מאסטר שף – ברווז אסטרונאוט שהטיל ביצת פברז'ה

במסע אל תום הקיץ, הולכת הזירה ומתחממת ותכנית השידוכים מאסטר שף פולשת גם לתחום יחסי החוץ והפוליטיקה הבין לאומית.

במשימה הראשונה השבוע מחולקים המתמודדים לזוגות. לו היו מספרים לי שאפשר לצאת מפה עם שידוך טייס, הייתי באה גם אני לאודישנים ומביאה את מנת הדגל שלי – לחם מופשר במיקרו ועליו חמאה בטעמי מקרר. אגב דגל, כל זוג מתבקש לבחור דגל לאום של מדינה ולבשל מנות מהמטבח שלה. כל המדינות הנידחות שעל הגלובוס נבחרות: צרפת, יפן, ארצות הברית, אפילו את טורקיה בחרו, כאילו אין משט ורק דגל הודו נשאר מיותם.

לא יכולתי לעמוד בזה אז קמתי מהספה, נעמדתי דום ולצלילי שירת איצ'יקידנה התייפחתי וספגתי את העלבון הלאומי שלי בחתיכות צ'פאטי. עכשיו כבר ברור לי שהכול פה אישי, אבל אני לא אכנע ולא אפסיק לכתוב. בהחלטה אמיצה של לוחמת חופש ביטוי אמתית, חזרתי לספה. נדמה לי שבדיוק על המעבר הזה מעמידה לקריסה מול המסך כותבים עכשיו כל הזמן בעיתונים. קוראים לזה תנועת המחאה.

אליסה וזהר שבחרו במטבח הצרפתי, הסתבכו בהכנת ברווז בתנור. או אז חשף בפנינו האסטרופיזיקאי פרופסור שני את התיאוריה השנייה בחשיבותה לתיאוריית הקוואנטים: "הברווז היא חיה עם חלל".

בו במקום, הצופה האדוק המוכר יותר כ ב.אובמה הרים טלפון חרום לראש נאס"א והורה לו לעצור מיד את השיגורים מקייפ קנברל. מכיוון שסוכנות החלל הישראלית כבר עובדת שנים עם שני כדי לפענח חורים שחורים, ישראל נמצאת כרגע ביתרון משמעותי ומשגרת מעבורות בתוך לולים נבחרים ברחבי הארץ. כך גם נפתרה התעלומה – לאן נעלמו חברי הכנסת? תעלומה שהתחילה עם פרוץ גלי המחאה ונסתיימה אתמול כשהבנו שהם נסעו לחופשה בברווז.

כמה מהם אף הגדילו לעשות (וגם הגדילו את מידת המכנסיים) והכניסו להקות שלמות של ברווזים לקיבתם, נאמנים לאמרה הידועה – החלל מתחיל בתוכי.

אייל אולי חשף פה תגלית שתשנה את פני המדע לנצח, אך מקצועו החדש כמדען החליש מעט את היכולת שלו במקצועו הקודם – הטבחות. הוא הכריז שלא בצדק שצליית חזה ברווז, משכה כצליית ברווז שלם בתנור, או בתרגום חופשי לעברית: "דין הזמן של החלקים, הוא דין השלם" – עכשיו הכול ברור, נכון?

עוד פריצה מדעית מרעישה נרשמה כשיונתן החמיא למנה של סימה ויוסי ואמר שהיא מחממת לו את הלב. לא די שבברווזים יש חלל, עכשיו גם ברושפלד יש לב? רגע לפני שהתעלפנו לנוכח הבשורה הכריז חיים כהן שחזה ברווז הוא כמעט קדוש והחזיר אותנו לקרקע המציאות, לתחושה שיש מי ששומר עלינו מלמעלה, מהחלל, נזכרנו בברווז יתברך השוכן במרומים.

במנה המקסיקנית של גילי ושי מזהה רושפלד טעמים מבית אבא וקובע ש "יש פה משהו מאוד פולני" ומיד מחזק  שאם היה טס למקסיקו וטועם את המנה הזו, היה מיד חושב לחזור חזרה הביתה, כדי שיראו מי פה הפולני באמת.

אליהב ועמנואל, השידוך המוצלח בתכנית מכל הבחינות ובעיקר מבחינת אליהב, הכינו מנות תאילנדיות מופלאות. לנוכח המנות הקריא לנו אייל פסקה מספרו "אם יש גן עדן, תארוז לי אותו לטייק אווי", ואמר לצמד ההמום: " אתה נתת לו אדמה לעמוד עליה והוא לקח אותך לגן עדן, מעולם לא הרגשתי אושר כמו מהמבנים האלה". מקורות יודעי דבר אמרו שהוא גנב את המשפט הזה מגינדי, רק שבמקור האושר היה באות עין.

למשימת ההדחה הגיע השף יוסף חאנה, "זוזו" בשבילכם, והביא עמו ממולאים בסגנון גלילי-סורי-לבנוני, או בקיצור, בנוסח בשאר אל אסד. מיד הגיע לאולפן טלפון נזעם מליברמן שהודיע שהוא מתנגד קשות לסיפוח ושמה של המנה שונה לממולאי ארץ ישראל השלמה. המתמודדים התבקשו לשחזר את המנה על 30 מרכיביה.

זהר מתקשה במילוי המשימה והבצל. אבי, נשמה אמתית, שולח לו עזרה מן המרפסת, גם גילי ואליסה ממהרות לסייע לו באחווה מרגשת. כשהמתח בעיצומו והעצבים רופפים, אנחנו מגלים כמה סודות אישיים שלא היו נחשפים סתם כך – אליסה מקללת לראשונה בחייה ומצונזרת, אייל מודה שהוא לא מקנא בגרגירי חומוס, גילי מחרישה נענע יבשה ולא מגלה לחבר'ה שהיא רכיב במתכון ובכך מסבירה את תמיהתה מתחילת התכנית, על שהיא לא מצליחה להחזיק בזוגיות ממושכת.

בפינתו "שפים שוחרי מדע": מסביר אייל חוק כימי נוסף: "הקמחיות של העגבניות נותנת דוק של קמח וזה מה שכלא את המים עם המלח". שאר השופטים נותרים חסרי מלים ובסטוקהולם שוקלים הענקת פרס נובל. כבעל מודעות עצמית גדולה הוא מעיר למיכל: "כשאת נהנית את מפסיקה לנתח".  נסיים  את הפרק בברכת 'בקרוב אצלך' וניפרד יפה מג'ניפר.

בפרק השני השבוע אנu ערים לשינוי מרענן כשיונתן מתפנה מעיסוקיו ושב, אחרי שנים, לבשל. המתמודדים מתבקשים לטעום את המנות ולזהות את מרכיביהן, שוב בזוגות. כשמגיע השף עם המגשים, אייל קורא ברגש "אמא'לה" ומיד מתקן: "יונתן, מה הכנת?" מה שמסביר כמה דברים לנו ולפרויד.

המשימה הזו עברה בלי עניינים מסעירים ובמשימת ההדחה נתבקשו המועמדים לשחזר מתכון של ביצי פברז'ה שהכין השף יורם ניצן. קינוח שהוטל מן החלל שבתוך הברווז האלוהי, אחרת אי אפשר להסביר את מורכבותו.

סימה, שהגלוקוזה החמה מזכירה לה שעווה לגבות ניגשת למשימה בלהט, משתוקקת לתלוש למישהו ואייל מתחבא מפוחד מאחורי יונתן. רק עמנואל הטייס מצליח לנפח את הסוכר לכדור ומנחית את הביצה בשלום לקול שירת "הבאנו שלום עליכם" ומחיאות כפיים של הצופים בבית.

לנוכח הכדורים הקטנים שהנפיקה, נזכרת סימה בביצים של הבן שלה וחיים מסביר לה בכובד ראש שזו לא ביצה של ילד  אלא ילד של ביצה. הוא מצטרף אליה בעוז  ומסובב מעל ראשה חזה ברווז כשהיא ממלמלת באדיקות "בן פורת יוסף" כסגולה לפריון ולמעבר לשלב הבא.

בשלב הגשת המנות לשופטים אומר יוסי, שהביצים שלו התרסקו בזו אחר זו, ש "כל התקוות בידי השופטים, הביצה והקדוש ברוך הוא" ומזכיר לנו מי באמת מרכיבים את השילוש הקדוש. הברווז מהפרק הקודם נעלב, לוקח את החלל שלו ועוזב את האולפן בטריקת דלת.

אחרי שפרש מחקר הגלקסיות, אייל פונה לחקר האווירונאוטיקה, ומברר אצל עמנואל, מצטיין המשימה, מה הקשר בין הטסת מטוסים לניפוח פברז'ה. גם עמנואל לא יודע, אך מצליח לנפק תשובה הגיונית המספקת את הסקרנות המדעית של א. אינשטיין. חיים חווה ריגוש מהחדירה לביצה של עמנואל ואייל  נשען אחורה רפוי ולא רוצה יותר כלום, חברים – יש לנו אורגזמה בשידור.

בסופו של הפרק, אנחנו נפרדים בצער רב מזהר החביב וטוב הלב. חיים לא שוכח לרגע את מקומו ובמחווה לעמוס אטינגר אומר לזהר שזהו כבוד גדול למדינת ישראל, רושפלד מזמין אותו לבשל באחת מהמסעדות שלו אך לא מציין את שמה. טוב, הוא שכח, מזמן לא היה שם.

בקטע המרגש ביותר מתחילת התכנית, כשאייל מרגיש פתוח מספיק, הוא מתוודה על תכניתו למחיקת כל חובותיו ומתוודה: "הלוואי והייתי אתה". הברווז בבית מוחה דמעה.

הפרקים הקודמים:

"אסור לזלזל בקופסאות" מילים: משה המוסכניק לחן: צה"לי

אל דנטה = מוכן בקטנה (משה, מוסכניק, שף ומאסטר משורר)

מאסטר-שף, הפטרוזיליה ושברה – מורה הנבוכים לאוכלים והבוכים

מאסטר שף – הסוד הוא בחירטוט

לואי ה-14, רושפלד מאחוריך!

 

קטגוריות:: גונימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (29)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת בשמת:

    חבל שלא ראיתי את הפרק, מאסטר שף מייגע אותי בעונה הזו

  2. מאת ורד ברלל:

    נעמונת יקירתי,
    עייפתי מהתוכנית עוד לפני המחצית, אבל את הניתוח שלך קראתי כרגיל בשקיקה, מהיום אני מתעדכנת במאסטר שף ישר דרך בייגלה ומדלגת על הצפייה

    • מאת גוני:

      תודה, אני כתבתי את הטור ועד כה לא קראו לי נעמונת, אלא כל מיני וריאציות של שמות חיבה על גוני, אבל נו, אני יכולה לאמץ גם את שם החיבה הזה. שבת שלום.

  3. גוני, את אלופה!!!

    התחלתי לראות את התכנית רק כדי להנות יותר מהפוסטים שלך!!
    כל מילה בסלע!

    (לא התרככת קצת לאחרנוה?)

  4. מאת ד"ר סעדיה:

    נו גיברת גוני, עכשיו גם החלפת את השם. מה זה נעמונת? זה שם. לא כי לגוני הזה שלך כבר התרגלנו אז החלטת לבלבל אותנו שוב עם שם חדש. אנחנו נזהה אותך מקילומטר עם הצ'אפטי הזה על הראש,גם אם תקראי לעצמך נעמונת. זה מישהי שעובדת בנעמ"ת?

    טוב לא חשוב. תמיד ידענו שאין לך לב יהודי. איך את לא מרחמת על זהר, אפילו שהוא אשכנזי. יהודי בן 83 שורד לא רק את היטלר אלא גם את איל שני ואת חושבת שאין מה לעשות ו'הוא לא מבשל מספיק טוב'. מה נהיה ממך, מה? הרשלה?
    טוב, יאללה כפרה, לכי לחפש מי ינענע לך את הביצת פברז'ה או איך שלא קוראים זה. אנחנו מחכים לך, כרגיל, בפלאפל, ואוהבים אותך גם כשאת מידברת שטויות באשכנזית.
    ס. והג'עמה

    • מאת veredgy:

      מישהי קראה לגוני בטעות נעמונת (ע"ש נעמה פלד), כי היא לא ידעה שגוני כתבה את הפוסט.

  5. מאת גוני:

    סיגל יקירתי – תודה רבה. אני מצטערת שדרדרתי אותך לתכנית :)את באמת חושבת שהתרככתי? בשבוע שעבר חשבו אחרת.

    סעדיה אהובי – אין לי לב יהודי, יש בתוכי חלל ובחלל מרחפת זוברובקה, שהיא כידוע פולנייה ולפולניות, כידוע, יש שואב אבק שם ומנוע וואבור. תגיד, אתם שמים פלאפל גם בצ'אפטי? ככה אולי נעשה סולחה בין העדות. גם גואל רצון שלכם די דומה לעם שלנו. כמה נשים יש לך? כמספר הכדורים שעל שפת הפיתה?

  6. מאת רני שהם:

    גוני, הברווז העיתונאי שלך ג(א)וני!
    גם אני הדרדרתי לצפייה עקב הטורים שלך, ואכן זה מאפשר לצחוק עוד יותר.
    אגב, בשבוע שעבר הייתי בצפון אברקסס (של אייל שני), וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שבאמצע קריאת התפריט פרצתי בצחוק רם ומשוחרר…

  7. מאת לימור:

    תודה גוני.
    גם אני התחלתי לצפות לפני שבועיים, רק כדי שאוכל להיות יותר מחוברת כשאני מתגלגלת מצחוק מול מסך המחשב.
    אין ספק שאת שידרוג עצום לתוכנית!
    שבת שלום

  8. מאת גוני:

    רני, לימור, תודה רבה לכם, מקווה שהתכנית לא תגרום לכם נזק מוחי :), מחמיא לי מאוד מה שכתבתם. שבת שלום.

  9. מאת חולדה:

    מענג.צריך לבקש בערוץ 2 להאריך את העונה כדי שלא תפסיקי לבלוג!

  10. מאת נועה:

    גוני, כרגיל אהבתי, צחקתי ונהניתי! אלפי לייקים. דרך אגב, נראה לי שבערוץ שתיים חייבים לך כמה נקודות רייטינג כי אני לפחות צופה באדיקות רק כדי להבין אח"כ על מה את מדברת בטור…

  11. מאת נורית:

    את תורמת לרייטונג של תוכנית רדודה ומעלה אותה בכמה דרגות עם הפוסטים שלך.
    שכחתי לצפות (-:

  12. מאת גוני:

    תודה לכולן,
    חולדה יקרה – את כנראה לא חברת פייסבוק שלי, כי אם היית, היית יודעת שחלמתי הלילה על רושפלד, הוא הגיע לבית הוריי שבמושב כדי לבוא אתי חשבון על הטור. הוא אמר שהתעלמתי מהחשוב מכל – זה שהוא הצליח להביא את הפטרוזיליה לטעמי קיר או ברזל ואף סינן למשמע מחמאותיי שאליהב לא משהו. עד לאן אוליך את החרפה? להיכן אתדרדר?

    נועה ונורית, תודה רבה, אני לא יודעת אם לבכות או לשמוח כשאני תורמת לרייטינג של קשת. מה שבטוח הוא ששוב הוכח הכלל שלא משנה מה כותבים- as long as they spell my name right. מה שנכון שבעתיים גם לטור הזה ולשם שלי :).

  13. מאת מאיה:

    "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" ציטט חיים כהן, ואני הסתכלתי ימינה ושמאלה לחפש את נוער הנרות, ואז נזכרתי שבעצם הכיכר עוברת שיפוצים.
    זהר היה המתחרה האהוב עלי, כנראה בגלל געגועי לסבא שלי (שבכלל נולד בדמשק, אבל מה זה משנה). רק שלא ידיחו את אליהב, כי אז באמת אעדיף את הטלנובלה התורכית-גרמנית שגיליתי השבוע בערוץ ויוה.
    ויוה לך גוני ושבת שלום!

  14. מאת טומי:

    גוני זה מבריק ומצחיק. נהדר.

  15. מאת ענת קסוי:

    הטקסט השנון שלך, גוני, הופך את תוכנית הטלויזיה ההזויה הזו לכמעט ראוייה לצפייה.

    צחקתי מאד – את אחת הכותבת היותר מוכשרות שהכרתי!!

    שב"ש

  16. מאת זהר:

    master writer

  17. מאת גוני:

    טומי, ענת היקרה – כיף ל מאוד קבל פרגון שכזה, תודה רבה.
    זהר – אותך אף פעם לא אדיח.

  18. מאת אמיר:

    נולדת לכתוב :)

  19. מאת עמיחי תמיר:

    מצחיק! גם הפעם! (איך לא?) ביג לייק!

  20. מאת דודי:

    גוני !
    עוקב אחרי הפוסטים השנונים שלך, אבל לא מסכים כלל עם טענותייך.
    מי שאוהב את הזאנר, אוהב.
    מי שלא מקטרג!
    את כותבת על סוג הטלויזיה והם עושים טלויזיה לטוב ולרע.
    את כותבת על אוכל, אבל הם עושים אוכל ואפילו טעים.
    זהר, המודח האחרון יכול ללמדנו מה זאת אצילות, כיצד רוחשים כבוד למודל או משהו שאפילו לא כ״כ מזדהים איתו ובטח שיודע לחלוק דרך ארץ לעמיתים לתחרות ורחמנא לצלן לשופטים שאת כ״כ מבקרת.
    הנמיכי את להבות הביקורת ונסי למצא קצת קורטוב של טוב בעידן בו מהפכות חברתיות, תעוקה לאומית ושאר מריעין בשין גורמים לתחושת כאוס לאומית!
    שנזכה תמיד לברך:
    יאללה בשמחות!

  21. מאת גוני:

    אמיר ועמיחי – חן חן, שמחה להצחיק אתכם. תודה על המחמאות האדירות.

  22. מאת חוה:

    הי גוני,
    אני בד"כ מהקוראות הפסיביות. הפעם כ"כ צחקתי ,שבעלי הגיע לבדוק מה קורה אתי. את שנונה וחדה כתער. ההומור שלך ממש כלבבי.
    אני כ"כ לא סובלת את זיבולי המח של הפרופ' האסטרופיזיקאי, במיוחד אחרי שנודע לי שלשלם 100% חובות , זה רק חובה של הפרולטריון, כמוני וכנראה כמוך. ל"אקדמאים" נותנים "הנחת חלל".
    גם "בעל המסעדות" היה יכול לבחור משפט קצת יותר חכם כשנפרדו מזהר מ"אני שונא פרידות "…והמבין יבין.

  23. מאת veredgy:

    גוני, אני חושבת בגדול, שעובדים עליך.
    אנשים רואים מסטר שף במספרים גדולים, ראי את טבלאות הרייטינג, ואז מנצלים את הפוסטים שלך כדי להגיד שהם צופים רק… וגו'.
    האמת היא מעורבת, כרגיל. מסטר שף, עם כל הציניות וערוץ שתיים וקשת, היא תוכנית חמודה וכיפית. כל אחד צוחק בזמנו החופשי על השטויות של אייל שני, ואכן הוא הולך ומשתכלל בהן, חיים כהן מנסה להתחרות בו ונופל אפיים על פרצופו, רושפלד ענייני בדרך כלל ואינו מרחם על "ילדי הגן" ומיכל – אניגמה אמיתית.
    המשתתפים, יש בהם מקסימים ויש בהם דוחים, המשימות מופרכות ולכן משעשעות מצד אחד ומכמירות לב מצד שני. וכיף לראות כיצד המתחרים מתמודדים עמן. שאפו לעמנואל הטיס שהטיס את הכדור הפורח שלו לגבהים – אייל שני אמר שזה ראוי להיות מוגש במסעדת 3 כוכבים. לא דבר של מה בכך.
    בסך הכל בידור חמוד ושווה לכל נפש בעונת המלפפונים הזו של שידורים חוזרים.
    ואת, כמו תמיד, כותבת נהדר ומשעשע.

  24. מאת טובה:

    גוני – אלופה!
    עם הפוסטים המלווים את התכנית, אני מרגישה כמו מאזינה למשחק כדורגל המשודר ברדיו…
    אחרי שצופים בפרקים בשידור חי, כייף לקרוא אותך – מעלה חיוך ענק! ((:

  25. מאת ליטל תדהר:

    גוני את אלופה!
    וזה ממי שלקחה חלק קטן בסאגה הזו שנקראת מאסטר שף… :)

  26. מאת גוני:

    טובה, ליטל, ורד, חוה. המון תודה! שיהיה שבוע מצוין.

השארת תגובה