מאסטר שף – שיט, זה נגמר

כבר כמה ימים שהשעון רץ לאחור, מה נעשה אחרי שבת? מי ירחיב את עולמנו בתגליות מדעיות שעד כה הסתובבנו בעולם בלי לדעת על קיומן? מי יצחיק אותנו אחרי שהשופטים ייעלמו לתוך הוואקום הגדול שהותיר אחריו הברווז? ובעיקר, מה יהיה על יונתן ואייל? הם באמת יצטרכו לחזור לבשל? אולי הם יעברו מדוכאים ומוכים בין דוכני הסביח והפלאפל בארץ אחרי שאבחנו את אישיותו  המורכבת של מכין המנה על פי מבנה הפיתה והנחת החציל על הביצה?

מוטרדת וחרדה ותומכת באותה המידה בכל המתחרים, הרגשתי שאני לא יכולה לעבור את הגמר הזה לבד. חברתי המסורה ת' התייצבה כדי להחזיק לי את היד. קבענו שהיא תחזיק את שמאל כי בימין אני צריכה לכתוב.

ת' היא בחורה חדה ומצחיקה ושמה לב לפרטים קטנים, בדיוק מה שהצטרכתי. קצת לפני תשע הדלקנו את הטלוויזיה, נרגשות ומחכות. בשעה היעודה נדרכנו וניסינו להשתתק. אליהב, אבי ועמנואל, הופיעו על המסך. עמנואל הפך לבלונדינית יפהפייה, אליהב לדוגמנית ואבי הזכיר לנו מאוד את הבת של דודו בוסי. דבר כזה לא ניחשנו.

רק לפני יומיים כתבתי בסטטוס הפייסבוק שלי לכל מי שטען שהוא צופה במאסטר שף בגללי, שאחרי הגמר אני עוברת ניתוח לשינוי מין. זו הייתה בדיקה של עוצמת הכריזמה ההיסטרית הנוטפת ממני. עד כדי כך הגיעו הדברים, שקברניטי "קשת" קראו את דברי ההגות שלי ותוך יומיים הפכו את המתחרים לשלוש מועמדות מצודדות. יש! ניצחתי, 8 לייקים בקושי, אבל תראו איזו ברית מילה כרתו איתי "קשת". אני שוקלת להקים מפלגת שלטון.

רק אחרי רבע שעה, כששמנו לב שהמתמודדות לא מכינות מנות, נראה לנו שמשהו חשוד. מעבר חד לאולם אירועים מעוצב כהיכל סאדו-מאזו הסביר את הכול. המתחרים עדיין גברים, אבל אחרי הגמר הם הולכים להשתתף בתכנית השידוכים "שלושה שפים לשלוש שאפות". בתחילת התכנית סיכמו לנו יוצריה עשרה דברים שלמדנו במאסטר שף. בסוף הטור הזה אתם תיבחנו עליהם ומי שיקבל את הציון הגבוה ביותר, דודי ישלח לו צנצנת גפילטע פיש בדואר רשום. אם היא תגיע ריקה, רק הרווחתם ואל תאשימו את דודי, הוא לא אוכל דברים כאלה. זה דוד מהדואר.

המשימה הראשונה צולמה מראש באולפן. המתחרים הכינו שלוש מנות והשופטים טעמו מבלי לדעת מי הכין כל מנה. בעוד המתחרים עמלים על המנות העיקריות, הופיע ראשו של חיים על מסך ענקי, כמו קפטן קירק בספינת החלל אנטרפרייז. הס הושלך, עובדי החללית פסקו ממלאכתם לרגל הופעת הראש. במעמד השני רק למעמד הר סיני הורה הכהן הגדול להכין גם קינוח.

אליהב, ממוטט מגודל השעה לא יודע לאיזו דת לפנות, הכין את עצמו לשיגור "אללה יסתור, השם ישמור". בעמדת השיפוט טעם אייל את מנת הביסק של עמנואל. פה הוא גילה פן מרתק נוסף בהשכלתו רחבת האופקים וחלק עמנו מעט מהידע שלו בבניין ודיור ובעיצוב פנים.

הפעם הוא תיאר את החדר שלי "יש פה כמו חדר עם הד, ההד הוא הד של אלכוהול".

השופטים כתבו  את הציונים שהעניקו למנות בספרון קטן כמו אלה שבהם מגישים לנו חשבון במסעדות. הם בטח פילחו מרושפלד כשהוא לא היה במסעדה. את תוצאות החשבון הקריא הפעם סגן הקפטן אייל, כשראשו מרחף מעל לבשלנים המבוהלים. רק לפני שני טורים שלי הם גילו שהוא נפרד מהקול שלו כשהוא רוצה, עכשיו הם גם גילו לזוועתם שהוא מתנתק מהגוף.

עמנואל שלח לי מסר גלוי שהשלמנו מאז הטור שבו הסתכסכנו ואמר שהוא מקווה שהוא לא מעליב את ההודים האותנטיים. אני לא נעלבתי, אבל טרם ערכתי סקר בקרב ראשי מועצת הלולים. תודה עמנואל, אני באמת אוהבת אותך. אם אבי מזוהה עם קציצות ועם בשרים קשורים, עמנואל מתקשה לעבור פרק מבלי להחזיק ברנר ביד. כנראה נשאר לו משיעור ריתוך מטוסים בעתות חירום בקורס הטיס. ברנר גם מאוד מרוצה מעמנואל וחושב שסוף סוף הוכח שלא סתם הוא כתב ספרים ומסות ונרצח ולא בכדי קראו על שמו רחובות. הנה, כמו יוצרים רבים, הגיע לשיאו היצירתי ולהכרה הגדולה ביותר רק אחרי מותו ומלחימים בעזרתו צ'אפטי.

הטייס וברנר שורפים צ'פאטי וכמעט גם את הטלוויזיה שלי

אייל המשיך בעבודות הקבלן ובמנה העיקרית של אליהב הוא זיהה ש"הפלייקים מתחברים אחד לשני כמו אבני צפחה". חיים, מהנדס ראשי, הצטרף לחפירת היסודות וניתח את מנת העוף הממולא של אבי מבחינת קוטר, עובי ורוחב. במנת הקינוח של אליהב, ניסה אייל בכל כוחו למצוא פתרונות למצוקה בערי המרכז והציע לנו דיור בר השגה "יש פה המון חללים פנויים בתוך הסופגנייה הזאת".

עברנו, בלי לחשוב פעמיים. מהשלב הזה יעלו רק שניים להכין את מנת הגמר- אבי ואליהב. עמנואל המוכשר, שתפקד בכל המשימות בקור רוח ובמולטי טאסקינג מעורר הערצה וגילה כישרון רב ויצירתיות והיה צנוע לכל אורך הדרך, עזב את התחרות.

הטייס נפרד

משימת הגמר האחרונה בהחלט הוטלה על אבי ואליהב. אם חשבו שהגיעו לריאליטי היחיד שלא משסה את המתמודדים זה בזה, הם צדקו, אבל אם חשבו שיצאו ממנו בחיים, טעו. אייל הורה להם לבשל את עצמם.

אנחנו פרצנו בבכי תמרורים בהלם בבית. זהו, ככה נפרדים, מזל שעמנואל ניצל. ומי יטעם את אבי? ומה יהיה הציון שלו? ומי יקבל את הפרס? יונתן?  אבל אחרי שנייה התאוששנו, בסוף הוחלט שהמתחרים יבשלו בשר של חיה אחרת.

"מה אבי הכי אוהב? – טחול", אבי הטחול החליט למלא עוף ולהמשיך בקשירות, ברוח הנברשות האדומות. אליהב יצא במסע אל הביס ובדרך הוא השתטח אצל רבי שמעון בר יוחאי שהפעם השתכן בתנור האפייה.

בלי התרעה, הגיע רגע השיא של התכנית ה" באווירת מאסטר שף, מקבץ פרסומות שכולו עוסק באוכל ומרכיב ארוחה מנצחת ", הכריזה מיכל. התכנית עושה פרומו חגיגי  לפרסומות. רצינו לשפשף את עינינו מרוב תדהמה, אבל צליל המטבעות הנופלות לכיסי קשת היה מחריש אוזניים והידיים כבר תפוסות בלסתום אותן ולחסום את פרץ הקיא העולה מן הקיבה.

מנת הגמר של אליהב הגיעה אל השופטים אחרי קליפ שבו נראה אבי מסביר למה מגיע לאליהב לזכות בתחרות. באין עריכת סאונד נשמעו הביסים של השופטים בקול רם מתמיד. אליהב הכין בקלאווה ובתוכה אוכל בסגנון אסיאתי שהמצלמה לא ממש נתנה לנו לראות.

אייל זיהה בה בדידות ואישיות מתפרצת בטעמים ואילו חיים זיהה בה התכנסות. אף מילה על אוכל והסוף מתחיל להיות ברור. במנה של אבי, שהגיעה גם היא אחרי קליפ זהה רק הפוך, מיכל לא התאפקה והשמיעה גניחת עונג, עוד לפני שהקהל באולם טעם את המנה. מהדברים של יונתן, כבר הבנו שהקרב הוכרע. אם יונתן אומר שהאוכל הזה מוריד דמעות, לשאר כבר נותר רק לאבד את ההכרה.

אייל הבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו השנה להשמיע את קולו הצרוד, הוא רואה את הסוף. לפני הסוף הוא רואה את האור "המנה כמו גוועת אל תוך אור שמקרין ממנה עד שהאור נע". במהירות האור, עוד לפני שהספקנו לא להבין, עוברים למשוך עוד קצת זמן.

מטעמים סוציאליים בלבד ומרחמים, "קשת" החליטו שהם לא מוותרים עלי ולא משאירים לי את כל הזמן הריק הזה למלא בעצמי. הם יודעים שאין לי במה, ולא, פחמימות זה לא נחשב תחביב לשעות הפנאי. זאטוטים קטנים הולכים לחזור כל יום מהגן ולבשל ולדבר בגובה העיניים עם יונתן. מאסטר שף ילדים, אני עדיין לא משוכנעת שזו לא מתיחה.

 30 נקודות יתרון לאבי בציוני המנות וחיים עוד השהה את ההכרזה על הזוכה בחזקת "הכול עוד פתוח". אנחנו כבר נכנסנו למיטות והתחלנו לספור כבשים ממולאות כשהוא הסכים לשחרר סוף סוף את הודעת הזכייה של אבי. ראשון זינק עליו משה שקפץ עם תלתליו כמו בובת הפתעה מקופסת שימורים. חיים כהן ניחן בחדות אבחנה של בלש ואמר לאבי "אני רואה שאתה מתרגש". אבי באמת התרגש וגם חיים, הוא זכה בגלל מגע הקסם שלו ותנועות הידיים האלה שגם כשהראש לחוץ מפלסות דרך אינטואיטיבית, כמו שטות בבטחה בין גלים סוערים, בין התבלינים והסירים. תנועות של אדם שמבין אוכל מהבטן ומהלב. ובגלל הדרך הארוכה שטיפס מהתהומות ועד לכאן, גם אנחנו התרגשנו איתו וידענו, שלכל אחד מהשלישייה הגיע לזכות, אבל לאבי הכי.

ומילה אישית. כתיבת הטור הזה הייתה בשבילי כיף אדיר בזכותכם. תודה רבה לכם המגיבים והקוראים. אתגעגע. ניפגש כאן בבייגלה, בכובע הישן שלי.

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה


חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: גונימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (26)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת תמי:

    איך זה שצחקנו אתמול כל הערב ועוד נשאר לך מספיק בדיחות במזווה בשביל להצחיק אותי ככה, על הבוקר, במשרד, בקול רם, נוכח הפרצופים המופתעים מסביב?
    גוני המקסימה. הטורים שלך שנונים מצחיקים חדים וכן, גם מרגשים. רק טיפש לא יבין שמתחת לציניות העוקצית מסתתר לב לא פחות גדול משל הזוכה מאתמול. את נהדרת.
    אוהבת אותך!!

  2. מאת רות:

    כרגיל מצחיקה ומעניינת תודה שהצחקת אותי על הבוקר, שיהייה לך בוקר ניפלא ושנה ניפלאה עוד יותר

  3. מאת חיה:

    מצחיקקקקקקקקקקקקקקקק יו

  4. מאת אנו נימית:

    איזה יופי לפתוח את השבוע, בפרצי צחוק היסטריים על הבוקר.
    האמת היא שבצפייה אמש בתוכנית הגמר, כבר פינטזתי על הטור הזה שאקבל למייל האישי שלי בבוקר. את פשוט צדת את כל הפרטים הקטנים שבזמן אמת ריגשו בחלקם ועיצבנו ברובם, וערכת מהם "ארוחה" מפוארת, מוגשת בטוב טעם…
    שאפו, ושנה טובה (:

  5. מאת מעכב חמצון:

    הסוף היה צפוי כבר בשלב הרכבת ה"נבחרת". הם הרי לא יגרמו לאכזבה שתחזיר את אבי לתהומות מהן עלה.
    נראה שאבי הוא טבח מוכשר. שף, ובטח שמאסטר שף, לא הייתי עושה ממנו.
    ובמלה אחת: א-כ-ז-ב-ה

  6. מאת נעמה פלד:

    אין כמוך. פשוט אין. תודה על עונה גדולה, גוני. מבחינתי את יכולה להמשיך לסקר את התכניות של מרתה סטיוארט או את אדם אוכל את אמריקה. היית מצויינת!

  7. מאת סולטנה:

    אני לא מאמינה שכבר נגמר. בלי התוכנית אני אסתדר, אבל בלי הטור של גוני? חיי אינם חיים …

  8. מאת מאיה א.:

    מה כבר נגמר? ולא טעמנו אף לא גלילה אחת או רולדה כפותה בחוט שפגט…
    אבל, אבל, אני חייבת למחות על התנהלותו של מסטר אייל שני.
    לא בדוק אם לאורך כל התוכנית הוא נקט באותה שיטת ניקוד, בה אחד המתמודדים זוכה ל"נוקאאוט" מידיו. הפעם הניקוד שלו היה כוחני, משפיל ומגעיל.
    טוב נו, אני אהבתי את אליהב וזהו.

  9. מאת סמדי:

    תסקרי את מבט שני את פשוט נפלאה
    שנה טובה מלאה בצוחקים

  10. נגעת בשמים!!! תודה על הטור המקסים, מצחיק ואיכותי שגרם לי לחשוב על התוכנית כמילותיו של מאיר אריאל: "טוב אתה לא יכול להקיף אישה 360 מעלות"….

  11. מאת מרב:

    צחקתי כל כך הרבה, תודה!!!

  12. מאת תחיה שירן:

    גוני, נהדר!
    אני מקווה שבכל זאת תכתבי על רושפלד והילדים. ככל שזה נשמע הזוי, אני מצפה לסדרה עם לא פחות אנקדוטות ראויות להנצחה המחויכת שלך.

  13. מאת מרב:

    ואם אנחנו בעניין של מאיר אריאל, כמו שאמר מושיק מהעמק,
    אז הציטוט שלי עולה בראש הוא:
    "כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים…"

  14. מאת עמיחי תמיר:

    גם הפעם את מצליחה להצחיק! חבל שניגמר (הפוסטים שלך!) ללא ספק מנצחת בגדול!

  15. מאת נעץ כחול:

    יש נחמה
    מתי מתחיל מאסטר שף ילדים?
    איפה מוצאים ילד נרקומן בשיקום?

  16. מאת גסטרו:

    ובעצם המסטר שף זו את !!!!!!!

  17. מאת גוני:

    וואו, חברים, חזרתי עכשיו אחרי יום שלם של ניתוק מהמחשב ואיזה כיף לקרוא את כל התגובות האלו. תודה לכל אחד ואחד שהגיב פה וגם לאלו שלא הגיבו, אבל אהבו. עשיתם לי את היום.

  18. מאת גוני:

    יש לי מגיבים צ'יפים אינדיאנים, כי אני הלא יד הנפץ של המקלדות, אל תתערב לנו בשמורה :)

  19. אינדיאנים או הודים? את מבלבלת אנגלי שכמוני

  20. מאת מיכל רבט:

    שיט שיט שיט כמה אהבתי, כמה צחקתי, כמה קינאתי (בכשרון הכתיבה), כמה החמצתי עד שגיליתי אותך, כמה תהיתי לפעמים למה התכוון המשורר, וכמה רציתי עוד כל יום תמיד עד שהמוות יפריד ביננו…..גוני שנה טובה ונשיקה במצח

  21. מאת טבחיקו:

    זה צריך להצחיק? את מי?
    כשרון שסתם מתבזבז….

  22. מאת לירית בן אבן:

    מדהים ומצחיק… כל הכבוד!!!

  23. מאת זלפשה:

    דגדגת לי בטחול.

    אהבתי את חיים כהן כקפטן קירק.
    אוהב את אייל שני כספוק.
    מאוהב במיכל כביאטריס קידו.
    שרוף על רושפלד כ- Krumm.

  24. מאת זהר:

    שלום גאוני.
    אולי ביום מין הימים נטוס ביחד באוירון של עמנואל,
    למסעדה של אבי כשאנחנו לבןשים בבגדים של אליהב.
    אולי.

  25. מאת רחל עיני:

    נהננת ליקרוא אותך כל פעם מחדש…תמשיכי ליכתוב מצחיק ויפה את אלופה…בחיייייייייייאת לוקחת מקום ראשון
    יהיה לך המשך עם אוכל עם הילדים
    יהיה אחלה מעניין…
    שנה טובה ומתוקה
    ממני באהבה
    רחלי
    אהבתי את משכתב זהר…
    "אולי ביום מין הימים נטוס ביחד באוירון של עמנואל,
    למסעדה של אבי כשאנחנו לבןשים בבגדים של אליהב.
    אולי."
    אולי כן…
    יאללה הלכתי……..

השארת תגובה