האושר הוא פשע מושלם וגם קציצות עירקיות פליליות

מאה בלילה. אני הפוכה מכולם. אלי ישי, מלך בני החושך הגיש לנו חשיכה מוקדמת. העיר נמה את שנתה ואני ערה, מאד ערה. אני חושבת על השנה הזו, המהירה, רכבת הרים עליה עליתי בלונה פארק של החיים. קפצתי לתוכה בחדווה, מנופפת לשלום לפחדנים שנשארו למטה, מנידה בראש וחורצת לשון ומהר מאד, בבחילה הראשונה, אני מבינה שאולי מי שלא עלה עליה, עשה בשכל רב.

אולי בכל זאת עדיף לעמוד שעתיים מול מראה שמרחיבה את הירכיים, עושה ציצים קטנים ומגדילה את האף. אולי. אבל אני בחרתי באקסטרים, כאילו שלא לימדו אותי שמשרד החינוך, מסגרת ושמונה עד חמש זה טוב ליהודיות. אה ופנסיה, מה יהיה עם הפנסיה?!

לילה לא שקט. אני קוראת שלושה בלוגים מחו"ל שאני אוהבת ועוד אחד מהארץ, עוד קצת YNET ואחר כך, כששום דבר לא משעמם או מבדר אותי מספיק, גם לא הטוקבקים ההזויים, אני מחטטת לעצמי בתמונות שבאלבומים.

"חפשי רגעים עגולים של אושר" כחולת העין אומרת לי. ואני מחפשת.

הנה אני, חמודה כזו עם אמא שלי שחושבת שאני הכי יפה בקיבוץ ובעולם כולו. היא כועסת על כל מי שחושב שאני לא, במיוחד על מי שאומר לה בפנים שאני מכוערת. גם אני חשבתי שאמא שלי יפה מאד, במיוחד כשהיא לובשת את חצאית המקסי הכחולה מהצמר, זו עם המשבצות ונועלת את קבקבי העץ הכבדים, עם העקבים. "גונדרית" כזו וחגיגית וממש לא אמא רגילה.

בערבים הנדירים בהם אמא שלי התגנדרה, היא היתה יפה יותר ממירה, אמא של אסף, שהיתה הכי יפה בקיבוץ. בערבים האלה, אפילו השיער הסורר שלי הפך בחלומות שלי לזהוב, חלק וארוך,כמו של לאה לופטין, אחרי יומיים רצופים של גיהוץ ואבו-עגילה.

"זה רגע עגול?" אני שואלת אותי, במקום כחולת העין שישנה טוב טוב, כמו כל האנשים השפויים האחרים "אנחנו אמנם לבושות בבגדים רגילים, אבל יפתח עוד לא נולד, ואני הייתי מרכז העולם ועולמה. אני חושבת שזה רגע מאושר…" אני עונה לי בתבונה.

והנה עוד אחד.

על המחצלת הירוקה, המחוספסת. זו שהפרידה בין הלחי שלי לדשא של הקיבוץ וטבעה בה את עיגולים עיגולים. יש לי מבט ממזרי בעיניים, הכי מאושר שאני מכירה. אני זוכה בכל. בחיבוק של אבא שלי ובמציצת אצבע, בלי שירגיש. הוא שנא שאני מוצצת אצבע ועד היום זה אחד מההרגלים המגונים שלי. אני לא מצליחה להסביר מה מכיל הרגע הזה. אני אפילו מרימה שם רגל שמנמנה עם פולקעות שזופות, כאילו אני נערה על רציף והמלח שלי חזר.

"רגע עגול של אושר, אל תשאלי אותי למה. ככה זה. מרגישים את זה בבטן. חזק." אני אומרת לעצמי, במקום להגיד לכחולת העין. זה מספיק. רגע עגול זה רגע עגול.

"חפשי גם רגעים עגולים של אושר מהשנה האחרונה" אני נזכרת בתדריך של כחולת העין אל האושר.

אני מחפשת. מאד מחפשת. רגע עגול. שלום. זה יכול להיות רק רגע. קטן, נגיד דקה או חמש דקות. זה לא חייב להיות חודש. זה אושר וזה שברירי, עם כל הכבוד.

אז הנה. לא בא לי להסביר. אבל זה היה רגע מאושר. מאז, כשאני עוברת שם, מתכווצת לי הבטן ולא בגלל קילקול קיבה. להיפך, ממש טעים שם.

ויש גם רגעים עם לולו הזאבה ושימחי החתול. אחייני האהבה שלי. שניים שאני אוהבת בכל ליבי. לולו היא אהבה ותיקה, "עדיין בת שלש וחצי" היא מספרת לכולם, אבל בעצם היא בת רבע לארבע.

שמחי הוא אהבה בת שנה וחצי. הוא כבר קורא לי "מה" ומחייך אליי לעיתים יותר מזומנות. אני מצטערת שלא ראיתי את הבולגרי שבו נעור כשסבתא מוציאה את האקורדיאון ומנגנת. אני מדמיינת ובדמיון לרגע יש לי זערור רגעון מאושר.

ועכשיו, אני אוספת בדלי עייפות, כמו שמעשן אוסף בדל סיגריה מהמאפרה ומצית אותו, רק כי לא בא לו ללכת לפיצוציה לקנות סיגריות. לא משנה לו של מי היתה הסיגריה קודם. אז ככה אני, אוספת פיהוק והולכת למיטה, רק כדי לחכות לשחר שיעלה.

במיטה אני מחליטה לאסוף את השנה הזו, לסגור אותה כמו שאורזים שמיכת פוך בקיץ. אוספת את השנה הזו. את המעשים, המילים והאותות. ללא ספק יבול ברכה, כבד משאת.

"אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת…"

ועכשיו מה? עכשיו אחת חדשה. אני מקווה שטובה. יותר מתוקה מחמוצה.

ששון, הדוד של דודי, שמבשל מצוין וגם עיצב את טעמו המוסיקלי של מוריד הגשם, נתן לי מתכון לקציצות בשר ברוטב חמוץ מתוק. אם לי היה איזה ששון כזה בחיים יכול להיות שגם טעמי המוסיקלי לא היה נתקע על הגבעטרון וצפונה והייתי מכירה את ג'ניס ג'ופלין ואת החיפושיות לפני גיל 30. אבל את הנעשה אין להשיב, אז אני לוקחת את מה שיש בשתי ידיים ומה שיש זה מתכונים ששון ואחיו הצילו ממטבחה של אמא שלהם, מאמא פלורה, סבתו של מוריד הגשם וככל הנראה בשלנית בחסד.

"המטבח העירקי לא עובר קירות" מוריד הגשם ואני מסכמים ביננו. הגם ששנינו באים ממשפחות בגדדיות, המטבחים שונים. כי ככה זה בעירק היהודית, כל אמא מבשלת קצת אחרת. הממזרה מטביעה את חותמה על האוכל וגורמת לכך שילדיה ישבעו שהיא הבשלנית הטובה בעולם, שאין בילתה ואף טבית של "מאמא" אחרת לא מגיע לקרסוליים של המאמא הפרטית שלהם. ככה זה עירקיות, ממזרות גדולות. אני יודעת, היתה לי סבתא כזו.

אבל לפעמים יש מאכלים שלא אכלת בבית ואז את פתוחה לגירסאות אחרות. כאלה הן הקציצות ברוטב חמוץ מתוק של ששון. ממזריות כמו שרק עירקיות יכולות להיות ומתוקות כמו שעירקים ופולנים אוהבים, אחרת, איך הם היו מסתדרים כל כך טוב?

קבלו את הקציצות של ששון (עם טביעות האצבע שלי. מה? גם אני ממזרה..), שמזכירות לטועם שאין מתוק בלי קצת חמוץ ואין דבש בלי עוקץ. כל ביס מהן, בלווית אורז לבן מוכיח מעל לכל ספק שהאושר הוא פשע מושלם.

קציצות בשר עירקיות ברוטב חמוץ מתוק

חומרים:

לקציצות:

  • 500 גרם בשר בקר משובח (חשוב, פה הבשר עושה את ההבדל)
  • בצל גדול מגורר או קצוץ דקיקות במג'ימקס, סחוט היטב
  • ביצה
  • כף שמן זית
  • 6 כפות פירורי לחם
  • כפית סוכר
  • מלח, פלפל
  • שמן לטיגון הקציצות

לרוטב:

  • כוס מיץ לימון
  • 6 כפות סוכר
  • כף דבש
  • שן שום כתושה
  • פחית עגבניות מרוסקות
  • כוס צימוקים בהירים
  • חופן משמשים מיובשים
  • כף אבקת מרק עוף (או בשמו הסבתאי "ויטה")
  • כפית שבבי צ'ילי

ועכשיו, לעבודה:

בקערה גדולה מערבבים את הבשר עם הביצה, הבצל, פיורי הלחם, שמן הזית, כפית הסוכר, המלח והפלפל.

צרים קציצות קטנות ומטגנים אותם להזהבה בלבד. חשוב השקציצות יהיו רכות וחיות בפנים. אל תשכחו שלפניהן בישול ברוטב.

מניחים את הקציצות המטוגנות על נייר סופג ומכינים את הרוטב.

שופכים את העגבניות המרוסקות, הלימון, הסוכר, הדבש, השום, הצ'ילי, המלח והפלפל לסיר רחב ומערבבים היטב. מוסיפים גם שתי כוסות מים רותחים וכף אבקת מרק (שקוראים לה "ויטה" גם אם ייצרו אותה בקנור. אגב, אבקת המרק היא לא חובה, היא כיוון. שאלו את הסבתות שלכם אם הן הכינו אי פעם ציר והן יסתכלו עליכם כאילו נפלתם על הראש. ציר? מה ציר? למי יש זמן לצירים? יש מדינה להקים וכביסה לכבס. תעזבו אותן מצירים באמא שלכם. צירים זה בשביל הריונות!).

מביאים את כל זה לרתיחה.

מוסיפים את הצימוקים והמשמשים, ומביאים שוב לרתיחה.

מוסיפים את הקציצות. ממקמים אותן בעדינות ומברכים אותן לשנה טובה ומתוקה. אותן ואת מי שינגוס בהן.

בודקים שיש מספיק נוזלים, אם צריך מוסיפים. הנוזלים צריכים להיות בגובה הקציצות.

מביאים לרתיחה ומבשלים כעשרים דקות עד חצי שעה על אש קטנה. טועמים, מתקנים, מברכים את ששון ועל הדרך גם אותי.

מגישים עם אורז לבן.

פשע מושלם או לא פשע מושלם. שתהיה שנה טובה, עם המון רגעי אושר עגולים וגם חתימה טובה. מה יש? אף פעם לא מזיק.

תחתמו לי כאן, כאן וכאן.

http://www.youtube.com/watch?v=_QdymBZIrYE

קטגוריות:: Featuredאוכל עירקיבשרהמטבח העירקיכללימתכוניםנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (31)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. נעמונת ,נדמה לי שכך אימא שלך קוראת לך …
    אין מילים …
    מקסים ,מקסים ,ומקסים
    איזה כף ש"גיליתי "אותך …
    רוני שגיא השכנה מבצרון אימא של ערן איל גיל ויעל

    • מאת נעמה פלד:

      נכון. אמא שלי קוראת לי נעמונת ואני נוהה אחרי כל מי שקורא לי כך. איזה כייף שגילית אותי.
      תודה וד"ש לכל הילדים החמודים שלך.

  2. מאת מישיקה:

    גדלתי על אוכל עיראקי
    חמ ותי גם היא עיראקית ובשלנית
    הפעם תורי להפתיע אכין את התבשיל לחג הסוכות
    תודה לך

    • מאת נעמה פלד:

      מישיקה יקרה,
      התבשיל הזה בול בפוני לחג הסוכות. תהנו ממנו מאד.
      ואם היא תגיד לך שזה לא כמו של אמא שלה, פשוט תשתקי. ככה זה בעירק, שום דבר הוא לא כמו של אמא. זה מדאורייתא ואי אפשר להתווכח עם זה. אמא יש רק אחת!
      חג שמח,
      נעמה

      • מאת סיגל:

        זה מזכיר לי מאוד את הקובה עם הדלעת וצימוקים נראה נהדר אני בטוחה שגם הטעם מיוחד של שילוב הקציצה המטוגנת והרוטב חמוץ מתוק עם משמשים וצימוקים ……..יאמי חג שמח

  3. מאת אלי דלאל:

    נעמה יקירתי – זה מתכון חדש ויכול להיות גם טעים אבל זה לא המתכון של מאמא פלורה!! אני מקבל שאת יכולה להוסיף את הטוויסט שלך, אבל אם ששון הציג משהו אחר ממה שאני מצרף כאן אז יש טעות, אני מצרף את המתכון כמו שמאמא פלורה בכבודה הכתיבה לי לפני 30 שנה.

    קציצות בשר חמוץ מתוק

    חומרים
    קציצות
    1ק"ג בשר בקר טחון
    3-4 בצלים קצוצים דק מאד
    ½ כוס פירורי לחם
    2 ביצים
    מלח פלפל שחור [אפשר להוסיף קמצוץ פלפל אדום חריף]
    רוטב
    חופן צימוקים שחורים
    200-300 גרם משמשים מיובשים
    2 כוסות מים
    ½ קופסה קטנה של רסק עגבניות
    2 כפות אבקת מרק בשר
    מלח מעט אבקת פלפל אדום חריף [או קארי]
    ¾ כוס מיץ לימון
    4 כפות מלאות סוכר

    הכנה ובישול
    מכינים קציצות שטוחות בגודל בינוני ומטגנים במחבת
    רוטב
    בסיר גדול מכינים את המרק [ללא הצימוקים והמישמש]
    לאחר רתיחה מוסיפים את הצימוקים והמשמשים ומבשלים על אש קטנה כ – 5 דקות
    לפני הגשה מוסיפים את הקציצות ומבשלים יחד כ 5-10 דקות

    בתיאבון

    • מאת נעמה פלד:

      נו, אתה רואה? אוכל עירקי לא עובר קירות וגם לא אחים. קודם כל המתכון של מאמא פלורה מוכפל. ששון לא הוסיף שום וגם לא דבש, זו אני שהוספתי. כמו כן, ששון מוסיף את הסוכר והלימון אחרי הרתיחה ואני עשיתי אחרת.
      בקיצור, יצא טעים. ממש טעים. ומאד עירקי, כפי שאני זוכרת מהבית.
      אני עדיין מחכה למחברת הזו שלכם, יש לי תחושה שיש שם יופי של מתכונים.

  4. מת העולם ונשרף הים – עילפת אותי עם הקציצות שלך וגם עם המילים.
    אני מרגישה את טעם החמצמצות מהלימון ואת המתיקות מהפירות היבשים והדבש, בא לי להכין עכשיו!

    מאחלת לך/לכם הרבה רגעים עגולים,

    מגי

    • מאת נעמה פלד:

      מגי, מגי. אין לך מושג כמה אני שמחה לפגוש בתגובות ובמילים שלך. תמיד מכילה ונוגעת.
      מאחלת לך שפע רב של רגעים עגולים שיהפכו זכרונות חלב ודבש.
      אוהבת אותך,
      נעמה

  5. מאת פנינהט:

    נעמונת החיוך נשאר אותו החיוך, שום דבר לא השתנה, רק יפית עוד יותר.
    מאחלת לך לשנה הבאה שיהיו לך עוד המון רגעים קטנים של אושר שיצטרפו זה לזה ויחד ירכיבו שנה נפלאה♥♥♥

    • מאת נעמה פלד:

      החיוך הזה, כל כך דומה לזה שיש לאחיינית שלי על הפנים. פתאום אני מבינה כמה גנים זה ענין טריקי.
      שנה טובה, פנינה'לה. בריאות, מלא בריאות לכולכם ואושר.
      חיבוק גדול גדול.

  6. מאת סמדי:

    מלאן רגעים עגולים ויפים מלאים באושר וחיוכים
    שיתנגנו כמו הגבעטרון
    והקציצות לתפארת העדה

    תבורכי
    סמדי

    • מאת נעמה פלד:

      אני אומרת לך, את הקציצות הבאות אוכל עם פיג'מת פסים ואום כולטום ברקע. כמו שצריך ונהוג.
      תודה אשה נדירה. תודה רבה.

      • מאת תמר:

        נעמה אם משהו טען אי פעם שאין מנהרת זמן את הצלחת להעלות אותי עליה וחזרתי 40 שנה אחורה לילדות ובית אבא ,ריחות תבשילי הקובה לסוגיה בעת שחזרנו מבית הספר , לפיג'מה של שבת בבוקר עם החציל והביצה והמוזיקה האהובה שהתנגנה ברקע והדלתות שתמיד היו פתוחות לרווחה לכל אורח או עובר אורח להכנס ולהסב לשוחלחן ……… ואיך לא נזכיר את מפגש הדודות והדודים העירקים במוצ"ש על כוס תה עם נענע והבעבע והסמבוסק המסורתי……תודה נעמה

        • מאת נעמה פלד:

          סמבוסק, זה הפרוייקט הבא שלי. יש לי מתכון מצוין של לוריס, אמא של מוריד הגשם. הבן של דודי הכין אותו בדבלין הרחוקה יצא לו נהדר, עכשיו תורי להכין בארץ.
          אני כל כך שמחה שבדמי זורם דם עירקי או יותר נכון רוטב סלק…
          תודה לך!

  7. מאת Liliii:

    Love it!!!

  8. מאת שי גולן:

    היי נעמה

    השילוב של בת משק והשורשים העירקים טעימים ונעימים .

    רק מי שהיה מחובר לשילוב כזה יודע להעריך טעם טוב ,

    טעים , מלא חדרי לב והנאה מהנאתם של אחרים.

    שנה בריאה

  9. מאת רחל עיני:

    נעמונת כשמך את
    נעימה מתוקית ונהדרת
    עשית לי את היום
    אוהבת את משאת כותבת
    ואין על האוכל של העירקים……..
    אין
    אוהבת לבשל את האוכל העירקי
    ומפתיעה את בני ביתי עם האוכל שאת מביאה לכאן.
    ואנסה גם את זה…….ביום שישי הבא אלינו
    שיהיו שבעים עם טעם של……….עוד אחרי הצום.
    והכי טעים להכין את הקציצות האלו עם אורז לבן לבן לבן
    גמר חתימה טובה לך
    נעמונת
    וצום קל
    באהבה
    ממני
    רחלי

    • מאת רחל עיני:

      אימי ז'ל האשכנזיה(הרומניה) כל כך אהבה את האוכל העירקי שאני מכינה…תמיד ביקשה עוד…

    • מאת נעמה פלד:

      תודה רחלי. הקציצות האלה באמת נהדרות עם אורז לבן. מוריד הגשם הוא מלך-מלכי-האורז, השבוע נבשל שנינו אושר מושלם.
      שנה טובה, רחלי. שמחתי במילותייך.

  10. מאת מירי:

    ריגשת נעמונת ,
    כל פעם מחדש המילים שלך נוגעות בי עמוק.
    חודרות שכבות פרה הסיטוריות בלב.
    מגע בנפש.

  11. מאת גדי כהן:

    הי נעמה,
    את כותבת מדהים ונותנת מתכונים עוד יותר מדהימים.
    התכוונתי להכין את הקציצות לכיפור אבל לא רציתי אוכל מתובל מדי אז הכנתי ביום שאחרי ויצא פשוט מעולה.
    כל הצום פנתזתי על הקציצות והיה שווה את הציפייה.
    כשאשתי שאלה מאיפה המתכון אמרתי מנעמה, ישר עלה לה מבט חשוד,
    אז היא שאלה ממי?
    אמרתי שוב- מנעמה, אם תקראי תדעי מי זו :)
    שרק תמשיכי ככה.
    גדי.

    • מאת נעמה פלד:

      תודה, גדי יקר. וגם ד"ש חמה לאשה שאיתך. היא אהבה את הקציצות שהכנת לה? קיבלת נשיקות על שתי הלחיים?
      שנה טובה לשניכם, שימחת אותי במילותיך.

  12. מאת גרייס:

    כרגע סיימתי להכין את המתכון. יצא משובח ממש. מתאים לסוכות,מתאים לגשם, מתאים לגלעד.

  13. מאת אמירה מאירפלד:

    קראתי ונהניתי מאוד מהכתוב.

    אין ספק שאנסה את הקציצות להנאת משפחתי.

    נשיקות
    אמירה

  14. מאת דני:

    אפשרי לאכול גם למחרת?

  15. מאת etrhi:

    איזה בשר בקר את ממליצה לקנות לקציצות המשולמות האלו?

  16. מאת ליאת:

    מקסים וגם ממש טעים…
    כן, שיניתי גם אני כמה דברים אבל החיוך מהביס…אותו חיוך!
    http://taimliat.wordpress.com/2014/06/16/polpette-in-agro-dolce-piccante/
    תודה!

השארת תגובה