מאסטר שף – שוד העגבניות הגדול

שלום לכולכם, השבוע בתכנית המציאות מאסטר שף, החלפנו צחוק בדמע, התרגשנו עם המתחרים, התעלינו לרמות שכמותם לא ידענו מאז הפרק שעבר. זהו, זה היה בשביל הקוראים העדינים,  שמתייפחים בקול רם מול המסך ומנגבים את הדמעות בנייר אפייה. עכשיו אחרי שהם הלכו, אפשר להתחיל את הכיף. המשימה בפרק הראשון השבוע היא להכין סנדוויץ'. אחרי סקירה היסטורית קצרה של חיים ניגשים המתחרים במרץ למשימה ואני ניגשת למטבח וחושבת לעצמי בדרך איזו מנה הייתי מגישה.

אני מגיעה למסקנה המבריקה שצריך להיות בה לחם, רצוי מופשר יותר מדי במיקרו ועליו מרוח מה שיש  במקרר, היינו – כלום. והנה בחזיוני אני עומדת מול השופטים ובידי לחם גמיש ולוהט כמו ברישניקוב בצעירותו ומעוך כמוהו כיום. בוצעת להם מן הפרוסות ולועסת בקול תוך מצמוצי הנאה, שירגישו מה זה. יונתן מקיא קצת בפה ואייל מתעלף ומתעורר רק כשחיים סוחט מעליו קצת עגבנייה. קאט!

בחזרה לאולפן, שם מרחפת רוח אלקנה על פני חלה. מאז הסנדוויץ' האגדי שלו מהעונה שעברה, כיכר לחם מגרה ממולאת בבשר, לא שוחזרה ההתרגשות ההיא. לפעמים יש לי עליה חלומות ארוטיים. הפעם החלום נקטע בדיוק כשרושפלד טעם את המנה של גילי ובהתפעלות עצומה קרא "וואו, זה נורא". אף שאייל מינה את שי לצבא ההגנה לחלה וזעם עליו, למען ידע את ייעודו "אתה מגן על הלחם מפני האוכל", כשהוא טועם את החלה הממולאת בפטה שהכין שי, הוא שוב מקנא "לא יצא לי בחיים לעשות החלטה כזאת כלפי עצמי". תנסה, אייל, אולי זה יעשה לך נעים.

על ספת הפסיכולוג שוכב השבוע עמנואל, כשד"ר זיגמונד שני לועס ומאבחן מדוע הוא שוקל להפיל אותו מקורס הטיס " יש פה ספקנות, אין פה נחרצות, הוא לא מגיע לנקודה אחת הסנדוויץ' הזה". הקהל בבית משחרר אנחת רווחה, נשען לאחור בבטחה וחושב – איזה מזל שיש לנו שופט אחד ממוקד וקוהרנטי כדי שיאבחן את זה.

אליהב מביא מנה שנראית כמו אוהל קרקס. אייל ממשיך בפרגון שהחל בו ומודה "זה אחד מהמראות האיומים והמחניקים שראיתי". מוטרד מאוד מהקציצות המתבוססות ברוטב אדום מדם, רחוקות מהחלה הוא זועק את זעקתן " למי אתה רוצה שהן יטפטפו?" הקהל רץ  בבהילות לחדר האמבטיה ומיידה תחבושות היגייניות לעבר המסך. או אז מתברר שנדרש כאן טיפול של לשכת הרווחה כשאייל מוציא החוצה את הקציצה המלוכלכת וצועק "למה הפרדת את הלחם מהקציצות?" אליהב, הורס המשפחות, ניצב מבויש ונטוע במקומו כשאייל, שרק דרש צדק קציצתי, עוזב את השולחן בחרון ומפטיר "קציצה טובה, לא יותר מזה".

אחרי חזון הקציצות היבשות הארוך והמתיש, מיכל דווקא אומרת שזהו אחד הביסים הטעימים בתחרות ומזכירה לנו איפה אנחנו באמת ושעדיין לא הגענו אל הנירוונה, אל האור בקצה המסדרון, אל פתחו של גן העדן, אל הביס המושלם.

כשאבי המביא לתחרות איכויות של אלקנה מגיש את המנה, חיים טועם. מוזיקה מרגשת מתחילה להתנגן והקהל בבית מבין שזה האות לפתיחת שערי הדמעות. ככה קבענו עם "קשת", לא? חיים קורא לאבי לטעום את המנה הנפלאה שהוא עצמו הכין וכמעט מחבק אותו. הקהל בבית חושב על עצמו שהוא כבר מקולקל, כי במקום דמעות כמו בן אדם טוב, הוא מוצף בריר ושוב ניגש למקרר. קשת רוצים לתבוע אותו על אי שמישות והפרת מחויבויותיו כקהל, המקרר רוצה לתבוע אותו על הזנחה רגשית והקהל כבר שוקל, ובכן, הרבה יותר מדי.

כשאבי הגאה עוזב את עמדת השיפוט, קולטת המצלמה לרגע קצר את אייל מחליף את המנקה ומקרצף את השולחן. כך מתגלה הדיל ונפתרת התעלומה מי באמת מבשל בצפון אברקסס כשאייל בתכנית.

למשימת ההדחה עולים שני ה-כוכבים של התכנית – גילי ואליהב. וגם יוסי. הם נאלצים לבחור תבלין אחד לא מוכר להם שיהיה דומיננטי במנה שיכינו.  גילי מאבדת את העשתונות וכמו מק'גיוור בשעתו, אנחנו שומעים את מחשבותיה בקול רם. עשרות פעמים. רגע דרמה קטן מתעורר כשהיא חושבת לפרוש באמצע המשימה. רושפלד מוצא בבוידעם של נשמתו פינה אנושית קטנה וחבויה שכבר לא חשב שישתמש בה יותר ומעודד את גילי. האם יכול להיות שיש כאן ניצוץ רומנטי? בבקשה כן, קצת משעמם לנו בבית.

המשימה לא מפיקה מהמתמודדים את המיטב. מיכל מכריחה את גילי לבכות ולנפק וידוי אישי מאוד וכואב שלא צריך להיות משודר. לאחריו, למרות המנה הלא מוצלחת, ברור שתושאר. אייל מסכם את מנת הסיגרים של יוסי  ועושה בילד-אפ להדחה "יש המון מסתורין בטעם שזה נתן לשקדים, החדירה לתוך הקונוס הזה מושלמת ואז אתה מגיע לטעמים של גריז" וחיים מתוודה שתמיד רצה להיות זמר, כמו יוסי. דני זוקו כהן וקניקי שני, אתם יכולים להתחיל חזרות, עוד מעט מתחילים האודישנים לכוכב נולד אבל you better shape up

הפרק השני נפתח בבשורה משמחת – הגענו לרבע הגמר. לכבוד המאורע מוזמנת לאולפן אורחת מיוחדת, הידועה בציבור של אייל. גבירותיי ורבותיי, קבלו את הע-ג-ב-נ-י-י-ה. בפעם הבאה שאתם חותכים פרוסה לסנדוויץ' שלכם, זכרו, גם לעגבנייה יש זיכרון, גם היא מציינת ימי זיכרון לקורבנות רצח העם ונפגעות הטבח המושלכות יום יום לבקבוקי הקטשופ ולקופסאות רסק העגבניות. בפעם הבאה שאתן מתלוננות על כאבי מחזור זכרו, גם לעגבנייה יש שחלות. בפעם הבאה שאתם מפנטזים שוב על סטייק זכרו, גם לעגבנייה יש בשר.

כמעט כל המתחרים מתקשים להתמודד עם כובד המשימה. אייל מטיל חתתו עליהם והלחץ ניכר. לא די בזאת, באמצע המתח אנחנו מקבלים הודעה כתובה "שימו לב, מאסטר שף גם בשבת" האם נידונו לא לצאת מהבית לעולם? מזל שאין לנו חיים גם ככה.

איריס מראה חוסר מודעות עצמית חינני מהו. היא מעידה על עצמה שאפילו היא, איריס פרצי צחוק היסטריים כספי, שנחשבת יחסית רגועה, לא מצליחה להירגע. העמידה מול אייל מהלכת עליהם אימים. ואז מחליטים להפחיד גם אותנו, בתחתית המסיך רצה כתובית "התמכרתם לקול של אייל? סמסו "צלצול" ל-5000 והקול בדרך אליכם".  אלוהים ישמור, עכשיו הוא גם מתפצל ועשה ניתוח להפרדת קול? ומה עושה האדם עצמו? מסתובב בתל אביב ומדבר לעגבניות בשפה המיוחדת שלהן?

כשגילי מביאה את המנה שלה לשיפוט, אייל זועף על הממשלה, אה, סליחה על גילי, ששופכת עלינו, אה, סליחה על "עגבניות בורגניות, קטנות, שלא יוצרות קשר אחת עם השנייה" בלסמי חזק מדי וריחני מדי וחושבת שלא נשים לב שזה מסריח וסתם כיסוי ובעצם היא לא יכולה להתמודד עם הבעיות שלנו ולא רוצה שנתאחד כעם  אה, סליחה, כמילפיי.

אליהב יוצר מנה שגוררת קריאות התפעלות וחיים, כמו כל ישראלי טוב שולף את הסלולרי ומרביץ תמונה. כשלא ראיתם הוא גם ריסס על הצלחת "הייתי פה, חיים כהן" והתחבק עם העגבניות. סדקים מתגלים בדמותו של אייל, הוא מואס לרגע בתפקיד האופי שבעבורו משלמים לו ופוצח במונולוג וידוי "אני כבר מפחד להגיד את הדברים האלה, אבל הסלרי שדד את העגבניות".

ברור שהוא מפחד, משפחת הפשע סלרי מנהלת את העולם התחתון ושלא יתפלא אם הוא ימצא מחר עגבניית נפץ בכניסה לבית או שימלכדו לו את הפיתות במזנון בצרורות סלרי. מצא לו עם מי להתעסק.

בסוף הפרק איריס מודחת, אחרי שמודיעים לה השופטים שבגלל ובשביל אנשים כמוה יש מאסטר שף. הקהל בבית הרוויח פעמיים: אם הוא פולני הוא הרוויח עלבון מוצדק כשגילה שהתכנית לא בשבילו, למרות מה שחשב וגם הרוויח את הכתובת של מי שבגללה כל הדבר הזה מתקיים. אני לא רמזתי כלום. בהצלחה.

לכל הכתבות בסדרה

לכל הדמויות המופיעות בתמונות אין שום קשר לתכנית ריאליטי כלשהי

קטגוריות:: גוניכללימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (21)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חיליק:

    גוני מה יהיה? נגמרות לי אפילו הדמעות מרוב צחוק

  2. מאת גוני:

    רוצה, יש לי טלפון של מישהו, הוא מתקשר אליך ואתה לא מפסיק לבכות אחר כך + אקסטרות. אתה רוצה, הוא מבכי אותך גם בעמידה בחצר.

  3. מאת נועה:

    אוי.. איזה כיף! עונג שבת של ממש…

  4. מאת יעל:

    מכיוון שאין לי בכלל טלויזיה, אני נוטה להאמין שכל התכנית בידור הזאת נעשתה רק על מנת שנוכל לקרוא את הכתבות האדירות האלה שלך גוני, כואבת לי הבטן מרוב צחוק כל פעם מחדש, תמשיכי ואל תפסיקי אף פעם..
    שתהיה לכולנו שבת שלום

  5. מאת ד"ר סעדיה:

    גיברת גוני
    עכשיו את קוראת לעצמך דודי כליפא? דווקא שם יפה. מזרחי משהו, לא? אבל אותנו לא תבלבלי. אנחנו מזהים אותך מקילומטר לפי הטורבן והחיוך.
    סעדיה והחבר'ה

  6. מאת לבנה שמש:

    בבוקר צריך לקרוא כזאת כתבה ולהמשיך
    את היום בצחוק

  7. תודה רבה על רשימה מופלאה . רואים שכל העוצמות והרגש מנוקזים לתוך אוסף המילים הבלתי נשכח ומתוך פרוסות הכתיבה ניגר ההומור השנון והחמצמצות של העצב והצחוק המתערבבים זה בזה :)
    אהבתי לקרוא . ואמשיך לקורא את רשימותייך :)
    שבת שלום.

  8. מאת פנינה:

    לא יאומן איך את עומדת ברף של עצמך כל שבוע מחדש! מצחיק ושנון

  9. מאת מאיה:

    גוני גוני… מתי את הולכת לישון? אני נרדמתי עם המיקס של אייל שני והזיתי מתוך שינה עגבניות. בררררר
    ומה נעשה אחרי הגמר? מה נקרא? הרי לא תסקרי לנו פה את היפה והחנון, נכון? נכון??
    אחותך לבעתת הקוטג', אחותך הפרחה :)

  10. יופי של כתיבה , מפריע לי באופן אישי הדרמה שיוצרים בתוכנית , בתור אחד שעוסק במקצוע הזה כבר 25 שנה אני מרגיש לפעמים תעוקה גדולה בתוכנית יותר מידי עיסוק בדרמה והעמדת פנים במיוחד אצל אייל , בישול יש בו את הקסם שלו וחלק מהמתמודדים מלאים בו רק צריך לתת להם במה , הקטע הזה שהשופטים משחקים את המשחק מול המצלמה בשביל שאחר כך נראה את הפרצוף שלהם מרוח על האוטובוס בכביש צמוד למחבת ניופלאם מבחיל בעיני . הרעיון הוא לתת במה למתמודדים השופטים כבר מסודרים ולא צריכים את כול תשומת הלב שהם מנסים למשוך.

  11. מאת עירית:

    לא צופה בטי.וי. אבל לא מרגישה שאני מפסידה משהו.
    גוני, את אגדה!!!!!!!!! חחחחחח

  12. מאת גוני:

    תודה לכולם, כיף מאוד לדעת שהטור מעורר צחוק ואני שמחה על כך.
    מאיהל'ה אני אפילו לא אומרת את המילה שציינת, רק קוראת לזה : הגושי, הק', מה שיוצא אחרי שחולבים פרה שיש לה דלקת בעטינים. היפה והחנון – לא נראה לי, יש גבול למה שגם אני מסוגלת ובייגלה הוא אתר אוכל. יאללה, ביחד עד לגמר ואולי גם ממש בגמר עצמו. השמועות אומרות שהוא מצטלם בעכו באולמות האבירים. מצד שני, מפחיד אותי לבוא לשם, יעשו ממני טרין.

  13. תמשיכי…………. שבת שלום ועגבניה בפרצוף

  14. מאת גילגיל:

    מה שהכי חבל לי היא העובדה שבסופו של "מסע חיי" ~ אמות טפשה!
    אין מצב שאבין מדוע אנשים שמים את עצמם במקומות נמוכים כל כך, הנה… אמות בלי התשובה האמיתית/נכונה/הגיונית…
    (ואני לא פולניה!).
    אני נהנית ממך יקירה. שבת טעימה לך.

  15. מאת עמיחי תמיר:

    כרגיל את מצליחה להצחיק! כל הכבוד לך ובהצלחה כי זה לא ממש קל להצחיק!

  16. מאת עדי:

    טוב…אין כזו כתיבה….כל כך מצחיקה וכל כך מתוחכמת…..נפלא…שבת שלום עדי.

  17. מאת תמי:

    "באמצע המתח אנחנו מקבלים הודעה כתובה "שימו לב, מאסטר שף גם בשבת" האם נידונו לא לצאת מהבית לעולם? מזל שאין לנו חיים גם ככה."
    קראתי את זה שלוש פעמים וזה לא מפסיק להצחיק!
    הכתיבה שלך שזורה פנינים ומתובלת פילפולים (נהייתי שני)
    ואם להיות פרחה – אז עד הסוף: קוראות לך לדגל לעונה הבאה של האח הגדול. את תעשי מהם קציצות (כאלו שלא מתגעגעות ללחם) ותשאירי לצפנייה אבק. ואם את מתעקשת אפשר לקשר את זה לאוכל (יש שם מטבח והמתחרים מבשלים על בסיס יומיארוחות גורמה, או רועבים לפת לחם – תלוי בקריזה של העורך)

  18. מאת זהר:

    פורנוגרפיה קולינרית.
    בפרק הסופלה נאלצתי להרחיק את ילדי מהמרקע,התיאורים על החדירה הרטובה "והמתפצפצת" לסופלה זו שעמדה זקופה וגאה וההיא שהייתה שמוטה וונטויה.
    וגם בפרק זה עברנו שיעור באנטומיה של העגבניה,ממליץ לה לעגבניה שבמידה ויש לה דלקת לשתות הרבה מיץ חמוציות.
    גוני יקרה.
    אין עליך

  19. מאת גוני:

    עמיחי תמיר, המושיע, זהר, חיליק, מאיה, תמי והד"ר אהובי, כיף לראות אתכם פה כל שבוע, ממש כמו חבר'ה ותיקים. ומשמח מאוד גם לראות שמות חדשים בכל שבוע. תודה לכולם, שיהיה שבוע טוב.

  20. מאת ELDAD MISCHARI:

    הבחנה חדה כסכין שף. די, תמשיכי. אוהב את הכתיבה שלך.
    בקשר לעניין משחק האופי של איל שני: אם זה אכן משחק, אני חושש שהמשחק יהפך למציאות, ובעוד תכנית או שתיים יצטרכו להזמין צוות מאברבנאל שיקח את מר שני לטיפול. אומרים ששפים טובים הם גאונים, אז לפני ששף שני יגמור כמו ואן -גוך, ו/או ימצאו אותו משוטט ברחובות כשהוא ממלמל "העגבניה מתה, העגבניה נרצחה" כשמיץ עגבניות נוטף על סנטרו, כדאי שיטפלו בו דחוף, כל זמן שאפשר להחזירו לשפיות.
    ההתנהגות שלו מפחידה אותי.

  21. מאת מייקל:

    חשוב לומר שהחיקוי של אייל שני בתוכנית האחרונה של מאסטר שף- הגיע לשלמות ואף עלה על המקור
    הרבה כבוד לשחקן, ממש הצליח לתעתע בי לרגע וחשבתי שזהו אייל שני עצמו!!

השארת תגובה