אנילביץ' יקר וגם עוגת ענבים, דבש ושמן זית

כשעלינו בגרם המדרגות קצת התביישתי, בעיקר ממך. בפעם האחרונה שהייתי כאן, על הגבעה, ליד מגדל המים המחורר, היתה כשהייתי בכתה ב'. אני חושבת שכתבתי על זה פעם. רגע, אני הולכת לחפש. אל תזוז לשום מקום, מר אנילביץ'. עוד לא גמרתי לשוחח איתך, ויש לי מה להגיד.

מרדכי אנילביץ'

הנה, מצאתי. אני רואה שאתה עדיין פה, מר מרדכי. נו, לאן תלך? יש לך פה יופי של נוף. מצד אחד הגבעות היפות של הנגב, ומצד שני מבט ישיר לשורת טובי בחורינו שמתו במלחמות ישראל. אתם מסתכלים זה על זה. מענין מה אתם חושבים עלינו, החיים.

"ילדה שמנמנה עם פרורי במבה על החולצה משוטטת באולמות המוזיאון של יד מרדכי. כל הילדים בכתה כבר ליד האנדרטה של אנילביץ', שותים מיץ פטל ואוכלים ממתקים וסנדוויצ'ים שאמא שלהם הכינה להם, והמורה מחפשת אותי בעצבים ושולחת את המבוגר המלווה עם הנשק לחפש אותי בפנים. הוא מוצא אותי עומדת מול התור ללחם בגטו ומושך אותי בזרוע בכעס. הוא בטח כעס שנתקעתי בשואה כשכולם כבר היו עמוק בתוך הגבורה. אשת ראש העיר, שהיתה המורה שלי בכתה ב', נתנה בי מבט קר ונוקב ואמרה שעם החלויימס שלי אני לא אגיע לשום מקום ושאי אפשר לחכות לי תמיד שאני אגמור את העניינים שלי וגם שאני אשתה כי אני נראית לה לגמרי מיובשת. אז שתיתי. לא רציתי להכעיס אותה יותר…"

מרדכי אנילביץ'לפני הסיור ביד מרדכי קראתי עליך קצת. למדתי שהיית ספורטאי וגבר-גבר, מדריך נערץ וההפך הגמור מטופלה טוטוריטו, נער הכאפות הגלותי מסיפורי שלום עליכם. אני מביטה בדמותך המיתמרת, בידך הגדולה, באגרוף הקפוץ. יש לך מבט שלא רואה אף אחד ממטר, ככה זה גם בעדויות האחרונות שהגיעו "משם". קשוח, חושב שבנות זה בזבוז אנרגיה ולא פוחד מאף אחד. מנהיג. לידך דוד של מיכלאנג'לו נראה כמו דוגמנית הבית של גוטקס. אתה פי מיליון יותר חתיך ממנו, למרות שהוא דוד המלך ואתה בן למשפחת חנוונים עניה מווארשה.

אתה יודע, מר אנילביץ', לא הציונות היא שהביאה אותי אליך בחזרה. אל תכעס, טוב? באתי לכאן בגלל הדבש ובגלל שמן הזית וסליחה על הגרגרנות. אולי אני לא אמורה לכתוב לאיש שסבל חרפת רעב בגטו וארשה על דבש, שמן זית ועוגות. סליחה, מר אנילביץ. בוא רגע נדבוק בחיים ובשטויות ובפירורי עוגה. אני אוהבת את הדבש של הקיבוץ הנושא את שמך, כבר המון שנים. עוד מעט ראש השנה ואני אמורה לחשוב על עוגות דבש ומנות עיקריות. אבל חזרתי הביתה עם הרהורים עליך, ועל הנגב, ועל סבא אברהם שלי, ועל סלים של דודי שגם החטיף מכות לגויים בעירק ועל סבא נעים פרץ שידו היתה קלה על המפרקת, ועל גבורה ואחיזה בטוחה בקרקע.

"חלום חיי קם והיה – זכיתי לראות הגנה יהודית"

האותיות הללו, נחרטו תחת פסלך. לא זכית לראות מדינה יהודית, רצית לראות יהודי מגן על עצמו מפני גוי מתעמר. גם סבא אברהם שלי היה בריון קשקשים. הוא היכה גוי למוות, בליטא וברח לארץ ישראל. לא הכרתי אותו, אבל אני מדמיינת שידו היתה חזקה כידך, היא ידעה לחלוב פרות, לטעת פרדס, לבנות בתים ולקחת חיים של מי שקם להורגו.

"שנים אסור היה לשמוח בקיבוץ, כי איך אפשר לשמוח כשאתה חי בקיבוץ שנקרא על שם גיבור המרד? אנחנו חיים לנו באושר ובעבודה. אדונים לעצמנו ואת ההורים שלנו השארנו מאחור, בפולין, לעלות בעשן המשרפות…" מספר יאיר, ילד ברזילאי שחצה את החמישים ועדיין משמר את הניצוץ הזה שמגרש כל בדל ציניות. תחת דמותך התמירה הוא מספר על הכוורות שנדדו מחוף הים של נתניה, אל שדות הנגב, על המלחמה העקובה מדם ועל המצרים שחרבו את הקיבוץ והקפידו לשרוף גם את האלבומים המעטים שהכילו את הזכרונות המוחשיים הבודדים שנשארו מ"שם".

מוריד הגשם ויאיר עמדו בצד ודיברו ואני הלכתי לצלם אותך. כאילו לא נגעו בך השנים, מר אנילביץ. רק מגדל המים, העומד מאחוריך, נראה קטן יותר. הקיבוץ לרגליך, וגם אני. שרה בלב את "שיר ערש נגבי" של מוהר, שנכתב על ילד קטן, ממושב אביגדור, שאבא שלו חרש בלילות עם סטן.

"אין חריש עמוק בלי נשק, נומה בן. נומה בן…" ככה שרה לו אמו, מנסה להרדימו ועל הדרך מקנה לו ערכים.

http://www.youtube.com/watch?v=vwdXOThV3y0

ערכים, מר אנילביץ', אנחנו לא תמיד חזקים בהם. אנחנו נסוגים מחפירות חיינו ומעדיפים מבצעי סוף עונה בקניון. אנחנו רבים עם הטורקים על כסאות נמוכים וגבוהים והם איתנו על אוניות של טרוריסטים שהתחפשו לפעילי שלום. זה בטח נראה לך שטויות, הא? אבל למרות שהנושאים מתאימים למלחמות של ילדי הגן, יש לכל הצדדים נשק חם. לפעמים עפות לך רקטות מעל לראש, בגלל זה כבר לא לוקחים את ילדי בית הספר היסודי לפגוש אותך, כי זה מסוכן ומשרד החינוך לא רוצה לקחת אחריות. אז הולכים למיני ישראל, עושים "ויש" על הארץ תוך שעה וחצי ויש עוד זמן לארטיק ולמכוניות מתנגשות.

כן, אתה צודק. הכי מסוכן זה לא לבוא אליך. לא לדעת מי אתה. לא לדעת למה אנחנו כאן ומה היה המחיר ששילמנו כדי לשבת לנו בבטחה על הגבעות של הנגב או בחוף הים של תל אביב. לא נעים לי ממך, מר אנילביץ, אבל רוב העם יודע מי זה אלכס מהיפה והחנון ומי החדשה של אייל גולן, אבל אתה, למרות שאתה גיבור בן חיל ויש לך המון מניות כאן, אתה לא סחורה חמה. סליחה שאני אומרת לך את זה ככה, בפנים. אני אפילו לא רואה אם אתה כועס או נעלב, אתה לא מישיר מבט ואף שריר בפנים שלך לא זע. אולי לא אכפת לך, כי אתה את שלך עשית, או בגלל שאתה כבר מת. אבל לי אכפת וצריך שיהיה פה אחרת.

אין לי פתרון קסם, יש לי מחשבות להביא אליך ילדים. ילדים יאהבו את סיפור הגבורה שלך, אתה לא פחות להיט מיהודה המכבי ומדוד המלך. צריך רק לדעת לספר את הסיפור שלך, צריך ניצוץ. אני עוד אחשוב על זה. אבל עד אז, עוגה. עוגה שמכילה את כל הטוב שבארץ הזו, את כל הטוב שבקיבוץ שלך. היא אמנם לא עוגת הלייקח מוארשה, אבל היא עוגה טובה, מארץ המגף במקור. ג'יימי אוליבר, השף העירום שאף פעם לא ראיתי לו את הישבן, הביא אותה ומאז היא מתגלגלת ברשת.

חשבתי על הענבים, שהם כמו אשכול הענבים שנשאו המרגלים שנשלחו לארץ. באמת לא רע פה, מר אנילביץ', וכשאנחנו לא אוכלים אחד את השני, אפילו טוב מאד פה. יש פה אוכל טוב ושירים עבריים יפים ואנשים טובים ומטרות ראויות. מותק של מדינה, עם יופי של פוטנציאל, רק מה? לפעמים אנחנו מתפזרים והופכים להיות אובדי דרך. ואת הדבש והשמן בעוגה שלי עשו בקיבוץ שלך, אני מקווה שאתה גאה. יש לך במה להיות גאה.

זו הגירסא שלי לעוגה הימתיכונית של ג'יימי אוליבר. שתהיה שנה טובה, מר אנילביץ', שקטה ובריאה, אם אפשר ואם יש לך דיבור עם מישהו שם למעלה. אני ואתה עוד נפגש, ממש בקרוב. זה רק התחיל ביננו.

עוגת דבש, ענבים ושמן זית

מתכון: עוגת ענבים, דבש ושמן זית (עוגת דבש לראש השנה)

חומרים:

120 גרם חמאה רכה

3 ביצים

1/3 כוס שמן זית

כוט סוכר לבן (אפשר חצי כוס סוכר חום וחצי כוס סוכר לבן)

4 כפות דבש

כפית תמצית וניל טובה

כף גרידת תפוז או לימון

גביע שמנת חמוצה / יוגורט / כוס רוויון

3 כוסות קמח תופח

1/2 כפית אבקת סודה לשתיה

1/2 כוס צנוברים

כוס וחצי ענבים כהים

כף סוכר

כף דבש

דבש לזילוף

וכך עושים:

בקערה מערבבים היטב את החמאה, הסוכר, השמן, הביצים, הדבש, הוניל, השמנת, ואת גרידת התפוז עד לקבלת בלילה חלקה.

מוסיפים את הקמח, אבקת הסודה לשתיה ומערבבים עד שאין גושי קמח.

מוסיפים כוס ענבים כהים וצנוברים. מערבבים.

משמנים תבנית עגולה מספר 26 ושופכים את הבלילה.

אופים 15 דקות בחום בינוני (160 מעלות).

בינתיים בקערית מערבבים חצי כוס ענבים עם כף סוכר וכף דבש.

לאחר 15 דקות, מוציאים בזהירות את העוגה, מפזרים את הענבים המסוכרים על פני העוגה ובזהירות מהדקים את הענבים לפני העוגה. לא משקעים מדי. ניתן לפזר גם מעט צנוברים.

עוגת דבש, ענבים ושמן זית

ממשיכים לאפות עוד כארבעים דקות-חצי שעה עד שהעוגה מתייצבת וצבעה שחום זהוב.

כאשר מוציאים את העוגה מהתנור מזלפים מעט דבש. הדבש נמס ומחלחל לתוכה.

עוגת דבש, ענבים ושמן זית

מגישים לצד קפה, אפשר עם קצפת, גלידה או מסקרפונה ממותקת בדבש.

עוגת דבש, ענבים ושמן זית

טעים!

מחפשים מתכון לעוגה בחושה? מצאתם!

עוגת שוקולד ודבש

עוגת שיש מושלמת

עוגת מנגו

עוגת גזר נהדרת

עוגת טחינה, תמרים וסילאן

 

קטגוריות:: אנשים עם בייגלההרהוריםכלליכשרמאפיםמתכוניםנעמה פלדעוגות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (24)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת בגוף בריא:

    אחליף את הקמח הלבן בקמח מלא. עוגה כלבבי…..

  2. מאת שירי:

    הבצק ניראה כל כך טוב
    אין לי ענבים. האם שזיפים יתאימו?

    ומילה נוספת: כאימא אני מתביישת…. הילדות שלי בנות 12 ו 15 ואין להן מושג מי האיש בצילום. בושה!!!

    • מאת נעמה פלד:

      אני חושבת שכל פרי יתאים ושזיפים עוברים מצוין אפיה. ולגבי הבושה, עשי מעשה וקחי אותן ליד מרדכי. לדעתי ישנם הרבה אנשים מבוגרים שלא יודעים מי האיש.

  3. מאת גלית רושי:

    גם אני לא הייתי בקיבוץ יד מרדכי מאז כיתה ה'. לא חשבתי על זה… גם ביד ושם ובבית התפוצות לא הייתי מאז הצבא. באמת מבייש כישראלית, כקצינה לשעבר וכאימא.

  4. מאת שמעון:

    סוף כל סוף מתכון ולא עוד מסעדה יקרנית בת"א

  5. מאת אמיר:

    נעמה פלד – את פשוט כותבת מדהים.

    בזמן הקרוב אקח את בנותיי ליד מרדכי.

  6. מאת סמדר:

    לא הציונות הביאה אותך חזרה ליד-מרדכי, רגע לפני חג הדבש, לא חשדנו. אבל זה בסדר גמור. גם אנחנו כאן – סתם אנשים מהשורה, גיבורים קטנים מאוד ליד אותו אייקון רם ונישא שפגשת מחדש – לא כועסים.
    כי זאת לדעת: בעוטף עזה (ובשאר ה"דרום" המושגי המאוים, שמגיע כבר מזמן לפאתי מרכז) – יודעים בדיוק למה אנחנו כאן, וגאים לקיים שגרת ציונות שמגרשת כל בדל ציניות, בלי צורך להכתיר אותה בשם המפורש, או להתבייש ולהגביל אותה במירכאות. יש משהו שקט ומרגיע מאוד בלהיות אנטי-גיבור בסתם-פריפריה, גם בימים הלא נדירים, רגע כן רגע לא, כשממש לא שקט ורגוע מסביב.

    אורח לרגע שכיח שייראה כל פגע, או שלהיפך – ירחיק למחוזות גבורה ותקומה, יתרפק על שיעור קומתם של אנשי בראשית, וייזכר ביראת כבוד במורשת הירואית משותפת, עליה התחנכנו כולנו, כאשר עוד הלך פה טוב הטרנד של כל ישראל חברים.
    אך הווי סמוכה ובטוחה, שבין דבש לבין שמן, ובין חג למועד – ימשיכו פה, באופן יומיומי, לאו דווקא חגיגי ומילולי לגמרי – לא לשוב אחור. כי דרך אין אחרת, הרי אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו.

    כאז כן היום, ככה זה בישראל הקטנה וההופכית למיני-ישראל, בצילו של אנילביץ' המיתמר מעל יד-מרדכי, או הלאה, לרגליו של בית ביטחון נקוב כדורים כלשהו, מזכרת להיאחזותם העיקשת של הורינו באדמת הביתרונות הצחיחה בתש"ח. או של בניהם וניניהם בתשע"ב, ונראה שגם בכל שאר התש"ע'ים הבאים עלינו (לטובה, לטובה), בראשי השנה העתידיים.
    עדיין, אין חריש עמוק בלי נשק (נו-הו-מה בן, נו-הו-מה בן)… זה כבר דור שלישי או רביעי שאימא שרה לבנה שיר ערש נגבי, מיישנת אותו בממ"ד ומקנה לו ערכים בלי כוונה, לצלילי כל מה שאורב שם בין התנים באלם, או בקול נפץ, תלוי ביום (נו-הו-מה בן, נו-הו-מה בן)… עוד מעט תושלם בניית מיגון לכל דירה (נו-הו-מה בן, נו-הו-מה בן)… ההגנה היהודית כבר מזמן היתה לעובדה, אשרינו וטוב לנו (נו-הו-מה בן, נו-הו-מה בן)… אנחנו חיים לנו באושר ובעבודה, חשכה לא תפחידנו (נו-הו-מה בן, נו-הו-מה בן)… דבש, הכול דבש. כל יום אני משקרת אותי מחדש…

    אאחל ואייחל שתמשיכי לדבוק בחיים ובשטויות ובפירורי עוגה טעימים ופוטוגניים כל כך.
    תבורך המצוינות שלך בכלל, ויוזמותיך המתוכננות להביא ילדים ליד-מרדכי ולמרדכי א', בפרט.
    שנה טובה.

    • מאת נעמה פלד:

      הו, סמדר. ה-אופה!

      לא חשדתי שחשדת. ואת יודעת מי אני וגם אני יודעת מי את. לכן החלטתי לנקות את הציניות (בקטנה, לא את כולה. יש בה חן) ולספר לך שבכל פעם שהמוזות שותקות והתותחים רועמים אני חושבת עלייך. זה קורה לי גם כשאני לשה עיסות שהתאזרחו אצלי במטבח, בזכותך. כשאת חולפת במחשבתי אני מקווה שאת והג'ינס שלך מכתה ו' עדיין בטוב. בחיי.

      שנה מאד טובה. מאד מאד מאד.

      • מאת סמדר:

        ברור שאנחנו יודעות.

        אני בטוב, תודה-תודה. והג'ינס הוא מכיתה ט', אם זכרוני אינו מטעני (…אין צורך להגזים עם הגוזמה (-: )

        אני מודה לך על ניקיון הציניות, נעים לשמוע שאני חולפת במחשבתך. לטובת כולנו, נקווה שבעתיד יהיה זה בעיקר בענייני לישת עיסות, ופחות בענייני מוזות ותותחים.

        שנה טובה ושקטה לכולכם.

  7. מאת בת שבע:

    העוגה ניראית נפלא! כתושבת הדרום לשעבר התרגש

  8. מאת shamir rina:

    משפחת שמיר מצדיעה לכל מילה ומילה. אנחנו דור שלישי בדרום
    לפעמים מרגישים זנוחים אך ברוב הפעמים גאים בנו ובפועלם של אבות המשפחה שהשאירו את הגולה מאחור ודבקו בארצינו הקשה.
    תודה שהבאת את תחושתינו… קיבוץ יד מורדכי הם שכנים וותיקים ולא תמיד היה להם קל. הרווחה וההצלחה שלהם היא של כולנו… ועל כך הפירגון.
    משרד החינוך לא היחיד שצריך לקחת ילדים למקומות בארץ גם להורים יש תפקיד חשוב בחינוך ולא יתכן שנפקיד את חינוך ילדינו רק בידיי בתי הספר. נקודה למחשבה להורים הקוראים..

  9. מאת רחל עיני:

    העוגה ניראת נהדר…אצלי אוהבים עוגת פרי.ועוד עם ענבים….והצנוברים .ממממממממ
    העוגה כבר בתנור…והריח ממלא את כל הביית
    שבת שלום נעמה
    ומרדכי בטוח גאה באישה כמוך שהייתה שם אצלו לבקר ולספר עליו.

  10. מאת מרגו:

    אפשר להחליף את השמנת במיץ? אני לא רוצה שהעוגה תהיה חלבית..

  11. מאת ריני:

    שלום נעמה,
    אם אני רוצה להכין את העוגה קינוח לארוחת החג, האם צריך לחמם אותה קצת בתנור לפני הגשה? והאם עד הארוחה לשמור אותה במקרר או בטמפ' החדר?
    תודה,
    רינת

  12. מאת רונית:

    צהרים טובים,

    החלפתי 2/3 מהקמח בקמח מלא, לטעמי הצריך עוד חצי כוס יוגורט. השתמשתי ביוגורמה… שיהיה טעים
    שנה טובה נעמה

  13. מאת תמר:

    נעמה את מדהימה אותי כול פעם מחדש ואני מרותקת לסיפורים שלך. אפשר להחליף את הענבים בפרי אחר כמו שזיפים? פשוט אני תקועה עם שזיפים שאף אחד לא רוצה לאכול. :)

  14. מאת טל:

    נראה לכם אפשר עם תפוחים?

השארת תגובה