קטסטרופת יום הולדת חגיגית לאהובי

[...]נסתובבה כל היום, עד אשר נמצא מקום. תמיד חפצתי להיות מהאנשים האלו שיודעים איך לחגוג בגדול, להמציא את המסיבה הכי שווה, את העוגה הכי מדהימה, לכתוב את הברכה הכי יצירתית ואוהבת, ליצור את החוויה הכי מרגשת ובלתי נשכחת. אבל אינני כזו. רותם בן זוגי חגג השבוע יום הולדת, וניסיתי כמו תמיד, באמת שניסיתי, לעשות אותה הכי מיוחדת שאפשר, אבל זה לא אני, זו הרצפה.

בנוהל: עוגת יום הולדת משוגעת המבוססת על אחד המאכלים האהובים עלינו

בנוהל: עוגת יום הולדת משוגעת המבוססת על אחד המאכלים האהובים עלינו

אותו מקרר בגישה כל-כך שונה. אוסף של אסונות פקד כל דבר שתכננתי, החל מארוחת בוקר שהייתה אמורה להיות מושלמת מול הים, אך לא התממשה מפני שהלכנו לאיבוד באיזו דרך חתחתים שכמעט גרמה לניקוב גלגלי הרכב, מה שהוביל לאיחור להזמנה. בערב, הפיאסקו המשיך עם ארוחה והופעה מאכזבות במיוחד. לא נהנת מאף אחת מהמנות שלך, למרות ההמלצות שקבלתי (שוב אשמתי!) ובהופעה של הלהקה שפעם כל כך אהבנו, הרגשנו אבודים ושזה כבר לא זה. בכל מובן שהוא. סולן עייף שואל במבטו "איך לא נמאס לכם ממני", "איך אתם מסוגלים לשמוע את החרא הזה שוב ושוב?", ואני עניתי לו בלבי ואמרתי לו שהוא צודק, שהוא חייב להפסיק.

מלחמה ושלום. הגיטריסט הראשי באופן תדיר ונלעג הדליק סיגריה ותלה אותה על קצה הגיטרה שלו, ורק ברגעי הסולו שרבב אותה לתוך פיו, בדיוק בזוית הפה, היכן ששמר מעט רוק דביק שיחזיק לו אותה במודה נונשלנטית רוקסטארית אמיתית. כשהזרקור נמס ממנו חזרה אל הסולן, החזיר את הסיגריה להיות לו לקטורת במקדש בודהיסטי. הבחור מאחור על הקלידים, מטיל מבטים מוזרים אל עבר מיני בלונדיניות ארוכות שיער וארוכות רגליים, עושה הרושם שהוא מיטיב לנגן גם על בחורות כמו רב-אומן אמיתי. וכך אני אינני מאזינה כלל למוסיקה ורק חושבת על זה ועל זה, ומתבוננת בפניהם של האנשים בקהל, וכולם יודעים על מה אני חושבת. כולם שומעים אותי. הם מביטים בי חזרה. אני נטשה רוסטובה הצופה באופרה, ואין מי שיציל אותי מעצמי.

היי, אני רואה אותך.

היי, אני רואה אותך.

שום, פלפל ושמן זית. למחרת החלטתי לקחת את החגיגה לאן שהייתה אמורה, ולארגן טיול סופר כיפי לירושלים שהתחיל גם הוא ברגל שמאל – עצירה בדרך באבו גוש, בחומוס אבו שוקרי המקורי, שהוא לא אחר מאשר אבו-עושק המקורי, או אבו-שקר תיירותי המקורי, שנתן את אות הפתיחה ליום שכולו אכזבות. למה למען השם אכלנו שם? אתם בטח שואלים, בעיקר מפני שמעולם לא אכלנו שם, וחשבנו שזה יכול להיות רעיון טוב להתחיל את הבוקר בחומוס "משובח", שהוכן על ידי מקום שפעם נשפכו עליו נהרות של דברי שבח. תגידו לי אתם – חומוס אחד רגיל בטעם של שימורים+סלט קצוץ קטנטן שנכתש עד זוב+2 קישואים, 4 עלי גפן ממולאים דלוחים שלא ראו מימיהם תיבול של מלח, פלפל, שמן זית או חלילה לימון, שווים 91 שקלים? אה, ולא כולל שירות. יצאנו משם זועמים לכיוון עין כרם.

לא מגיעה לו אפילו תמונה. 91 שקלים של ביזיון.

לא מגיעה לו אפילו תמונה. 91 שקלים של ביזיון.

בעין כרם היה נוף עוצר נשימה, שקט מפיל אימה הגורם לך לחוש עירום במחשבותיך, ללכת לאיבוד בתודעתך, ולהרהר איך עד כה לא הצלחת להקשיב לעצמך באמת. מדוע אתה מעולל לעצמך את אותה רעה חולה של מגורים בעיר מלאה תכונה, רעש, מכוניות, פקקים, עשן, שנאה, צעקות, ואין סוף הדהודים משוכפלים שלא מתירים לך לשים לב לעצמך, ולהבין את עצמך. להנות מהדברים היפים שבקיום.

אוויר, שקט, יופי, ואני.

אוויר, שקט, יופי, ואני.

מקום של אף אחד. למרות החום והלחות שאפשרו לי להראות כמו שמעולם לא נראתי – מתולתלת ומנוקדת באדום (לחגיגה הצטרפה האלרגיה החדשה שלי לשמש), המשכנו לטייל גם במושבה הגרמנית. מקום מקסים ויפהיפה, רק מה, שעל גבי כמעט כל בית עתיק, מלא היסטוריה ושופע מעשיות ארכיטקטוניות, עומדים להם תלויים שלטים ענקיים פלסטיקיים ומבריקים של "למכירה" או לעיתים רק " A VENDRE". הרחוב שקט ודומייה, כאילו נפש אדם לא דרכה בו מעולם. תפאורה, עמק רפאים. הבתים עומדים יתומים, מחכים לאיזה אחד שיגיע ויכבוש ויהפוך וישנה. יעניק להם שם ותוכן.

כמה שקט, כמה יופי. מנזר האחיות מציון.

כמה שקט, כמה יופי. מנזר האחיות מציון.

עזבנו את כל היופי הזה בכאב גדול ונסענו הביתה מותשים, מיוזעים, מקורזלים, רעבים, ובעיקר זקוקים לעוד. מזל שהעוגה שהכנתי יום קודם דרשה קירור והיא ציפתה לנו כשחזרנו, מקוררת ומנחמת מתמיד. במיוחד עם הנרות הסופר-מגניבים שקניתי לך, בצורת פירטים ARRR!

הלוואי והייתה לי חתיכת קרש קטנה כזו לעצמי.

הלוואי והייתה לי חתיכת קרש קטנה כזו לעצמי.

אני יודעת כמה שאתה אוהב בוטנים, אתה מסוגל לחסל חמאת בוטנים ישירות מהקופסה ככה סתם. גם שוקולד זו האהבה הכי גדולה שלך (לא שלי) אבל שלך בהחלט, והחלטתי להכין לך עוגה ברוח חטיף השוקולד האהוב עליך ביותר – Reese's! לא ממש התחשק לי סתם לתקוע שוקולד עם חמאת בוטנים, רציתי קצת יותר, אבל באמת רק קצת, כי אתה יודע איך אני מסוגלת להרוס דברים כשאני מחפשת לעצמי הרפתקות. או בכלל. אז נכון, היא לא יצאה כזו יפה, אבל מיי גודנס, כמה טעימה הא? חסר לך.

עוגת ריסס, חטיף שוקולד ממולא חמאת בוטנים

עוגת ריסס, חטיף שוקולד ממולא חמאת בוטנים

לעוגה בקוטר 30 ס"מ צריך:

מיכל שלם חמאת בוטנים חלקה או צ'אנקי

2 שקיות במבה קטנה

שקית פודינג וניל

כוס חלב

מיכל שמנת מתוקה

500 גרם שוקולד מריר או לבן, או חצי חצי

עצבים

סבלנות

יכולת התאפקות מלחסל הכל לפני הרכבת העוגה

מישהו שאוהבים באמת

אהבה אמיתית וקשה לבוטנים

תבנית חד פעמית – חובה או מנג'טים של מאפינס

הכנה:

המיסו מחצית מכמות השוקולד במיקרוגל בפולסים תוך ערבובים מידי 20 שניות, או עם הבן של מארי, כן הדבר עם הסיר והקערה (אני אישית לא מתרשמת מהטכניקה הזו). שמנו היטב בחמאה או שמן קנולה תבנית חד פעמית (כדי שיהיה קל להסיר את השוקולד אחרי שיתקרר) או מנג'טים מסיליקון או מנג'טים חד פעמיים מנייר (אפשר לשמן גם עם תרסיס). אם בתבנית חד פעמית – שפכו את השוקולד לתבנית והתחילו להניף מצד לצד בסיבובים עד שהשוקולד יכסה את התבנית היטב. אם מנג'טים – בעזרת מברשת – רצוי מסיליקון, הברישו שכבה עבה ונאה מסביב ובתחתית, ושלחו מיד למקפיא עד שהשוקולד יהפוך נוקשה.

להמיס, לצפות תבנית חד פעמית ולקרר.

להמיס, לצפות תבנית חד פעמית ולקרר.

אפשר גם במנג'טים חד-פעמיים, או תבניות מאפינס מסיליקון.

אפשר גם במנג'טים חד-פעמיים, או תבניות מאפינס מסיליקון.

הקציפו שמנת, חלב ופודינג וניל במשך כמה דקות ארוכות עד לקבלת קצפת יציבה. ערבלו פנימה בעדינות תוך תנועות קיפול מיכל של חמאת בוטנים ושקית אחת (או יותר) של במבה שפוררה לחתיכות. הוציאו מהמקפיא את המנג'טים/תבנית חד פעמית מצופות השוקולד ומלאו היטב בתערובת ממרח הבוטנים-קרם וניל-במבה. החזירו למקפיא.

המיסו את יתרת השוקולד המריר, אפשר גם להחליף בשוקולד לבן, ואז התחתית תצא מריר והעליונה לבנה (אופציה מגניבה ביותר, אך לצערי לא היה לי שוקולד לבן כשחשבתי על זה). הוציאו את המנג'טים/תבנית מהמקפיא וכסו בשכבת שוקולד מומס מעל לקרם הבוטנים, כך שלא יראו אותו. השיבו למקפיא לכשעה. אפשר לקשט בעוד במבה מפוררת או שברי בוטנים, או בשברי ריסס קנויים, כדי שיסמנו מה יש בתוך העוגה ויעשו יפה.

החזירו את העוגה למקרר ואכלו אותה כשהיא מקוררת. במידה והיא לא תהיה מקוררת, יהיה קשה להפריד בין המנג'טים לשוקולד שהרי יתרכך מהחום. לשחרור העוגה מהתבנית החד פעמית – כדאי לנסות לקמט אותה ולעקם אותה מעט לכל מיני כיוונים כדי שהדפנות יפרדו להן ויהיה ניתן להוציא חתיכה.

מסקנות והערות:

לדעתי הריסס לא במקרה מגיעים בחבילות קטנות, את העוגה הגדולה היה די קשה להוציא מהתבנית, ואילו מהמנג'טים הקטנים בקלי קלות ברגע שהם קרים. הקטע המגניב באמת הוא שאת העוגות הקטנות במנג'טים השארתי בטעות במקפיא, וכשאכלנו אותן, בגלל שהיו בהן אחוזי שומן גבוהים מהבוטנים, השמנת, והשוקולד, הן לא קפאו והפכו לגלידות קטנות של בוטנים ושוקולד, בטעם מטריף ביותר! אז המלצתי היא להכין במנג'טים קטנים מנייר או סיליקון ולאכול ישר מהמקפיא. יאמ יאמ יאמ.

שתי הצעות הגשה: עוגה או קעריות קטנות של קרם בוטנים (הכי נוח להכנה)

שתי הצעות הגשה: עוגה או קעריות קטנות של קרם בוטנים (הכי נוח להכנה)

ומזל טוב רותם. אני מתנצלת עד עמקי נשמתי שאני כזו Suck בימי הולדת, ובכלל בלהיות חיובית, או להעמיד פנים שאני נהנת. כמה קשה זה כבר להעמיד פנים שאני נהנת? ועוד ביום ההולדת שלך!? אז ברכות על זה שנולדת, מאורע מיוחד מאין כמותו, וכולי תקווה שתסבול את הקיום הזה (איתי כמובן) עד מאה ועשרים לפחות. היי – לפחות בסוף היה כיף בצעדת המיליון, לא?

זו שאוהבת לסבול. ואותך.

קטגוריות:: PorMelegאוכל צמחוניכלליכשרמתוקיםשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (24)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת דרור:

    פעם הבאה שאתם באבו גוש פניה לצד השני לעלות לעין ראפה, שם בקצה הכפר יש את מסעדת מאגדה.זה מקום מעולה לימי הולדת. הנוף+ האוכל יתנו טעם לחיים.

  2. מאת תחיה שירן:

    נפלאה את, נפלאה.
    ניסוח מענג ומעורר הזדהות.

  3. כתיבה אליפותית. כמו תמיד!!!

    מאוד נהניתי מהסחת הדעת של קריאת הפוסט שלך (אני באמצע העבודה ופשוט לא יכולתי להתאפק)
    לא ארד לנויאנסים מיותרתים כמו "למה לא שאלתם או למה דווקא לשם" כי אני לא מאמינה בבכיה על חלב שנשפך.

    אני רוצה פשוט להרגיע אותך שזה קורה. לפעמים דברים מתחרבשים. מה שחשוב זה שלפעמים הם לא!! אז אולי בשנה הבאה יצא הפיצוץ שרצית.

    וחוצמיזה, מי שממציא עוגה עם חמאת בוטנים, שוקולד, פודינג וניל ובמבה וזה עוד מצליח לו(!!!!!) שלא יבוא ויספר שלא יצא פיצוץ. (נראה לי שגמרת את מכסת המזל הטוב על הצלחת העוגה ההזוייה של רותם)

    נשיקות לבר השמחה ומיליוני מזל טובים.

    סיגל

  4. מאת עמיר:

    את כותבת נפלא ומרגש… מזל טוב לבעל השמחה !
    מאיפה הנרות?!

  5. מאת רותם:

    אהובתי היקרה והמדהימה.

    כל יום את מרגשת אותי. כל יום איתך הוא הצלחה אדירה, גם אם הוא לא נראה לך מוצלח. נכון, את לא כל כך טובה בלהיראות כאילו את נהנית כשאת לא, אבל זה כל כך משעשע וחמוד לראות אותך מנסה :)

    מאוד נהניתי מכל מה שהכנת עבורי, ומאוד נהניתי לקרוא את הפוסט הזה. ורק הלוואי שבכל שנה שעוד נותרה לי בקיום הזה אזכה ליום הולדת קטסטרופלי במחיצתך.

    ורק שתדעו, עוגת. ריסס. זה. הדבר. הכי. אדיר. בעולם.

    אוהב לעד
    רותם

  6. מאת אניץ:

    את פשוט מקסימה !
    רותם, זכית ללא ספק. פורמלג יקירה, אני משוכנעת שהיה נפלא.

  7. מאת לין:

    אני מתעלפת…. מתה על כל דבר הקשור לבוטנים

  8. מאת חיה:

    קיווצ'צ'ת לי קצת בבטן ועשית לי חם בלב , והיו גם כמה רגעי הזדהות , קשת של ממש עברתי כשקראתי את שכתבת.
    העוגה מקורית מאד , בטח שמת בה מלא אהבה..
    תודה
    חיה

  9. מאת Pormeleg:

    תודה ענקית לכל המברכים, המפרגנים והתומכים, הצפתם אותי בשמחה.
    תענוג אתכם.

  10. מאת עירית:

    מצטרפת לברכות!!!
    לא נראה לי שרתם סובל במיוחד :):):):)
    שיהיה לכם רק בכיף.

  11. מאת גאיה מייר:

    כמה קיטש שניכם – יותר מתוק מעוגת שוקולד עם פיצפוצי ריס… בא לי להקיא.
    אוהבתותכם למרות זאת
    נשיקות מהגולה הדווייה…

  12. מאת סיגלית:

    הכתיבה שלך מענגת לפחות כמו העוגה וחוץ מזה, בשביל עוגה כזאת הייתי 'שוברת' את הדיאטה. בטוח.

    • מאת Pormeleg:

      תודה סיגלית!
      חבל שלא ראיתי אותך אתמול, חילקתי בעבודה שאריות :)
      יורם אפילו סיפר שאת הריסס פיסז פרסמו בפעם הראשונה בסרט E.T

  13. מאת אלון וזהר:

    מור, אנו מתכבדים להזמין אותך ואת בן זוגך לחוויה מתקנת בעוטף ירושלים, כאן אצלנו בגינה בבית זית. בית קטן וקסום, טובע בירוק, עם דברים טובים טובים צומחים מסביב (חוקיים לחלוטין!), ציפורים מרהיבות על העצים (+ אופציה לאחת מרהיבה לא פחות – בתנור) שתיה משמחת לב ואוכל שלא היה מבייש (או בעצם היה מבייש ועוד איך) את השרלטנים (פעם קראו לזה בעברית מסעדנים) שכבר מזמן שכחו שאוכל עושים באהבה (ושמסעדה זה לא רק עסק).

    אנא קבלו הזמנה זו באהבה (וברצינות באמת באמת) וראו זאת כתשורתנו הצנועה לבלוגך המשובח.

    אלון וזהר

  14. מאת ענבל:

    מזלטוב לרותם הממוזל כבר עם בתזוג מקסימה וכותבת ומבשלת נפלא אבל ובעיקר מוצאת נרות פיראטים!!! מהיכן הם?

  15. מאת מוייש:

    יצא פיצוץ!!! טעים בטירוף
    תודה ומזל טוב

  16. מאת עדי:

    היי היי! אז הכנתי, ויצא מהמם (מבחינה ויזואלית וגם מבחינת הטעם!) רק הייתה לי בעיה אחת – הכנתי את העוגה בתבנית ולא במנג'טים, ונורא קשה לחתוך אותה. השוקולד למעלה ולמטה מתקשה (מן הסתם) ונשבר כשמנסים לחתוך. יש פיתרון? פספסתי משהו? היה אמור להיות גנאש למעלה ולא סתם שוקולד מומס? אשמח לעזרה לפעם הבאה (כי דרשו פעם נוספת כמובן) :) תודה!

השארת תגובה