מאסטר שף – מותה של עגבנייה

שבועות לא קלים עוברים עלינו. כמו החום, כך גם התכנית, נדמה שלעולם לא יחלפו. אין לנו ברירה, נידונו לשבת בבית ולצפות בטלוויזיה ואפילו הפגנות בשבת כבר אין. חיינו אינם חיים. גם למתמודדים לא קל. בפרק הראשון השבוע הם נאלצים להתחלק שוב לזוגות ולהכין, כמו כל דבר בצה"ל, שלוש מנות מתוך 'קופסת ההפתעות'. בקופסה 20 מרכיבים ואסור להשתמש באותו מרכיב פעמיים.

איריס מנצלת את הזכות שניתנה לה בשל הצטיינותה בפרק הקודם ובוחרת את השותף שלה. כמו שרבות וטובות היו רוצות, היא בוחרת בעמנואל כי "כמובן הוא טייס". עזר וייצמן מסמן לה לייק מהקבר.

גילי שוב נחרדת מהמשימה הזוגית ומתייגת את עצמה כמיזנתרופית של העונה ולכן זוכה לנקודות זכות אצל המדור. הרעיון שתצטרך לשתף פעולה עם אדם חי מלחיץ אותה, אבל הפתרון לא מאחר לבוא – היא הופכת את יוסי שותפה לסמרטוט.

שי מספר שהוא חש קרבה גדולה לאבי בן זוגו, כי שניהם מעיר הקודש ומגלה לנו טפח רומנטי באישיותו של אלוהים שאוהב, לטענתו, רק ירושלמים. סתם בזבזנו שנים של עם סגולה וארנונה מחוץ לחומות. למשמע העדפותיו של אלוהים, אליהב וסימה פותחים את המשימה בקריאת שמע של ספרית. אליהב שואב השראה מעולמות תחתונים ומפלט דג כמו "החלקה ברזילאית".

איריס ועמנואל מתנהגים במשימה כמו בסצנה מסרט אקשן הוליוודי –  הטייס יפה התואר לוקח את הבחורה הנאה אך ההיסטרית לסיבוב על הרמה של המטוס ומבצע פעלולים כדי לשמוע את צרחותיה המשוועות להצלה. חיבור מושלם.  איריס מנצלת את הבמה ומודיעה למפקד חיל האוויר שהיא מוותרת לשמיים האוויריים של מדינת ישראל על שירותיה כטייסת. הצופה בני גנץ מזיל בבית דמעה ומנגב בפלנלית. במקום זאת, משוחררת מתמיד, היא יוצאת מעורה ומעזה להקפיץ אל החלל אפרסקים. המדור רוצה לפרגן וציין שמבחינתנו היא כבר עלתה בכמה דרגות בתכניות האחרונות.

בעוד שי חושף את תסביך האב שלו הקושר אותו רגשית לאבי, אבי חושף את תסביך האבי שלו ומרגיע את שי הנרגש מדי ב"הי" אחד קטן כשסכין בידו. אהבנו. גילי מגלה פן מסעיר באישיותה כשהיא מצליחה לשכנע את העבד שלה עד כדי כך בתפקידה כמלכה, עד שהוא מצהיר שהוא מרצונו עשה טרנספר לאישיות שלו וויתר על השליטה במשימה.

כאשר המנות מגיעות לשיפוט, זו שעתו הגדולה של אייל. הוא פותח בווידוי אמיץ על הפוביה שלו מנקטרינות. תודה אייל, גם אנחנו לא הבנו אף פעם מה העניין עם הפרי חסר האופי הזה. אחר כך ממשיך בהבחנה בשקט הדגי. סוף סוף באמת, דג אחד שתקן. השיא מגיע בבשורה המצערת: "אליהב, אתה יודע כמה נורא יכול להיות המוות של עגבנייה?" אליהב ההמום וספוג הצער כמעט בוכה כששני מתאר את נסיבות המוות מכמירות הלב : "העגבנייה מתה מזרות יותר מכל דבר אחר". ככה, הלכה לה, ערירית.

אבל שני, שראה כבר כמה דברים קשים בחייו, מתעשת ועובר לפרגמטיזם. הוא משדר לראשי איקאה שיטה מהפכנית להבסת קיקה כשהוא מגדיר את הסלט שטעם: "פתרון תפזורתי לחומרים שלא היה מה לעשות איתם". אני כבר התחלתי לאחסן את הפיצ'פקעס שלי בתוך גזר.

רושפלד מתאר את המנה של גילי ויוסי כמאפיינת מטבחים קליפורניים בחורף, ברור, זה גם מה שאנחנו רצינו להגיד. אייל מרגיש מאוים מהדימוי האזוטרי  של רושפלד ומחליט להגיד שהוא לא ישכח שנים את תנועת האטריות. גם תנועת המחאה לא תשכח כל מיני לוקשים.

במשימת ההדחה מתבקשים המתמודדים להכין סופלה. גם פה ניכרת מגמת ההתחזקות כשאבי רוכן אל התנור ומתפלל. רוח צה"ל לא עוזבת אותנו לרגע ורושפלד מכריז שהסופלה הוא מבחן הצניחה. עכשיו ברור לגמרי איך הגיעו למתלה ולמה יש כמה צנחנים שלא שבו. לא קיפלו להם טוב את החלבון. אייל מדווח לסימה ששוקולד לא סובל כל כך הרבה שומן כמו שהכניסה בסופלה והוא תופס את שיערותיו וזועק: "תעבור עוד דקה ואני לא אוכל לשאת את זה". ככה אתה מתמוטט לנו, אייל? גם אנחנו לא יכולים לשאת כל כך הרבה שומן ובכל זאת לא נשברים וממשיכים לטחון. בסופה של המשימה, סימה שאותנו הקסימה הולכת הביתה. אייל ממשיל אותה לפרח וחיים לא מוותר לה על חיבוק. רושפלד מי שלא הזיל דמעה.

בפרק השני בוחרים המתמודדים, תוך חמש דקות בלבד, מרכיבים למנה המתבססת על אוכל של אמא, אך מביאה גם פרשנות עדכנית ואישית. מאושרים הם נעמדים ליד עמדות הבישול, נכונים לבשל את המנה הביתית והשופטים טורפים את הקלפים. כל מועמד נאלץ לבשל מסל המרכיבים של שכנו.

אליהב, שחוץ מכישרונו הגדול בבישול גם מספק לנו רגעי צחוק לא מבוטלים, אומר שלרגע חשב שהגיע לתכנית "אמא מגז'דרת". ההלם והצער נראים היטב אצל כולם פרט לאיריס שגורם ההפתעה רק מכניס אותה יותר למוד הצחקוקים והקולות הבלתי נשלטים והיא מצחיקה את עצמה עד בלי די. המדור מאוד מעריך ומודה שגם הוא לוקה בתכונה הזו, בעיקר מכיוון שהוא לא מצליח להצחיק אחרים.

בשלב השיפוט מבין אייל מדוע הערמון לא התחתן כל השנים האלה: "לערמון היה חסר שקדי עגל כל חייו". תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם גולשים באתרי הכרויות, אולי כדאי יותר להשקיע משאבים באתר מועצת הבקר.

פשלת עריכה קטנה נרשמת, אחת מני די רבות העונה, כשרושפלד אומר ליוסי שהפאי שהכין נראה זוועה אחרי שלושה טועמים, בעוד לנו הראו רק שניים. ברור לנו שיש עריכה, אבל קצת הקפדה חברים.

הערעור שבהחלפת המתכון  בהפתעה ניכר במנות שהיו, ברובן, מתחת לרמה המצופה בשלב כה מתקדם בתחרות. במשימת ההדחה חוזר האור לפניהם של המתמודדים כשהם מגלים שקיבלו את אותם המרכיבים שבהם בחרו מלכתחילה. מרוב אושר, איריס מתלוצצת עם שופטיה. אף נים לא זע בפניו של רושפלד למשמע הבדיחה ואיריס מבינה שעדיף שתירגע. יוסי קובע שכל מרוקאי יודע להכין שבקייה, בדיוק כמו שכל הודי יודע ללכת על גחלים. מזל שהוא אמר את זה כי נזכרתי באמת ששכחתי להציע את מיטת המסמרים שלי.

כשהמנות מובאות לשיפוט רושפלד מאיים על יוסי שהשבקייה תוציא אותו מהעדה, עדיין חוקרים על איזה רקע. אייל שממלא את מקומם של הרופאים המתמחים השובתים, מעדכן אותנו בחידושים בתחום חקר המוח ומאבחן אינטליגנציה אינטואיטיבית בפיתולי השבקייה. הוא אף טוען שהמנה היא פתרון מתמטי מטורף, לתשומת לב א. אינשטיין ותיאוריית היחסות הזו שלו. על מנת הפסטה של איריס אומר  אייל שיקנא בה לעד כי לא הוא ברא אותה ובשלב הזה נמאס לרושפלד מהדיבורים האין סופיים. הוא כבר מאוד רעב אחרי שעברו 30 שניות בלי שהכניס דבר מה לפיו והוא מזכיר לאייל הנואם ש: "הכי חשוב זה לטעום". צודק.

כל המנות היו מוצלחות ומבריקות מאין כמוהן והוגדרו כגאונות. בצעד חסר תקדים מחליטים השופטים שאינם מדיחים אף לא אחד מהארבעה. המתמודדים חווים קתרזיס ואנחנו, הנושאים את הנטל בבית, לנו נוסף כרגע עוד פרק. ובהדחה כפולה ננוחם.

קטגוריות:: גונימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (22)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חיליק גורפינקל:

    אחד הטובים אם לא ה….

  2. מאת נועה:

    "רושפלד מי שלא הזיל דמעה"… מהיום כל אוהדי הכדורגל למיניהם צריכים לשיר- "מי שלא קופץ רושפלד"…

  3. מאת ריקי:

    צחקתי בקול גדול.2 במחיר אחד =סטאנד אפ אוכל+וכתבה מושחזת….

  4. מאת רני שהם:

    העיקר לא לשכח את הלוקשים:-)

  5. מאת מיכל רבט:

    קמתי כפופה ועייפה הבוקר, אני עדיין מנסה להבין למה התכוון ה"משורר" כשאמר על המנה "פתרון מתמטי מטורף" נשארתי עם הפחד המטורף שהיה לי בבית הספר משיעורי מתמטיקה, ישבתי לאורך התוכנית כל כך מכווצת שניתפס לי הצוואר. למה אני תמיד בהיכון מטורף כשאייל מדבר? החלטתי מהיום ואילך אני בוחרת " לא לקחת אחריות" על ילדיי, חבריי, בני שיחי, הוריי,(לגבי זה יש קצת התלבטות) משפחתי המורחבת ו….אייל שני אני לא הולכת להיות לחוצה ומובכת ממנו והמבין יבין את התחושה הזאת….
    גוני את חדה כתער!1!!

  6. מאת ענבר:

    גדולה ! עשית לי את היום גוני :-)

  7. מאת ELDAD MISCHARI:

    תודה גוני. חד כסכין כרגיל.
    אני לא מבין את אייל שני. מה יש לו עם מות העגבניה.
    כמונו גם העגבניה באה מעפר ואל עפר תשוב, אבל לעומתנו מיד לאחר קבורתה היא מצמיחה עגבניות חדשות.

  8. מאת אנו נימית:

    אוי, את כל כך מצחיקה. תיכף יגרשו אותי מהבניין בשל צחוק פרוע בצהרי שישי….

  9. מאת גוני:

    תודה לכולם,
    שמחה להצחיק.
    שבת שלום.

  10. מאת אסתר:

    גוני יקירה ,היום לא אהיה פופולרית..בהבעות האשר שבקריאת תך…הייתי אומרת שכמו שאין תפקידים קטנים אלא שחקנים גדולים…הייתי באותה תקווה מעזה לומר גוני נשמה תעברי לכתוב את הספר הגדול שמחכה לך שתכתבי אותו…ובאמת "מות העגבניה ואחיותיו"… קטנים עלייך..בעיני מיצית את ה"סאגה"שבפניני איל שני…מצפה להנות מהספר שישא את שמך גוני היימס ..ברב התפעלות …זכרי הייתי הראשונה שנבאה לך עתידות…בהצלחה..

  11. מאת השולף:

    אכן יש לומר צחוק רועם נשמע מבתים רבים אשר קוראים את המדור המוקדש ל"מאסטר שף". תודה.

  12. מאת טבחיקו:

    האם לא נראה לכם שהתכנית הזאת מתחילה "לצאת מהאף"?
    כל תגובה תתקבל בברכה

  13. מאת עמיחי תמיר:

    גם הפעם……! וכמובן צר לי לעדכן את המדור בטעותו: הוא מצליח מאוד להצחיק אחרים וגם אותי! אז תודה!

  14. מאת veredgy:

    את ממש צריכה להתוודות.
    תראי כמה נחת גורמת לך התוכנית הזו.
    היא מוציאה את המיטב שבחידודיך ושנינויותיך.
    איפה היינו בלי הפואטיקה המסתורית של אייל שני, בלי הישירות, שלא לומר הגסות, של רושפלד הגאוני, בלי הפושרנות של מיכל שתפקידה להיות יפה? אני אומר לך איפה.
    היינו נשארים עם חיים כהן שכל הכוכבים הנ"ל הולכים ומאפילים עליו שלא בטובתו.
    תודה על הקומדיה האלוהית הקטנה שהעלית בפנינו.

  15. מאת גוני:

    תודה לחבר'ה הטובים – נעים מאוד לפגוש אתכם פה.

  16. מאת אור:

    לקום בשבת בבוקר להמתח..ו ל צ ח ו ק, לצחוק לצחוק , תודה גוני

  17. מאת זהר:

    שלום גוני.
    כפי שנאמר הכתיבה עולה על התוכנית שאיבדה את הדמויות הססגוניות.
    צחקתי עד דמעות.
    אגב אני מתחיל לחבב את האיש בחולצות מונדריאן.
    ממתין בקוצר רוח לפוסט של שבוע הבא.

  18. מאת מרב:

    "רושפלד מי שלא הזיל דמעה" – נחנקתי מצחוק! כל כך מדוייק… כל הפוסטים כיפים, ומהווים חוויה משלימה לתכנית, אבל המשפט הזה כבש אותי לגמרי!

  19. מאת SISTER IN PARIS:

    its funny also here in paris

  20. מאת תמי:

    אין ספק שחווית הצפייה אינה מושלמת ללא הפוסט שלך.
    שנון זורם קולע ובעיקר מצחיק! המדור בהחלט מצליח להצחיק אחרים (כפי שכבר נכתב בשבוע שעבר ע"י ממלא המקום, המדור ניחן בחוש הומור נדיר)

  21. מאת טובה:

    "עזר וייצמן מסמן לה לייק מהקבר"… התגלגלתי ((:

    אני מתחילה להאמין שהטקסטים של אייל שני אינם ספונטניים בעליל והם נכתבו ונערכו במיוחד על ידי כותבת פוסטים אלה ((;

    גאונה!!!

  22. מאת דור:

    ענק מצחיק בטירוףף

השארת תגובה