ממרח סביח – בקרוב בסופרמרקט הקרוב אליך

אאוריקה!

המצאתי משהו שווה.

שווה בתנאי שאתם אוהבים סביח. ולא רק אוהבים, אלא גם מבינים אנשים כמו אפי מטשרנחובסקי, מהנדס הסביחים של ישראל, ששם את הפרנסה במושב האחורי והולך עם האמת שלו באולטימטום לקליינטים חדשים ומזדמנים:

אין מכירה של סביח בלי חציל!

ברור שאין. כי בלי חציל זה לא סביח. זה פיתה עם ביצה קשה ועם עוד כמה דברים. ולא התחלנו אפילו לדבר על עמבה.

כי אם אפי היה באמת סביחאי טהרן עם אינטגריטי, על השלט שלו היה צריך להיות כתוב: אין מכירה של סביח בלי חציל ובלי עמבה!

האמת שסביח זה רק שלושה דברים: ביצה שבילתה בתנור לפחות לילה, חציל שטוגן בשמן עמוק ועמבה. סביב השילוש הקדוש הזה התכנסו דורות של עירקים לאכול את ארוחת הבוקר של יום שבת. זו ואין בלתה.

זה הבסיס. כמו תופים, קלידים ובאס בכל הרכב ג'אז.

וכמו בג'אז, על הבסיס אפשר להעמיס ולאלתר. כמעט עם הכל.

רק לא עם חומוס. כי חומוס בתוך הפיתה של הסביח זה צלם בהיכל. ממש כמו שהייתם אומרים לי שאתם אוהבים קטשופ בסביח שלכם.

מה כן הולך?

בצל הולך, ירוק או יבש.

פטרוזיליה הולכת, ועוד יותר טוב מפטרוזיליה רשאד הולך עם סביח. אבל רשאד הוא עונתי.

ועגבנייה טובה הולכת, אפילו סלט ירקות.

אני אלך אתכם רחוק ואקבל אפילו קצת טחינה בסביח (למרות שמעולם לא ניסיתי)

ופלפל חריף מטוגן.

אבל זה בערך זה.

אבל מה שחשוב בסביח, לא חשוב מה, זה השילוש הקדוש. ביצה.חציל.עמבה. רק הוא יכול להתרכב יחדיו ולשחרר את הטעמים האלוהיים שחלקכם מכירים.

ומה אם לא אוהבים עמבה? אז חבל. תמשיכו לחשוב שאתם אוכלים סביח. זה בסדר, אף אחד לא נפגע מזה.

***

אתמול בבוקר קמתי קצת עצבני ועשיתי את מה שאני כמעט לא עושה אף פעם. שיחקתי עם האוכל שלי.

ישבתי אצל לוריס במרפסת, על השולחן היתה ארוחת הבוקר (אף אחד לא קורא לזה סביח אצלנו) המלאה ולא בא לי לאכול כלום. אז שיחקתי לי.

לקחתי את הביצה ופוררתי אותה עם מזלג.

קצצתי ערימה קטנה של חצילים מטוגנים עם סכין ומזלג.

לתוך זה ערבבתי קצת עמבה.

וערבבתי.

הסתכלתי על מה שיצא וחשבתי לעצמי: אם היה את זה בסופר זה היה להיט. תחשבו על זה, ממרח סביח. איסטנט סביח.

הרי כל מה שאוהבי סביח צריכים מעבר לזה יש בכל מקרר. ומה רע לשבת מול הטלוויזיה ולבנות לעצמך את הסביח האהוב עליך. על פרוסת לחם, בתוך פיתה, על קרקר או ככה סתם לנשנש מתוך הקופסה, כמו קוטג' (אופס נפלט לי) או כמו חומוס.

תודו, אם קופסת ממרח סביח תקרוץ לכם במקרר הסופר ליד הקופסה של האיקרה, מי תנצח? במי תבחרו?

היה ברור לי שזה סטארט אפ, ושמה שאילתרתי אצל אמא שלי רחוק מלהיות המוצר שכל אוהבי הסביח בעולם ייקנו, ושאני צריך להתמקד קצת יותר בפיתוח תעשייתי. ביקשתי מאמא לטגן לי עוד קצת חצילים, לשמור בצד שלוש ביצים ולשים לי קצת עמבה בצנצנת. את כל זה לקחתי למעבדת המחקר שלי בתל אביב. צריך את הבאמיקס בשביל זה אמרתי לעצמי.

כשהגעתי הביתה שמתי לב ששכחתי את הביצים בבאר שבע. בלונדיני שכמוני. אז שלקתי חמש ביצים במים רותחים לעשר דקות והכנסתי את הסיר לתנור שחיממתי ל 110 מעלות והתפללתי שייצאו כמו של אמא.

ייצאו.

עשיתי שני ניסויים. אחד סאדה, ממרח מהשילוש הקדוש ואחד עם קצת מהמיונז ההולנדי הפלילי הזה שביאטריס מייבאים, שעשוי מביצים טריות וטעמו ממש כמו של מיונז ביתי.

 

אז הנה, זו המתנה שלי לאנושות: ממרח סביח בשלושה מרקמים.

1. ממרח סביח קצוץ בעבודת יד.

זה שומר את הטעם של ארוחת הבוקר של אמא הכי טוב, ומסיבות ברורות.

2. ממרח סביח מהשילוש הקדוש.

עם מרקם הדומה לממרח כבד בטעם חציל אך עם טעם של סביח. מריחה טובה בתוך פיתה, קצת סלט, קצת בצל ופטרוזיליה, הבזקה של מלח ואתם מסודרים.

3. ממרח סביח עם טוויסט הולנדי.

לגמרי לא רע. מרקם הרבה יותר חלק שעדיין צועק "אני סביח!"

קטגוריות:: אוכל צמחונידודי כליפאהמטבח העירקיכללימתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת יונ:

    נחמד. אני אוכל סביח בלי ביצה בגאווה!!

  2. מאת חלי:

    כמה זמן הביצים צריכות להיות בתנור? לילה?

  3. מאת טובה:

    משחקים באוכל… אהבתי ((:
    נצמדת למקור. מאמצת באהבה גם את הגרסה השנייה.

    אצלנו בבית היו נוהגים לאכול אותם שלמים, כרוכים זה בזה בפיתה עירקית, עם המון המון פטרוזיליה, ובתוספת קציצות ירק.
    אצל חברתי הפרסייה היו נוהגים לשים בצלחת: ביצה, תפוח אדמה [ששניהם השחימו יחד כל ליל השבת על הפלטה] וחצילים מטוגנים, ולהתחיל לשחק – למעך אותם במזלג למקשה אחת, ולאכול את ה"בטון" הזה לצד סלט ירקות קטן-קטן מבושם בעלי נענע טריים.

    את פרוסות העמבה [תוצרת סבתא ז"ל] היינו זוללות בימי חול, על פרוסת לחם עם קוטג'.

    מעדנים!

  4. מאת מתת:

    הראשון עוד נראה טוב, השני נראה מוזר והשלישי נראה רע רע רע. אם הייתי רואה דבר כזה בסופר, תאמין לי שלא הייתי קונה אותו.

    ואגב, אני אוכלת את הסביח שלי עם קטשופ ולא מתביישת בזה. זה טעים.

    אין שום מוצר בעולם שישווה לאוכל טרי שמכינים בבית. פשוט אין.

    כל טוב לכם.

  5. מאת S&M:

    סביח בלי תפוח אדמה, זה של אשכנזים מגבעתיים ושל ג'אנקיות-פוד ליד מוסכים.

  6. מאת אנני:

    נשמע רעיון מעולה! אני אשמח לקנות! רק למען ההגינות והידע..אין זה סטארט אפ כי הסופרמרקטים כבר מכרו ממרח שכזה (אני זוכרת ממרח סביח של יד המלך כבר משנת 2006 בערך).

  7. מאת אביבית:

    שלום, הכתבות שלך מעניינות,יש לי בקשה, אולי תוכל לשאול את אמא שלך אם תוכל לתת לך מתכון להכנת גראדק של עירקים? יש בטעם מתוק, שמכינים ל"פטור" של יום כיפור, ויש בטעם מעט מלוח שאוכלים בימי חול. אימי ז"ל היתה מכינה, מאז שנפטרה אבי
    מבקש שאכין לו ואני לא יודעת את המתכון.
    אם תוכל להשיג ולכתוב לי אודה לך מאוד. המאכלים שאמא מבשלת לא נשכחים לעולם ולפי הסיפורים שלך אני בטוחה שהיית שומר
    על מתכונים שאמך מכינה. כל טוב לך, חיים ארוכים לאמך.
    אודה לך אם תשלח לי מתכון. תודה גדולה.

השארת תגובה