר על הדרך…
        אתה כותב רק בשביל להרגיש טוב עם עצמך. וזו דעתי הכנה.

  3. מאת ראובן:

    אהבת חינם טובה אלפי מונים משנאת חינם…
    חיליק אתה כותב נפלא. תמשיך ללא חת סופ"ש נפלא לך. גוני את יודעת חברות ולויאליות מה הן כל הכבוד!! שבת שלום!!!

  4. מאת רוזי:

    מעדיפה את סיפורי המגרה.

  5. מאת עירית:

    נהדר, חיליק.

    גוני – את אשמה!!!!

    חחחחחחח

  6. מאת קובי דימנט:

    תודה חיליק. ולידיעת המכורים שאין להם מגבלות אתיות ואסטתיות ומתכרים לפשעיהם הזולים בגלוי ובסתר: הנה טויסט בעלילה. יש גלידת קרמבו!!! יצאה לאור בסדרת קרמיסימו וכדי להגדיל את תחושת החטא היא יצאה (תאמינו או לא) במ ה ד ו רה מ ו ג ב ל ת! גלידה וניל ,אורירית כמו המקור ,עם זרעי ביסקויט שבטכנולוגיה עילית לא הופכים סמרטוטיים בלחות הגלידה ומעל שכבת שוקולד חלב מומס . אם לא הייתי ילד בעצמי הייתי נותן אותה לילדים. המהדורה מוגבלת, העונה קצרה, השלכת קרובה. מצאתי אותה בתחנת הדלק. החזיקה 40 ק"מ עד טיפתה האחרונה.

  7. מאת רושטי:

    גרמת לי לא לרצות לאכול קרמבו
    מצטרפת ל״המום״

  8. מאת שפיציק:

    מילא מכור-ניחא.אבל למה לעזאזל נתת ביס ראשון בקרם?? הלא שנו רבותנו: קרמבו מתחילים לאכול מהביסקויט!!!

  9. מאת עמיחי תמיר:

    קרמבו אני לא אוהב אבל כן את מה שאתה כותב!

  10. מאת טובה:

    חיליק,
    שכחת התמכרות לסקס [גם זה עם המרכאות] ((:
    וקרמבו – זה השם השני שלי
    עוד מהימים שהוא בא בחמישיות, ארוז בקרטון בגודל תבנית אינגליש קייק. כשכולם היו הולכים לשק"מייה לקנות מנה ראויה יותר משניצל תעשייתי טבול בליטר שמן בחדר האוכל הצה"לי, אני הייתי חוזרת עם קרטון מאורך כזה, מחביאה אותו במדף תחת השולחן, ומחסלת אותם אחד אחד, בחמישיות ((:
    שם, בארץ הכינויים הנצחיים, המציאו לי את השם "קרמבו".
    אהבתי את הרישא של פוסט זה. מאוד. ((:

  11. מאת אלעד:

    האמת, ממש לא מבין על מה אתה כותב ?
    וקצת תנו חופש לדעות אחרים ממה שהצנזורה מאפשרת.
    ארץ ישראל דמוקרטית או שאין צדק חברתי במחוזותינו?
    ולא, לא נהניתי ממה שכתבת.
    ולא תמיד ללקק …

  12. מאת חנה בננה:

    מוקה או וניל?

  13. מאת גיא:

    חיליק
    אמנם קראתי כבר פוסטים טובים יותר פרי עטך, אבל לפחות תוכל לתבוע ממר 'המום' 300 אלפי הרצלים טבין ותקילין. כך גם מ'רושטי'. זה יוצא, בחשבון שלי, 600,000 קרמבואים במכולת, או יותר אם קונים באריזות גדולות.
    ולכל מה שתהה: על פי ההלכה, קרמבו אוכלים מלמעלה למטה, ככתוב:
    "ויקח את המגדן ויעש בו נקב ויקצף פיו (כלומר, ישאב את הקצף) ויאכל את רדיד השוקולד ובסיימו לעשות כן וייקח את העוגית ויאכלה, וירא כי טוב"

השארת תגובה