ברטה – תמונה. שיר. הספד. מתכון

 כשנכנסתי לבית הקברות ישר ראיתי אותם. מאות אנשים עומדים בצפיפות מתחת לסככה.

זו בטח הלוויה אחרת, אמרתי לעצמי וניסיתי לחפש את שלי. את של ברטה. אחותה הגדולה של לוריס. דודה שלי.

אבל לא. זו היתה המשפחה שלי. יותר גדולה ממה שזכרתי. חמה. עוטפת. אוהבת.

עם כל הכאב הרגשתי בר מזל. אולי אחרי הרבה שנים הרגשתי בפעם הראשונה עשיר. באמת עשיר.

יומיים לפני כן, כשהתקבלה בבית של אמא שיחת הטלפון שקראה לנו לבוא ולהפרד מברטה, שערי הבכי של לוריס נפתחו בפעם הראשונה מאז שאבא מת.

ברטה. אחותה הגדולה.

כולם כבר היו בבית של ברטה כשהגענו. שבט של שלוש בנות, שלושה בנים, שלוש עשרה נכדים ועוד מספר דומה של נינים. וגם האחים והאחיות שלה והילדים שלהם. וכולם באו לומר שלום. ולהיות ביחד.

הלכתי אחרי אמא לחדר של ברטה לא מנסה אפילו לדמיין מה עובר בראשה של האשה השברירית שמאבדת תוך חמישה שבועות בעל ואחות.

נפרדתי גם וחשבתי לעצמי שרגע אחד לפני שהזקנים עוזבים אותנו הם הופכים לתינוקות.

יצאתי לסלון לשבת עם ששון, אחיה של אימי ושל ברטה, בן הזקונים שהוא גדול ממני רק בכמה שנים.

שתקנו. ואני הרגשתי את הבית המיוחד של ברטה חודר אלי. יש לי אהבה, הבית אמר לי, וחמלה וערבות הדדית ומשפחה.

משפחה.

הבטתי במטבח הקטן והצנוע ואמרתי לששון "איזה אוכל בטח יצא מהמטבח הזה". "אין לך מושג" הוא ענה לי "אתה מסתכל על מטבח של מסעדת 5 כוכבים".

"ואתה יודע מה ברטה ביקשה מכולם הבוקר? שיוציאו מהפריזר את הקובה בורגול שלוריס שלחה מסעודת השלושים של סלים, ושיאכלו את זה היום".

העירקים האלו, חושבים רק על אוכל.

במקום שאספר לכם על ברטה שהיתה אישה מוארת שגרה וגידלה משפחה למופת בבית מואר, ביקשתי מנעמה, הנכדה האהובה שלה, רשות לפרסם את ההספד שקראה בלוויה:

סבתא,

כבר כמה ימים שהמילים מתרוצצות לי בראש ולא מתחברות למשפטים, בהתחלה חיפשתי מילים בשביל ללחוש לך באוזן במיטה ועכשיו אני כאן מנסה לדבר מול כולם ולא מצליחה לחבר משפט. פתאום הבנתי שזה לא סתם שהמילים לא מתחברות, את פשוט לא רוצה, לא רוצה שידעו כמה טוב היה, לא רוצה שידעו כמה אהבה עטפה אותך עד הרגע האחרון, ואיזו משפחה מדהימה השארת. תמיד כעסת עלינו שדיברנו על המשפחה בקול רם כי פחדת מעין הרע…

אז החלטתי סבתא, בשביל לא להרגיז אותך, להשאיר את המילים כמו שהן, לא לחבר למשפטים ולא לספר סיפורים, בחרתי 84 מילים שהן את. 84 מילים שהן עולם ומלואו.

סבתא . משפחה. ילדים. נכדים. נינים. ברטה. בגדד. פרדס כץ. שערי תקווה. נעמי. שאול. שמחה. כרמלה. שלמה. יום-טוב. בדאלק. נסיך. שיכון ה'. שמש. צניעות. קיצ'רי. חצילים. מרק ובג'יג'. יום שישי. עבר. הווה. עתיד. סבא. נשמה. סליחות. רחמים. פלורה. מעברה. אלברטין. אלברט. לוריס. יאיר. אווה. אלי. יומי. ששון. שורשים. ריח. תה. חיים. חלום. ראש השנה. שבט. לידה. יומולדת. מקווה. חתונה. צחוק. כאב. סיפורים. נעה. איתי. נואל. דוד יאיר. טליה. שוןשון. עלמה. דניאל. נוני. אופיר. מלח. דישדשה. סיכה. חום. תקווה. עצוב. כיף. חכמה. אמת. מלטפת. לב. תפילה. אלוהים. חיבוק. כוח. מלכה. נשיקה. אהבה.

באחת הפעמים שביקרתי בבית של ברטה במשך השבעה שאלתי את נעמה מה היה המאכל הכי טעים של ברטה.

"לא מצליחה לחשוב על אחד כזה" היא ענתה "לכל אחד מילדים והנכדים היה את המאכל האהוב שהיא בישלה במיוחד בשבילו"

"אבל בכל זאת, מה היה המאכל שכולם אהבו?" התעקשתי.

פלאו בג'יג' היא ענתה.

פלאו בג'יג' של ברטה

צריך:

  • 4 כרעיים של עוף
  • שתי כוסות אורז
  • חצי כוס שמן (שכחתי להכניס לקליפ)
  • 300 גרם רסק עגבניות
  • שני בצלים בינוניים
  • שקדים מקולפים
  • צימוקים לבנים
  • שתי כפות אבקת מרק עוף
  • מלח פלפל

הכנה:

מרק אדום

מכניסים את העוף לסיר ומכסים בכשני ליטר מים. מוסיפים את רסק העגבניות ומביאים לרתיחה.

מוסיפים אבקת מרק ומלח ולפלפל.

טועמים ומנמיכים את האש.

לכמה זמן? התשובה שקיבלתי היתה ברורה: עד שייתבשל

לאחר שהעוף מוכן מוציאים אותו מהמרק ונותנים לו להתקרר.

לאחר שהתקרר מפרקים באצבעות את העוף מהעור והעצמות. שומרים רק את נתחי הבשר.

שקדים מקולפים

סיפרו לי שברטה היתה מקלפת את השקדים לבד. אבל אפשר לקנות גם מקולפים היום, מישהו הוסיף. החלטתי לקלף לבד.

בקלחת הרתחתי את השקדים במים לכ 5 דקות ונתתי להם להצטנן.

קילפתי באצבעות. העור פשוט נשר מהם. משחק ילדים.

הפלאו (אורז)

מכינים כרגיל רק שהפעם במקום מים מבשלים עם המרק האדום. מוסיפים עד חצי כוס שמן וקצת מלח.

הג'יגי'

יש אינספור גרסאות לצורת הכנה העוף בפלאו ג'יג', זו האהובה עלי ביותר.

מתחילים עם טיגון הבצל, שוב עניין של סבלנות.

מאדים במחבת על אש קטנה ללא שמן ורק לאחר שהבצל מתרכך להוסיף קצת ולערבב מידי פעם.

מגבירים לאש חזקה ומוסיפים את נתחי העוף וממשיכים לערבב.

מוסיפים את השקדים המקולפים אחרי שפרסנו אותם לאורכם. ממשיכים לערבב.

לקראת הסיום כשהעוף די מפורק ומתחיל להיות קריספי, מוסיפים את הצימוקים לכחמש דקות.

הדובדבן שבקצפת.

מטגנים מחבת קטנה על אש גדולה שקדים מקולפים שלמים, ולאחר שאלו משחימים זורקים למחבת עוד צימוקים. מסירים מהאש כשהצימוקים התנפחו לבלונים קטנים (ולא שורפים אותם כמו שאני עשיתי) ונותנים להצטנן קצת.

ההרכבה:

עורמים את האורז על כלי הגשה מרכזי (יוצא הכי יפה על כלי אליפטי).

עליו מפזרים באופן שווה את הג'יג'י.

ועל כל זה מפזרים את השקדים והצימוקים הקלויים.

טיפ – הולך פצצה עם עמבה (:

קפה אצל ברטה – אהוד מנור

אני הולך אל ברטה פעם בשנה

ובינתיים שום דבר לא השתנה
אבל תמיד אני חוזר
מראה לה את היד
ומקווה שיום אחד
אומר שלום ולא אפחד

ואז אני שואל אותה על אהבה
אומרת כן אבל לפני כן אכזבה
אז לא כדאי לך לדאוג
אולי תראה רופא
תשמע אתה בחור יפה
אולי תשתה עוד כוס קפה

תמיד כשאני עומד כבר לעזוב…

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: FeaturedMuttiאוכל עירקיאורזאנשים עם בייגלהדודי כליפאהמטבח העירקימתכוניםעוףרסק עגבניות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (21)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אביגיל:

    כמו תמיד אתה כותב מדהים!!! שלא תדעו עוד צער!
    שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה ובירכותיה
    ונ.ב. –
    זה מה שאני הולכת לעשות השבוע לבנים שלי, נראה מגניב ביותר, תודה רבה

  2. מאת טובה:

    הדמעות יורדות מעצמן…

  3. מאת עירית:

    שלא תדעו עוד דאבה.
    ושתמשיכו להכין את המטעמים האלה, ובאמצעותם תישמרו ותשמרו(פתח בש') את זכרם של אלה שאינם, בשמחה ובעונג.

  4. מאת טליה:

    מעולם לא היו יחסים כאלו במשפחה האהובה,אליה נולדתי
    ולזה,בדיוק לזה,כמהתי כל חיי.
    נדמה לי,רק נדמה לי,שאצל האשכנזים (כמונו) זה פחות נפוץ: האהבה,הביחד הזה, לוב ולרע…

    קראתי ומחנקתי.
    תודה.
    שולחת ניחומים.

  5. מאת אהרון אורלי:

    דודי
    מילותיך נולדו בשבילי הפרידות שלך מאהוביך חופפות את תחושותי כשאבדתי את סבתא מזלי הנפלאה שלי את דודה תפחה ועוד נשים שרק המחשבה עליהם מחממת את ליבי ויחד עם זאת מכאיבה כלימון שנסחט על פצע האם בכולן היתה אותה רכות אותה התכוונות אותה אהבה שבאה לידי בטוי באוכל בחיבה בסבלנות?אשרנו שזכינו ותודה לך שיצרת מסגרת לצקת אליה רגשות

  6. מאת רביטל:

    משפחה.אהבה.חום.טעמים.משפחה.ריח.דמעות.כאב.צער.תקווה.חיבוק.
    אמא.דודה.טעם.זיכרון….אתה אכן עשיר.

  7. מאת עמיחי תמיר:

    תודה דודי על הבלוג!לפעמים מצחיק לפעמים עצוב בבייגלה אבל תמיד מעניין!

  8. תנחומיי לכם דודי, לא פשוט לאבד אב אהוב ודודה אהובה תוך זמן כל כך קצר, אך כשיש חיבוק כל כך הדוק ואוהב מהמשפחה, כך קל יותר לעבור את כל הרע.
    המתכון נראה לי מצוין.

    מגי

  9. מאת דפנה:

    נראה טעים מאוד , התחלתי להכין ברגעים אלו ממש (רק בגרסה מופחתת שמן…שומרי משקל … )
    ייתכן שחסר בהרט ואו פלפל אנגלי במתכון…?

    תודה !

  10. מאת משה:

    הפה שנחסם בשנות החמשים מתפרץ עתה מגרונך בהילולת שמחה וצהלה בשם כל יוצאי ועולי עירק.
    על התרבות היפה, המשפחתיות החמה, והתבשילים שאין אין כמותם.
    תודה לך.

    • מאת מתי:

      משה יפה כתבת. יוצאי ועולי עירק התרבות היפה,המישפחתיות החמה,שמחת החיים והתבשילים שאין כמותם. ואין על המאכלים העירקים של אמא שלי כפרה עליה שתזכה לחיים ארוכים.בעלי האמריקאי אשכנזי מת עליה ועל המאכלים שלה.

  11. מאת יופי:

    מקסים

  12. מאת Nיכל:

    מרגש… מאד
    והתבשיל נראה משגע אני מתה על מאכלי עדות.. בשישי הבא אצלי :)
    שבוע טוב

  13. מאת אתי:

    דודי, אתה מדהים, גם בכתיבה(דמעתי) וגם בהגשה של המתכונים. הכנתי מספר פעמים מתכונים שפירסמת והם טעימים להפליא.
    גם את המתכון של הג'יג'י , בשפה התמנית אומרים דג'ג', אני רק להוסיף שהעם שלנו מבשל מאכלי עדות , ואין עלינו באחדות, אף אחד לא יוכל עלינו. וזה רק מלטעום מעט מכל עדה. כולם טובים וטעימים, מזרח ומערב. כן ירבו!

השארת תגובה