הבוריק של נווה עמל, הכי קרוב לעננים

שלט קטן מבריסטול לבן תלוי עקום על עמוד חשמל בשכונת נווה עמל. חץ בצבע צהוב זוהר מצביע השמיימה ומעליו כתוב "בוריק". מישהו הוסיף, בפינה הקרובה ביותר לעננים, "בס"ד" וצייר מגן דוד קטן בתחתית השלט, ליתר בטחון.

להבטחה כזאת לבוריק של מעלה, לא יכולתי לסרב. הלכתי בעקבות החץ, אבל כוח הכבידה ושלוש מדרגות קטנות לגן עדן, הובילו אותי אל מרפסת מרוצפת שכיסאות לבנים מפלסטיק מסודרים זה לצד זה לאורך קירותיה. על שולחן נמוך עמדו בקבוקי בירה מלאים בחלקם ולצדם מאפרה, חפיסת סיגריות וטלפונים ניידים. שני בחורים צעירים ונאים בכפכפים, שילבו רגל על רגל והיו בעיצומה של שיחת אחר הצהריים נינוחה כשנכנסנו.

את פנינו קיבל בישיבה יוסף, גבר מבוגר בחולצת פסים תכלת-לבן הנמתחת על בטנו, במכנסיים לבנים קצרים ובחיוך רחב. מיד הוא תפס את הילד א' ביד והבטיח לו שאם ישמין, הוא ייקח אותו לסיבוב על החסקה.

אם רוצים להשמין, כאן זה המקום הנכון. בתפריט בוריק ת"א, שלא קשור לתל אביב במאום, אלא מורד בראשי התיבות המוכריםשל התפו"ד ובוריק ביצה, שניהם בחמישה שקלים, המבורגר, צ'יפס וסנדביץ' טוניסאי. אפילו סטייק יש פה, ב-30 שקלים, למי שהחליט להשקיע.

את האוכל מכין צורי, בנו של יוסף, בתוך המטבח של הבית שאליו מחוברת המרפסת. פלאטה לוהטת, סיר שמן, צ'יפסר, דוכן לסלטים ומקרר משקאות. זה כל מה שיש וזה כל מה שצריך. את המנות מגיש צורי מחלונות המטבח החשופים. על הכיסא ליד יוסף יושב יצור קטן, פרוותי וצחור. כשהוא משחרר נביחה קטנה, אנחנו מבינים שמדובר בכלב, פפי שמו. פפי בצרפתית זה סבא, אומר לי יוסף ויותר לא מפסיק לספר.

יוסף הוא מציל כבר שנים, גם בים וגם בחיים. הסיפורים שלו לוקחים אותי אחריו לתוך הבית, שכולו מרוצף לבן. הוא מראה לי בגאווה את האמבטיה ששיפץ, את הספות השחורות בסלון, את הריהוט הלבן ומגלה לי שאת הבית הזה הוא נתן כמתנה לבנו הנשוי ולצורי נתן את המרפסת, בשביל הבוריק.

צורי עד עכשיו לא מצא את עצמו, איבד את דרכו. עכשיו הוא מכין בוריק. יוסף מפליג בדברים וצופן סודות שמגיעים רחוק ועמוק, עד לאישה אחת בצרפת.

יש מילים שצריכות להישאר בנתיב הפתוח שבין פה לאוזן, בין אוזן ללב. הרקע הלבן של הנייר צורב אותן והן מצהיבות מאור.

הילד א' הסקרן בא איתנו ומקשיב ברוב קשב. ליוסף יש היכולת הזו של טווי המעשיות, להעביר בחכמת המלאכה הלא מורגשת את חוט הסיפור, כך שיקשור ויקיף את העיניים הפעורות ואת האוזניים הפקוחות בקשר אחד בלתי נראה.

רק הוא והסיפור יכולים לנתקו. כל הילדים אוהבים אותו, הוא מתחיל פתיל חדש. במיוחד ילד אחד משוטט, שקם מן החול, אבוד ומבולבל. יוסף קנה לו ארטיק ולקח אותו ביד. הם מצאו את אמא שלו בים. הילד לא רצה לחזור. גם הוא נכרך. "את צריכה לראות גם את הבית של צורי", הוא אומר לי. "ופה, אני קונה לו את הסחורה, תפוחי אדמה, המיץ אבוקדה מירדן וגם הלימונדה, את טועמת אותה, את לא עוזבת אותה". כשיוצאים מן הבית אנחנו שותים במרפסת את מיץ הגויאבה ממצרים. בבית הזה לא עוזבים.

אמנות הסיפור לא עוברת בתורשה. צורי לא אוהב לדבר. לדעתו הצנועה הוא גם לא מבשל. "מה, זה בישול? זה לא בישול זה בוריק. זה גדלתי על זה, זה בגלל אבא, טריפוליטאי, זה הוא אשם." פחות מזה הוא אוהב להצטלם, אבל אי אפשר שלא לבקש ממנו, כי הוא יפה ומתוק וכל כולו אומר נעימות. הדליפו לי שכשאבא שלו לא נמצא, הוא לפעמים נותן עוד טרופית לילדים ואולי אפילו בוריק.

הזמן מתנהל בעצלתיים ואנחנו  יושבים על הכיסאות, מחכים למנות ומתבוננים בצורי מכניס את עלי הסיגר אל השמן הרותח, מטיל לתוכם ביצה ומקפל והופך. "אנחנו יודעים להכין הכול, הדבר היחיד שלא יודעים זה ספינג'" יוסף אומר ומניע את הידיים בתנועות לישה עגולות ומלאות תשוקה כדי להדגים.

העיניים שלו רואות תמונות חיות, אולי של המטבח של אמו ואחרי שתיקה ושקיעה רכה בקערת הבצק, הוא ממשיך את ערגתו בקול רם "ואחר כך שופכים על זה דבש". הבחור שלידו אומר לו שלפי התנועות הוא דווקא יודע להכין.

הבוריק פריך כראוי והחלמון מרטיב אותו וניגר. בביס אחד מרגישים את הנשיקה בין בצק הסיגר המלופף סביב העיגול הצהוב שהתפרק וכעת נוזל ונמס לתוכו. ואפשר לדמיין איך דקה לפני זה, עבר שלם וחי, הלך וחזר  בין שני פיות, אולי של גנגסטר ואהובתו היפנית. כי כאן בשכונה, בבוריק של שמיים, מותר לעוף גם גבוה מדי ואם הולכים לאיבוד, יוסף יבוא ויציל אתכם, ילוש ויתפיח סיפורים, ייתן לכם טעימה של בצק חם עוטף ישות חמקמקה, שכשהיא מחובקת, היא מתמסרת ותוכלו לנחות בשלום בעיסה עתיקה של דמיון ובצק. יוסף כבר ישפוך עליכם דבש.

בוריק,

קיבוץ גלויות 71

נווה עמל, הרצליה.

קטגוריות:: אוכלים בחוץגוניכללימסעדות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (25)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמך הא גימל:

    קיבוץ גלויות 71, למען הדיוק. טעים מאוד.

  2. מאת דנה:

    ניסיתי ולא הבנתי בדיוק מה זה בוריק- בצק ביצה ו? הבנתי את האוירה לא את נושא הטור.

    • מאת יוחנן:

      בוריק
      היחיד של בורקס
      בורקס = רבים. בוריק= בורקס אחד

      מיכל, פיוטית לי כתיבתך.

    • מאת גוני:

      "מחכים למנות ומתבוננים בצורי מכניס את עלי הסיגר אל השמן הרותח, מטיל לתוכם ביצה ומקפל והופך."

      "ביס אחד מרגישים את הנשיקה בין בצק הסיגר המלופף סביב העיגול הצהוב שהתפרק וכעת נוזל ונמס לתוכו."

  3. מאת מיכל:

    כמה פיוט,
    מנווה של עמל, עוני ועזובה,
    אל בוריק של מעלה, חלמון סקסי,
    ואיש שליבו עוטף את הכל כמו עלה דק וחם.

    זה שזה עושה חשק לבוריק זה הגיוני,
    אבל זה שזה מעלה דמעה, זה לא צפוי.

    יפה.

  4. מאת עדה:

    למיכל היקרה, נוה עמל כבר מזמן לא מקום של עוני ועזובה, תבואי לבקר
    היום היא אחת השכונות המבוקשות בהרצליה.
    מעניין אני גרה בשכונה הזו 42 שנים ורק עכשיו ראיתי שמוכרים פה בוריק, לא הכרתי את המקום. תודה על העדכון!

  5. מאת אופיר:

    נפלא! אמא שלי ממלאת את הבוריק גם בתערובת בשר ופטריות
    אבל הכי טעים עם ביצה וליד סלט טרי קצוץ דק דק :-)

  6. מאת עמרי:

    מעניין כמה תור יהיה היום אחה"צ…(:
    אני נוסע לבדוק…

  7. מאת סמדי:

    גוני איזה כייף לקרוא כמו תמיד
    והכי כייף זה לקרוא על מחוז ילדותי
    מרחובות המבעסתתתתתתת

    תבורכי
    סמדי

  8. מאת איילת:

    מגניב שיש הרבה פה מנווה עמל, היא אכן מקסימה :)

    מתי פתוח אצלהם?

  9. מאת מילי:

    כל הפצ׳קריי הפיוטי הזה בשביל עלה סיגר וביצה?

  10. מאת חיליק:

    סחתיין גוני

  11. מאת לבנה שמש:

    בוריק מאכל טריפוליטאי מובהק הולך עם ביצה או פירה תפו"א הרבה
    פטרוזיליה קצוצה תבלינים וקמצןץ קינמון מ ש מ י ן אבל טעים
    מאוד היות ובילדותי אכלתי כל ערב אני בטוח אהיה בנווה עמל
    בקרוב כמו תמיד טעים ונעים לקרוא את הכתבות בביגלה

  12. מאת מיכל:

    התנצלות מעומק הלב לדרי ואוהבי נווה עמל.
    כל מה שכתבתם נכון, הושפעתי מסטיגמה ישנה ומיותרת.
    סליחה.

  13. מאת זללני:

    הפתעה נעימה מאוד אתר בייגלה.
    בקשה אחת:
    אפשר להוסיף ימי פתיחה ושעות פתיחה לכתובת? חניית נכים?

    תודה
    ממשיך לקרוא
    לא מבטיח להפסיק להגיב…..

  14. מאת רפרם:

    משהו קטן לגבי בוריק.

    לגבי השם. השם המקורי הוא בריק. רבים בריקה.
    המקור הוא בדרום תוניסיה. בטריפולי של היום אין את המנה הזו ברחוב. זהו אוכל רחוב מובהק.
    בדרום תוניסיה ובעיקר בג'רבא נוהגים להכין אותו בעיקר ברובע היהודי, עד היום. יש שלושה מומחים להכנה של הבריקה. בעיקר עם ביצה או פירה תפוחי אדמה ופטרוזיליה.
    בצפון תוניסיה, איפה שגם לא יהודים עושים בריקה, אפשר למצוא גם עם שרימפס.
    הרבה מההגדרות של אוכל תוניסאי או טריפוליטאי התערבבו בישראל, עם הסיר הגלותי. אבל בריקות, גם בטריפולי, ידוע כמאכל רחוב של דרום תוניסיה.
    בשוק הכרמל וגם בשווקים טובים אחרים בארץ תמיד תהיה מישהי שתמכור עלי פילו (שנמכרים בחנויות משום מה בתור עלי סיגר מרוקאי)
    הסוד הוא שמן רותח, ביצים איכותיות ומיומנות של השלכה העלה והביצה בתוכו בלי שהעלה יפתח לפני שהוא מגיע לשמן. כמו ברביולי, גם פה נהוג לשים מעט חלמון או טיפה מים בקצוות.
    בבריקה של תפו"א, מרטיבים את הפירה בקצת מים כדי להפוך אותו ליותר רך. יש שמערבבים תפו"א עם ביצה.

  15. מאת עמיחי תמיר:

    כיף לקרוא גם שאת כותבת ללא ההומור העוקצני!

  16. מאת לבשל בקלות עם רות:

    בילדותי באשקלון, בשנות ה- 60 מכרו את הבוריקות בעגלה עם מחבת ענקית , בוריקות עם ביצה עין ובורקיות ממולאות בתפוחי אדמה, זיכרון ילדות, מאחר וזו הייתה תקופה קשה מההיבט הכלכלי אימא הייתה נותנת לנו ביצה והרוכל היה מוכר לנו בחצי מחיר. את העלים היו מכינים בפרימוס ומעל סיר פלא משתמשים במכסה.
    לגבי המתכון נכון להיום משתמשים בעלי סיגר הנמכרים במרכולים (די זמין)
    המתכון:- 1 עלה, 1 ביצה , מלח, פלפל שחור (לא הכרחי)
    אופן ההכנה: שוברים ביצה לתוך קערית קטנה ומתבלים.
    מחממים במחבת שטוחה שמן בעומק של 1/2 ס"מ, כאשר
    השמן חם לוקחים עלה סיגר וטובלים אותו רק עד
    חציו בשמן החם.
    יוצקים בעדינות את הביצה בערת בעזרת היד הפנויה, שבכוס למרכז עלה הסיגר שבשמן החם ומיד שומטים את מחצית העלה שבידכם ומכסים את הביצה
    מטגנים את הבריק עד שצידה התחתון זהוב הופכים עד שגם הוא זהוב
    באהבה רות קרוואני כותבת הספר "לבשל בקלות עם רות" המתכון נמצא בספר

השארת תגובה