"אסור לזלזל בקופסאות" מילים: משה המוסכניק לחן: צה"לי

השבוע מתברר שבמסווה של תכנית ריאליטי, משנה מאסטר שף בכל שבוע את הז'אנר וממלודרמה סוחטת דמעות, טלנובלה פתלתלה וסדרה בלשית להכרת החציל, הפכה השבוע התכנית למדריך ליחסי מין לבתולים במטבח בהנחיית הסרוגייט רבי אייל שני שליט"א. או כמו ששנה שני בפתיחת התכנית – אף אחד לא יודע לגעת במישהו אם הוא לא יודע לגעת בעצמו. ומיד אנחנו, הצופים בבית, כלומר אלה מאתנו שלא צריכים לכתוב ביקורת, הלכו, מצוות חכמים מלומדה, לגעת בעצמם, או נזכרו בפעם הראשונה ההיא בשירותים כשאמא תפסה אותם משננים ביד אחת את קורותיו של יו הפנר לבגרות בהיסטוריה.

משם, כמו שלמדנו מאבותינו הרוחניים ב-RTL, עברה המצלמה אל עמנואל, הטייס יפה הבלורית, שעד עכשיו התעלמתי ממנו כמחווה לכל הטייסים שהתעלמו עד כה ממני. האמת, לא זיהיתי בכלל שהוא טייס כי אני לא מכירה אותם בלי הריבועים על הפנים. אל היהלום שבקצה של עמנואל זורם דם של סבא נאצי וסבא יהודי, הוא הוא השואה והתקומה. אכן, יופי כזה יש רק לארים.

ובכן, אותו עמנואל, בלי להשמיע קודם צפירה או את שירת "שריפה אחים שריפה" מתוודה שיש בו יצריות בוערת. הקהל בבית  אוטומטית ענד מגן דוד צהוב ועלה להתחפר בבוידעם. אחרי ש(הקהל) נרגעתי וחזרתי לספה, ראיתי ש"קשת" שולחת לי מסרים קוסמיים של הרגעה ושי מכין סמוסה הודית. גם יונתן אוהב אוכל הודי. גם אני אוהבת אתכם, חמודים שלי ואם לקהל הקוראים נמאס מהאפליה המתקנת הזו – בעיה שלכם, אני דורשת פה צדק עדתי.

המצלמה חוזרת אל הטייס הארי שמכריז שהוא אוהב דיוק וסימה מיד מתחילה למלמל "שמע ישראל" ואליהב פותח שערים לצדיקים, נו ברור, רק זה יכול לעזור להם כשיש נאצי בסביבה. רק משה נשאר קול, עליו לא יאיים אף אחד. הוא מכין פולאו ג'יגי' כאילו אין גל אנטישמיות באולפן ומודיע בנון שלנט שהמנה היא "בלי ג'יג'י" ובכך מסיים את הסצנה הארוטית שהחלה בתנופה בתחילת הפרק, הלכה נקודת הג'יג'י.

כשרושפלד מחמיא לו על המנה הוא מאשר "ככה ציפיתי" ומשחרר את הטוראי רושפלד למקומו, כרמז מטרים לפרק הבא.

עוד סקופ עיתונאי בלעדי שתקראו עליו רק פה כי אני עיתונאית חוקרת בעלת מקורות אמינים במוסד לחולי רוח שאליו יצא המוח שלי לפנסיה מוקדמת, הוא שאייל שני מועמד להחליף את הדלאי למה. כן, כן, אחרי שהמנהיג הטיבטי הודיע על פרישה מההנהגה הפוליטית, שני כרגע מתחרה על התפקיד. לפעמים הוא גם מפזר לנו פירורים ענוגים בתכנית.

הפעם הוא הדליף חכמת זן עתיקה על הפולנטה של הטייס שמהווה את "הצורה האלוהית של הגרגיר" וזכרו, אלוהים שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה הרביעית ולא יבחל בחומרי נפץ כמו לוף. קטע קומי אדיר נרשם כשרושפלד אמר לסימה על עוגיות האלפחורס שהכינה שלא מתאים לו ואפילו ציני שיביאו לתכנית מילויים מקופסה. ולמכור במסעדה שלך אנשובי ולהגיש אותו לסועדים בעודו בקופסת השימורים שלו ב-51 שקלים, זה לא ציני, מר רושפלד? לא, זו כנראה גאונות, כי עובדה שיש מי שקונים את זה ותמיד כמובן אפשר לטעון, כמו המשפט האלמותי של משה, שצריך גם לדאוג לפרנסה של האנשים מהקופסאות.

מוזיקת הרקע המרגשת מוקדשת כתמיד לאבי, מדריך הגמילה. שוב קציצות, שוב דמעות וחיים, שמתאפק בכוח לא לחבק אותו, לא עומד בלחץ ומבקש מכל הנוכחים למחוא לאבי כפיים. מחאנו. בחלק הזה של הפרק, צצה ועלתה לה המשמעות הנסתרת של התכנית, כל שף וכל חובב אוכל אמיתי, מן המכורים נמצאים בחיפוש תמידי. לא חלילה אחרי האור והאמת או אחרי נירוונה רוחנית, אלא אחרי הביס המושלם ומרגע שנאמר הצירוף הזה, הוא לא חדל מלעלות שוב ושוב. יש לנו כאן חבורת אכלנים עשויים ללא חת היוצאת למסע אחרי הביס המושלם, נשיונל ג'יאוגרפיק של הגרגרנים.

למשימת ההדחה מגיעה קונדיטורית העל רביבה אפל ובידה קיפוד מרנג אימתני. הקונקורד, הוא הקרוקומבוש של העונה הנוכחית, מחזר אותי מיד 20 שנה אחורה, לימי "קפולסקי" המדכאים כשתפוח אדמה מוקרם בשכבות של שמנת מתוקה וגבינה צהובה נחשב מעדן, כשנבטים נחשבו ליוקרתיים וכשפטריות מוקפצות היו מרכיב חובה במנות המעולפות שנקראו סלט חם.

הקינוחים המתוחכמים של העת ההיא, נוסף על סופלה שוולד שגלידת וניל לצדו היו עוגת טריקולד והקונקורד הלז והנה, שבה לו עדנתו. סימה ניגשת להכנת ה"קוקוריקו" כנציגת האיחוד האירופי ומסבירה את הטקטיקה: "ברומא תתנהג כרומני" וכי כדאי לדייק "כי הצרפתים הם מאוד ייקים".

גילי, הרופאה הקפדנית מתוודה על סטייה, " לפעמים אני יושבת בבית ובא לי לזלף איזה משהו", גם לנו, באמת, אבל אנחנו סוגרים אחרינו את הדלת  בפרטיות ומורידים אחר כך את המים. חיים מתכונן להוצאת ספר השירה שלו ואומר לשלה הנמרה " איך את עוד עם המוס, זה עמוּס עלי", דידי מנוסי מוסר LIKE.

כנראה שנמסר לאייל שבכל זאת הוא לא יחליף את הדלאי למה כי איווט ליברמן גבר עליו ברגע האחרון והוא פונה להחליף את פרויד ומאבחן אישיויות לפי הקונקורד – "מי שיציב מדי לא יכול להבין אותה, צריך אדם מתנדנד" – כמו מי, איילי? אנחנו מכירים מישהו כזה?

בסופה של משימת ההתאבדות על הקונקורד, שלה הנמרה הופרשה. חבל, נתגעגע. בפרק השני השבוע, נתבקשו המתמודדים להכין מנה מקראית. משה שתמיד אוהב לרדת לחקר הדברים, מנסה לברר מתי בדיוק זה יוצא, המקרא הזה. כשהוא קולט, הוא חושב להכין את "הפתיתים האלה שאכלו בעבר" כן, בדיוק אלה שיעקב הכין לרחל ליד הטבעול כשהוא חיכה לה שבע שנים.

שי מבלבל את אברהם אבינו עם האדם הקדמון ומנסה להכין בשר בפראיות. משה, כנראה מבין שזו שירת הברבור שלו ומפגיז תובנות ושאילתות. "כל החיים השיער שלי היה מסולסל, אבל לא יודע אם הייתה חסה מסולסלת במקרא", בטח שהייתה משה, ליד הפתיתים ומהו המקרא לעומת כל החיים שלך? כפסיק בקורות חייך.

מיכל קוראת לאלוהים לזירה ומסכמת שראתה את השכינה באולפן, כנראה סנוור אותה איזה ספוט.

אייל, בהמשך לייעוץ המיני שפצח בו קודם, הגיע לסיפוק מהתאנה שהכין אליהב ולא רוצה יותר כלום בחיים חוץ ומלבכות את מותם של כמה שליוים, שמאז נחתו על בני עמנו במדבר, לא מתו מיתה כה כואבת כמו פה אצל המתמודדים. היו גם פה כמה ביסים מושלמים במנת הכבש של גילי ואצל יוסי אזולאי שהכין שליו ממולא, עטוף בעלי גפן. כשנגמר תפקידו של אלוהים במערכה, עוברים לשדה הקרב.

במשימת ההדחה מתבקשים המתמודדים להכין אוכל ממנות קרב. לא קל באימונים. שעתו הגדולה של משה מגיעה והוא תובע את עלבונן רב השנים של הקופסאות שתמיד צוחקים עליהן אבל "אסור לזלזל בקופסאות".

איכשהו יוצאות ממנות הקרוב מנות כמו רביולי מתוק של עמנואל, רביולי עם ריקוטה של איריס וסמבוסק בשר של אבי ששוב מרגש את כולם ומספק לצוות הנועז עוד נדבך בדרך אל הביס המושלם. סימה, כרגיל, מגיעה לכדי התייפחות כשרק פונים אליה בדברים ומשה עומד איתן בדבקותו בגורמה ומכין מנה "כמו של בית מלון".

בסוף הפרק, אף שחשבנו שישאירו אותו בשביל הצחוקים, הוא נשלח לסתם בית, כלומר לבית שלו. משה ששון, מה יהא? אין אנטרקוט הצלה? מי יצחיק אותנו עכשיו?

צילומים: יחץ קשת

קטגוריות:: Featuredגונימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (22)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מצויין לגמרי:

    גדולה מהחיים!!!!!

  2. מאת אורלי:

    אוי, גוני, את גדולה. איזו כתיבה משובחת. צחקתי עכשיו אפילו יותר מאשר בזמן הצפייה בתכנית. תודה!

  3. מאת כנרת דרורי:

    מי יצחיק אותנו עכשיו? את, כמובן, גברת כותבת. מי צריך את משה כשיש אותך!

  4. מאת נורית:

    הספיק לי לקרוא את הפוסט ולצחוק,בלי לראות את הפלצנות של אייל שני על המסך.
    פוסט מעולה.

  5. מאת עידית:

    גוני
    את גדולה מהחיים ויותר מצחיקה מהם.
    גאה ואוהבת.

  6. מאת גוני:

    תודה לכולם ובעיקר לאמא, גם אני אוהבת. נשיקות.

  7. מאת ציפי:

    לא כל כך אהבתי את הכינויים בהם כינית את עמנואל.ממש הגזמה

    פראית.

    הוא נולד לעמנו מבחירת הוריו ואין כל צורך להשתלח בו.

  8. מאת הומרוס:

    ציפי, זה בסך הכל הומור, אבל לא נורא שאין לך, בטח יש לך תכונות טובות אחרות. מה לעשות שבהומור אין פרות קדושות, מה שגם שהבן אדם רבע נאצי, ככה הוא סיפר.

    • מאת veredgy:

      הבן אדם לא רבע נאצי, סבא שלו היה קצין נאצי, זה מה שהוא אמר. עוד לא שמעתי שהשתייכות מפלגתית- פוליטית עוברת בירושה.
      כנראה שחוש הומור מעוות כן עובר בירושה.
      להגיד על מישהו שהוא נאצי זה לא חוש הומור זו סטיית תקן, זה פרוורטי. מוצא חן בעיניך כשמתנחלים קוראים לחיילי ישראל שמגינים עליהם בשטחים נאצים? האם גם זה חוש הומור שאבד לאנשים שלא רואים בכך הומור, או טעם כלשהו?

  9. מאת חיה:

    גם אני אהבתי שבת שלום לכולם ושבת שקטה בלי גראדים

  10. מאת veredgy:

    אהבתי.
    אבל לא אהבתי שקראת לטייס נאצי.
    בשביל רייטינג של פוסט לא צריך לרדת כל כך נמוך.
    הבן אדם חי בארץ, התגייר, שירת בצבא ועובד כטייס באל על, אז למה?

  11. מאת גוני:

    ורד וציפי היקרות, אני מקבלת את דעתבן, אבל הרשו לי להביע גם את שלי:כשבסיינפלד, הסדרה שיוצריה הם יהודים, קראו לאיש הקפדן מאוד שמכין מרק, סופ נאצי, אף אחד לא מחה ולא אמר להם שהם מגזימים. נכון הוא דמות בסדרה, גם עמנואל. למה אף אחד לא מוחה על הירידות על כל השאר, רושפלד, שני ושות'? כי ברור שזה בבדיחות הדעת, זה טור מצחיק וזה החוזה וזו השפה שנבנו פה ביני, הכותבת, לבין הקוראים. יורדים על כולם ואתם נהנים. הרי ברור שלא אמרתי פה שעמנואל עשה פעולות נאציות. הבדיחה היא על חשבון התחקירנים שמשתמשים בכל פיסת מידע כדי להעלות את הרייטינג, ושאלי את אלה שקיבלו אישית את טפסי ההרשמה, לאיזה מידע אישי חותרים תחקירני התכנית. לי זה לא עוזר לרייטינג ועורכי בייגלה לא הבליטו את המילים הללו בכותרת או במשנה. ומה לעשות שכשמישהו שמעיד על עצמו שזורם בו דם נאצי וגם מעיד על עצמי שהוא דייקן, זה מעורר הומור שחור?. האדם עצמו, כבודו במקומו מונח, אין לי מילה רעה עליו בכל הקטע, אלא על השימוש הציני שעושים בקשת בשביל הדרמה שכולנו מכורים אליה, אך גם ביקורתיים אליה. חוץ מזה, שתהיה שבת שלווה ותודה על המחמאות שכן נאמרו. גוני

  12. אהבתי את הפוסט!
    בקשר לאימרות, כל ההתעסקות בהן מוכיחה שפיספתן את המשמעות הקיימת בטקסט.
    לאנשים יש נטייה לאבד ריכוז לנוכח מילים מסויימות. לדעתי ההקשר בו נאמרו הדברים לא היה צריך לעורר תגובות שכאלו.
    בכל מקרה אני נהניתי ותודה.

    • מאת גוני:

      החיים הטובים, תודה, לא רק חיים טובים אלא גם שכל טוב וישר יש לך. הבנת אותי היטב. כנראה שיש כמה מילים בלקסיקון שהן מקפיצות פיוז אוטומטיות, גם אם אין בהן שום כוונה או שום קשר למה שנכתב. ההקשר פוספס אצל חלק מהקוראות/אים וחבל. שיעור טוב בכתיבה ובקונצנזוס. תודה על ההבנה ועל הקריאה הטובה.

  13. בלהט סוף השבוע המחורבן שעובר עלינו, קרן אור. גוני תודה.

  14. מאת טולי:

    עוד אייל ניסה להציל אותו: הוא לחש בצד כדי שהוא ישמע במקרה: סביח, איך הוא לא חושב על זה… ואחרי זה בטעימות אמר: אבל תראו איזה יופי הוא טיגן את החצילים. אך כל נסיונות ההצלה לא צלחו. האמת, שמבחינתי זה החזיר קצת מאמינות התוכנית. המנות שיצאו לכל השאר, באמת היו נראות לא רעות, וחיים-קציצות, סוף סוף הכין משהו חדש ומפתיע.

    • מאת גוני:

      נכון, אייל ניסה לשדר לו בטלפתיה שיכין סביח. את צריכה לראות את אפי מסביח טשרניחובסקי מכין מנה, נוסף על אדריכלות המנה המצטיינת והטעם הנפלא, הוא באמת מפעיל ריכוז של אמן טלפתיה. וכן, זה מעורר אמינות כשמעיפים את האיש הכי צבעוני מהתכנית.

  15. מאת זהר:

    מצחיק עד דמעות.
    אים טובי הסטירקנים יכולים להתבטא כך בפריים הרבה יותר
    נרחב, גם לך גב' גוני מותר.
    אני בטוח שנשוא המאמר לא יכעס.
    המשיכי בדרך זו והכניסי קצת צחוק לחיינו העצובים.

  16. מאת פלורנס:

    איזו טעות זו היתה לשתות בזמן שקראתי את הפוסט שלך
    כמעט קילחתי את שיחיה והילד בשפריץ מי עדן כמו שחיים כהן אוהב.

  17. מאת ד"ר סעדיה:

    נו גיברת גוני, מה יהיה. אני נסעתי לנופש בסחנה עם הילדים ואת פה עושה מה שבא לך וקוראת לאנשים נאצי חופשי. כשאמרו עלי שאני הנאצי של הפלאפל, לא יצאת להגנתי. רק אפי מעניין אותך, ואת הרי אפילו לא אוכלת סביח. לא משנה, העיקר שהקוראים של הבייגלה הזה נהנים ממך. אולי בסוף תיזכרי גם בנו ותבואי לבקר. ניתן לך בלי חריף, כמו שאת אוהבת.
    אוהבים אותך הרבה
    סעדיה והחבר'ה

השארת תגובה