היידה ויטושה! כי כולנו בולגרים!

לפני שנתחיל, אזהרה: את הטקסט יכול לקרוא רק מי שיש לו סיווג סודי ביותר ומעלה. אם יקרא את זה מישהו בדרגה אחת פחות, הטקסט ישמיד את עצמו לנגיד עיניכם המשתאות ולא יהסס לקחת עמו שבויים, לא חבל? מילא אני, אבל יש פה כמה טקסטים ממש טובים. אוקיי, אני מאמינה שעכשיו נשאר פה רק מי שצריך לדעת.

יש לי חבר טוב שקוראים לו ע', גם ההורים שלו קוראים לו ככה ונדמה לי שגם הוא עצמו. אפילו במקום העבודה שלו לא יודעים איך קוראים לו באמת. אם הם יידעו הוא יצטרך להרוג אותם וממש לא בא לו, כי די חם עכשיו והוא מאוד סובל מהחום. ע' ואני הכרנו במשלחת סודית שיצאה למרכז אסיה. היינו בשליחות חשאית שמטרתה לבדוק כמה כבשים ושומן יכול להכיל אדם אחד בקיבתו ולהישאר בחיים. את הממצאים לא אוכל לגלות לכם כמובן, אבל אוכל לספר שאחת מאתנו ראויה בהחלט לקבל את עיטור העז. זה היה מסע מפרך, לא הפסקנו לצחוק לאכול ולשתות וודקה, פעולות שלחצי פולנים כמונו עולות בטרוניות רבות. כמו כל פעולה בעצם. ע' הצחיק אותי מיד. תנאי קבלה הכרחי לחברות במועדון הלא יוקרתי שלי. בשלב מסוים הספיקה רק מילה אחת כדי שנפסיק לנשום מרוב צחוק.

ידידותנו התהדקה כשע' הפך להיות ירוק. עוד מימי קרמיט הצפרדע, דמויות גבריות ירוקות עשו לי את זה. אתם לא רוצים לדעת מה קרה לי ב"צבי הנינג'ה". אני חושבת שוויליאם שטנר, קפטן קירק, זרע את הזרעים הירוקים הראשונים עוד באנטרפרייז. טוב, נזכרתי שפה זה לא מגזין הפורנו שאני כותבת בו ואפסיק עכשיו.

בכל מקרה, ע' סבל מתופעת העדר, זה שבדיוק אכלנו, והחל להיפרד ממנו בדרכים לא קונבנציונליות. אני יצאתי מהמסעדה לסעוד אותו כמו אחות רחמנייה. כדרכם של גברים כשהם חולים, הוא הצליח לעורר הרבה רחמים, בעיקר של עצמו. יצאנו מהמשבר הזה מחוזקים. הוא קצת השתמט מהמשימה שלשמה הגענו ואני, כחברה נאמנה, אכלתי בשביל שניים. כשחזרנו לארץ, הבנו שאנחנו גם שכנים והקשר נמשך. לא ידעתי אם יהיו נושאים לשיחה מעבר למשימה הנועזת ההיא בעורק האויב. לשמחתי היו, מה גם שיצא ששנינו מכרים של דמות מפתח בשגרירות פולניה בארץ והיא החייתה את מפגשינו בשלל תלונות, בדיוק כמה שאנחנו אוהבים.

לפני זמן מה נקלעתי למשבר בתחום טורי האוכל. אתם לא הסכמתם לבוא אתי לאכול על אף שהצעתי שלל הטבות ולכן נאלצתי לשדל חברים. ע' טוב הלב הסכים להצטרף אלי אף שבדיוק החל בניסיונות היעלמות טוטאלית, עוד פרויקט מסוכן שלקח על עצמו. לערב אחד, בשבילי, הוא הסכים לעגל את הפינות. נדברנו לנסוע למסעדה בלקנית וברוח ימי המחאה החברתית, העדפנו מסעדת פועלים זולה ועליזה. ההחלטה נפלה על ויטושה הבולגרית ביפו.

מכיוון שחלף זמן רב מאז התראינו לאחרונה, התרגשתי ולבשתי שמלה ויצאנו אל הדרך. לפחות אם יהיו שתיקות מביכות ארגיש שנראיתי טוב, ככה אני עובדת. מיד כשיצאנו מהרכב ביפו נשמעו קולות נפץ. הם היחידים שהפסיקו לרגע את המלל שעבר בין שנינו. אני חיפשתי משטח נקי להשתוחח עליו כדי לא ללכלך את השמלה וע' הרגיע אותי בקוליות "נו, יפו". טוב, אם כך, הלכתי שלווה ובוטחת בין רעמי היריות.

התפריט בוויטושה מגרה מעין כמוהו והמנות כה זולות שלא ידענו מה לבחור כך שהזמנו כל מה שהתחשק לנו. ע' הודיע באבירות שהוא ידאג  לחיסול כל מנה שלא אצליח להתגבר עליה. נוסף על הצחוק המשותף, וזו עוד סיבה לחיבה שלי אליו, יש לשנינו חיבה גלויה לאוכל. שנינו גם מקטרים על האהבה הנכזבת הזו, שכמה שמעניקים לה היא איננה יודעת שובע  ולא תופחת, רק מתפיחה, אבל יודעים שככה עדיף. כל כך קל לאכול בחברת גבר שיש לו להט גדול לאוכל. עם חלק מהבחורים יש הרגשה שצריך להיות מאופקות, להשאיר בצלחת כמה עלים מהסלט הירוק שהזמנו ביחד ולהכריז שהתפוצצנו. הסרנו באותו יום אחריות מהתוצאות ונשבענו שלא להתחרט.

מכיוון שע' ג'נטלמן אמיתי, הוא התעקש שאזמין מהתפריט ככל העולה על רוחי וכך, במהירות שאין כדוגמתה, כיסו צלחות אין ספור את מפת הבד האדומה המעוטרת פסים.

למנה ראשונה הזמנו סלט איקרה מצוין שמשמש סגולה נגד עין הרע ונגד מטרדים אנושיים לשבועיים לפחות בזכות כמויות השום שבו. לידו הוגשה כמעט חצי כיכר לחם לניגוב. כדי שלא ייחסר שומן הזמנו גם בורקס פריך ונהדר ממולא בתרד ובגבינה. על מרק השקמבה, הנחשב למנה פותחת פה, ויתרנו. את מבחן האומץ שלי כבר עברתי כשהסכמתי לאכול מהשקמבה צ'ורבה של צלם טלוויזיה חסון וקשוח ובולגרי. אחר כך הוא כבר עשה כל מה שביקשתי, בכל זאת, לא מתעסקים עם גברת לא מהעדה שאכלה מרק קיבת פרה, יוגורט וחומץ. אצלם אוכלים את זה בבקו"ם בסופיה, במיון ליחידות קרביות בצבא.

במהירות שיא, כמעט קרובה למהירות שבה באו לקרבנו המאכלים, גם הגיעו המנות העיקריות. מכיוון שבלקן זה כאן, הזמנו מוסקה חצילים שהייתה טעימה מאוד ואת מנת הקבב הידועה של המסעדה. מוגשות בה קציצות קבב עסיסיות על הגריל ולידן צ'יפס פריך בדיוק כמו שצ'יפס צריך להיעשות וסלט, ככה בשביל לסמן וי על הבריאות. השמחה והלבביות המיוחסות לבלקן דבקו בנו וכל זמן הארוחה לא הפסקנו לדבר ולצחוק. המילים התעופפו ורדפו זו את זו בסחרור באוויר, כמו כדורים של להטוטן.

כשהגיע שלב המנה האחרונה, לא מצאנו בתפריט משהו מלהיב וקצת הטריד אותנו שאכלנו סלט. המלצרית ידעה את נפש בהמותיה והמליצה על לוקנקה, נקניק שלדבריה הוא נדיר במסעדה והובא במיוחד מבולגריה. לא אנשים כמונו יחמיצו הזדמנות נדירה לזכות בחסימת עורקים מחו"ל. הנקניק הסמי-יבש המתובל בעדינות היה קינוח מצוין והותיר לנו בלב שמחה מרופדת בשומן.

הלכנו מהמסעדה מרוצים מכל הבחינות – מהמנות הנדיבות, מהמחיר המאוד הוגן ובעיקר מהחברה. יצאנו לשאוף קצת אוויר ולהלך קצת לפני שנחזור הביתה וידענו, שכמו בחברות טובה, גם אם לא נתראה זמן רב, תמיד נרגיש כאילו מעולם לא הפסקנו.

ויטושה – יהודה הימית 3, יפו.

03-5181974, ראשון-שבת, 11:00–23:00.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץגוניכללימסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נעמה פלד:

    אני מקווה שהוא מבין מי יושבת מולו. נדירות הנשים שטורפות את החיים כמוך. להשאיר עלים בצלחת זה משעמם כמעט כמו סלט ירוק.

  2. מאת מאיה א.:

    אוווו!!! הבורקס הזה בא לי טוב עכשיו.
    ובעניין הקבב עם הצ'יפס – עוד לפני שעיני שזפו את התמונה – רק מהתיאור שלך זה היה הדבר שהכי התחשק לי לאכול עכשיו ב-9:44 בבוקר!
    אבל שקמבה? רק המילה גורמת לי להרהר בצום, ולא רק ביום כיפור.
    למרות שיש לי חבר בולגרי גאה שמהלל את השקמבה של אימו, כאילו מדובר בשכיית חמדה נדירה. כדי לשמור על יחסי חברות נאותים אני נמנעת מלהגיד לו את דעתי על המנה הזאת

    • מאת החבר הבולגרי:

      קראתי אותך!
      אותך לאימא שלי!

      • מאת גוני:

        הו לא, רק לא לאמא. אם כבר, צריך לתכנן את הסיבוב הבא.

        • מאת דודי:

          מוכן להצטרף לסיבוב הבא כמדריך הקולינריה הבולגרית!
          אוכל פשוט ,טעים ונעים לחך!
          כמי שנשוי לבולגריה , מבשל בולגרי, וויטושה היא מסעדת הביית שלנו, לטעמי מרק הכבש טעים לי יותר מהשקמבה.
          ליד המרק והאיקרא תבקשי רקיע, שזה ״הערק״ הבולגרי זה הגרזדובה שזה שיכר ענבים או שזיפים.
          הפעם נחמד לי יותר מסיקור המסטר שף.
          יאללה בשמחות!

  3. מאת ישראל:

    למי שלא גילה עדיין את צפונות המטבח הבולגרי
    ויטושה מומלצת ביותר
    כמי שבא ממוצא בולגרי ומכיר את המקום כבר שנים
    עלי להזהירכם: מתמכרים למקום באופן מיידי

    אז היידה, ויטושה

  4. מאת שלומית:

    ויטושה מומלצת בחום רב, לא משתנה כבר שנים!! ואני ממליצה על ספר הבישול הבולגרי של ענת אחירו "סיפור בולגרי". ספר בישול מצויין שחושף את רזיי המטבח הפשוט והמעולה הזה.

  5. מאת אנונימי כה:

    הי, הלו, מישהו פה עיוור? מי מבינכם לא מביו עדיין שנועדתם זה לזו? הסיפור הקלאסי, WHEN HARRY וכולי. וחוץ מזה,יופי של כתיבה.

  6. מאת עמיר:

    כמה גיבובים על גבי גיבובים, מילים פה במישקל…. ובלי סוף

    והמסעדה נהדרת בעיניי…

  7. מאת סמך הא גימל:

    LIKE!

  8. מאת מיכל:

    אוי גוני,
    למה את ככה מזכירה לי אהוב בולגרי משכבר הימים?
    כזה שכשאמרתי ויטושה אמר לי היידה?
    נו, לא נורא, נזכרתי בו, אבל נזכרתי גם בארוחה,
    והיא היתה טובאאאאאה.
    גם את,
    טובאאאה!
    ע' בר המזל.

  9. מאת מעולה:

    תודה על עוד טור נהדר!

    מחכה לבא בתור\בטור.

  10. מאת רנילביץ׳:

    סופסוף נגמלת מהמסטרשף, זה כבר יצא מכל החורים….
    מסעדה מצוייינת

  11. מאת ורדה:

    האם זאת רק אני שנהנת כל כך מהתוספות מהיו טיוב כמעט לא פחות מהכתבות עצמן???

השארת תגובה