קיצ'ן מרקט: פולנטה, דגי בננה וחתיכת שמיים

ישבנו בקומה השניה מול הים, הורים חגגו את יציאתם מעבדות לחירות והילדים עשו רונדל אופניים אחרון שיסגור את הקיץ, ערב הליכתם למוסדות החצי סגורים. מוריד הגשם הלך לשאוף קצת בריאות תוך הרחבת חורי האוזון ואני חשבתי עלייך ועל עיני הדובדבן שלך, הכהות המבינות הכל. לולו שלי, אהבת חיי. מחר את הולכת לגן טרום חובה. את כבר גדולה אמיתית.

את חכמה שלי, לולו ומדהימה, גם. "יש שיר על נסיך?" שאלת. ואני שרתי לך על האיש מהבקעה, פעמיים. את תקעת את המבט הכהה שלך באופק והתרכזת. רצית שאשיר עוד פעם, אבל לא היה לי כוח. התפשרנו על "בלילה על הדשא". כשאת מביטה בי בעינייך הכהות אני מרגישה שאת מבינה הכל. חבל, את עוד קטנטנה, יש לך מספיק זמן להבין ממה החיים עשויים, זה עוד לא הזמן.

השמש צבעה את השמיים בצבעי סוף יום והמון ילדים הפכו להיות נורא עצובים או נורא נרגשים, במיוחד אם הם עולים לכתה א' ועוד לא יודעים שהכניסה לכתה היא בבחינת "נגעת נסעת". זהו. מהיום הם נכנסים למסגרות, אין כמעט דרך לצאת, אלא על פרופיל 21. אני מצטערת שאני מבעסת אותך, לולו. איזה מזל שאת עוד לא קוראת. בטח עוד שנתיים תוכלי להגיד את הדברים חד וברור ממני.

ככה ישבתי לי מעל שוק האיכרים בנמל, במסעדה חדשה שאני לא מכירה, והעברתי את הזמן במחשבות עלייך ועל החיים בכלל. מצד אחד עגבניות ירוקות, אדומות, מנומרות וצהובות ומהצד השני ים, שמש אדומה ואופק נגול. מיקום משגע, אין ספק.

לפני כמה ימים מוריד הגשם ישב כאן וחזר משולהב (ושיכור אחרי שהוא יוסי ודוחול ירדו על עראק כאילו היה מים ממעינות הישועה). פתח אותה אסף ליס יוצא טוטו וג'ירף. למסעדנים יש קטע כזה, כמו יוצאי סיירות. זה יוצא טוטו, זה יוצא כתית, ההוא יוצא רפאל. בתקופה האחרונה השתחררו מהסיירות המובחרות של מאיר אדוני, רפי כהן, רושפלד וירון שלו מטוטו מיטב בחורינו, שרובם חתיכים, אגב, והקימו מסעדות משלהם.

זה לא צריך להפחיד את המסעדנים הותיקים, זו הזדמנות פז לרענן שורות וגם את המסעדנים הצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים המהלך הזה צריך לרגש, במיוחד אם אנשי חלום הם. אני אוהבת ללכת למסעדות כאלה כי יש בהן משהו רענן ובעיקר יש שם חלום ואני אוהבת שחלומות מתגשמים, כי גם לי התגשמו לא מעט, ואוהבת מאד מאד לתמוך בחולמים כי אם לא יהיו חולמים כאלה יהיה פה רק בורגראנץ', שזה בסדר רק כשאת ממש, אבל ממש רעבה.

זו מסעדה חדשה, עם שם שאני לא אוהבת. "קיטשן מרקט" או אולי "קיצן מרקט" והכי בטוח בנוצרית "kitchen Market". זה שם מעצבן, ממש. למה לא לבחור שם עברי או שם של אחת המנות או המרכיבים או אפילו של איזה מנהיג, נגיד "דפי ליף" או "עלה דפנה" שזה לגמרי יכול לשלב את הטוב עם המועיל. השם עיצבן אותי וגם מנהלת המשמרת שבהתה בי מבלי לגשת אליי ולהגיד לי משהו בסגנון של "גיברת, אנחנו פותחים רק עוד חצי שעה, בגלל זה אני בוהה בך ולא מגישה לך שתיה, ולא בגלל שאת יפה או משהו כזה…". בקיצור התחלתי עם ה"קיטשן מרקט" ברגל שמאל.

מוריד הגשם חזר לאחר שעישן חצי קופסא וסגר קצוות עם כל העולם בטלפון. ככה הוא מולטי טסקינג. גם מחורר את האוזון וגם מחורר לאנשים את עור התוף. אני האשה היחידה שיש לה חשבון טלפון מצומק יותר משל בן הזוג שלה. הבן אדם אוהב לחייג. הוא מצא אותי משוטטת עצבנית בשוק, כי שקיעה זה מאד יפה, אבל הייתי צמאה פחד. ירדתי לשוק האיכרים לחפש דוכן שיתן לי מיץ בהקפה, שכחתי את הארנק בבית. מוריד הגשם הוא אסף אותי מיד ואמר שהוא דוחול ויוסי אלעד נורא נהנו בקומה מעל שכזכור קוראים לה "קיצן מרקט", שהם אכלו טוב ושתו כמו שצריך ושכדאי לי לתת לכל זה צ'אנס. אז נתתי, כי אני סומכת על מוריד הגשם שלי ובדרך כלל הוא יודע מה טוב בשבילי.

עלינו במדרגות, עשיתי לאחראית המשמרת פרצוף עצבני שתדע לה להבא איך מתנהגים לאשה צמאה והתיישבנו. החלטנו להתחיל מחדש, למרות שלפעמים להתמרמר ולהחזיק כעס בידיים זה קצת כייף. אבל רציתי שקט ולהנות וחתיכת שמיים ואוכל טוב, אז נפרדתי יפה מהצמא והעצבים שחטפתי על ההיא ועשיתי "חדש, חדש, חדש" כאילו שאני נבחרת ישראל בכדורגל שמשאירה את הפישולים שלה מאחור ופניה אל הכשלונות החדשים.

דף חדש. דפי ליף. עם חדש.

"אז מה בא לכם?" אסף, יפה העיניים וגבה הקומה, שאנחנו מכירים עוד מטוטו והוא גם הבעלים, ניגש אלינו. "לי ניוקי. הכי בא לי ניוקי וחוץ מזה, מה שווה?" ככה אמרתי לו אחרי שקיטרתי לו על ההיא שהתעלמה ממני. "יש לנו אצבעות פולנטה שנדמה לי שתאהבי וסלט עגבניות עם מוצרלה…". ואני הסכמתי ישר, כי אני מכירה אותו עוד מימי טוטו העליזים ואסף אף פעם לא איכזב אותי.

לפתיחה חלקנו סלט עגבניות נפלא עם יוגורט נענע, פיסות מוצרלה, טבעות בצל סגול וצימוקי זיתים. בתפריט קוראים לפאר הזה "עגבניות באפלו". כייף, באמת. לא מנה פורצת דרך, לא חידושים והמצאות, אבל לגמרי טוב טעם ובימינו זה מספיק עד מעל לראש.

לצד הסלט התמקמה פוקצה נהדרת, מפונקת בשמן זית ומהזן הלא כבד. מוריד הגשם התמקד דווקא בבנות הלוויה שלה, טוסטוני פוקצ'ה דקיקים וקלויים שקפצו ראש לתוך צלוחית שמן הזית וגרד העגבניות. הוא ביקש תוספת וקיבל.

בעוד מוריד הגשם מנהל את העולם בטלפון ומנקר בעדינות של מלכת יופי אנורקטית בסלט העגבניות, טרפתי אני מנה של מקלוני פולנטה מטוגנים העונים לשם "קריספי פולנטה". קצת גבינה, רטבים, טיגון עמוק ומנחם והחיים שלי צ'יפסר רוגש.

יש ילדים שאמא שלהם לא מרשה להם שוקולד ולא מרשה להם מטוגן. אז לי אמא מרשה רק מטוגן ורק מזיק לבריאות. היא אם השנה וזכתה בפרס יצחק קדמן לעידוד הילד השמנמן. טעים ברמות של מנת דגל ששווה לבוא רק בשבילה, לקחת לידה איזו כוס בירה או יין לבן ולהניח לכמה דקות לחיים לעבור ממול בלי שאנחנו נקפוץ למרכז הכביש כדי לכוון את התנועה. היא נפלאה בפשטות שלה ואחזור אליה שוב ושוב.

השארתי למוריד הגשם זנבון של טוגן פולנטי, שידע במה מדובר ושילמד לקח ולא ידבר בטלפון כשצריך להתרכז באוכל. למזלי הטוב, עוד לפני שהוא הספיק להתאהב, הגיעה להקת דגי בננה (מליטה, אולי?) שחגה סביב הלשון שלו והשכיחה ממנו את זכר הפולנטה שלא הגיעה אל פיו בשלמותה.

אין לי מושג מה זה דגי בננה, אבל הם שחו בבריכה רדודה של איולי עם פפריקה מעושנת, היו בה איי ראטה ובצלים שרופים. "אני מת על המנה הזו" הכריז מוריד הגשם וגונן על להק הדגים ההולך וקטן בחירוף נפש. דגתי זנב דג והתמקדתי בעיקרית שלי.

ניוקי פטריות נפלא. כופתאות הניוקי עשויות במקום, בקונדיטוריה הפתוחה של ערן שוורצברד. ספרתי שלושה סוגי פטריות, נוכחות קלילה של ממרח כמהין. אני רוצה לציין את מכין המנה שלא השתולל עם הממרח הזה שכבר יוצא לי מהאזניים. עדינות, זה מה שהופך את המנה הזו למשהו לחזור אליו. גזיזי פרמזן פוזרו בנדיבות ואני הייתי מבסוטית. מתה על ניוקי כשהוא עשוי טוב וזה לא נופל משל טוטו, כור מחצבתו של אסף.

גם ערן שוורצברד, הקונדיטור והמנצח על הקונדיטוריה הפתוחה בקיצ'ן מרקט (די, כאב לי באצבעות לכתוב את זה. מה זה השם הזה?!), יוצא סיירות מובחרות. ברזומה שלו אפשר לראות את תפוח הזהב של אהרוני, הרברט סמואל ו"לבנה" האגדית.

מהקינוחים של קיצ'ן מרקט אפשר להרכיב ארוחה שלמה עם פתיחים ועיקריות ומנות אחרונות ואולי כדאי שאנסה את זה פעם. הם יושבים להם בויטרינה והם מרהיבים ביופיים. ככה עוד לפני שאת מתחילה את הארוחה את ישר יודעת איך תסיימי אותה שזה דבר מאד מרגיע. אין סיבה לשמור מקום, לקינוחים יש קיבה נפרדת.

אז לקחנו, זאת אומרת לקחתי קובית שוקולד לבן שמולאה בקרם יוגורט ודובדבן. עונג. וצלחת מקרונים טריים, צבעוניים ומצויינים. בפעם הבאה אטעם גם את מלבי היוגורט עם הפירות הטריים, הפטל וחצאי התאנים ואת הקופסת השוקולד הכהה עם קרם הזביון והפקאנים המסוכרים. טוב, גם את טרטלט הסניקרס, כי יש בו חמאת בוטנים ואני מתה על זה.

את הקינוחים קיבלנו על חשבון הבית, בגלל החיכיון. הייתי מאושרת. מהים, מהשקיעה, מהגלים, מהאוכל ובעיקר מחתיכת השמיים והשלווה.

הערות לסדר:

א. לכו לקיר שמול יורדי הסירה, קיראו את שירה של לאה גולדברג על הנמל העברי וחישבו על שם עברי הולם. כואב הפה, חברים וגם הלב.

ב. בימי ראשון לא פתוח, לא השוק ולא המסעדה. אל תבוא.

ג. יש שמועות על ארוחות בוקר סופניות תוצרת שוורצברד הממזר. קישים, לחמים, ממרחים, חביתות. לא בדקתי, אך אבדוק.

ד. לכו לשם, הם חלמו חלום כל כך יפה.

ה. עוד אשוב. המון פעמים. אל תתקלקלו לי.

"ואני יודעת שבים
יש גל שהוא שלי
ועץ אחד שהוא שלי
וכוכב אחד שלי
וילדה קטנה שהיא שלי
וחתיכת שמיים…"

(לאה שבת)

מחניודה בדיאנאהקליקו לראות מה דוחול, יוסי ודודי הנדסו על בקבוק עראק

קטגוריות:: אוכלים בחוץכללינעמה פלדפוסטים אהוביםתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (23)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רותי:

    לילדה הקטנה שלך, לשופ-עופ, ולך המרעננת את הבוקר בסיפורי אתמול שזופים ונמוחים, תודה על קישורים של הנאה צרופה וחתיכת שמים. שירבו(-:

    • מאת נעמה פלד:

      רותי'לה,
      לולו שלי היא אחיינית חלומותי ואהובת ליבי, שזופה, כההת מבט ונימוחה. תודה לך על המילים שהשארת פה, זו הנאה וחתיכת שמיים עבור כל כותב.

  2. מאת עמי:

    קבלי ח-ח על הכתבה והפרגון. רעיון מקסים לדגום ולפרסם מסעדות של "בוגרי סיירות", שנדע שלא נעלמו סתם.

    • מאת נעמה פלד:

      אני באמת מתכוונת לכך. מבחינתי חיים כהן, רושפלד, אייל שני, אייל לביא, מאיר אדוני, רפי כהן, אביב משה, ניר צוק, אהרוני, שאול ועוד ועוד הם חלק בלתי נפרד וחשוב חשוב של התרבות שלנו. בלעדיהם היינו תקועים עם סטייק סוליה בפיתה וחמין במקרה הטוב (שזה טוב מאד כשהוא טוב…).

      הם מוציאים תחת ידיהם לא רק אוכל טוב אלא גם דור חדש של מסעדנים שבעיניי חשוב לתמוך בהם, במיוחד אם הם טובים. הם עובדים קשה, משקיעים משאבים כספיים ורגשיים ומזדכים על החיים שלהם לכמה שנים טובות.

      אני רוצה שיצליחו, בא לי שיהיה פה אוכל טוב, שנצא מהמסטינג ומהלוף, שיהיה פה שמח, שיעשו פה כסף ושירצו להשאר פה.

  3. מאת חני:

    הלהבת אותי….. מחר אנחנו שם בטוח

    • מאת נעמה פלד:

      תהני מאד מאד. אל תוותרי על הפולנטה ועל הדגים האלה, החצויים ששוחים במעגל. אה, וקינוחים, יש לי תחושה ששם אין נפילות.

  4. מאת רמי אדרי:

    נפלתי פעמיים אצל ירזין מקווה שלא ילמדו מהם על שירות מגעיל ואוכל בינוני שמתומחר גבוה מידיי. בהצלחה ובעיקבות המלצתך אגיע באחד הערבים עם זוגתי. בסיפו נהניתי בזכותך.

    • מאת נעמה פלד:

      אני דווקא אכלתי אצל הירזינים ונהניתי (חוץ מפעם אחת שהתווכחו איתי על צ'יפס). אבל הקומה מעל נפלאה, בלי שום קשר.

      שמחה שנעם לך הסיפו.

  5. מאת טובה:

    ענוגה כתיבתך, ומרגשת, ומצחיקה, ומעוררת הזדהות וצורך לגונן, והמון המון שלווה ותיאבון בריא

    כל כך הרבה רגשות שמתפרצים בפוסט אחד… תודה ((:

  6. מאת ג:

    אבל קטלו אותם בעיתון שגיא כהן כתב ביקורת גרועה איך את מסבירה את הביקורת שלו? אכלתם באותה מסעדה?

    • מאת נעמה פלד:

      אני לא מסבירה אף אחד אף פעם. לשגיא כהן יש טעם משלו ורצונות משלו. אני יודעת שאשוב שוב ושוב לקיצ'ן מרקט, כי הייתי מאושרת שם. אגב, לא קראתי את מה שכתב שגיא כהן, אז אני באמת לא יכולה להגיב לדברים.

  7. מאת שרון א:

    בדיוק כמו שכתבת…

    לא קל לחלום ולהגשים בארץ הזאת

    ולכן צריך לחזק עסקים של יזמים צעירים בכל תחום.

    מי ייתן וישגשגו ויפרחו וירצו להישאר כאן בארץ המובטחת.

    • מאת נעמה פלד:

      נכון. כשאני חושבת על בריחת המוחות, אני מתכוונת לא רק לבריחת הפרופסורים, ההייטקיסטים והממצאנים, אני בעיקר חושבת על אנשי התרבות ואוכל הוא אבי התרבות, בעיניי.

  8. מאת חיה:

    נשמע מבטיח , הסיפור זורם עם האוכל , וזה משלהב… לא ברור מה מתחיל ומה נגמר , אהבתי הכל.
    קראתי כבר שתי ביקורות מאד חיוביות , חוץ משלך . אז אני מסיימת ,כדי להספיק לשקיעה:-))
    תודה
    חיה

  9. מאת עירית:

    המממממ אפשר להשמין רק מלקרוא את התיאורים שלך….ומהנחת וההנאה.:)

  10. מאת א:

    בטוטו זה מחנה אימונים מצויין
    מגיע להם כל הפירגון
    מאחלת לאסף שיעשה חייל בעסקיו

  11. מאת שחר:

    אני מקווה שלפחות הוגש לכם ערק ירדני אותנטי, כי המחיר ממש שערורייתי…כוס בעלות יותר יקרה מבקבוק?
    חוץ מזה, נשמע שווה בהחלט, העגבניות קראו לי…

    • מאת אורי:

      פתרון התעלומה מסתתר אולי בחשבון שצולם: "ברבוניות פתוחות".

      מסכים עם כל המגיבים – כתיבה נפלאה ומעוררת תיאבון והשראה. יישר כח, נעמה!!

  12. מאת רמה:

    הייתי שם תיכף אחרי הצילומים המפתים שהעלתם מביקורכם , עם כל הצוות שלי בשישי בצהריים, חלק גדול מהתפריט לא היה אזל וכו כולל הפולנטה המדוברת… מה שהיה והוזמן היה טוב ובעיקר הקינוחים
    שבתי לשם פעם נוספת בצהרים , תפריט עיסקי מצומצם ביותר ושוב כמו בפעם הראשונה האיצו בנו להזמין לפני שהמטבח נסגר בארבע! אבל אפשר לשבת במסעדה…. היה עוד פחות מוצלח מהפעם הראשונה כולל משהו בשירות וברעש בחלל המסעדה … ושוב הקינוח הצטיין.

  13. מאת טל:

    היינו היום 10/12/11 במסעדת קיצ׳ן מרקט בנמל תל אביב
    מקום פשוט משגע, עם אווירה מדהימה ואוכל מעעעווולללההההה!!
    אוכל כל כך טעים ומדיוק, חגיגה קולינרית בפה!
    מומלץ בחום עם נוף מדהים והרגשה של חו״ל

השארת תגובה