עסק לא גמור

אנשים שנוטים לשבח את הרעיונות של עצמם עצבנו את רפי. סטיב ברגר למשל. כמה שנים אפשר לשמוע אדם שכל רעיון שלו מתואר בפיו כ"גדול", "מפיל", "פיצוץ" ומיד אחרכך להקשיב להסבר ארוך שמתסיים בנהי, "אם תוכל להלוות לי כמתאלפים עד החגים, אני מאוד אודה." כבר לפני שנים רפי הפסיק להקשיב.ולכן כשקרא בהוליווד רפוטר שאחד מאותם רעיונות הבשיל לכדי סידרה באנ בי סי, אמר לעצמו,הבנזונה שיחק אותה," וכשאשתו של רפי מילי שאלה מי, הוא אמר, "לא חשוב."

מילי שכבה בעיניים עצומות בחדר שברגר שכר בבברלי הילטון. הראש שלה כאב. השימוש היומי עלה לברגר הון. מילי לא ידעה מאיפה הוא יכול לשלם על הלייף סטייל שלו כשהוא כבר חמש שנים על סף פשיטת רגל. הריגוש התחיל להחויר. היא חשבה שהסיפור מיצה את עצמו.

"מה רפי אומר?" ברגר שאל כשיצא מהמקלחת.

"באיזה עניין?" מילי שאלה

"על החוב."

"אני לא מדברת איתו על הדברים האלה."

"את יכולה לרמוז לו שיעשה לי מערוף?" הוא ניגב את שיערו המקליש בזהירות.

 זה שיש בינינו רומן זה לא אומר שאני יכולה לבוא לבעלי ולבקש ממנו מחילה על החוב שלך." זה הצחיק אותה, אבל ברגר שרכס את חולצתו הלבנה לא צחק.

"אני חייב לבעלך חמישים אלף דולר.  איך אני יחזיר לו את זה? הפסדתי בבוררות ושני משפטי הגירושין שלי עולים לי הון. אני צריך חצי מליון דולר כדי לצאת מהבוץ."

"אנחנו צריכים לחתוך את היחסים שלנו," מילי יצאה מהמיטה.

הוא עצר אותה בדרך למקלחת וניסה לנשק אותה.

"אני מתכוונת לזה," מילי אמרה בקול קשה. לפני שטרקה את דלת האמבטיה אמרה,  "אולי תעזור לו עם העסק הלא גמור שלו בתמורה לחוב."

ברגר ביקש להפגש בבית הקפה של קובי "טארט טאטין" בבברלי הילס, באולימפיק פינת אוקהרסט. רפי הסכים בגלל הסקרנות. הוא הזמין שני בורקס קטנים ופריכים עם גבינה ושום וברגר הזמין פניני טוניסאי שאפילו בטוניס אין כמוהו. קובי היה בין השאר השף הפרטי של רון הווארד הבמאי הנודע. עכשיו הוא עומד בין הדלפק ותנור האפיה ומוציא מאפים קסומים מתחת ידיו.

"אני שמח שאתה בתקופה טובה," אמר רפי.

ברגר פער את פיו בתמיהה.

"התכנית שלך באנ בי סי."

"היא ירדה," ברגר הרים את ידיו בתבוסה וטיק עצבני הרעיד את לחיו השמאלית

"באמת? אני מצטער לשמוע," רפי כבר רצה ללכת.

"אני יודע שאתה מצטער," אמר ברגר. "זאת היתה ההזדמנות שלי להחזיר לך את הכמתאלפים שאני חייב לך."

"עזוב," רפי אמר ביובש, "תחזיר כשתוכל. וכמו שאמרתי לך אז, רק אני ואתה יודעים על זה. אז אתה יכול לישון בשקט בלילה."

"תודה רפי. אתה," ברגר חיפש את המילה, "אתה אחלה גבר."

"אז מה קרה עם התכנית שלך?"

אתה זוכר שסיפרתי לך על זה?"

"לא ממש," רפי אמר בחוסר סבלנות. "זה היה רעיון מפיל, לא?"

"גדול. מה גדול, ענק," עיניו של סטיב נדלקו. "הכי טוב שהיה לי מאז שהתגרשתי מאליסון." אליסון היתה אשתו השלישית, או הרביעית. ברגר היה מסובך עם נשותיו לשעבר במשפטים ארוכים או ביחסים שהמשיכו להתעבות למרות שכולן נישאו מחדש והקימו משפחות. מסיבות השמורות עמו לא הצליח להפרד מאף אישה, מי בחיבה, מי בשינאה, הן איכלסו את חייו ושחקו את זמנו הפנוי ואת רכושו, אם כי הותירו לו זמן פנוי להגות את רעיונותיו. "לתכנית שלי קראתי, An Unfinished Business  והקונספט היה גאוני: לכל אדם יש איזה עסק לא גמור שהיה רוצה לחזור אליו ולסיים אותו. התכנית שלי מאפשרת לבנאדם להשלים את המעגל."

"נחמד," רפי אמר.

"נחמד? זה ענק,"  ברגר נעלב.

"איך הגעת לרעיון הזה?"

"בנסיעה. בקולדוול קניון בדרך לעוד פגישה עם עורכי הדין שלי ושל אליסון."

"או קיי. אני מתכוון איך זה בא לך?"

"תגיד, אני שאלתי אותך איך אתה עושה מליונים בעסקאות נדל"ן שלך? לא, כי זאת העבודה שלך. העבודה שלי זה להמציא רעיונות ענקיים." ברגר אפילו לא חייך.

"אבל תמיד בסוף משהו לא טוב קורה," רפי לא התאפק.

ברגר לא עשה סימן שהוא הבין את ההרמה להנחתה, "בדיוק. בגלל זה התכנית שלי עונה על צורך אנושי."

רפי משך בכתפיו.

ברגר התרצה, "הרעיונות הכי טובים שאובים מנסיון החיים שלי. הייתי בחופשת שבת מהצבא ופגשתי מישהיא במסיבה במועדון ביום שישי. הילדה הכי מדהימה שפגשתי מאז ועד יום," הקול שלו רעד, "קבענו למחרת בערב בקולנuוע אסתר. בשבת בבקר צלצלו מהיחידה ובקשו שאני אחזור לבסיס כי יש איזה מתיחות בצפון. אתה לא מבין מה קרה לי. הרגשתי כאילו גוזרים עלי גזר דין מוות במקום. אבל מה, היתה לי ברירה? הייתי צריך לחזור לבסיס.  ולא שהיו צריכים אותי. כולה הייתי קצין אפסנאות."

"למה לא ניסית להתקשר אליה?"

"כל מה שידעתי זה השם שלה הפרטי ושהיא מחולון. קראו לה איריס."

"כמו לבת הבכורה שלך?" רפי הרים גבה.

ברגר נאנח. "זה קורע לי את הלב עד היום. השרינק שלי אומר שזאת הבעיה שלי. אני מחפש את הילדה הזאת בכל הנשים שלי מאז ועד היום ולא מוצא. אתה יודע כמה הייתי נותן כדי לפגוש אותה עכשיו כשאני בן ארבעים פלוס?" דמעה סמלית בצבצה בזוית עינו של ברגר.

"אתה בן ארבעים פלוס כבר עשר שנים," רפי אמר ביובש.

"אל תהיה קטנוני," אמר סטיב ברגר שבארץ קראו לו שמיל.

"אז מה עשית עם הרעיון המפיל שלך?"

"זה לקח שנתיים להרים אותו. הרי יש לי שני משפטי גירושין במקביל ובוררות עם השותף שלי." הוא כיווץ את מצחו בתהיה. "היו ימים שחשבתי שזהו, אני גמור. גם עכשיו אני חושב ככה." הוא הזמין אספרסו נוסף ופלט אנחה גדולה. "אם אני חוטף התקף לב עכשיו, תספר לכולם שאני אוהב אותם ואני מבקש סליחה ותוותר לי על החוב?"

"אל תמות לי עכשיו," רפי אמר, "אני אאחר לפגישה הבאה שלי."

"טוב," ברגר הסכים. "יום אחד ברוקסבורי פארק אני יושב לגמרי במקרה ביציע כדי לצפות בבן שלי משחק בייסבול ואיזה אבא נודניק שיושב לידי מתחיל לקשקש איתי ומפה לשם סיפרתי לו על התכנית שלי ולמזלי הטוב מתברר שהוא תותח על בתחום הריאליטי. יותר גדול מסיימון פולר מאמריקן איידול."

"והכל במקרה?"

ברגר חייך. "לא. לא במקרה. הכרחתי את הבן שלי לשחק בייסבול. הוא שונא אותי על זה עד היום. ואל תשאל איזה תרגילים עשיתי כדי שיעבור לקבוצה של הילד של המפיק הזה. וכמה משחקים ישבתי בפארק והנשמה יצאה לי משעמום וקפאתי מקור והבנאדם לא מגיע. אבל יום אחד הוא מגיע ובמקרה ממש במקרה אני מתיישב לידו ואני מעודד את הבן שלו כאילו הוא הבן שלי. בקיצור אחרי שלושה חודשי הקרבה אני מרגיש שמשהוא טוב מפרפר ברשת."

"אין עליך."

"אני מקווה שזאת מחמאה. בכל אופן הוא אהב את הרעיון ותוך חצי שנה אנחנו בפיילוט ומקבלים הזמנה לשש תוכניות. בערב השידור אספתי את הנשים, הילדים את עורכי הדין שלי, סגרתי חצי ספאגו.  אבל זה לא הלך." הקול שלו רטט. "רייטיניג בתחתונים והנטוורק הורידו את התכנית."

"אני מצטער."

"אני יודע שאיכפת לך ממני," ברגר לחש, "רפי, אתה חבר אמיתי ואני לא אומר לך את זה בגלל הכמתאלפים שהלוות לי. ואם כבר אנחנו נפגשים אולי תספר לי על העסק הלא גמור שלך?"

"אני?", רפי נרתע.

"אתה. גם לטייקון כמוך יש עסק לא גמור. אולי עם אשה, אולי בילדות." ברגר חייך ורכן קדימה.

"כן גם לי יש עסק לא גמור," רפי כבר התחרט אבל המשיך, "שבחיים לא תנחש."

"משהוא שאתה רוצה לספר עליו?"

"הברית מילה שלי."

ברגר פער את עיניו וקפץ כנשוך נחש. "על זה לא חשבתי. גדול. מה גדול, ענק!"

"סתם, התבדחתי," רפי סימן למלצר.

"בכל בדיחה יש גרעין של אמת. מה קרה בברית שלך?" ברגר רכן קדימה, עיניו בורקות.

"כלום."

"לא, תספר לי. אני נשבע שזה ישאר בינינו," ברגר התחנן .

"כלום, כמו שאמרתי. זה היה בזמן מבצע סיני בדירה של הורי ברמת גן. בדיוק כשהמוהל התכונן לחיתוך נשמעה אזעקה וכל האורחים נמלטו והשאירו אותי בחדר לבד מונח על כרית בשולחן בסלון. המקלט היה מקלט ציבורי. כשאמא שלי גילתה שנשארתי מאחור היא פרצה בזעקות שבר, אבל הם הגיפו את דלת המקלט ולא נתנו לאף אחד לצאת גם לא לאבא שלי שכמעט התעלף מעצבים."

"אז לא חתכו?" ברגר התרגש. אגלי זיעה נבטו על מצחו.

"לא. השמש שקעה ולפי ההלכה זה היה בלתי אפשרי. רק אחרי שבוע לקחו אותי אל הבית של המוהל שהיה גם שוחט. ושם על השולחן במטבח ליד עוף מרוט שזה עתה נשחט הכניסו אותי בבריתו של אברהם."

"אבל אתה לא הרגשת כלום כשנשארת לבד, היית בן שמונה ימים," ברגר התנשם עמוקות.

"אני לא יודע מה הרגשתי. גם לא הייתי לבד. הילדה של השכנים רונית נשארה בחדר איתי. גם אותה שכחו. היא היתה בת ארבע והיא עמדה לידי ושמרה עלי ואפילו שמה לי מוצץ בפה כשבכיתי."

"והילדה ששמרה עליך? מה קרה איתה?"

"התפתחה לאשה מדהימה," רפי חייך. "היה לנו רומן לפני שפגשתי את מילי."

"מדהים," ברגר קם והכריז, "יש לך עסק לא גמור רפי! תתעורר! ועכשיו תקשיב לי טוב: סטיב ברגר מארגן לך ברית מילה," הוא אחז בידו של רפי, "אירוע שלא תשכח עד סוף ימיך. רק תגיד כן. אתה חייב את זה לעצמך. אנחנו נעשה מזה סרט דוקומנטרי ונמכור את זה לפוד נטוורק ונתחלק ברווחים אחרי שאני אחזיר לך את החוב. "

"מה הברית שלי קשורה לאוכל?" רפי הרים את קולו.

"זה לא קשור אבל אני מכיר את מנהל התכניות של הפוד נטוורק והוא ימות על זה,"  קולו של ברגר עלה אוקטבה.

"זה לא יקרה," רפי קם, זרק שטר על השולחן והתחיל ללכת לכיוון הפורש השחורה שלו.

אבל ברגר לא הרפה. הוא צלצל כל יום. הוא אפילו שלח לרפי הצעה בפאוור פוינט. עד שרפי אמר לו בטלפון בקול שהיה שמור לכרישי הנדל"ן עמם עשה עסקים חובקי עולם: "ברגר תעשה לי טובה, רד ממני ומהר!"

מילי התקילה את רפי עם החיוך הזויתי שלה והוא ידע שהוא בצרה.  "פגשתי את מירי, אשתו  השניה מהסוף של סטיב באילת מרקט. היא אמרה שהוא מארגן לך ברית מילה?! אמרתי לה שאני לא יודעת על זה. היא אמרה שכל העיר מדברת על הברית מילה שלך. אתה רוצה לעדכן אותי?"

הם ישבו בסלון של הטירה שלהם בהילקרסט. רפי צפה במשחק של הלייקרס והיה במצב רוח לא משהו. אולי זה הגיל. אולי זה שוק הנדל"ן שהיה על הפנים כבר שנה שלישית ברציפות.

 "אני אתלה אותו, את המאניאק הזה,"  רפי הרים את קולו בלי להביט למילי בעיניים.

"אולי סטיב צודק. אולי אתה צריך לסגור מעגל," אמרה מילי בקול רך.

"על מה את מדברת?"

"על הברית מילה שלך. סיפרת לי כמה שנאת כל השנים את הבדיחות במשפחה על הברית שלך. כמה זה מביך אותך עד היום. אז זו ההזדמנות שלך להשתחרר. וסטיב ברגר יוכל להפיק את זה וככה תתן לו הזדמנות לרדת מהעץ כי הוא בחיים לא יוכל לשלם לך את החוב."

רפי שתק. הוא הסתכל על מילי והרגיש שהוא דומע, וזה לא קרה לו המון שנים.

"מה אתה אומר?" מילי ליטפה את ראשו.

הוא חיבק אותה. "את יודעת שמזמן לא יצאנו לחופשה? זה העבודה המטורפת הזאת. מרוב הלחץ והבאלאגן שכחתי כמה אני אוהב אותך." הדמעה התגלגלה על לחיו.

"אתה מתנצל?" מילי שאלה וסומק קל פרח בלחייה.

"את יכולה לקרוא לזה התנצלות." הוא התנשקו ארוכות והדרדרו לכיוון השטיח.

בבקר רפי הביא למילי מגש עם ארוחת בקר למיטה. "הברית מילה הזאת מתחילה למצוא חן בעיני," אמר.

"רק דבר אחד אתה צריך לקחת בחשבון," אמרה  מילי וזיק ניצת בעיניה. "כל דבר שסטיב ברגר עושה מתחיל בענק ונגמר מאוד בקטן."

ברית המילה של רפי נקבעה בדיוק שמונה ימים לאחר יום הולדתו.  האירוע כך הוחלט יהיה צנוע כדי לא לנקר עיניים בתקופה של משבר כלכלי. קובי יערוך את הקייטרינג אצל רפי ומילי בחצר. יהיו כמה אורחים מהארץ.  גם רונית הילדה של השכנים עם הנכד הבכור שלה יבואו.

"ומה איתי?" סטיב ברגר שאל בחשדנות.

"אתה מוזמן," אמר רפי. "אתה וכל הנשים והילדים שלך בעבר וההווה. אבל שום תכנית ושום סרט."

ברגר שתק.

"והחוב שלך מבוטל," הוסיף רפי.

"אתה בטוח?" ברגר התנשף מעבר לקו. "אתה לא יודע כמה אני אסיר תודה. זה מדהים!"

"כן.  ודרך אגב סטיב, איך מילי יודעת על החוב. אתה סיפרת לה?"

סטיב שתק מעבר לקו.

"זה בסדר," רפי אמר.  "אני סולח לך. אבל כשתפגוש אותה בברית אל תשכח להגיד לה תודה גדולה. בלעדיה העסק הזה לא היה נסגר."

Tarte Tatin Bakery

9123 W Olympic Blvd, Beverly Hills, CA 901212

Phone (310) 550-0011

www.tartetatinbakery.com

קטגוריות:: מסיפורי יוּץ

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת תחיה שירן:

    נפלא, יוץ.תודה.

  2. מאת michal:

    סיפור מקסים, תודה

  3. מאת א.ריבלין:

    נפגשנו לפני יותר מ20 שנה כשעבדתי בחלום הפקות, כבר אז ידעתי שאתה גאון, היום במקרה נתקלתי דרך הפייסבוק בסיפור קצר אחר שלך וגאוני לא פחות – כולי התמוגגות.
    ברכות ותשואות.

  4. יוץ מון אמור
    קראתי באיחור
    את הסיפור
    על הלא גמור
    האם מןתר או אסור
    לפרסם אצלי במדור?
    תן אישור
    מיכה

השארת תגובה