מינאטו החדשה בהרצליה – אקי סאן בידינו!

טוב. יש יתרונות בלהיות רווקה ללילה. לא, אני לא מתכוונת לשינה באלכסון. אני שונאת לישון באלכסון וגם אם המיטה שלי היתה ברוחב מגרש כדורגל, תמיד תמצאו אותי מצטנפת ואף פעם לא לוקחת את החירות לישון במרכז המיטה בתנוחת ישו הצלוב. אני אוהבת שמוריד הגשם ישן איתי, אוהבת להתעורר באמצע הלילה כשהוא נוחר שיר לכת עליז. לפעמים הוא גם מחייך. כשאני תופסת אותו מחייך באמצע הלילה אני מקווה שזה בגללי. בבוקר אני לא שואלת, אני יודעת שהוא לא יזכור ויחשוב שאני כרגיל חופרת ומתעסקת בשטויות.

כשמוריד הגשם הולך לישון אצל לוריס היפה בבאר שבע, אני יכולה לעשות מה שבא לי. בדרך כלל בא לי להזמין טייק אווי ולצפות בסרטי "על מלמלה ותחרה קדומה" ולא הרבה יותר מזה. וכשאני אומרת טייק אווי אני בדרך כלל מתכוונת לסושי ממקומות ממש זולים שהוא בחיים לא היה מסכים לאכול בהם, לשכוח כמה דקות את הניגירי בתוך צלוחית הפלסטיק של הסויה, ולא לשמוע בפעם המיליון שהסויה בכלל לא צריכה לגעת באורז.

כן. אני חיה עם סושי סנוב שנורא אוהב להגיד שאין סושי טוב בארץ ושזה חילול הקודש כל הסושים האלה שממולאים בעוף ובגבינת שמנת. "ומה זה כל האינסייד אאוט הזה? אפילו ביפן אין כל כך הרבה אינסייד אאוט" הוא מתבעס על האומה הבוגדנית שאנחנו, שהחלפנו את הפלאפליות בסושיות, כאילו נולדנו עם צ'ופ סטיקס בידיים ולא עם פיתה נוזלת וכתמים של טחינה בחיתול. מוריד הגשם נמנע מלאכול סושי בארץ, ומשאיר את הטעם הטוב של הסושי לביקורים שלו בניו יורק.

הזמנתי שתי חברות, וככה ישבנו לנו, שלש גיישות מפוספסות, איכרות נבערות, ט"ו באב משתולל בחוץ ואנחנו מבכות את מר גורלנו ועוברות על כל כללי הנימוס היפניים. איזה כייף שמוריד הגשם, הסושי סנוב, החנה בבלי של היפנים, לא כאן כדי לרדת עלינו. נכון, סושי עם גבינת שמנת זה לא סושי, אבל לפעמים זה מה זה טעים, במיוחד אם מצטרף אליו סלמון, מעושן, רחמנא לצלן! נתנו לניגירי לשחות בכייף שלהם ברוטב סויה ואחת מאיתנו, בלי להזכיר שמות ולהלבין את פניה ברבים, אכלה את הסושי שלה עם מזלג. שאלוהים יעזור לה ולנו.

יש שני צדיקים יחידים בכל הסדום ועמורה המערבב אין סייד אין ואין סייד אאוט מין בשאינו מינו, שמידיהם מוריד הגשם מהין לאכול סושי. בועז צאירי מסאקורה הירושלמית ואקי סאן ממינאטו הקייסרינית והיום גם ההרצלינית.

כשמוריד הגשם חזר מבאר שבע, מלוריס היפה ומחגיגת האהבה ומתשורות החיבה שהרעיפו אחד על השני הפלסטינאים וצה"ל, הוא ראה את הצ'ופ סטיקס בפח ואת שאריות הסושי במקרר. "כן, במקרר!" נבחתי עליו כשהעז להרים גבה "יש ביפן ילדים רעבים! אז שמתי במקרר. ואז מה אם אף פעם לא נאכל את זה, כי סושי אוכלים רק טרי ובטמפרטורת החדר, אז מה????". מוריד הגשם לקח בשקט את קופסאות הפלסטיק, הסתכל עליהן בשאט נפש, חיבר את הגבות למבט כעוס, וזרק את הקופסאות לפח. "אני שונא לזרוק אוכל, אבל את זה אי אפשר לאכול. זה מאתמול!" אמר נוריקו סאן הילד מיפן וחתם את דבריו בטריקת מכסה הפח.

רק אקי סאן ירגיע אותו, חשבתי לעצמי, ואיזה מזל שנפתח סניף של מינאטו בהרצליה ולא צריך להצפין. ככה נסענו לנו לחגוג אהבה, ביום שבו מתרוקנות השדרות מאהלים וממסרים, תושבי הנגב מסתכלים על השמיים ומקווים שיראו רק כוכבים נופלים, אבל יודעים שהם יכולים לחלום ועם ישראל כולו עושה אהבה חופשית עם התמונות של מרגול מהמעצר, כי הוא עם נבחר מלא טוב טעם ורודף שלום. וודסטוק זה כאן, תנו לשמש יד!

הדבר היחיד ששימח אותי בכל הסיפור (חוץ מזה שאוכל סושי טוב) היה שמוכרות הפרחים הנחמדות שגודשות את המסעדות בימי אהבה עבריים ונוצריים לא יבואו להטריד אותנו ולפתות את דודי לקנות לי פרח בחמישים שקלים. תודו שזה מעמד מביך, מביך מאד. מצד אחד, הפרחים בדרך כלל מכוערים עד מאד, עטופים בטול מנצנץ נטול טעם טוב וגם יקרים פחד. מצד שני, מה? אני לא שווה חמישים שקל? מעליב! אה, והן גם נותנות בך מבט כזה, מלוכסן שאומר "אני מזהה פה אשה שלא שווה חמישים שקל, אל תתפלאי אם הוא יבוא לך תוך חודש חודשיים עם זר ענק של חמישים ורדים המבשרים את בוא המאהבת…" כן, כל התכנים האלה במבט מלוכסן אחד, מאשה לאשה. מבט שמקלקל לך את כל ארוחת הערב ומעליב למרחקים ארוכים.

אקי סאן, השף היפני היחיד בארץ, דור רביעי למשפחת שפים ומתוק באופן כללי, קיבל את פנינו בתרועות רמות ובקול שופר. הוא עמד כרגיל מאחורי דלפק הדגים, לידו מתן ובפתח המסעדה, קובי. כולם יפים, כולם תמירים וכולם גדולים בתורה. מינאטו החדשה היא מסעדה יפה. יפה מאד. לא מהסוג שעושה לך בהלת לב או מכה אותך בסנוורים ובתדהמה, לא. לא כזה. פשוט יפה ונכון ומלא טעם טוב. הכלים המרהיבים שעיצב דותן, חבר מהקיבוץ, פנסי העץ שניגר מישהו שלמד במנזר יפני, ציור נפלא שציירה זוגתו של מתן שהוא קולאז' של טיפוסים יפניים וגם אקי שם, חפשו אותו. הכל מושקע ומלא מחשבה. מרגישים שאנשים צעירים חלמו אותו המון שנים, אנשים שאמא שלהם חינכה אותם לתפארת, לחלום ולברוא יש מאין.

אתם רעבים? גם מוריד הגשם רעב. דעו שפה בכלל קוראים לו דודי-סאן וכך כן גם אנחנו, כמחווה לצונאמי המעדנים שיתרגש עלינו, נקרא לו דודי סאן. יאללה חבר'ה-סאן, בואו נתחיל. אבל קודם, קחו לכם מגבת חמימה, תנגבו את הפנים ואת הידיים (בנות, זהירות על המייק אפ). מנוגבים? נתחיל.

לפתיחה התאפקנו לא לרדת על כל פולי האדממה וחיכינו בסבלנות עד שיגיעו מנות האיזיקאיה. האיזיקאיה הוא בר יפני שמגיש לצד אלכוהול גם מנות קטנות שמלוות יפה את האלכוהול בדרכו למטה, אל שאול תחתיות.

בנות הלוויה שהצעידו את הסאקה לקיבתנו המיוסרת היו:

גיו קושי (33 ש"ח) – שני שיפודים קטנים של אנטריקוט ואספרגוס. עדין-עדין וטעים שאין לתאר. טריאקי מתקתק, בשר נהדר, ביס חלומות. לקחנו גם סאקה קושי (30 ש"ח), שזה אותו דבר, רק עם סלמון. מעולה. אני מהאנשים שאוהבים סלמון אהבת נפש.

צ'ו טורו טטאקי (40 ש"ח) – קוביות של החלק השמן של הטונה עם צנון (דייקון) והדרים. תענוג. חלום שמנמן ומענג בפה.

בדרך כלל קשה מאד לפתות אותי עם עוף, אבל נאגדס אני אוהבת, גם במקדונלדס וגם מידיו של אקי סאן. מידיו של אקי סאן אני מוכנה לאכול גם טבעול. חתיכות חזה עוף, מושרות בסאקה, סויה, ג'ינג'ר ועוד כל מיני דברים טובים ליממה שלמה, מטוגנים בשמן עמוק בציפוי קרנצ'י (34 ש"ח). מה יכול להיות רע? מוריד הגשם-סאן הלך לעשן סיגריה ואני חיסלתי בעצמי את כל המנה. כך יעשה לאיש המחורר את האוזון בקפידה.

קוביות קטנות, צרובות במחבת, של טונה טאטאקי (35 ש"ח) בניחוח הדרים נפלא מלוות במיונז חרפרף ובטריאקי. וגם זללנו שתי מנות מתוך הספיישלים, ניקוג'גה, סוג של גולאש אבל יפני. עדין מאד, עם בשר, תפוחי אדמה ושורשים. וילו טייל בפלפלים חריפים ויוזו יפני.

אה. איך שכחתי. פטריות. מתה על פטריות. קינוקו איטאמה (28 ש"ח) – פטריות מוקפצות ברוטב סויה, מירין ובצל. מה יכול להיות רע? מתקתק מעט, נעים להתחלה. הזכיר לי מנה אהובה שנהגתי לאכול בהונג קונג, רק שכאן הכיוון היה יפני. אני מעדיפה את זה סיני, שם במקום מירין משתמשים ברוטב צדפות ורוטב שזיפים.

אין ספק שאנחנו איזקאים מצטיינים. הייתי גם די שתויים, גם די שבעים, אבל עוד לא אכלנו סושי. אז אמרנו לקיבה שלנו להרגיע ולהתנהג למופת, והיא, שיודעת מה טוב בשבילה, הרחיבה גבולותיה ואפילו קרקה קרקור רעב, כדי שנהיה מבסוטים ממנה. קיבה טובה. קיבה-סאן!

ניגירי צ'ו טורו, החלק השמנוני והעסיסי של הטונה (29 ש"ח) וניגירי ילו טייל (28 ש"ח)

קונוס של נגי טורו, צ'ו טורו קצוץ עם בצל ירוק  (29 ש"ח) למוריד הגשם סאן והמנה שאקי מכין רק לנו וקורא לה "דודי סאן ספיישל" – אורז עם שבבי סלמון סקין ומיונז. אושר. אושר-סאן.

חתמנו את הארוחה בתה ירוק יפני, עוד קצת סאקה, טפיוקה (35 ש"ח) שהיתה טיפונת דלילה מדי, עם פירות יער טריים וסורבה אשכולית (35 ש"ח) שהיה מצוין.

"איזה כייף שאקי סאן בידינו" אמרתי למוריד הגשם-סאן, שהיה מבסוט וחייך חיוך נדיר, כזה שבזמן האחרון כבר לא נמרח לו על הפרצוף לעיתים תכופות."הכי כייף. יום אהבה שמח מומו" מוריד הגשם-סאן חיבק אותי וידעתי שהוא אוהב אותי ושאם באמצע הלילה הוא יתעורר וימצא אותי מחייכת, זה יהיה בגללו, באחריות.

דברים שאתם צריכים לדעת, חבר'ה סאן:

איפה? מינאטו – רחוב המנופים 8 הרצליה פיתוח

כשר? מאד כשר. טעים? מאד מאד מאד טעים.

יפני? הכי יפני. אקי סאן יהיה שם מדי יום.

יש עיסקיות בצהריים ובערב יש מסלולי טעימות. תשאלו שם את מתן ואת קובי, הם ישמחו לענות לכם.

חוץ מזה? שיעבור לכם ולנו ממול. סורו מרע, עשו טוב, בקשו שלום ורידפוהו. א-מן! אמן סאן!


קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חלי:

    אהההההה (גניחת קנאה+בליעת רוק מרעב)…..

  2. מאת מיקי:

    מינאטו מסעדה מצוינת, רק הערה קטנה: אקי אינו השף היפני היחידי בארץ. איה אימתי ממסעדת ימטויה גם כאן. שניהם מעולים.

  3. מאת veredgy:

    לא יודעת מה להחליט?
    מה מעורר יותר טעם ורגש הארוחה שנראית ונשמעת ומ-ר-י-ח-ה נפלא, או הדיווח הנפלא שלך נעמה?
    כבר אמרו לך שאת כותבת "מטעמים" (סליחה אין לי מילה טובה יותר לתאר את כתיבתך)? :)

  4. מאת reli:

    ההוכחה שאוכל כשר לא חייב להיות מגעיל
    אקי תעשה לי רוללללללללללללללל!!!

  5. מאת Pormeleg:

    *מריירת בכבדות על המסך*

  6. מאת Yuval:

    הרגת אותי, חייב ללכת לאכול שם
    למה לא שמת מספר טלפון ושעות פתיחה

  7. מאת אמיר:

    מצטער לנחס – אבל רוב הסיכויים שהמקום הזה לא יאריך ימים. בתור מי שעובד ליד המקום עשר שנים, אני יכול לומר שקודם היו באותו אתר פיצריה (מצויינת), גלידה (איכותית), מסעדה (כשרה) למאכלי עוף (ואולי אני שוכח עוד משהו). המסעדה נמצאת בחלק הפנימי של רחבת מסעדות, מרחק 2 דקות הליכה מזוזוברה, קיוטו, ג'ירף, ג'פניקה וממסעדה אסיאתית כשרה בתהליכי פתיחה (שנפתחת על חורבות הסושיה, שנפתחה על חורבות מסעדה פאו-אסיאתית, שנפתחה על חורבות מסעדת פיוז'ן אסיאתית…). מחירי העסקית שלה גבוהים ב – 50% מהתחרות. בקיצור – עם כל הסימפטיה, לא הייתי מתקשר למקום.

  8. מאת עירית:

    אמיר!!! משבית שמחות שכמוך….
    תן להנות!!!! ולפנטז…ולרייר!!!!

השארת תגובה